תנך - ספר בראשית פרק ח פסוק ו

יש ללחוץ על אחד ממופעי הפסוק על מנת לפתוח את הפרק לעיון בתצורה המתאימה:

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

טקסט וניקוד:

וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת־חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה:

טקסט בלבד:

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה:

תיקון קוראים:

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה:

וַהֲוָה מִסוֹף אַרבְּעִין יוֹמִין וּפתַח נֹחַ יָת כַּוַת תֵּיבְתָא דַּעֲבַד :

מקץ ארבעים יום - משנראו ראשי ההרים. את חלון התבה אשר עשה לצהר , ולא זהו פתח התיבה העשוי לביאה וליציאה.

ובעשור לחדש שבט (כדעת ר' יהושע , ר"ה יא , ב) שלח את העורב , ותמיד היה הולך ושב , עד שיצא נח , כי כן אמר: עד יבשת המים. וביום שיבשה הארץ יצא נח וכל אשר אתו (ראה להלן , יד - יט).

את חלון התיבה - יתכן שעשה חלונות בכל צד , ועתה פתח אחד מהם , והוא ה"צהר" (בר' ו , טז).

ויהי מקץ ארבעים יום שנראו ראשי ההרים , ויפתח את חלון התיבה ושילח העורב בו ביום , שהוא באחד עשר לשבט לאחר שכלו הארבעים. ויצא יצוא ושוב - כי עדיין המים גדולים מאד , והיה ירא לעוף למרחוק פן ייעף ויפל למים , אבל היה יוצא לאכול נבילות האדם והבהמות והחיות והעופות שראה צפים על המים ושב אל קנו , אל התיבה , וכן עשה עד יבושת המים , שיצאו כולם. ושלח את היונה לאחר שבעת ימים ששלח העורב , מדכתיב בשילוח היונה השני "ויחל עוד שבעת ימים אחרים" (להלן , י) - מכלל שאיחר בין שילוח העורב לשִלוח היונה שבעת ימים.

ויהי מקץ ארבעים יום - משהחלו לחסור המים. והנכון בעיני , כי פירושו: משנחה התבה על הרי אררט; כי היאך ידע נח כשהחלו המים לחסור? אבל כשנחה על הרי אררט ידע , שהרגיש שהתבה נחה על דבר קשה. והמתין עוד ארבעים יום למען יחסרו עוד המים , וישלח אחד מן העופות לראות אם ימצא אילן מגולה עדין. את חלון התבה אשר עשה - הוא הצהר שאמר "צהר תעשה לתבה" (בר' ו , טז) , ושלח משם את העורב. יש לשאול: אם נח ידע יום שפסקו הגשמים כמו שכתבנו (בר' ז , כד) , למה לא פתח את חלון התבה מיד , אחר שאין גשם יורד? ויש לפרש , כי עדין פחד נח , כי בהתרומם גלי המים ושאונם , יגיעו המים למעלה ויכנסו בתבה דרך החלון; לפיכך לא פתחו עד שנחה התבה על ההרים , והמתין עוד ארבעים יום , ואז ידע כי חסרו המים מלהתרומם , ולא פחד שיכנסו בתבה , ופתח החלון להאיר ולשלח העורב.