תנ"ך - בשנת שש־מאות שנה לחיי־נח בחדש השני בשבעה־עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל־מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּל־מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ: (בראשית פרק ז פסוק יא)

טקסט וניקוד:

בִּשְׁנַת שֵׁשׁ־מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי־נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל־מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ: (בראשית פרק ז פסוק יא)

טקסט בלבד:

בשנת שש־מאות שנה לחיי־נח בחדש השני בשבעה־עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל־מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו: (בראשית פרק ז פסוק יא)

תיקון קוראים:

בשנת שש־מאות שנה לחיי־נח בחדש השני בשבעה־עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל־מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו: (בראשית פרק ז פסוק יא)
בִּשׁנַת שֵׁית מְאָה שְׁנִין לְחַיֵי נֹחַ בְּיַרחָא תִּניָנָא בְּשִׁבעַת עַסרָא יוֹמָא לְיַרחָא בְּיוֹמָא הָדֵין אִתבְּזַעוּ כָּל מַבּוּעֵי תְּהוֹם רַבָּה וְכַוֵי דִשׁמַיָא אִתפְּתַחָא :

לחיי - ג': בר' ז , יא; *דנ' יב , ב; עז' ו , י. ביום הזה - ו': *בר' ז , יא; שמ' יט , א; וי' ח , לד; טז , ל; יהו' ז , כה; ש"א יא , יג. נפתחו - ג' בקמץ: *בר' ז , יא; יש' כד , יח; נח' ב , ז.

ביום הזה ו' נבקעו כל מעינת באו מדבר סיני כאשר עשה כי ביום הזה יעכרך יי' לא יומת איש. וחד וביום הזה לא אמיתך. נפתחו ג' קמצ' וארבת השמים נפתחו כי ארבות ממרום שערי הנהרות.

נפתחו - ג'.

בחדש השני - רבי אליעזר אומר (ר"ה יא , ב): זה מרחשון; רבי יהושע אומר: זה אייר. נבקעו - להוציא מימיהם. תהום רבה - מדה כנגד מדה: הם חטאו ב"רבה רעת האדם" (בר' ו , ה) , ולקו בתהום רבה (ראה סנה' קח , א).

ויהי ביום השביעי , נבקעו כל מעיינות תהום רבה. מעיְינות - סמוך; "באין מעייָנות" (מש' ח , כד) - מוּכְרָת. תהום - לשון זכר ונקבה , וכן "תהום רוממתהו" (יח' לא , ד). ולא הזכיר הנחלים , כי מהמעיינות יצאו. וכאשר נבקעו , עלו המים , ונפתחו חלונות האוצרות בשמים , וירדו המים , ונתבלבלה הארץ , ואין מבדיל בין יום ובין לילה; והעד , שאמר "ויום ולילה לא ישבותו" (בר' ח , כב). וכאשר נפסקו מימי הגשמים , אז ידע נח כי עברו ארבעים יום וארבעים לילה , כי השם גלה לו זה הסוד. וכמו ארובות - "הנה יי' עושה ארובות" (מ"ב ז , ב); וה'אוצר' (ע"פ דב' כח , יב) וה'חלון' - כלשון בני אדם ומשפטם. ויש אומרים (השרשים: 'ארב') , שהאל"ף שורש , כמו 'כבודות'. ויש אומרים , שהאל"ף נוסף , וכן אל"ף "אגודות" (יש' נח , ו) , והם מפעלי הכפל. וביום שבעה עשר שהחל המבול , נכנס נח וביתו בתיבה , והכניס כל החיה והבהמה והרמש וכל העוף. ומלת צפור - שם כלל לאשר יש לו כנף. והפלא , שבאו כולם מעצמם שנים שנים.

בחדש השני - הפשט , שהוא אייר; ואם אמרנו שהוא מרחשון , לא יועילנו , כי לא יתכן להיות חדשי הלבנה חמשה (ראה בר' ח , ג - ד) כלם שלמים , כי סבת הליכת התיבה הם המים שגברו , ובעת עמדם נחה התיבה על הרי אררט. והאומרים כי בחדשי הערלים ספר , גם הם יותר מהמספר הנזכר , רק אם יחל ממרחשון (ראה בפירושו המקובל). והנכון בעיני , כי המספר - כדרך שנת פרס או שנת מצרים , שיעבְּרו חדש אחד בתוספת חמשה ימים. וזה לא יזיק אם חשב נח חשבונו באיזה חשבון שהיה , וחשבונו (כך בכל כה"י , וכנראה צ"ל: וחשבוננו) - על יד משה , ומפיו שמעוהו האבות והעתיקוהו. וחדשיו - ללבנה , על כן שם חֹדֶש , לחדוש הלבנה. אמר מדקדק גדול , שתהום - לשון זכר לעולם; ויַפרש רבה: דבר גדול. והנה שכח "תהום רוממתהו" (יח' לא , ד)! וארבות השמים נפתחו - כמו "עושה ארובות" (מ"ב ז , יט); "וחשכו הרואות בארובות" (קה' יב , ג); "וכיונים אל ארובותיהם" (יש' ס , ח). ומשקלו: "אגודות" (יש' נח , ו). ויש אומרים , כי האל"ף יתרה.

