תנ"ך - בראשית פרק ז פסוק ב - מכל׀ הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִכֹּ֣ל׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ: (בראשית פרק ז פסוק ב)

טקסט וניקוד:

מִכֹּל׀ הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח־לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ: (בראשית פרק ז פסוק ב)

טקסט בלבד:

מכל׀ הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו: (בראשית פרק ז פסוק ב)

תיקון קוראים:

מכל׀ הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו: (בראשית פרק ז פסוק ב)
מִכֹּל בְּעִירָא דָכיָא תִּיסַב לָך שִׁבעָה שִׁבעָה דְּכַר וְנוּקבָּא וּמִן בְּעִירָא דְּלָיְתוֹהִי דְכֵי תְּרֵין דְּכַר וְנוּקבָּא :

הטהורה - ב' מלא: בר' ז , ב , ח. טהרה - ה' (חסר ומלא): בר' ז , ב , ח; *דב' יד , יא; מל' א , יא; תה' יט , י. (ואחד: וטהרה - במ' ה , כח).

הטהורה - ב' מל'; טהרה - ה'.

הטהורה - העתידה להיות טהורה לישראל; למדנו שלמד נח תורה. שבעה שבעה - כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו (ראה ב"ר לד , ט).

והשם צוה את נח לעשות התבה ימים רבים קודם בא המבול , וכאשר קרבו הימים , צוה השם הנכבד , שילך נח וביתו אל התבה. ובעבור צריכות הקרבן , צוה השם הנכבד , שיקח מהבהמה הטהורה ומהעוף הטהור שבעה זכרים ושבע נקבות , כי ביום השביעי ימטיר עד סוף ארבעים יום. והנה זה היה בעשור לחדש השני (ראה להלן , י - יא) , ובסוף ארבעים מהתחלה ישוב האמצעי אל הנכח , והוא סוד. ומלת היקום - לא מצאנוה כי אם בפרשה הזאת , ושרשו מהפעלים שהפ"ה שלהם איננו שלם , על משקל "כרוב" (שמ' כה , יט). ויש אומרים , שהוא מהפעלים נחי העי"ן , והוא הפוך , כמו "ריבה יי' את יריבי" (תה' לה , א). ומלת יקום - כלל לכל חי שהוא על האדמה.

איש ואשתו - עצם דבר , כמו "איש מלחמה" (שמ' טז , ג); "איש לא נעדר" (יש' מ , כו); "והאיש גבריאל" (דנ' ט , כא); ובחיות (יח' א , ט) וביריעות (שמ' כו , ג): "אשה אל אחותה".

וצוהו לקחת מן הבהמה הטהורה שבעה שבעה שהשם אוהב הטהור יותר מהטמא , ואם המה מעשה ידיו כלם (ע"פ איוב לד , יט); גם בעבור שיעלה עולות בצאתו מן התיבה. והנה זה לאות , כי לא אכל נח מהבהמה הטמאה , ולא הבאים אחריו מהחסידים.

ויאמר יי' לנח - הודיעו השם , כי במדת רחמים ימלט אותו ואת ביתו ויחיה מהם זרע לדורות , וזה טעם "לחיות זרע על פני כל הארץ" (להלן , ג) , כי מתחלה אמר "להחיות אתך" (בר' ו , יט); ורמז לו עתה במדת רחמים על הקרבן , להודיע אותו שישעה אל קרבנו , ובזכות קרבנו יקיים העולם ולא יכרת עוד מפני מי המבול , ועל כן הזכיר בו שם המיוחד , כי בכל ענין הקרבנות לא יזכיר 'אלהים' , כאשר אזכיר בהגיעי לְשָׁם בעזרתו יתברך (ראה רמב"ן וי' א , ט). בא אתה וכל ביתך אל התיבה - עשה נח את התבה ימים רבים קודם המבול , וכאשר קרב עת המבול בחדש השני בעשור לחדש , חזר וצוהו שיבא הוא וכל ביתו בתבה , הם שאמר לו בראשונה "אתה ובניך ואשתך ונשי בניך" (בר' ו , יח); והודיעו כי בזכותו לבדו ינצלו , שלא אמר 'אתכם ראיתי צדיקים לפני'; וצוהו שיקח הוא ויביא מן הבהמה הטהורה ומן העוף שבעה שבעה; והודיעו יום המבול שבו יבא אל התיבה , וכן עשה , ש"בעצם היום הזה בא נח" (להלן , יג); וזהו טעם "מפני מי המבול" (להלן , ז). ורבנו שלמה כתב (שם): אף נח מקטני אמנה היה , ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים; ולשון בראשית רבא (ב"ר לב , ו): מחוסר אמנה היה , אלמלא שהגיעו המים עד קרסוליו לא היה נכנס לתיבה. אם כן יאמר , שלא נכנס שם עד שגברו המים וכסו פני כל הארץ , וראה כי יטבע.

