תנ"ך - אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹרֹתָ֑יו אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ: (בראשית פרק ו פסוק ט)

טקסט וניקוד:

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ: (בראשית פרק ו פסוק ט)

טקסט בלבד:

אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח: (בראשית פרק ו פסוק ט)

תיקון קוראים:

אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח: (בראשית פרק ו פסוק ט)
אִלֵין תּוֹלְדָת נֹחַ נֹחַ גְּבַר זַכַּאי שְׁלִים הֲוָה בְּדָרוֹהִי בְּדַחלְתָא דַייָ הַלֵיך נֹחַ :

אלה תולדת - ד' (בכתיבים שונים): *בר' ב , ד; ו , ט; יא , י; לז , ב. צדיק תמים - ב': בר' ו , ט; איוב יב , ד.

אלה תולדת ד' אלה תולדות השמים והארץ אלה תולדת נח נח איש צדיק אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפ' אלה תלדות יעקב יוסף בן.

אלה תולדת - ד'; צדיק תמים - ב'.

אלה תולדת נח נח איש צדיק - הואיל והזכירו , סיפר בשבחו , שנאמר: "זכר צדיק לברכה" (מש' י , ז). דבר אחר (ראה ב"ר ל , ו): למדך , שעיקר תולדותיהן של צדיקים - מעשים טובים. בדרתיו - יש מרבותינו (ב"ר ל , ט) שדורשים לשבח: כל שכן אילו היה בדור צדיקים , שהיה צדיק יותר; ויש שדורשים לגנאי: לפי דורו היה צדיק , ואילו היה בדורו של אברהם לא נחשב לכלום. את האלהים התהלך נח - ובאברהם הוא אומר: "התהלך לפני" (בר' יז , א) , ["אשר התהלכתי לפניו" (בר' כד , מ).] נח היה צריך סעד לתומכו , אבל אברהם מתחזק בצדקו מאליו. התהלך - לשון שעבר; זהו שמושה של למ"ד בלשון כבד: משמשת להבא ולשעבר בלשון אחד: "קום התהלך" (בר' יג , יז) - להבא , התהלך נח - לשעבר; "התפלל בעד עבדיך" (ש"א יב , יט) - להבא; "ובא והתפלל אל הבית הזה" (מ"א ח , מב) - לשון לשעבר , אלא שהוי"ו בראשו הופכו להבא.

[[אלה תולדות נח - בני בניו (פירושו לבר' לו , ט; לז , ב)]].

אלה תולדות - כמו "הקורות" (בר' מב , כט) , כטעם "מה ילד יום" (מש' כז , א); וכמוהו "אלה תולדות יעקב" (בר' לז , ב). איש צדיק - במעשיו. תמים - בלבו. ותמים - 'תאר השם' מפעלי הכפל , והוא תמים. וטעם בדורותיו - בדורו בעת המבול , ובדורות שהיו אחריו , כי הוא חיה עד שהיה אברהם בן חמשים ושמנה שנה; והסימן: היה אבינו בן נח כאשר מת נח.

תולדות נח - כמו 'קורות' , מגזרת "מה ילד יום" (מש' כז , א) , וכמוהו "אלה תולדות יעקב" (בר' לז , ב). מלת צדיק - בעצמו , והעד: "צדיק וישר הוא" (דב' לב , ד). ומלת תמים - תואר לתואר , כמו 'חכם גדול'; 'צדיק גמור'; והעד: "שחוק צדיק תמים" (איוב יב , ד). לשון יחיד מן בדורותיו - 'דור' , לא 'דורה' כלל (כנגד ב"ר ל , ט) , כמו מן 'אבות' - 'אב'. ונקרא 'דור' , מגזרת "מדור באהלי רשע" (תה' פד , יא) - זמן דירתו בעולם הזה; והוא תואר.

החל להזכיר כי נח צדיק , על כן חיה לבדו , ובניו - בזכותו. וטעם בדורותיו: שלא נמצא כמוהו בדורות רבים. את האלהים התהלך נח - כדרך חנוך (ראה בר' ה , כב) , שלא היה כמוהו. ודרך התהלך את האלהים - מעלה גדולה; ו"התהלך לפני" (בר' יז , א) - שכל הליכתו בעבור השם , כאשר כתוב "ויקרא בשם יי'" (בר' יב , ח).

