תנ"ך - וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: (בראשית פרק ח פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (בראשית פרק ח פסוק ח)

טקסט בלבד:

וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה: (בראשית פרק ח פסוק ח)

תיקון קוראים:

וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה: (בראשית פרק ח פסוק ח)
וְשַׁלַח יָת יוֹנָה מִלְוָתֵיהּ לְמִחזֵי אִם קַלוּ מַיָא מֵעַל אַפֵּי אַרעָא :

וישלח - כ"ב: ראה לעיל , ז.

וישלח - כ"ב; הקלו - ל'.

וישלח את היונה - לסוף שבעת ימים , שהרי כתיב "ויחל עוד שבעת ימים אחרים" (להלן , י) , מכלל זה אתה למד , שאף בראשונה הוחיל שבעת ימים. וישלח - אין זה לשון 'שליחות' , אלא לשון 'שילוח': שלחה ללכת לדרכה , ובזו יִרְאֶה אם קלו המים , שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו.

ואחר שבעה ימים ששלח את העורב , שלח את היונה , וזה היה ביום שבעה עשר לשבט , שהוא החודש העשירי מיום המבול (ראה בר' ז , יא). והנה הוא על המבט המרובע (רבע חודש) , והעד , שאמר ויחל עוד שבעת ימים אחרים. ומלת ויחל עוד - על דעתי מ"תחלה" (ראה בר' יג , ג); כי אלו היה מגזרת "תוחלת" (מש' י , כח) , היה 'וַיִיחַל' , כמו "וַיִיקַץ" (בר' כח , טז) , או 'ויֵחֶל' , כמו "וישב יעקב" (בר' לז , א). ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק. ויוסף שלח את היונה - בארבעה ועשרים בשבט.

ויהי מקץ ארבעים יום שנראו ראשי ההרים , ויפתח את חלון התיבה ושילח העורב בו ביום , שהוא באחד עשר לשבט לאחר שכלו הארבעים. ויצא יצוא ושוב - כי עדיין המים גדולים מאד , והיה ירא לעוף למרחוק פן ייעף ויפל למים , אבל היה יוצא לאכול נבילות האדם והבהמות והחיות והעופות שראה צפים על המים ושב אל קנו , אל התיבה , וכן עשה עד יבושת המים , שיצאו כולם. ושלח את היונה לאחר שבעת ימים ששלח העורב , מדכתיב בשילוח היונה השני "ויחל עוד שבעת ימים אחרים" (להלן , י) - מכלל שאיחר בין שילוח העורב לשִלוח היונה שבעת ימים.

וישלח - למה שלח את העורב? אמר: העורב אוכל בשר , וימצא נבלות האדם והבהמה; ואם יחסרו כל כך המים , שימצא נבלות שהם מושלכות בארץ , יביא בפיו שום בשר , ונדע כי חסרו המים. ושלחו ולא הביא דבר בפיו , וראהו יוצא יצוא ושוב , ולא הכיר ממנו דבר; כי היה נכנס בקנו , ויוצא לראות אם ימצא מקום לשכנו , ושב אל קנו; וזה עשה עד יבושת המים. ואמרו בדרש (ב"ר לג , ה) על דרך המליצה: "שלח חשך ויחשיך" (תה' קה , כח). וכראות נח כי לא למד מהעורב דבר , שלח את היונה; כי היונה יש בה כח הדמיון להשיב שולחה דבר , אחר שמוליכין אותו באותו הדרך פעם או שתים. גם יש בה טבע תשוקה לשוב אל קנה. וכן מנהג המלכים לגדלה בביתם , ולשלחה במקומות הרחוקים , וקושרים כתב בכנפיה , והיא שבה אל שולחה בכתב התשובה שקושרים אותו בכנפיה , גם מי שנשתלחה להם. ולכך פירשו הגאונים מה שנאמר בתלמוד (שבת קל , א): מה יונה זו , כנפיה מגינות עליה - כלומר: שאין שוחטין אותה; כי בעבור שליחותה מגדלים ומחיים אותה ושולחים אותה , והיא שבה אל שולחה; וזה תעשה כל הפעמים ששולחים אותה. ושלח נח אותה , כי ידע שתביא לו שום דבר לסימן , אם תמצא עלה או גרגיר זרע.
ריכוז קישורים