תנ"ך - וינחם ה' כי־עשה את־האדם בארץ ויתעצב אל־לבו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ: (בראשית פרק ו פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי־עָשָׂה אֶת־הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ: (בראשית פרק ו פסוק ו)

טקסט בלבד:

וינחם ה' כי־עשה את־האדם בארץ ויתעצב אל־לבו: (בראשית פרק ו פסוק ו)

תיקון קוראים:

וינחם יהוה כי־עשה את־האדם בארץ ויתעצב אל־לבו: (בראשית פרק ו פסוק ו)
וְתָב יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ אֲרֵי עֲבַד יָת אֱנָשָׁא בְּאַרעָא וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִתבַּר תּוּקפְהוֹן כִּרעוּתֵיהּ :

ויתעצב - ל'.

וינחם יי' כי עשה את האדם - נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים , שאילו היה מן העליונים היה ממרידן; בבראשית רבה (כז , ד). ויתעצב האדם אל לבו של מקום - עלה במחשבתו של מקום להעציבו; זהו תרגומו של אונקלוס. דבר אחר: וינחם - נהפכה מחשבתו של מקום ממדת הרחמים למדת הדין; עלתה מחשבתו לפניו , מה לעשות באדם שעשה בארץ. וכן כל לשון 'ניחום' שבמקרא: לשון 'נמלך מה לעשות' , וכן: "ובן אדם ויתנחם" (במ' כג , יט); "ועל עבדיו יתנחם" (דב' לב , לו); "וינחם יי' על הרעה" (שמ' לב , יד); "נחמתי כי המלכתי" (ש"א טו , יא); כולן לשון 'מחשבה אחרת'. ויתעצב אל לבו - נתאבל על אובדן מעשה ידיו כמו "כי נעצב המלך על בנו" (ש"ב יט , ג; ראה ב"ר כז , ז). וזאת כתבתי לתשובת המינים (ראה שם): גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה , אמר לו: אי אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד? אמר לו: הין. אמר לו: והכתיב ויתעצב אל לבו? אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו: הין. אמר לו: ומה עשית? אמר לו: שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות? אמר לו: בשעת חדוא חדוא , בשעת אבלא אבלא. אמר לו: כך מעשה לפני הקדוש ברוך הוא , אע"פ שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן , לא נמנע מלבוראן בשביל צדיקים העתידין לעמוד מהם.

וינחם יי' - ידוע כי לא אדם הוא להנחם (ע"פ ש"א טו , כט) , רק דברה תורה בלשון בני אדם , כי המשחית מה שעשה , יֵרָאֶה שֶנִחָם. וטעם ויתעצב אל לבו - הפך "ישמח יי' במעשיו" (תה' קד , לא) , כי טוב בעיניו , שיקבלו נבראיו חסדיו. ויש אומרים (רס"ג תר"ת) , כי וינחם יי' - כמו "מתנחם לך" (בר' כז , מב) ויפרשוהו: 'ועד' (בלשון הערבית). ואמרו , כי לבו - הוא , הנביא. ואלו היה כן , לא היה אחר ויתעצב - מלת אל; ואנה מצאנו שנקרא הנביא 'לב'?

וינחם יי' - מגזרת "לא ישקר ולא ינחם" (ש"א טו , כט) , והמלה מלעיל , כמו "וילחם בישראל" (במ' כא , א); "וינחם יהודה" (בר' לח , יב) - מגזרת 'תנחומין' (ראה יר' טז , ז) , והמלה מלרע (בנוסחנו מלעיל) , להפריש בין הטעמים. והמפרש אל לבו - נביאו , לא הבין דרך המקרא; ואיננו , כי אם כמשמעו.

וינחם יי' - חלילה , כי לא אדם הוא להנחם (ע"פ ש"א טו , כט)! רק דברה תורה על דרך האדם , כי המדבר הוא אדם , גם כן השומע , ומי שיהרוס בניינו , נראה לעין האדם כאלו נחם על הבנין שעשה. ויתעצב אל לבו - והפך: "ישמח יי' במעשיו" (תה' קד , לא). והגאון (ראה רס"ג תורה) פירש אותו כמו 'נקמה'; וכמוהו "הוי אנחם מצרי" (יש' א , כד) , והעד: "ואנקמה מאויבי" (שם); וככה "מתנחם לך להרגך" (בר' כז , מב). אם כן , מה יעשה במלת ויתעצב; "ותקצר נפשו" (שו' י , טז); ורבים ככה?!

ויתעצב אל לבו - אל לבו של אדם , שהוא רע.

וינחם יי' ויתעצב אל לבו - דברה תורה כלשון בני אדם. והענין , כי מרו ועצבו את רוח קדשו בפשעיהם (ע"פ יש' סג , י). וענין אל לבו - כי לא הגיד זה לנביא שלוח אליהם; וכן הלשון במחושב , כדרך "לדבר אל לבי" (בר' כד , מה) , וזולתו. ובבראשית רבא (ב"ר כז , ד) אמרו בזה ענין נכבד במשל שהביאו מן הסרסור והארדיכל , והוא סוד גדול , לא נִתן ליכתב , והיודעו יתבונן למה אמר בכאן שם המיוחד , ובכל הפרשה וענין המבול - שם 'אלהים'.

