נראו
-
ד':
בר'
ח
,
ה;
מ"ב
כג
,
כד;
שה"ש
ב
,
יב;
דה"ב
ט
,
יא.
ראשי
ההרים
-
ה':
בר'
ח
,
ה;
שו'
ט
,
כה;
יח'
ו
,
יג;
הו'
ד
,
יג;
יואל
ב
,
ה.
בעשירי...
נראו
ראשי
ההרים
-
זה
אב
,
שהוא
עשירי
למרחשון
שהתחיל
הגשם.
ואם
תאמר:
הוא
אלול
ועשירי
לכסליו
שפסק
הגשם
,
כשם
שאתה
אומר:
"בחדש
השביעי"
(לעיל
,
ד)
-
סיון
,
והוא
שביעי
להפסקה!?
אי
איפשר
לומר
כן;
על
כרחיך
שביעי
אי
אתה
מונה
אלא
להפסקה
,
שהרי
לא
כלו
ארבעים
יום
של
גשמים
ומאה
וחמשים
של
תגבורת
המים
עד
אחד
בסיון
,
אם
אתה
אומר
שביעי
לירידת
גשמים
אין
זה
סיון
,
והעשירי
אי
איפשר
לימנות
אלא
לירידה
,
שאם
אתה
אומר
להפסקה
,
והוא
אלול
,
אי
אתה
מוצא:
"בראשון
באחד
לחדש
חרבו
המים
מעל
הארץ"
(להלן
,
יג)
,
שהרי
מקץ
ארבעים
יום
משנראו
ראשי
ההרים
שלח
את
העורב
,
ועשרים
ואחד
יום
הוחיל
בשליחות
היונה
,
הרי
ששים
יום
משנראו
ראשי
ההרים
עד
שחרבו
פני
האדמה;
ואם
תאמר
באלול
נראו
,
הרי
שחרבו
במרחשון
,
והוא
קורא
אותו
ראשון
,
ואין
זה
אלא
תשרי
,
שהוא
ראשון
לבריאת
עולם
,
ולרבי
יהושע
(סע"ר
ד)
הוא
ניסן.
והמים
היו
הלוך
וחסור
עד
החדש
העשירי
-
טעמו
כמו
מסורס
,
שהיו
הלוך
וחסור
עד
שנראו
ראשי
ההרים
בחדש
העשירי
,
הוא
חדש
תמוז.
והודיענו
הכתוב
,
שחסרו
בשבעים
ושלשה
יום
חמש
עשרה
אמה
,
אבל
החסרון
אשר
מתחלה
למנוח
התיבה
לא
ידענו
כמה
היה
,
כי
לא
הוצרך
הכתוב
להודיע
השקוע
ולא
החסרון.
והנראה
,
לדעתי
,
ב'שוט
התיבה'
,
כי
היה
מפני
היות
המים
נובעים
מן
התהומות
,
והיותם
עוד
רותחים
כדברי
רבותינו
(ב"ר
לג
,
ז)
,
כי
בעבור
כן
תלך
על
פני
המים
,
ואם
לא
מפני
זה
היתה
נטבעת
בכבדותה
,
כי
רבים
אשר
בתוכה
,
והמאכל
והמשקה
היה
הרבה
מאד
,
וכאשר
שככו
המים
מנביעתם
או
מרתיחתם
גם
כן
וחסרו
ברוח
,
מיד
נכנסה
התיבה
אל
תוך
המים
בכובד
משאה
,
ותנח
על
ההר.
ועל
דעת
המפרשים
(ראה
ראב"ע
לעיל
,
ג
ורד"ק
לבר'
ז
,
כד)
,
המספר
בתגבורת
המים
חמשים
ומאת
יום
,
ומנוח
התיבה
,
וראִיַת
ראשי
ההרים
,
וארבעים
יום
אחרי
כן
,
הכל
ידענו
בדרך
הנבואה
,
כי
הכתוב
מודיע
אותנו
כן
,
אבל
נח
לא
ידע
,
רק
שהרגיש
כי
נחה
התיבה
,
והמתין
לפי
דעתו
זמן
שחשב
כי
קלו
המים.
והנה
גם
לדברינו
,
גם
לדברי
רבותינו
ז"ל
(שם)
וכל
המפרשים
,
יהיו
הרי
אררט
מן
"ההרים
הגבוהים
אשר
תחת
כל
השמים"
(בר'
ז
,
יט)
,
שהיו
המים
עליהם
חמש
עשרה
אמה;
ולכן
יקשה
זה
,
כי
הידוע
בהר
היְוָנִי
שגבוה
מהם
הרבה
מאד
,
וארץ
אררט
בשפל
הכידור
קרוב
לבבל.