אלה תולדות נח - תולדותיו ומאורעיו , שבמאורעות נמי שייך לומר לשון 'תולדות': "כי לא תדע מה ילד יום" (מש' כז , א). נח איש צדיק - ולכך ניצל. תמים היה בדורותיו - שלא היה באותם הדורות איש לבד הוא.

טעם אלה תולדות נח - פירשו בו (ראה ראב"ע ורד"ק): קורותיו , כטעם "מה ילד יום" (מש' כז , א); וירמוז את כל הפרשה. ואינו נכון בעיני , כי אין קורות האדם תולדותיו; והנכון - שהוא כמשמעו , כמו "ואלה תולדות בני נח" (בר' י , א); "ואלה תולדות ישמעאל" (בר' כה , יב). יאמר אלה תולדות נח - שם וחם ויפת (ראה להלן , י) , אבל החזיר "ויולד נח" (שם) , בעבור שהפסיק ואמר: נח איש צדיק תמים היה , להודיע למה צוהו בתיבה. ואעפ"י שכבר אמר למעלה "ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת" (בר' ה , לב) , החזיר להזכירם פעת אחרת , להגיד כי לא היה ככל אבותיו שיוליד בנים ובנות. וזה טעם "שלשה בנים" (להלן , י) , כי יזכיר מספרם לאמר , כי אלה שלשה לבדם היו תולדותיו , ונצלו בזכותו , "ומאלה נפצה כל הארץ" (בר' ט , יט). איש צדיק תמים היה - יזכיר הכתוב שהיה זכאי ושלם בצדקו , להודיע שראוי להנצל מן המבול , שאין לו עונש כלל , כי הוא תמים בצדק; כי הצדיק הוא הזכאי בדין , הפך הרשע , כמו שאמר "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" (דב' כה , א) , וכן "ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית" (נחמ' ט , לג) , וכן "בצדק תשפוט עמיתך" (וי' יט , טו); אבל באברהם שאמר "לעשות צדקה ומשפט" (בר' יח , יט) , שבח אותו ב'צדק' שהוא ה'משפט' , ו'ברחמים' שהיא ה'צדקה'. ורבי אברהם אמר: צדיק - במעשיו , תמים - בלבו. וכתוב "תמים אתה בדרכיך" (יח' כח , טו)!? ואחר שאמר שהוא צדיק , כי איננו איש חמס ומשחית דרכו כבני דורו החייבים , אמר שהיה מתהלך את השם הנכבד , ליראה אותו לבדו , איננו נפתה אחרי "הוברי שמים" (יש' מז , יג) ומנחש ומעונן , וכל שכן אחרי עבודה זרה , ואיננו שומע להם כלל , רק בשם לבדו הוא דבק תמיד , והולך בדרך אשר בחר השם או אשר יורה אותו , כי נביא היה; וזה כטעם "אחרי יי' אלהיכם תלכו ואותו תיראו" וגו' (דב' יג , ה) , הנאמר בהרחקת המתנבא לעבד עבודה זרה ונותן אות ומופת , כאשר אפרש; ועוד אזכיר זה בפסוק "התהלך לפני והיה תמים" (בר' יז , א) , אם יהיה תמים דעות עמי (ע"פ איוב לו , ד). והנה אחר שהיה נח צדיק ואיננו ראוי ליענש , גם בניו וביתו ראויים להנצל בזכותו , כי היה ענש עליו אם יכרת זרעו. או יאמר כי הוא צדיק שלם וגם בניו וביתו צדיקים , כי הוא למדם , כענין שכתוב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" וגו' (בר' יח , יט). בדרתיו - יש מרבותינו (ב"ר ל , ט) שדרשוהו לטובה: כל שכן אם היה בדור של צדיקים; ויש שדורשין לגנאי; לשון רבנו שלמה. והנכון בעיני לפי הפשט , שהוא לבדו הצדיק בדורות ההם , אין בדרתיו צדיק ולא תמים זולתו , וכן "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" (בר' ז , א) , שאין בָדור אַחֵר ראוי להנצל. ואמר בדרתיו , כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו , ואין צדיק בארץ בלתו. ואל יקשה עליך דבר רבותינו במתושלח (ראה ב"ר לב , ז) , כי הכתוב לא יספר , רק שאין צדיק אחר ראוי להנצל מן המבול מכל הדורות ההם.

