תנ"ך - המה וכל־החיה למינה וכל־הבהמה למינה וכל־הרמש הרמש על־הארץ למינהו וכל־העוף למינהו כל צפור כל־כנף:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הֵ֜מָּה וְכָל־הַחַיָּ֣ה לְמִינָ֗הּ וְכָל־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ לְמִינֵ֑הוּ וְכָל־הָע֣וֹף לְמִינֵ֔הוּ כֹּ֖ל צִפּ֥וֹר כָּל־כָּנָֽף: (בראשית פרק ז פסוק יד)

טקסט וניקוד:

הֵמָּה וְכָל־הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל־הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל־כָּנָף: (בראשית פרק ז פסוק יד)

טקסט בלבד:

המה וכל־החיה למינה וכל־הבהמה למינה וכל־הרמש הרמש על־הארץ למינהו וכל־העוף למינהו כל צפור כל־כנף: (בראשית פרק ז פסוק יד)

תיקון קוראים:

המה וכל־החיה למינה וכל־הבהמה למינה וכל־הרמש הרמש על־הארץ למינהו וכל־העוף למינהו כל צפור כל־כנף: (בראשית פרק ז פסוק יד)
אִינוּן וְכָל חַיתָא לִזנַהּ וְכָל בְּעִירָא לִזנַהּ וְכָל רִיחשָׁא דְּרָחֵישׁ עַל אַרעָא לִזנוֹהִי וְכָל עוֹפָא לִזנוֹהִי כֹּל צִיפַּר כָּל דְּפָרַח :

המה - י"ט ראשי פסוקים: בר' ז , יד; במ' כ , יג; שו' יח , ג , כב; יט , כב; ש"א ט , ה , יא , כז; יש' כד , יד; יח' כג , י; כז , כד; מד , טז; תה' כ , ט; מח , ו; נט , טז; קב , כז; קז , כד; איוב כד , יג; דה"א ד , כג. למינהו - י"ד: ראה בר' א , יב. כל צפור כל - כנף - ב': בר' ז , יד; יח' יז , כג. צפור - ט' מלא בתורה (בלישנא): בר' ז , יד; וי' יד , ה , נב; במ' כב , ב , ד , טז; דב' ד , יז; יד , יא; כב , ו.

למינהו - י"ד.

צפור כל כנף - דבוק הוא: צפור של כל מין כנף , לרבות חגבים. [וכנף זה לשון 'נוצה' הוא , כמו "ושסע אותו בכנפיו" (וי' א , יז) - שאינו נוטל נוצתו הימנו , אף כאן צפור של כל מין ומין מראית נוצה.]

ויהי ביום השביעי , נבקעו כל מעיינות תהום רבה. מעיְינות - סמוך; "באין מעייָנות" (מש' ח , כד) - מוּכְרָת. תהום - לשון זכר ונקבה , וכן "תהום רוממתהו" (יח' לא , ד). ולא הזכיר הנחלים , כי מהמעיינות יצאו. וכאשר נבקעו , עלו המים , ונפתחו חלונות האוצרות בשמים , וירדו המים , ונתבלבלה הארץ , ואין מבדיל בין יום ובין לילה; והעד , שאמר "ויום ולילה לא ישבותו" (בר' ח , כב). וכאשר נפסקו מימי הגשמים , אז ידע נח כי עברו ארבעים יום וארבעים לילה , כי השם גלה לו זה הסוד. וכמו ארובות - "הנה יי' עושה ארובות" (מ"ב ז , ב); וה'אוצר' (ע"פ דב' כח , יב) וה'חלון' - כלשון בני אדם ומשפטם. ויש אומרים (השרשים: 'ארב') , שהאל"ף שורש , כמו 'כבודות'. ויש אומרים , שהאל"ף נוסף , וכן אל"ף "אגודות" (יש' נח , ו) , והם מפעלי הכפל. וביום שבעה עשר שהחל המבול , נכנס נח וביתו בתיבה , והכניס כל החיה והבהמה והרמש וכל העוף. ומלת צפור - שם כלל לאשר יש לו כנף. והפלא , שבאו כולם מעצמם שנים שנים.

המה. כל צפור כל כנף - וכל העוף שאמר - כלל כל חי שיעוף; ופירש עוד ואמר כל צפור , והוא כלל כל העופות הגדולים , טהורים וטמאים. ופירש עוד ואמר כל כנף - אפילו העופות הקטנים , כמו מיני הארבה והצרעה והזבוב והדומה להם. ופירוש כל כנף: כל בעל כנף; או הוא שם תאר.

וכשהגיעו שבעת הימים התחילו לרדת מי המבול. וזה היה בשנת שש מאות שנה לחיי נח , בחדש השני , והוא אייר לפי הנראה לי , כי ניסן הוא ראש לחדשים , כמו שנזכר בתורה (שמ' יב , ב); עם שהזמן הזה היה יותר נכון להיות בו זה המופת ממרחשון , כי תקופת ניסן לחה ותקופת תשרי יבשה , והשם יתעלה עושה המופתים תמיד בסבות היותר נאותות , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"פ בר' ה , לב) והנה ידעת שכבר נחלקו בזה העניין רבי אליעזר ורבי יהושע (ר"ה יא , ב). וספר שאז נתהוו המים הויה נפלאה בבטן הארץ ובחלק האמצעי מהאויר , עד שנתכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. וספר שבעצומו של יום ― ביום אשר צוה השם לנח שיכנס בתיבה , ויכניס עמו ממיני הבעלי חיים מה שצוהו השם יתעלה ― השלים נח דבר השם , כדי שיראו זה כל האנשים אשר בדור ההוא , וישובו אל השם וירחמם (ע"פ יש' נה , ז). וזכר שכבר הגין השם יתעלה עליו , והשגיח בו בדרך שלא קרהו נזק בהיותו בתיבה , לא ממי המבול , ולא מהחיות אשר הכניס עמו בתיבה , ולא מהאנשים אשר היו מחוץ. והנה השלים זה הספור והפליג להאריך בו , לרוב התועלת המגיע ממנו , ולזה דקדק במספר הימים אשר ירד הגשם בלי הפסק , ובשאר הפרטים , לישב יותר בלבנו אמתת זה הספור , כי כבר נאמין יותר בספורים , כשסופר מעניינם פרטים רבים.
ריכוז קישורים