בשנת - וכבר זכר למעלה ואמר "ונח בן שש מאות שנה" (לעיל , ו)!? אלא לא זכר החדש , וכמה בחדש; ובזה הפסוק זכר בחדש השני. דבר זה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל (ר"ה יא , א); רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם; בחדש השני - זה מרחשון. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם; בחדש השני - זה אייר. ויונתן הכריע כדברי רבי אליעזר , שתרגם "בירח האיתנים" (מ"א ח , ב) - "בירחא דעתיקייא קרו ליה ירחא קדמאה , וכען הוא ירחא שביעאה" (ת"י). נראה שהקדמונים , מבריאת העולם והנה , היו קוראים תשרי - 'חדש הראשון בשנה' , כי בו נברא העולם. ומשיצאו ישראל ממצרים נקרא לישראל ניסן - "חדש הראשון" (במ' כח , טז) , ותשרי - "חדש השביעי" (במ' כט , א) , כי כן כתוב "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמ' יב , ב); אחר שאמר "לכם" , נראה כי לשאר האומות לא היה ניסן ראש חדשים. נבקעו - החלו להבקע ולצאת , כי תחלה ירדו גשמים לרוב בו ביום , ואחר שהחלו לרדת , החלה הארץ להתלחלח ולהבקע המעיינות בו ביום. ויום יום היה מוסיף הלחלוח בארץ וצאת המים על פני הארץ , עד כי שָלְמוּ ימי הגשם , נבקעו כל המעיינות , והמים מתגברים לצאת יום יום עד "חמשים ומאת יום" (להלן , כד). תהום רבה - לשון נקבה , וכן "תהום רוממתהו" (יח' לא , ד). ויש לשון זכר: "תהום אל תהום קורא" (תה' מב , ח). וארובות השמים נפתחו - וא"ו וארובות פירושו 'אחר' , כלומר: אחר שארובות השמים נפתחו נבקעו המעיינות , כמו שכתבנו למעלה בפסוק "כי לימים" (לעיל , ד). וכמו וא"ו זה וא"ו "הן אתה קצפת ונחטא" (יש' סד , ד) - אחר שחטאנו קצפת עלינו; "והוא נרדם ויעף" (שו' ד , כא); "וירד מעשות החטאת" (וי' ט , כב); "וגבר ימות ויחלש" (איוב יד , י) , והדומים להם , כמו שכתבנו בחלק הדקדוק מ'ספר מכלול' בשמוש האותיות (מד , ב). ולרוב הגשמים אמר ארבות , כאלו נפתחו השמים ארבות ארבות; וכן אמר: "הנה יי' עושה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה" (מ"ב ז , ב).

נבקעו כל מעיינות תהום רבה - הרצון בזה , שכל המעיינות , אשר להם תהום רבה , גברו מימיהם מאד מצד ריבוי הויית מימיהם אז בבטן הארץ. וארובות השמים נפתחו - הוא משל לרבוי המים אשר נתהוו אז במקום הויית המטר , עד שירדו בשפע כאִלו נפתחו להם ארובות. והנה הסכימו שתי אלו הסבות יחד ― רוצה לומר: התהוות רבוי המים בעומק הארץ , והתהוות רבוי המים בחלק האמצעי מן האויר , אשר יתהוה בו המטר ― עד שגברו המים בזה האופן שזכר.

וכשהגיעו שבעת הימים התחילו לרדת מי המבול. וזה היה בשנת שש מאות שנה לחיי נח , בחדש השני , והוא אייר לפי הנראה לי , כי ניסן הוא ראש לחדשים , כמו שנזכר בתורה (שמ' יב , ב); עם שהזמן הזה היה יותר נכון להיות בו זה המופת ממרחשון , כי תקופת ניסן לחה ותקופת תשרי יבשה , והשם יתעלה עושה המופתים תמיד בסבות היותר נאותות , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"פ בר' ה , לב) והנה ידעת שכבר נחלקו בזה העניין רבי אליעזר ורבי יהושע (ר"ה יא , ב). וספר שאז נתהוו המים הויה נפלאה בבטן הארץ ובחלק האמצעי מהאויר , עד שנתכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. וספר שבעצומו של יום ― ביום אשר צוה השם לנח שיכנס בתיבה , ויכניס עמו ממיני הבעלי חיים מה שצוהו השם יתעלה ― השלים נח דבר השם , כדי שיראו זה כל האנשים אשר בדור ההוא , וישובו אל השם וירחמם (ע"פ יש' נה , ז). וזכר שכבר הגין השם יתעלה עליו , והשגיח בו בדרך שלא קרהו נזק בהיותו בתיבה , לא ממי המבול , ולא מהחיות אשר הכניס עמו בתיבה , ולא מהאנשים אשר היו מחוץ. והנה השלים זה הספור והפליג להאריך בו , לרוב התועלת המגיע ממנו , ולזה דקדק במספר הימים אשר ירד הגשם בלי הפסק , ובשאר הפרטים , לישב יותר בלבנו אמתת זה הספור , כי כבר נאמין יותר בספורים , כשסופר מעניינם פרטים רבים.
ריכוז קישורים