תנ"ך - מכל׀
הבהמה
הטהורה
תקח־לך
שבעה
שבעה
איש
ואשתו
ומן־הבהמה
אשר
לא
טהרה
הוא
שנים
איש
ואשתו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
מִכֹּ֣ל׀
הַבְּהֵמָ֣ה
הַטְּהוֹרָ֗ה
תִּֽקַּח־לְךָ֛
שִׁבְעָ֥ה
שִׁבְעָ֖ה
אִ֣ישׁ
וְאִשְׁתּ֑וֹ
וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה
אֲ֠שֶׁר
לֹ֣א
טְהֹרָ֥ה
הִ֛וא
שְׁנַ֖יִם
אִ֥ישׁ
וְאִשְׁתּֽוֹ:
(בראשית פרק ז פסוק ב)
מִכֹּל׀
הַבְּהֵמָה
הַטְּהוֹרָה
תִּקַּח־לְךָ
שִׁבְעָה
שִׁבְעָה
אִישׁ
וְאִשְׁתּוֹ
וּמִן־הַבְּהֵמָה
אֲשֶׁר
לֹא
טְהֹרָה
הִוא
שְׁנַיִם
אִישׁ
וְאִשְׁתּוֹ:
(בראשית פרק ז פסוק ב)
מכל׀
הבהמה
הטהורה
תקח־לך
שבעה
שבעה
איש
ואשתו
ומן־הבהמה
אשר
לא
טהרה
הוא
שנים
איש
ואשתו:
(בראשית פרק ז פסוק ב)
מכל׀
הבהמה
הטהורה
תקח־לך
שבעה
שבעה
איש
ואשתו
ומן־הבהמה
אשר
לא
טהרה
הוא
שנים
איש
ואשתו:
(בראשית פרק ז פסוק ב)
מִכֹּל
בְּעִירָא
דָכיָא
תִּיסַב
לָך
שִׁבעָה
שִׁבעָה
דְּכַר
וְנוּקבָּא
וּמִן
בְּעִירָא
דְּלָיְתוֹהִי
דְכֵי
תְּרֵין
דְּכַר
וְנוּקבָּא
:
הטהורה
-
ב'
מלא:
בר'
ז
,
ב
,
ח.
טהרה
-
ה'
(חסר
ומלא):
בר'
ז
,
ב
,
ח;
*דב'
יד
,
יא;
מל'
א
,
יא;
תה'
יט
,
י.
(ואחד:
וטהרה
-
במ'
ה
,
כח).
הטהורה
-
ב'
מל';
טהרה
-
ה'.
הטהורה
-
העתידה
להיות
טהורה
לישראל;
למדנו
שלמד
נח
תורה.
שבעה
שבעה
-
כדי
שיקריב
מהם
קרבן
בצאתו
(ראה
ב"ר
לד
,
ט).
והשם
צוה
את
נח
לעשות
התבה
ימים
רבים
קודם
בא
המבול
,
וכאשר
קרבו
הימים
,
צוה
השם
הנכבד
,
שילך
נח
וביתו
אל
התבה.
ובעבור
צריכות
הקרבן
,
צוה
השם
הנכבד
,
שיקח
מהבהמה
הטהורה
ומהעוף
הטהור
שבעה
זכרים
ושבע
נקבות
,
כי
ביום
השביעי
ימטיר
עד
סוף
ארבעים
יום.
והנה
זה
היה
בעשור
לחדש
השני
(ראה
להלן
,
י
-
יא)
,
ובסוף
ארבעים
מהתחלה
ישוב
האמצעי
אל
הנכח
,
והוא
סוד.
ומלת
היקום
-
לא
מצאנוה
כי
אם
בפרשה
הזאת
,
ושרשו
מהפעלים
שהפ"ה
שלהם
איננו
שלם
,
על
משקל
"כרוב"
(שמ'
כה
,
יט).
ויש
אומרים
,
שהוא
מהפעלים
נחי
העי"ן
,
והוא
הפוך
,
כמו
"ריבה
יי'
את
יריבי"
(תה'
לה
,
א).
ומלת
יקום
-
כלל
לכל
חי
שהוא
על
האדמה.
איש
ואשתו
-
עצם
דבר
,
כמו
"איש
מלחמה"
(שמ'
טז
,
ג);
"איש
לא
נעדר"
(יש'
מ
,
כו);
"והאיש
גבריאל"
(דנ'
ט
,
כא);
ובחיות
(יח'
א
,
ט)
וביריעות
(שמ'
כו
,
ג):
"אשה
אל
אחותה".
