תנ"ך - וגם אתה ידעת את אשר־עשה לי יואב בן־צרויה אשר עשה לשני־שרי צבאות ישראל לאבנר בן־נר ולעמשא בן־יתר ויהרגם וישם דמי־מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְגַ֣ם אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁר־עָ֨שָׂה לִ֜י יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה לִשְׁנֵֽי־שָׂרֵ֣י צִבְא֣וֹת יִ֠שְׂרָאֵל לְאַבְנֵ֨ר בֶּן־נֵ֜ר וְלַעֲמָשָׂ֤א בֶן־יֶ֙תֶר֙ וַיַּ֣הַרְגֵ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דְּמֵֽי־מִלְחָמָ֖ה בְּשָׁלֹ֑ם וַיִּתֵּ֞ן דְּמֵ֣י מִלְחָמָ֗ה בַּחֲגֹֽרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּמָתְנָ֔יו וּֽבְנַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽיו: (מלכים א פרק ב פסוק ה)

וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי־שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן־נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן־יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי־מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו: (מלכים א פרק ב פסוק ה)

וגם אתה ידעת את אשר־עשה לי יואב בן־צרויה אשר עשה לשני־שרי צבאות ישראל לאבנר בן־נר ולעמשא בן־יתר ויהרגם וישם דמי־מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו: (מלכים א פרק ב פסוק ה)

וְאַף אַתּ יָדַעתּ יָת דַּעֲבַד לִי יוֹאָב בַּר צְרוּיָה דַּעֲבַד לִתרֵין רַבָּנֵי חֵילְוָתָא דְיִשׂרָאֵל לְאַבנֵר בַּר נֵר וְלַעֲמָשָׂא בַר יֶתֶר דְּקַטֵילִנוּן בַּעֲרִימוּתֵיהּ וְדַמִי דְּיִתחֲשֵׁיב דַּמהוֹן עֲלוֹהִי כְּדַם תְּבִירֵי קְרָבָא וִיתֵיב לְהוֹן בְּכָמְנַת שְׁלָמָא וַאֲשַׁד דַּמהוֹן בְּאִספָּנִיקֵי דִּבחַרצֵיהּ וְדָשׁ בְּטַלָרִיתָא דִּברַגלוֹהִי :

וגם אתה - ג': *בר' כא , כו; מ"א ב , ה; *זכ' ג , ז. צבאות - ג': *שמ' יב , מא; מ"א ב , ה; יר' ג , יט. ולעמשא - ב': ש"ב יט , יד; מ"א ב , ה. בשלם - ח' חסר (בלישנא): בר' לז , ד; ש"א טז , ד; מ"א ב , ה , ו; ה , כו; יר' טו , ה; יח' יג , טז (פעמיים).

צבאות ג' יצאו כל צבאות יי' אשר עשה לשני שרי נחלת צבי .

וגם אתה - ג'; צבאות - ג'; ולעמשא - ב'; בשלם - ח' חס'; בחגרתו - ל'.

את אשר עשה לי - שהראה הספר ששלח דוד ביד אוריה; במדרש רבי תנחומא (שם). דמי מלחמה בשלום - שהיה להם שלום עמו , ולא היו נשמרים ממנו. בחגורתו אשר במותניו - שחגר חרבו מצומדת על מתניו , שלא כדרך החוגרים , בבאו לקראת עמשא , ופיה למטה כדי שתפול , כמה שנאמר "והוא יצא ותפל" (ש"ב כ , ח); וכשנפלה ונטלה , כסבור עמשא שלא נטלה אלא להגביהה מן הארץ , "ולא נשמר בחרב אשר ביד יואב" (ש"ב כ , י). ובנעלו אשר ברגליו - את אבנר הרג בערמה , ששאלו: גדמת , היאך חולצת?; כמה שנאמר "ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי" (ש"ב ג , כז) - לשון "של נעליך" (שמ' ג , ה).

