תנ"ך - ויגברו המים על־הארץ חמשים ומאת יום:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל־הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם: (בראשית פרק ז פסוק כד)

טקסט וניקוד:

וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל־הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (בראשית פרק ז פסוק כד)

טקסט בלבד:

ויגברו המים על־הארץ חמשים ומאת יום: (בראשית פרק ז פסוק כד)

תיקון קוראים:

ויגברו המים על־הארץ חמשים ומאת יום: (בראשית פרק ז פסוק כד)
וּתקִיפוּ מַיָא עַל אַרעָא מְאָה וְחַמשִׁין יוֹמִין :

ויגברו המים... חמשים ומאת יום - בעבור שנבקעו המעיינות (ראה לעיל , יא - יב) , גם היה גשם יורד יום ופוסק יום אחר; כי פירוש "אנכי ממטיר" (לעיל , ד): תמיד , בלי הפסקה; והעד , שאמר "ויכלא הגשם" (בר' ח , ב).

ויגברו המים מקצה חמשים ומאת יום - כלומר: כך עמדו בתגבורת שלהם , שלא ניכר חסרונם; אבל סוף חמשים ומאה נחה , ואז ניכר החסרון (ראה בר' ח , ד); שמשבעה עשר בחודש השני , שהוא אייר , עד שבעה עשר בחודש השביעי , שהוא תשרי , שנחה התיבה , הם חמשה חדשים , וחמשה פעמים שלשים יום הם מאה וחמשים; ומנה הכתוב כל חמשה חדשים מלאים; ושוב לא ניכר חסרונם עד חודש העשירי , שהוא טבת , באחד לחודש , שנראו ראשי ההרים (ראה בר' ח , ה). ולפי הפשט: מיד שפסקו הגשמים , התחילו המים לחסור , דכתיב "ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמים ויכלא הגשם מן השמים וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים" (בר' ח , ב - ג) - אלמא: מיד שכלה הגשם , התחילו לשוב ולחסור.

ויגברו - סִפֵּר כמה ימים היה תגבורת המים , והיו מאה וחמישים יום. וכל זה ידע משה רבינו ברוח הקודש , כשאר הדברים הספורים; לא שידע נח כמה ימים גברו , ומסר לדורות הבאים. ואיפשר שידע סך הארבעים , ששלמו ימי הגשם. אע"פ שהאמין באל שאמר לו "אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (לעיל , ד) , הוא הרגיש יום ששלמו ימי הגשם , כי בנפלם על התבה באמת היה מרגיש בהם. אלא שיש לנו לשאול , איך ידע מספר הימים , והנה לא היה לא יום ולא לילה? ואפלו היה , הוא לא ראה ולא ידע בתוך התבה , כי כלה היתה סגורה; איך ידע ארבעים יום לחסרון המים (ראה בר' ח , ו) , ושבעת ימים ושבעת ימים שלשה פעמים , כששלח העורב והיונה (ראה שם , ז - יא)? ויש לנו לומר , כי נח חכם היה בענייני התכונה והשעור , והכין לו כלים לשעות היום והלילה , כמו שעושים בעלי המלאכה ההיא , ויודעים בהם שעות היום והלילה , ואפלו לא יראו שמש וכוכב. ובאמת נרות דולקות היו לו בתוך התבה , דולקות יום ולילה , ולאורן היה עושה מה שצריך לו לעשות ולהאכיל הבהמות והחיות. ואלה חמשים ומאת יום היו אחר הארבעים (ראה לעיל , יז). והנה שלמו הארבעים בעשרים ושבעה בכסלו , כי משבעה עשר במרחשון (ראה לעיל , יא) עד עשרים ושבעה בכסלו ארבעים יום. ומאה וחמישים יום שלמו בשנים בסיון , כי מעשרים ושבעה בכסליו עד שנים בסיון מאה וחמשים יום , שהם חמשה חדשים לחדשי החמה , כל חדש משלשים יום (ראה ר"ה יא , ב).

וכשהגיעו שבעת הימים התחילו לרדת מי המבול. וזה היה בשנת שש מאות שנה לחיי נח , בחדש השני , והוא אייר לפי הנראה לי , כי ניסן הוא ראש לחדשים , כמו שנזכר בתורה (שמ' יב , ב); עם שהזמן הזה היה יותר נכון להיות בו זה המופת ממרחשון , כי תקופת ניסן לחה ותקופת תשרי יבשה , והשם יתעלה עושה המופתים תמיד בסבות היותר נאותות , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"פ בר' ה , לב) והנה ידעת שכבר נחלקו בזה העניין רבי אליעזר ורבי יהושע (ר"ה יא , ב). וספר שאז נתהוו המים הויה נפלאה בבטן הארץ ובחלק האמצעי מהאויר , עד שנתכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. וספר שבעצומו של יום ― ביום אשר צוה השם לנח שיכנס בתיבה , ויכניס עמו ממיני הבעלי חיים מה שצוהו השם יתעלה ― השלים נח דבר השם , כדי שיראו זה כל האנשים אשר בדור ההוא , וישובו אל השם וירחמם (ע"פ יש' נה , ז). וזכר שכבר הגין השם יתעלה עליו , והשגיח בו בדרך שלא קרהו נזק בהיותו בתיבה , לא ממי המבול , ולא מהחיות אשר הכניס עמו בתיבה , ולא מהאנשים אשר היו מחוץ. והנה השלים זה הספור והפליג להאריך בו , לרוב התועלת המגיע ממנו , ולזה דקדק במספר הימים אשר ירד הגשם בלי הפסק , ובשאר הפרטים , לישב יותר בלבנו אמתת זה הספור , כי כבר נאמין יותר בספורים , כשסופר מעניינם פרטים רבים.
ריכוז קישורים