וצוהו
לקחת
מן
הבהמה
הטהורה
שבעה
שבעה
שהשם
אוהב
הטהור
יותר
מהטמא
,
ואם
המה
מעשה
ידיו
כלם
(ע"פ
איוב
לד
,
יט);
גם
בעבור
שיעלה
עולות
בצאתו
מן
התיבה.
והנה
זה
לאות
,
כי
לא
אכל
נח
מהבהמה
הטמאה
,
ולא
הבאים
אחריו
מהחסידים.
ויאמר
יי'
לנח
-
הודיעו
השם
,
כי
במדת
רחמים
ימלט
אותו
ואת
ביתו
ויחיה
מהם
זרע
לדורות
,
וזה
טעם
"לחיות
זרע
על
פני
כל
הארץ"
(להלן
,
ג)
,
כי
מתחלה
אמר
"להחיות
אתך"
(בר'
ו
,
יט);
ורמז
לו
עתה
במדת
רחמים
על
הקרבן
,
להודיע
אותו
שישעה
אל
קרבנו
,
ובזכות
קרבנו
יקיים
העולם
ולא
יכרת
עוד
מפני
מי
המבול
,
ועל
כן
הזכיר
בו
שם
המיוחד
,
כי
בכל
ענין
הקרבנות
לא
יזכיר
'אלהים'
,
כאשר
אזכיר
בהגיעי
לְשָׁם
בעזרתו
יתברך
(ראה
רמב"ן
וי'
א
,
ט).
בא
אתה
וכל
ביתך
אל
התיבה
-
עשה
נח
את
התבה
ימים
רבים
קודם
המבול
,
וכאשר
קרב
עת
המבול
בחדש
השני
בעשור
לחדש
,
חזר
וצוהו
שיבא
הוא
וכל
ביתו
בתבה
,
הם
שאמר
לו
בראשונה
"אתה
ובניך
ואשתך
ונשי
בניך"
(בר'
ו
,
יח);
והודיעו
כי
בזכותו
לבדו
ינצלו
,
שלא
אמר
'אתכם
ראיתי
צדיקים
לפני';
וצוהו
שיקח
הוא
ויביא
מן
הבהמה
הטהורה
ומן
העוף
שבעה
שבעה;
והודיעו
יום
המבול
שבו
יבא
אל
התיבה
,
וכן
עשה
,
ש"בעצם
היום
הזה
בא
נח"
(להלן
,
יג);
וזהו
טעם
"מפני
מי
המבול"
(להלן
,
ז).
ורבנו
שלמה
כתב
(שם):
אף
נח
מקטני
אמנה
היה
,
ולא
נכנס
לתיבה
עד
שדחקוהו
המים;
ולשון
בראשית
רבא
(ב"ר
לב
,
ו):
מחוסר
אמנה
היה
,
אלמלא
שהגיעו
המים
עד
קרסוליו
לא
היה
נכנס
לתיבה.
אם
כן
יאמר
,
שלא
נכנס
שם
עד
שגברו
המים
וכסו
פני
כל
הארץ
,
וראה
כי
יטבע.
מכל
הבהמה
הטהורה
תקח
לך
-
כמו
שיבאו
לפני
התבה
תכניסם
עמך.
וזה
לא
אמר
לו
מתחלה
,
אלא
שיביאם
אל
התבה
שנים
שנים
זכר
ונקבה
(ראה
בר'
ו
,
יט
-
כ).
ועתה
אמר
לו
שיבאו
מן
הטהורה
שבעה
שבעה
זוגות
,
ומן
הטמאה
זוג
אחד
,
והוא
איש
ואשתו
,
או
שנים
זוגות.
והיאך
ידע
נח
הטהורה
ושאינה
טהורה?
אפשר
שהאל
אמר
לו
סימני
טהרה
,
כדי
שיעשה
מהם
קרבן
בצאתו
מן
התבה;
או
נאמר
,
כיון
שאמר
לו
האל
שבעה
מן
הטהורה
,
ובאו
אל
התבה
מעצמם
כלם
,
כמו
שכתבנו
(בר'
ו
,
כ)
,
אותם
שראה
נח
שבאו
שבעה
שבעה
,
ידע
שהם
טהורות.
אבל
לא
יספיק
זה
הפירוש
לעוף
,
שבאו
שבעה
שבעה
(להלן
,
ג)
בין
טמאים
בין
טהורים.
ועל
כל
פנים
צריך
לנו
לפרש
,
שהקדוש
ברוך
הוא
מסר
לנח
סימני
טהרה
,
בין
בבהמה
בין
בעוף;
אלא
אם
כן
נאמר
,
שלא
באו
שבעה
אלא
מהעוף
הטהור
כמו
מהבהמה
הטהורה
,
ומה
שאמר
"גם
מעוף
השמים
שבעה
שבעה"
(להלן
,
ג)
,
רוצה
לומר:
הטהור
,
וסמך
על
שאמר
הטהורה
,
לפיכך
אמר
"גם"
(שם).