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח. תולדות - פרושו: הקורות שקרוהו בדבר המבול ואחריו; וכן "אלה תולדות יעקב" (בר' לז , ב). כי הקורות הם תולדות הימים , וכן אמר "כי לא תדע מה ילד יום" (מש' כז , א). נח - שלשה בפסוק אחד , והיה מספיק באחד. ואמרו (ראב"ע בר' יט , כד) , כי הוא דרך צחות בלשון הקדש; וכן 'ישראל' חמשה בפסוק אחד (במ' ח , יט). צדיק - שהיו מעשיו בצדק; הפך אנשי דורו שהיו אנשי חמס. תמים - שלם , בלי שום דופי. ובדרש (תנח' נח ה): שנולד מהול. בדורותיו - באנשי דורו ובדורות הבאים אחר המבול; כי נח האריך ימים , והרבה דורות השיג בחייו. כי אברהם אבינו היה בן חמשים ושמנה שנה כשמת נח; והסימן היה: אברהם אבינו היה בן נ"ח כאשר מת נח. ובבראשית רבה (ל , ט): בדורותיו - בשלשה דורות: בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה. את האלהים התהלך נח - דבק היה בו , וכל דרכיו לשמו. וזה היה כח גדול משכלו , שהתגבר על טבעו; כי הוא היה בדור רשעים וחומסים , ולא למד ממעשיהם. ולא התבודד לעבודת האל אלא הוא לבדו.

תולדות - קורות , כטעם "מה ילד יום" (מש' כז , א). צדיק - נאמר על שלמוּת המדות: "הגוי גם צדיק תהרג" (בר' כ , ד) , ונאמר עם זה על שלמוּת המושכלות: "וצדיק באמונתו יחיה" (חב' ב , ד); ומזה העניין השני נאמר בכאן. תמים - רוצה לומר: שלם. בדורותיו - אמר זה , לפי שכבר היה נח בדורות רבים לאורך ימיו , ובכלם נמצא הולך בצדקו.

אלו המקרים שקרו לנח וענייניו. והנה היה נח ישר במדותיו ובעיונו , ושלם , בכל אחת מהדורות אשר היה בהם לא נמצא בו רק טוב , אך הלך תמיד בדרכי השם יתעלה.