ואולי
נאמר
,
כי
היה
החסרון
בשבעה
עשר
לחדש
השביעי
גדול
מאד
מחמש
עשרה
אמה
,
וקודם
לכן
נראו
ראשי
ההרים
הגבוהים
,
לא
הרי
אררט
,
ויקר
מקרה
התיבה
שהיתה
בארץ
אררט
בחדש
השביעי
ותנח
על
ראשי
ההרים
ההם;
והנה
נח
,
מעת
שכלא
הגשם
,
היה
פותח
החלון
וסוגר
אותו
כרצונו
,
ואחר
שבעים
ושלשה
יום
ממנוח
התיבה
השגיח
מן
החלון
,
ונראו
אליו
ראשי
הרי
אררט
,
וחזר
וסגר
אותו.
והגיד
הכתוב
כי
אחר
ארבעים
יום
שלח
העורב
,
ולא
אמר
הכתוב
'ויהי
בחדש
פלוני
ויפתח
נח'
,
ואמר
"ויהי
מקץ
ארבעים
יום"
(להלן
,
ו)
,
להגיד
כי
מעת
שנראו
לנח
ראשי
ההרים
המתין
ארבעים
יום
,
כי
חשב
בלבו
שבזמן
הזה
נראו
המגדלים
ונגלו
האילנות
,
וימצאו
העופות
להם
מנוח
באשר
תְקַנֵּינָה
,
ופתח
החלון
לשלח
העורב;
ובחדש
הראשון
הוא
חדש
תשרי
"חרבו
המים"
(להלן
,
יג)
,
ובחדש
השני
הוא
מרחשון
בשבעה
ועשרים
בו
"יבשה
הארץ"
(להלן
,
יד)
,
ובו
ביום
יצאו
מן
התיבה.
והנה
כל
מנין
הפרשה
כפשוטו
ומשמעו.
ודע
כי
אחרי
שהסכימו
שבתשרי
נברא
העולם
,
כאשר
תקנו
'זה
היום
תחלת
מעשיך
זכרון
ליום
ראשון'
(תפילת
ר"ה)
,
וכן
הוא
סדר
הזמנים
"זרע
וקציר"
(להלן
,
כב)
,
יהיה
ראש
השנים
מתשרי
,
וכן
החדשים
-
ממנו
הם
נמנים
עד
שהגענו
ליציאת
מצרים
,
ואז
צוה
הקדוש
ברוך
הוא
למנות
בחדשים
מנין
אחר
,
שנאמר
"החדש
הזה
לכם
ראש
חדשים
ראשון
הוא
לכם
לחדשי
השנה"
(שמ'
יב
,
ב)
,
ומשם
ואילך
בכל
הכתוב
ימנה
תשרי
'החדש
השביעי';
ועדין
נשאר
בשנים
החשבון
ממנו
,
דכתיב
"וחג
האסיף
תקופת
השנה"
(שמ'
לד
,
כב)
,
וכן
תרגם
יונתן
בן
עוזיאל
"בירח
האיתנים
בחג
הוא
החדש
השביעי"
(מ"א
ח
,
ב)
,
אמר:
"בירחא
דעתיקיא
קרן
ליה
ירחא
קדמאה
וכען
הוא
ירחא
שביעאה".
ובמכילתא
(מכיל'
בא
פסחא
א):
"החדש
הזה
לכם"
-
ולא
מנה
בו
אדם
הראשון.
והמים
היו
הלוך
וחסור
-
היו
חוסרים
הלוך
וחסור;
וכן
"החיות
רצוא
ושוב"
(יח'
א
,
יד).
עד
החדש
העשירי
-
לא
אמר
שבחדש
העשירי
חסרו
כלם
,
שלא
חסרו
כולם
עד
שנראתה
הארץ
,
ובחדש
העשירי
לא
נראו
אלא
ראשי
ההרים.
אלא
פרושו:
היו
הלוך
וחסור
עד
שבעשירי
באחד
לחדש
נראו
ראשי
ההרים;
ומכאן
ואילך
גם
כן
היו
הלוך
וחסור
עד
שנראתה
הארץ.
וראשי
ההרים
הם
גבנינות
ההרים
,
שהוא
המקום
הגבוה
שבהרים.
והחדש
העשירי
-
הוא
אב
,
שהוא
עשירי
למרחשון
,
שבו
החלו
הגשמים
לרדת.