תנ"ך - בראשית פרק ז פסוק יג - בעצם היום הזה בא נח ושם־וחם ויפת בני־נח ואשת נח ושלשת נשי־בניו אתם אל־התבה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּעֶ֨צֶם הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם־וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי־נֹ֑חַ וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל־הַתֵּבָֽה: (בראשית פרק ז פסוק יג)

טקסט וניקוד:

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם־וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי־נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי־בָנָיו אִתָּם אֶל־הַתֵּבָה: (בראשית פרק ז פסוק יג)

טקסט בלבד:

בעצם היום הזה בא נח ושם־וחם ויפת בני־נח ואשת נח ושלשת נשי־בניו אתם אל־התבה: (בראשית פרק ז פסוק יג)

תיקון קוראים:

בעצם היום הזה בא נח ושם־וחם ויפת בני־נח ואשת נח ושלשת נשי־בניו אתם אל־התבה: (בראשית פרק ז פסוק יג)
בִּכרַן יוֹמָא הָדֵין עָל נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאִתַּת נֹחַ וּתלָת נְשֵׁי בְנוֹהִי עִימְהוֹן לְתֵיבְתָא :

ויפת - ב': בר' ז , יג; ט , כג. ואשת - ו': בר' ז , יג; יש' נד , ו; מל' ב , יד; מש' ו , כו; כז , טו; דה"א ב , כד. אתם - ל"א: בר' ז , יג; יא , לא; יד , ח; מ , ד; מג , טז; שמ' ו , ד; יב , לח; וי' טז , טז; כו , לט , מד; במ' כב , כ; לב , יט; דב' כח , סט; שו' כ , כ; ש"א כה , טו; ש"ב יב , יז; מ"א כ , כג; מ"ב ו , ד; יז , לה; כב , ז; יש' יד , כ; ל , ח; ס , ט; סה , כג; יר' כז , יח; יח' ל , ה; לד , ל; לח , ה; מש' א , טו; כד , א; דה"ב כב , יב. וכל דיבור דכותהון: בר' כג , ח; לד , ח; מב , ז; שמ' לד , לג; יהו' כב , טו; דנ' א , יט; בר מן ו' ('אותם'): במ' כו , ג; יר' א , טז; ד , יב; ה , ה; לה , ב; יח' יד , ד. אתם - ל"ז: ראה ההערה הקודמת; אך כאן כל 'דבור אתם' נמנה כמקרה נפרד.

ושם - וחם - ל'; ויפת - ב'; ואשת - ו'.

בעצם היום הזה - לימדך הכתוב , שהיו בני דורו אומרים: אילו אנו רואין אותו נכנס לתיבה אנו שוברין אותה והורגין אותו; אמר הקדוש ברוך הוא: אני מכניסו לעיני כולם , ונראה דבר מי יקום (ראה ב"ר לב , ח).

ויהי ביום השביעי , נבקעו כל מעיינות תהום רבה. מעיְינות - סמוך; "באין מעייָנות" (מש' ח , כד) - מוּכְרָת. תהום - לשון זכר ונקבה , וכן "תהום רוממתהו" (יח' לא , ד). ולא הזכיר הנחלים , כי מהמעיינות יצאו. וכאשר נבקעו , עלו המים , ונפתחו חלונות האוצרות בשמים , וירדו המים , ונתבלבלה הארץ , ואין מבדיל בין יום ובין לילה; והעד , שאמר "ויום ולילה לא ישבותו" (בר' ח , כב). וכאשר נפסקו מימי הגשמים , אז ידע נח כי עברו ארבעים יום וארבעים לילה , כי השם גלה לו זה הסוד. וכמו ארובות - "הנה יי' עושה ארובות" (מ"ב ז , ב); וה'אוצר' (ע"פ דב' כח , יב) וה'חלון' - כלשון בני אדם ומשפטם. ויש אומרים (השרשים: 'ארב') , שהאל"ף שורש , כמו 'כבודות'. ויש אומרים , שהאל"ף נוסף , וכן אל"ף "אגודות" (יש' נח , ו) , והם מפעלי הכפל. וביום שבעה עשר שהחל המבול , נכנס נח וביתו בתיבה , והכניס כל החיה והבהמה והרמש וכל העוף. ומלת צפור - שם כלל לאשר יש לו כנף. והפלא , שבאו כולם מעצמם שנים שנים.

בעצם היום הזה בא נח - נכנס בתיבה. והנה התברר , כי שתים ביאות הנה (ראה לעיל , ז).

בעצם היום הזה - "בשבעה עשר... לחדש" שזכר (לעיל , יא) , בו ביום נכנס אל התבה. והנה אמר למעלה , כי בתחלת שבעה נכנס (ראה לעיל , ז) , ואיך אמר עתה כי בסוף שבעה נכנס , שהוא שבעה עשר במרחשון? והנראה מזה , כי הוא נכנס בתחלת שבעה כמו שצוהו האל , עם כל באי התבה , והחל לתקן מושבו ומושב הבאים עמו. ואלה שבעת הימים היו יוצאים ובאים האדם והבהמה והעוף , והיו רועים ביבשה סמוך לתבה , והיו בין כך ובין כך מִתְרַוְחִים לאויר העולם; כי די להם שיסגרו בתבה הימים שיצטרכו מפני המבול. וביום השביעי , שהיה שבעה עשר במרחשון , נכנסו קודם בא הגשם. וכיון שנכנסו כלם , וסגר נח פתח התבה והחלון שעשה למעלה , באו מי המבול בו ביום.

וכשהגיעו שבעת הימים התחילו לרדת מי המבול. וזה היה בשנת שש מאות שנה לחיי נח , בחדש השני , והוא אייר לפי הנראה לי , כי ניסן הוא ראש לחדשים , כמו שנזכר בתורה (שמ' יב , ב); עם שהזמן הזה היה יותר נכון להיות בו זה המופת ממרחשון , כי תקופת ניסן לחה ותקופת תשרי יבשה , והשם יתעלה עושה המופתים תמיד בסבות היותר נאותות , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"פ בר' ה , לב) והנה ידעת שכבר נחלקו בזה העניין רבי אליעזר ורבי יהושע (ר"ה יא , ב). וספר שאז נתהוו המים הויה נפלאה בבטן הארץ ובחלק האמצעי מהאויר , עד שנתכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. וספר שבעצומו של יום ― ביום אשר צוה השם לנח שיכנס בתיבה , ויכניס עמו ממיני הבעלי חיים מה שצוהו השם יתעלה ― השלים נח דבר השם , כדי שיראו זה כל האנשים אשר בדור ההוא , וישובו אל השם וירחמם (ע"פ יש' נה , ז). וזכר שכבר הגין השם יתעלה עליו , והשגיח בו בדרך שלא קרהו נזק בהיותו בתיבה , לא ממי המבול , ולא מהחיות אשר הכניס עמו בתיבה , ולא מהאנשים אשר היו מחוץ. והנה השלים זה הספור והפליג להאריך בו , לרוב התועלת המגיע ממנו , ולזה דקדק במספר הימים אשר ירד הגשם בלי הפסק , ובשאר הפרטים , לישב יותר בלבנו אמתת זה הספור , כי כבר נאמין יותר בספורים , כשסופר מעניינם פרטים רבים.