(עשר תועלות לפרשת 'נח' , חלק ראשון: בר' ו , ט - בר' ט , יז) והנה התועלות המגיעות מזה הספור הם רבים: הראשון מהם: להודִיעֵנו סודות ההשגחה האלהית באדם בכלליו ובפרטיו , אשר ההאמנה בהם מְיַשֶּׁרֶת האדם לשלמוּתו מאד , עם שעליה נבנית התורה בכללה. וזה שהוא העירנו במה שאמר "לא ידון רוחי" וגו' (בר' ו , ג) , שהמבול , שהיה רע נפלא מאד , היה להשגחה על המין האנושי , שלא יִמָנַע ממנו השלמוּת אשר בעבורו נברא , כמו שקדם (בה"פ בר' ו , ג). והעירנו במה שאמר "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" (בר' ז , א) , שהצדיק הוא מושגח מהשם יתעלה השגחה נפלאה , להצילו מהרעות הנכונות לבא עליו , כמו שהתבאר מהצלת נח והגנת השם יתעלה בעדו בזה הספור הנפלא; ואלו היה שם צדיק זולתו , היה נצול עמו גם כן , כמו שהתבאר ממה שנתנה התורה הסבה בהצלתו , כי אותו ראה השם יתעלה צדיק לפניו. ולזה יתחייב מזה , שאם היה שם צדיק זולתו , היה נצול עמו , עד שאם היו הדור ההוא שבים אל השם ועוזבים דרכיהם הרעים , היו נצולים כולם. ואֵלו שני המינים מההשגחה הם החזקות שבסבות לרע המגיע בכאן על צד ההשגחה האלהית , ולטוב המגיע בכאן על צד ההשגחה האלהית. וכבר בארנו מיני ההשגחה הזאת ועניינה ברביעי מ'מלחמות יי'' , ובביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג , ועוד) , ומשם יתבאר לך אמתת מה שהנחנו אותו בזה המקום. התועלת השני הוא , שמה שביאר בכאן , שהשם השחית הדור הרע הזה להשגחה על המין האנושי שלא ימנע ממנו שלמוּתו , האיר עיני לבנו למצא הסבה אשר בעבורה נמצא זה האורך הנפלא מן החיים לאנשים ההם , אשר העידה התורה שהיה מספר ימי חייהם זה המספר הנפלא , כי זה אמנם היה לזאת הסבה בעינה , כמו שביארנו במה שקדם (בה"פ בר' ה , לב). התועלת השלישי , והוא במדות , הוא , שכבר הועילתנו התורה , במה שספרה , שנח היה בן חמש מאות שנה קודם שהוליד , שהרפואה תהיה במדות הפחותות - ההעתק אל הפכם מקצה אל קצה. וזה , שאנשי דור נח היו כולם שטופים בזמה , עד שנשקעו בזה האופן המגונה אשר ספרה אותו התורה , והוא נרפא מזאת המדה הפחותה בשנעתק אל הקצה האחרון מההתרחק מהמשגל , עד שהיה בן חמש מאות שנה קודם שהוליד. התועלת הרביעי , והוא במדות , הוא , שכבר הועילתנו התורה ― במה שספרה מהצווי שצֻוה נח בעשיית התיבה בזה האופן השלם , בדרך שיִשְלַם בה השמירה , ובהכנסת המזונות בה שיספיקו לו בהיותו בתיבה ― תועלת נפלאה; והוא , שגם האיש הצדיק , אשר הוא מושגח מהשם יתעלה , אין ראוי שיתרשל מפני זה מהכנת הטרף לביתו , ומהתנהג במנהג הטוב אשר יִשְלַם בו בריאות הגוף כפי הראוי , בשיחשב שהשם יתעלה ימצִא לו מזונו ובריאותו; וכל שכן ששאר האנשים אין ראוי שיתרשלו בזה. אמרו ז"ל (ספ"ד קכג): "למען יברכך יי' אלהיך" - יכול בטל? תלמוד לומר "בכל... אשר תעשה" (דב' יד , כט). התועלת החמישי , והוא במדות , הוא , שאין ראוי שיתענג האדם במיני התענוגים בעת היות שכניו בצער , כי זה ממה שיפיל הקטטה והמחלוקת בין האנשים , ויפָסֵד בזה הקבוץ המדיני. וכבר העירתנו התורה על זה במה שזכרה , שנח ובניו היו לבד , ונשיהם לבד , עד שמה שהולידו , הולידו אחר המבול , כמו שנזכר בתורה (בר' י , א) , לא בהיותם בתיבה; עם שכבר היה זה סבה להם להתמיד דבקוּת ההשגחה האלהית , כדי שתשלם להם ההצלה , כמו שביארנו (בה"פ בר' ו , יח). התועלת הששי , והוא במדות , הוא , שראוי לאדם