את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל - אילו נאמר 'ואשר עשה לשני שרי צבאות ישראל' , הייתי אומר: שני מעשים הם , אחד שעשה לדוד , ושיני שעשה לשני שרי צבאות ישראל; אבל כשהוא אומר כאן אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל - על כורחך , אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל פתרון הוא לאשר עשה לי; וכה תפתור: אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה - ומה עשה לי? שהרג לי שני שרי צבאות ישראל: לאבנר בן נר שהלך מאתי להשיב אלי את כל ישראל , ולעמשא בן יתר ששלחתיו להזעיק אלי את איש יהודה. וישם דמי מלחמה בשלום - בני אדם ששלחתים בשלום; ומשפט המלך: כל מי שיבוא לדרוש בשלומו , וכל מי שהולך בשליחותו , משפט האיש שלא יהא נהרג על כל דבר פשע , בעוד שהוא בשליחותו של מלך. וגם פותרין וישם דמי מלחמה בשלום: ששאל בשלומם כאילו לבו נכון עמם; בעמשא הוא אומר "השלום אתה אחי" (ש"ב כ , ט) , ואוחז יד ימינו בזקן עמשא לנשק לו; ובאבנר הוא אומר "ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי" (ש"ב ג , כז); ואין זה שלום , כי אם לשפוך דמם. ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו - חרב המצומדת על מתניו; שהרכין עצמו , להרכין הנצב שבראש הלהב כאילו תפול החרב מאליה , וביד שמאלו תוקעה בבטנו; וכן הוא אומר "ועמשא בא לפניהם ויואב חגור מדו לבשו ועליו חגור חרב מצומדת על מתניו בתערה והוא יצא ותפול" (ש"ב כ , ח) , להלן לימדך , שעשה מעשה שנפלה החרב מתערה , כדי שיאחזנה ביד שמאלו , ויכהו בה באותו עיניין , שלא יהא עמשא מבין ששלף אותה מתערה; וסתם את דבריו , שלא פירש מה היתה ערמומיתו שעשה שיצתה לחוץ , ואיך עשה שלא הבין עמשא כשיצא לנשק לו , שכבר שלף יואב את החרב מתערה; וכאן לימדך ופירש את דבריו , שעל ידי שני דברים הרגו: בחרב המצומדת על מתניו , וזהו בחגורתו אשר במתניו; ועל ידי שהרכין עצמו , להראות לעמשא כאילו הרכין לקשור שרוך אשר ברגליו; ואינו עושה כן , אלא כדי שתפול החרב מתערה , ויאחז אותה ביד שמאלו , וביד ימינו אוחז בזקן עמשא לנשק לו , כדי לסמות עיני עמשא , שלא יראה החרב שלופה בידו. ומצאתי בפתרוני רבנא שלמה זצ"ל: בחגורתו אשר במתניו - שחגר חרבו מצומדת על מתניו שלא כדרך החוגרים , בבואו לקראת עמשא , שחגר את פיה למטה , כדי שתפול מאיליה , כמה שנאמר שם "והוא יצא ותפול" (שם , שם); וכשנפלה ונטלה , כסבור עמשא שלא נטלה אלא להגביהה מן הארץ , ולא נשמר מן החרב אשר ביד יואב. ובנעלו אשר ברגליו הרג את אבנר; כיצד בנעלו? ששאל לו: גידמת , האיך חולצת? כמה שנאמר "ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי" (ש"ב ג , כז) - לשון "של נעלך" (שמ' ג , ה).