מכל הבהמה הטהורה תקח לך - כמו שיבאו לפני התבה תכניסם עמך. וזה לא אמר לו מתחלה , אלא שיביאם אל התבה שנים שנים זכר ונקבה (ראה בר' ו , יט - כ). ועתה אמר לו שיבאו מן הטהורה שבעה שבעה זוגות , ומן הטמאה זוג אחד , והוא איש ואשתו , או שנים זוגות. והיאך ידע נח הטהורה ושאינה טהורה? אפשר שהאל אמר לו סימני טהרה , כדי שיעשה מהם קרבן בצאתו מן התבה; או נאמר , כיון שאמר לו האל שבעה מן הטהורה , ובאו אל התבה מעצמם כלם , כמו שכתבנו (בר' ו , כ) , אותם שראה נח שבאו שבעה שבעה , ידע שהם טהורות. אבל לא יספיק זה הפירוש לעוף , שבאו שבעה שבעה (להלן , ג) בין טמאים בין טהורים. ועל כל פנים צריך לנו לפרש , שהקדוש ברוך הוא מסר לנח סימני טהרה , בין בבהמה בין בעוף; אלא אם כן נאמר , שלא באו שבעה אלא מהעוף הטהור כמו מהבהמה הטהורה , ומה שאמר "גם מעוף השמים שבעה שבעה" (להלן , ג) , רוצה לומר: הטהור , וסמך על שאמר הטהורה , לפיכך אמר "גם" (שם). ומה שבאו שבעה מן הטהורים ושנים מן הטמאים , לא לעשות קרבן בצאת נח מן התבה לבד , שאם כן די לו בפחות משבעה , כי לא ראינו שהקריב נח אלא פעם אחת; ואם הקריב יותר , יכול להקריב מן הנולדים מהם לשנה או לשנתים או יותר. אלא מה שרצה האל להשאיר מן הטהורה שבעה , כדי שיאכלו מהם נח ובניו והבאים אחריהם , בהרבות מיני הטהורות , לפי שהיה רוצה להתיר לו בשר לאכול , מה שלא התיר לאדם שלפניו (ראה בר' ט , ג). ואע"פ שלא מנע ממנו שום בשר מהטמאות , כמו שאמר "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה" (שם) , עד שמנעם מבני ישראל הקדושים , אע"פ כן לפי הטבע , הטהורות טובות למאכל בני אדם יותר מהטמאות; וברוב לא יאכלו בני אדם בשאר האומות , הטמאות , אלא מפני רעב. לפיכך היה צריך להשאיר בבהמות הטהורות יותר מן הטמאות , כדי לאכול מהם ולְחַיוֹת זרע , אע"פ שהכתוב לא אמר אלא "לחיות זרע" (להלן , ג) , לפי שהעקר הוא לחיות , כדי שימצאו הדורות הבאים אחר נח ובניו ספוקם מהם. ואין לשאול , למה שבעה ולא ששה או שמנה או יותר , כי האל ראה בחכמתו , כי שבעה צריך ויספיקו , ויותר - לא תכילם התבה. ופירוש איש ואשתו - זכר ונקבה , ואמר איש ואשתו בדרך הַשְׁאָלָה. וכאשר הזוגות שוות באיכות אחת , יאמר "איש אל אחיו" (במ' יד , ד); "אשה אל אחותה" (שמ' כו , ג); וכאשר אינם שוות באיכות אחת , וראויים להזדוג זה עם זה כמו זכר ונקבה , יאמר איש ואשתו. ומה שאמר ומן הבהמה אשר לא טהרה היא , ולא אמר 'טמאה' - כן הוא דרך הכתוב במקומות; וכן "אשר לא יהיה טהור" (דב' כג , יא); "כי לא טהור הוא" (ראה ש"א כ , כו); "ואשר לא טוב עשה" (יח' יח , יח); "לא טובה השמועה" (ש"א ב , כד); "ולהכרית גוים לא מעט" (יש' י , ז) , והדומים להם. פעם ידבר במקים פעם במכחיש , והכל אחד. ורבותינו ז"ל (פסחים ג , א) למדו מזה , שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו; ואמרו: לעולם יספר אדם בלשון כבוד.

וצוהו שיכניס עמו מאישי מיני הבעלי חיים המספר שנזכר במה שקדם (בה"פ בר' ו , יט - כ). ואולי עשה זה , כי כשיראו זה הדור הרע ההוא , אולי יכנע לבבם וישובו לשם יתעלה וירחמם (ע"פ יש' נה , ז) - כי לא חפץ השם במות הרשע , כי אם בשובו מדרכיו וחיה (ע"פ יח' יח , כג) - והם לא נכנעו , אבל החזיקו בדרכם הרעה.