תנ"ך - המה
וכל־החיה
למינה
וכל־הבהמה
למינה
וכל־הרמש
הרמש
על־הארץ
למינהו
וכל־העוף
למינהו
כל
צפור
כל־כנף:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הֵ֜מָּה
וְכָל־הַחַיָּ֣ה
לְמִינָ֗הּ
וְכָל־הַבְּהֵמָה֙
לְמִינָ֔הּ
וְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ
הָרֹמֵ֥שׂ
עַל־הָאָ֖רֶץ
לְמִינֵ֑הוּ
וְכָל־הָע֣וֹף
לְמִינֵ֔הוּ
כֹּ֖ל
צִפּ֥וֹר
כָּל־כָּנָֽף:
(בראשית פרק ז פסוק יד)
הֵמָּה
וְכָל־הַחַיָּה
לְמִינָהּ
וְכָל־הַבְּהֵמָה
לְמִינָהּ
וְכָל־הָרֶמֶשׂ
הָרֹמֵשׂ
עַל־הָאָרֶץ
לְמִינֵהוּ
וְכָל־הָעוֹף
לְמִינֵהוּ
כֹּל
צִפּוֹר
כָּל־כָּנָף:
(בראשית פרק ז פסוק יד)
המה
וכל־החיה
למינה
וכל־הבהמה
למינה
וכל־הרמש
הרמש
על־הארץ
למינהו
וכל־העוף
למינהו
כל
צפור
כל־כנף:
(בראשית פרק ז פסוק יד)
המה
וכל־החיה
למינה
וכל־הבהמה
למינה
וכל־הרמש
הרמש
על־הארץ
למינהו
וכל־העוף
למינהו
כל
צפור
כל־כנף:
(בראשית פרק ז פסוק יד)
אִינוּן
וְכָל
חַיתָא
לִזנַהּ
וְכָל
בְּעִירָא
לִזנַהּ
וְכָל
רִיחשָׁא
דְּרָחֵישׁ
עַל
אַרעָא
לִזנוֹהִי
וְכָל
עוֹפָא
לִזנוֹהִי
כֹּל
צִיפַּר
כָּל
דְּפָרַח
:
המה
-
י"ט
ראשי
פסוקים:
בר'
ז
,
יד;
במ'
כ
,
יג;
שו'
יח
,
ג
,
כב;
יט
,
כב;
ש"א
ט
,
ה
,
יא
,
כז;
יש'
כד
,
יד;
יח'
כג
,
י;
כז
,
כד;
מד
,
טז;
תה'
כ
,
ט;
מח
,
ו;
נט
,
טז;
קב
,
כז;
קז
,
כד;
איוב
כד
,
יג;
דה"א
ד
,
כג.
למינהו
-
י"ד:
ראה
בר'
א
,
יב.
כל
צפור
כל
-
כנף
-
ב':
בר'
ז
,
יד;
יח'
יז
,
כג.
צפור
-
ט'
מלא
בתורה
(בלישנא):
בר'
ז
,
יד;
וי'
יד
,
ה
,
נב;
במ'
כב
,
ב
,
ד
,
טז;
דב'
ד
,
יז;
יד
,
יא;
כב
,
ו.
צפור
כל
כנף
-
דבוק
הוא:
צפור
של
כל
מין
כנף
,
לרבות
חגבים.
[וכנף
זה
לשון
'נוצה'
הוא
,
כמו
"ושסע
אותו
בכנפיו"
(וי'
א
,
יז)
-
שאינו
נוטל
נוצתו
הימנו
,
אף
כאן
צפור
של
כל
מין
ומין
מראית
נוצה.]
ויהי
ביום
השביעי
,
נבקעו
כל
מעיינות
תהום
רבה.
מעיְינות
-
סמוך;
"באין
מעייָנות"
(מש'
ח
,
כד)
-
מוּכְרָת.
תהום
-
לשון
זכר
ונקבה
,
וכן
"תהום
רוממתהו"
(יח'
לא
,
ד).
ולא
הזכיר
הנחלים
,
כי
מהמעיינות
יצאו.
וכאשר
נבקעו
,
עלו
המים
,
ונפתחו
חלונות
האוצרות
בשמים
,
וירדו
המים
,
ונתבלבלה
הארץ
,
ואין
מבדיל
בין
יום
ובין
לילה;
והעד
,
שאמר
"ויום
ולילה
לא
ישבותו"
(בר'
ח
,
כב).