וינחם יי' - מה שאמר וינחם - דברה תורה כלשון בני אדם. כי על דרך האמת , לא אדם הוא להנחם (ע"פ ש"א טו , כט) , כי אין בו שינוי חפץ , יתברך ויתעלה. ויתעצב אל לבו - זה גם כן דרך משל , כי אין לפניו , על דרך האמת , לא שמחה ולא עצבון , ולא ישתנה ממדה למדה. הֶפֶך ויתעצב - "ישמח יי' במעשיו" (תה' קד , לא); והכל דרך משל. כי כמו שהאדם שמח על הדבר שיישר בעיניו , ויתעצב על הדבר הרע בעיניו , כן היה הספור על האל יתברך , והוא על דרך הַעֲבָרָה. והשמחה והעצבון באדם - בלב , לפיכך אמר , דרך משל , על האל יתברך: אל לבו. ובראשית רבה (כז , ד): גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה , אמר לו: אין אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד? אמר לו: הן! אמר לו: והכתוב וינחם... ויתעצב אל לבו?! אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו: הן. אמר לו: מה עשית? אמר לו: שמחתי ושמחתי את הכל. אמר לו: והלא היית יודע שסופו למות? אמר לו: בשעת חדוה - חדוה , ובשעת אבלא - אבלא. אמר לו: כך מעשה לפני הקדוש ברוך הוא. דאמר רבי יהושע בן לוי: שבעת ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קודם עד שלא הביא מבול , שנאמר "ויהי לשבעת הימים ומי המבול" וגו' (בר' ז , י). מה טעם ויתעצב אל לבו , ואין 'עציבה' אלא אבלות , כמה דאת אמר "כי נעצב המלך אל בנו" (ראה ש"ב יט , ג)? ומה שאמר בארץ - כי ידוע הוא כי בארץ עשה את האדם!? אלא רוצה לומר: בארץ - מעורב בתולדת הארץ; נוטה אחר בנין גופו שהוא כלו ארצי. ולא כן דמות אדם העליוני , שהוא בצלם אלהים. לפיכך לא נחם על נח ועל כיוצא בו.

וינחם יי' - הוא על דרך משל , כי לא אדם הוא להתנחם (ע"פ ש"א טו , כט) , אבל דברה תורה כלשון בני אדם; וכן אָמְרוֹ ויתעצב אל לבו. ואמרוֹ אל לבו - הוא 'לרצונו' , רוצה לומר שכבר נתעצב , דרך משל , בעבור מה שהיה רצונו בעת בריאת העולם לברא אדם.

וכראות השם יתעלה זה המנהג הרע אשר נשקעו בו האנשים כולם בעת ההוא , ושכבר ימּשך מזה המּנע השלמוּת המכוון באדם , גזר שימחו כל הדור ההוא באופן שנמחו עמם שאר הבעלי חיים. ונח נמלט , כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא , ולזה מצא חן בעיני יי' והשגיח בו להצילו , כמו שזכר אחר זה (להלן , ט ואי'). ואמנם חויב שיִפָּסֵד זה הדור הרע מצד ההשגחה על נח וזרעו , ומצד ההשגחה על המין האנושי בכללו , כמו שהיה אורך החיים הנפלא הנזכר בזה הספור להשגחה על המין האנושי בכללו. וכבר ביארנו דרכי ההשגחה האלהית באדם ושרשיה ברביעי מ'מלחמות יי'' , ובביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג; לד , א - לז; ועוד). וראוי שתדע שהבהמה והרמש והעוף לא נמחו להשחתת דרכם , כי אינם בעלי שכל , שיהיה ראוי בהם הגעת העונש; ואמנם השיגם העונש מפני עונש הדור ההוא , רוצה לומר , כי מפני שנגזר עליהם שימחו במבול מים , הנה כבר נמשך מזה הפסד הבעלי חיים הנמצאים ביבשה. ואולם זכר היותם נמחים עם האדם , כי ההשגחה האלהית השגיחה מפני זה בשמירת אלו המינים , להיותם הכרחיים לאדם , ולכן צוה נח לעשות התיבה , שימלט בה הוא ואלו המינים בכללם מהבעלי חיים. אמרו בבראשית רבה (כח , ו) , שזה משל למלך , שהיה משיא בנו , ועשה לו חופה וסיידה וכיירה וציירה. כעס המלך על בנו , והרגו; מה עשה? נכנס לתוך החופה והתחיל לשבר הקנים , ובחציאות , ולקרוע בכלאות. אמר המלך: כלום לא עשיתי אלא בשביל בני? בני אבד וזו קיימת? לפיכך: מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף השמים. הנה כבר הורו לך , שהִמָּחוֹת הבעלי חיים האלו לא היה כי אם מפני המחות האדם. ואולם התועלות המגיעות מהפרשה הזאת כבר העירונו עליהם בביאורינו בה , ואם באנו למנותם , רבו מלמנות , כי אין בה דבר שלא יהיה נפלא התועלת בדעות , ולזה יהיה מנין התועלות בה מביא לכפול דברינו , וזה בלתי ראוי. והנה מה שהיה מהתועלות האלו במדות - כבר זכרנום עם המאמר בהם. ובכאן נשלם לנו הביאור בזאת הפרשה , רוצה לומר: פרשת בראשית , באופן שלם ונאות מאד לאמת וללשון , כמו שתראה. והיתה השלמתו בזמן קצר מאד , עם מה שהשיגנו בזה מהקושי החזק , מפני הפירושים שמצאנום לקודמים אשר בזאת הפרשה , אשר הם כמעט שהיו סבה אל הרחקתנו מהשגת האמת בה , כמו שיתבאר למי שיראה דברינו ודבריהם; והתהלה לאל אשר עזרנו. והנה היתה השלמתו בסוף חדש אב משנת השמונים ושמנה לפרט האלף הששי ליצירה. (חלק ראשון: "אלה תולדות נח" וגו' עד סוף ספור עניין המבול; בר' ו , ט - ט , יז).
ריכוז קישורים