שישגיח במי שהוא תחתיו מבני ביתו וממשרתיו , לתת לו חוקו ממה שיצטרך לעמידת גופו. וכבר העירתנו התורה בזה במה שהשגיחה בהמצאת מזונות הבעלי חיים בתיבה , וצואת נח שיזונם , באמרו "והיה לך ולהם לאכלה" (בר' ו , כא) , כי זה ממה שיחייב שיכין להם נח מזונותיהם תמיד. ואם זה ראוי בבעלי חיים , כל שכן שיהיה ראוי יותר בבני הבית והמשרתים. והנה בזה האופן יִשְׁלַם תקון קבוץ הבית , אשר הוא התחלה לתקון קבוץ המדינה. התועלת השביעי , והוא בדעות , הוא , שכבר למדתנו התורה בזה הספור , שהשם יתעלה כשיעשה המופתים , אמנם יעשה אותם בסבות היותר נאותות לפי המנהג הטבעי. ולזה תמצא , שבהוית מי המבול המציא השם בפליאה שתי סבות אשר היה יותר ראוי שיִשְלַם בהם זה , והם: רבוי הוית המים בבטן הארץ , ורבוי הויתם בחלק האמצעי מן האויר. ובחסרון המים הביא גם כן בפליאה הסבה היותר נאותה בזה , והוא , שהעביר השם רוח על הארץ , כי הרוח מדרכו שינגב וייבש , כמו שהתבאר ב'ספר האותות'. ואולם היה זה כן , לפי שהסדור הטבעי אשר לנמצאות , שמהו השם יתעלה ביותר שלם שֶבַּפָּנִים שאפשר בו , וכאשר יביא ההכרח מצד ההשגחה לשנות זה הסדר , הנה מן הראוי שיתרחק ממנו השם יתעלה היותר מעט שאפשר. ולזה לא עשה השם אלו המופתים , כי אם בסבות שיהיה בהם יותר מעט מהזרוּת אצל הטבע , ולא הביא המבול באמצעות הרוח , וחסרון המים באמצעות המטר. וכזה בעינו תמצא מבואר בהרבה מהמופתים הנזכרים בתורה ובדברי הנביאים. וזה הֶפֶך ממה שיחשבו הסכלים מהמון אנשי תורתנו; כי הם ישתדלו לבאר דברי המופתים באופן שיהיה בו מן הזרוּת יותר אצל הטבע , ויחשבו שזה הגדלה לשם יתעלה; ולא די שאינו הגדלה לשם יתעלה אבל הוא חסרון , והם לא ישערו. וזה מבואר מאד למעיין בזה הספר , עם מה שכבר ביארנוהו בזה העניין , עד שהאריכות בביאורו הוא מוֹתָר. התועלת השמיני הוא בדעות , והוא , שאי אפשר על המנהג הטבעי שיתהוה מין מהמינים הנולדים ממינם מזולת מינו ― כמו שהיה חושב אבן סינא , שיהיה אפשר שיהיה מבול מים בחלק הנגלה מהארץ , ובאֹרך הזמן יתחדש מעירוב היסודות מה שיתהוה ממנו מין מהבעלי חיים ― ולזה השתדל השם יתעלה , כשרצה בקיום אלו המינים הנולדים ממינם , שיושם מהם זכר ונקבה בתיבה. והנה התועלת המגיע בעיון מזה הוא מבואר , לפי שאם הונח העניין כמו שאמר בן סינא , תפול החכמה הטבעית בכללה , וזה מבואר למי שעיין ב'טבעיות'. התועלת התשיעי הוא בדעות , והוא , שאי אפשר שיפסד זה החלק הנגלה מהארץ , אבל יִמָּצְאוּ בו תמיד אלו ההויות אשר יתהוו בו. ואין ראוי שתחשוב , שיחוייב ממה שאמר "עוד כל ימי הארץ" (בר' ח , כב) , שיהיה לה עת תִפָּסֵד בו; שאם היה כן , יהיה גם כן אָמְרוֹ "כימי השמים על הארץ" (דב' יא , כא) מורה על שיש עת לשמים יִפָּסְדוּ בו , וזה בטל , לפי מה שבארנוהו ב'ספר מלחמות יי'' (ו) , מהעיון והתורה. ואולם אמר זה , "עוד כל ימי הארץ" (בר' ח , כב) , להורות על קיום זה הברית ונצחותו , בדרך מה שאמר "עד בלתי שמים לא יקיצו" (איוב יד , יב) , שהרצון בו , שלעולם לא יקיצו. התועלת העשירי הוא בדעות , והוא , שהקשת הוא מורה על מיעוט החלק המימיי בענן , והוא סוד מסודות הטבע. ואפשר שיהיו בכאן תועלות אחרות זולת אשר מנינו , אלא שהתועלות שראינו למנותם בכאן הם אלו. ולהיות התועלות הנפלאות האלו מגיעות מזה הסיפור , הרחיבה בו התורה הרחבה נפלאה לישב יותר אמתת זה הספור בנפשותינו.
ריכוז קישורים