ומה
שבאו
שבעה
מן
הטהורים
ושנים
מן
הטמאים
,
לא
לעשות
קרבן
בצאת
נח
מן
התבה
לבד
,
שאם
כן
די
לו
בפחות
משבעה
,
כי
לא
ראינו
שהקריב
נח
אלא
פעם
אחת;
ואם
הקריב
יותר
,
יכול
להקריב
מן
הנולדים
מהם
לשנה
או
לשנתים
או
יותר.
אלא
מה
שרצה
האל
להשאיר
מן
הטהורה
שבעה
,
כדי
שיאכלו
מהם
נח
ובניו
והבאים
אחריהם
,
בהרבות
מיני
הטהורות
,
לפי
שהיה
רוצה
להתיר
לו
בשר
לאכול
,
מה
שלא
התיר
לאדם
שלפניו
(ראה
בר'
ט
,
ג).
ואע"פ
שלא
מנע
ממנו
שום
בשר
מהטמאות
,
כמו
שאמר
"כל
רמש
אשר
הוא
חי
לכם
יהיה
לאכלה"
(שם)
,
עד
שמנעם
מבני
ישראל
הקדושים
,
אע"פ
כן
לפי
הטבע
,
הטהורות
טובות
למאכל
בני
אדם
יותר
מהטמאות;
וברוב
לא
יאכלו
בני
אדם
בשאר
האומות
,
הטמאות
,
אלא
מפני
רעב.
לפיכך
היה
צריך
להשאיר
בבהמות
הטהורות
יותר
מן
הטמאות
,
כדי
לאכול
מהם
ולְחַיוֹת
זרע
,
אע"פ
שהכתוב
לא
אמר
אלא
"לחיות
זרע"
(להלן
,
ג)
,
לפי
שהעקר
הוא
לחיות
,
כדי
שימצאו
הדורות
הבאים
אחר
נח
ובניו
ספוקם
מהם.
ואין
לשאול
,
למה
שבעה
ולא
ששה
או
שמנה
או
יותר
,
כי
האל
ראה
בחכמתו
,
כי
שבעה
צריך
ויספיקו
,
ויותר
-
לא
תכילם
התבה.
ופירוש
איש
ואשתו
-
זכר
ונקבה
,
ואמר
איש
ואשתו
בדרך
הַשְׁאָלָה.
וכאשר
הזוגות
שוות
באיכות
אחת
,
יאמר
"איש
אל
אחיו"
(במ'
יד
,
ד);
"אשה
אל
אחותה"
(שמ'
כו
,
ג);
וכאשר
אינם
שוות
באיכות
אחת
,
וראויים
להזדוג
זה
עם
זה
כמו
זכר
ונקבה
,
יאמר
איש
ואשתו.
ומה
שאמר
ומן
הבהמה
אשר
לא
טהרה
היא
,
ולא
אמר
'טמאה'
-
כן
הוא
דרך
הכתוב
במקומות;
וכן
"אשר
לא
יהיה
טהור"
(דב'
כג
,
יא);
"כי
לא
טהור
הוא"
(ראה
ש"א
כ
,
כו);
"ואשר
לא
טוב
עשה"
(יח'
יח
,
יח);
"לא
טובה
השמועה"
(ש"א
ב
,
כד);
"ולהכרית
גוים
לא
מעט"
(יש'
י
,
ז)
,
והדומים
להם.
פעם
ידבר
במקים
פעם
במכחיש
,
והכל
אחד.
ורבותינו
ז"ל
(פסחים
ג
,
א)
למדו
מזה
,
שלא
יוציא
אדם
דבר
מגונה
מפיו;
ואמרו:
לעולם
יספר
אדם
בלשון
כבוד.
וצוהו
שיכניס
עמו
מאישי
מיני
הבעלי
חיים
המספר
שנזכר
במה
שקדם
(בה"פ
בר'
ו
,
יט
-
כ).
ואולי
עשה
זה
,
כי
כשיראו
זה
הדור
הרע
ההוא
,
אולי
יכנע
לבבם
וישובו
לשם
יתעלה
וירחמם
(ע"פ
יש'
נה
,
ז)
-
כי
לא
חפץ
השם
במות
הרשע
,
כי
אם
בשובו
מדרכיו
וחיה
(ע"פ
יח'
יח
,
כג)
-
והם
לא
נכנעו
,
אבל
החזיקו
בדרכם
הרעה.