וגם אתה. וגם - לרבות על מצות יי' אשר צוהו ללכת בדרכי יי'; אמר: וגם זאת מדרכי יי' , לבער אנשי הרשע , כי אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה. או יהיה וגם: אתה ידעת כמו שאני יודע , ואיני צריך להודיעך , אלא לצוותך עליו לבערו מן העולם. אשר עשה לי - פירושו: אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל; ולי עשה מה שעשה להם , כי אבנר אני הבטחתיו וקבלתיו באהבתי , ועמשא גם כן היה הולך בשליחותי ובמצותי להסב אנשי יהודה אלי. ויש מפרשים: אשר עשה לי - שהרג אבשלום; ולפירוש הזה , יהיה אשר עשה לשני שרי חסר ו"ו השמוש: ואשר עשה. ובדרש (תנ"ב מסעי , ט): אשר עשה לי - שהראה הספר ששלח לו דוד ביד אוריה. לשני שרי צבאות ישראל - כי אבנר היה שר צבא ישראל , ועמשא שר צבא שמהו אבשלום , ובדעת דוד היה למנותו אחר כן שר צבא; ועוד כי גדול היה ביהודה ושר צבא יהודה , כמו שנאמר עליו "שר צבא יהודה" (מ"א ב , לב); וכתוב עליו עוד "ויט את לבב כל איש יהודה כאיש אחד" (ש"ב יט , טו). ויהרגם - בשלום טעמו עם ויהרגם , כלומר: ויהרגם בשלום , ושם אותם דמים כאלו היו דמי מלחמה. או פירושו: וישם דמי מלחמה - דמי עשהאל שהיו דמי מלחמה , כי עשהאל רודף היה לאבנר , שם אותם בדמי שלום , כאלו הרג אבנר לעשהאל בשלום; ונקם נקמתו מאבנר וגם כן הרגו בשלום , כי לקחו לדבר עמו , ולא נשמר ממנו. ועמשא גם כן הרג בשלום , שאמר לו "השלום אתה אחי" (ש"ב כ , ט) , ואחז בזקנו לנשק לו , ולא היה לו שום טענה עליו להרגו. ונתן הדמים ההם שעשה אותם דמי מלחמה , נתן אותם בחגורתו אשר במתניו , כמו שאמר "ועליו חגור חרב מצומדת לו על מתניו" (שם , ח) , ובנעלו אשר ברגליו - שנפלו מתים לרגליו. ויונתן תרגם הפסוק כן: "דקטילינון בערמימותיה , ודמי דיתחשב דמהון עלוהי כדם תבירי קרבא , ויתיב להון בכמנת שלמא , ואשד דמהון באספנקי דבחרציה ודש בטלריתא די ברגלוהי". ויש דרש (מדה"ג שמ' כא , יד; רש"י סנה' מט , א): ובנעלו אשר ברגליו - שהרג לאבנר בערמה , ושאל לו: יבמה גידמת - היאך חולצת? והיה שוחה ומראה לו כי בשניה היא חולצת , ואז הכהו; וזהו שאמר "לדבר אתו בשלי" (ש"ב ג , כז) , לשון "של נעליך" (שמ' ג , ד); והנה אמר: ובנעלו אשר ברגליו.

את אשר עשה לי יואב בן צרויה - רוצה לומר: על דבר אבשלום , שעבר מצותו והרגו , ואחר כן דבר אל דוד קשות , כמו שנזכר במה שקדם (ש"ב יח - יט). וישם דמי מלחמה בשלום - רוצה לומר: על הריגת אבנר , כי הוא הרגו בעת היותו בשלום עמו , מפני שהרג עשהאל אחיו במלחמה. והנה היה אז אבנר בשלום עמו , כי הוא בא אל המלך להביא לו המלוכה , והוא שלחו וילך בשלום. ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו - זה שב אל עמשא , כי יואב שם כלי המלחמה , בהרגו אותו , בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו; לפי שהוא שם תער חרבו מצומדת בחגורתו , ולא שם תערה תולה כמנהג. וכאשר ראה עמשא , שחה לתקן נעלו אשר ברגליו , ואז בשחותו , נפל החרב מתערו לארץ ולקחו יואב משם , ולזה לא נשמר עמשא מן החרב אשר ביד יואב. ובהיות הענין כן , הנה יתאמת שיואב נתן דמי המלחמה באלו הכלים אשר אינם מוכנים לצד המלחמה כלל.

אשר עשה לי וגו' אשר עשה לשני וגו' - הכל אמת , רק האחד פעול קרוב והאחר פעול רחוק. ונתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו - הטעם: עשה רציחה מידי באו , עם היות עדין חגורתו במתניו ונעלו ברגליו , כענין אמרו "ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו" (יש' ה , כז).

אשר עשה... יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל - סוף המקרא פירוש ראש המקרא: מה עשה לי? מה שעשה לשני שרי צבאות ישראל , ולא נתפחד ממני. ובתנחומא דורש (תנ"ב מסעי , ט): אשר עשה לי - שהראה הספר ששלח לו דוד ביד אוריה "הבו את אוריה אל... פני המלחמה... ושבתם מאחריו ונכה ומת" (ש"ב יא , טו). וישם דמי מלחמה בשלום - שאם היה הורגם במלחמה , לא היה נתפש; אלא הרגם בעודם עמו בשלום. וישם דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו - פירוש: שם העון על מלבושיו ועל מנעליו , שהעון מצומד עליו במלבושו ובמנעלו.

טקסט ניקוד וטעמים:

טקסט וניקוד:

טקסט בלבד:

תיקון קוראים:

ריכוז קישורים