וכאשר
נפסקו
מימי
הגשמים
,
אז
ידע
נח
כי
עברו
ארבעים
יום
וארבעים
לילה
,
כי
השם
גלה
לו
זה
הסוד.
וכמו
ארובות
-
"הנה
יי'
עושה
ארובות"
(מ"ב
ז
,
ב);
וה'אוצר'
(ע"פ
דב'
כח
,
יב)
וה'חלון'
-
כלשון
בני
אדם
ומשפטם.
ויש
אומרים
(השרשים:
'ארב')
,
שהאל"ף
שורש
,
כמו
'כבודות'.
ויש
אומרים
,
שהאל"ף
נוסף
,
וכן
אל"ף
"אגודות"
(יש'
נח
,
ו)
,
והם
מפעלי
הכפל.
וביום
שבעה
עשר
שהחל
המבול
,
נכנס
נח
וביתו
בתיבה
,
והכניס
כל
החיה
והבהמה
והרמש
וכל
העוף.
ומלת
צפור
-
שם
כלל
לאשר
יש
לו
כנף.
והפלא
,
שבאו
כולם
מעצמם
שנים
שנים.
המה.
כל
צפור
כל
כנף
-
וכל
העוף
שאמר
-
כלל
כל
חי
שיעוף;
ופירש
עוד
ואמר
כל
צפור
,
והוא
כלל
כל
העופות
הגדולים
,
טהורים
וטמאים.
ופירש
עוד
ואמר
כל
כנף
-
אפילו
העופות
הקטנים
,
כמו
מיני
הארבה
והצרעה
והזבוב
והדומה
להם.
ופירוש
כל
כנף:
כל
בעל
כנף;
או
הוא
שם
תאר.
וכשהגיעו
שבעת
הימים
התחילו
לרדת
מי
המבול.
וזה
היה
בשנת
שש
מאות
שנה
לחיי
נח
,
בחדש
השני
,
והוא
אייר
לפי
הנראה
לי
,
כי
ניסן
הוא
ראש
לחדשים
,
כמו
שנזכר
בתורה
(שמ'
יב
,
ב);
עם
שהזמן
הזה
היה
יותר
נכון
להיות
בו
זה
המופת
ממרחשון
,
כי
תקופת
ניסן
לחה
ותקופת
תשרי
יבשה
,
והשם
יתעלה
עושה
המופתים
תמיד
בסבות
היותר
נאותות
,
כמו
שזכרנו
במה
שקדם
(בה"פ
בר'
ה
,
לב)
והנה
ידעת
שכבר
נחלקו
בזה
העניין
רבי
אליעזר
ורבי
יהושע
(ר"ה
יא
,
ב).
וספר
שאז
נתהוו
המים
הויה
נפלאה
בבטן
הארץ
ובחלק
האמצעי
מהאויר
,
עד
שנתכסו
כל
ההרים
הגבוהים
אשר
תחת
כל
השמים.
וספר
שבעצומו
של
יום
―
ביום
אשר
צוה
השם
לנח
שיכנס
בתיבה
,
ויכניס
עמו
ממיני
הבעלי
חיים
מה
שצוהו
השם
יתעלה
―
השלים
נח
דבר
השם
,
כדי
שיראו
זה
כל
האנשים
אשר
בדור
ההוא
,
וישובו
אל
השם
וירחמם
(ע"פ
יש'
נה
,
ז).
וזכר
שכבר
הגין
השם
יתעלה
עליו
,
והשגיח
בו
בדרך
שלא
קרהו
נזק
בהיותו
בתיבה
,
לא
ממי
המבול
,
ולא
מהחיות
אשר
הכניס
עמו
בתיבה
,
ולא
מהאנשים
אשר
היו
מחוץ.
והנה
השלים
זה
הספור
והפליג
להאריך
בו
,
לרוב
התועלת
המגיע
ממנו
,
ולזה
דקדק
במספר
הימים
אשר
ירד
הגשם
בלי
הפסק
,
ובשאר
הפרטים
,
לישב
יותר
בלבנו
אמתת
זה
הספור
,
כי
כבר
נאמין
יותר
בספורים
,
כשסופר
מעניינם
פרטים
רבים.