תנ"ך - ויאמר
ראיתי
את־כל־ישראל
נפצים
אל־ההרים
כצאן
אשר
אין־להם
רעה
ויאמר
ה'
לא־אדנים
לאלה
ישובו
איש־לביתו
בשלום:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֗אמֶר
רָאִ֤יתִי
אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙
נְפֹצִ֣ים
אֶל־הֶהָרִ֔ים
כַּצֹּ֕אן
אֲשֶׁ֥ר
אֵין־לָהֶ֖ם
רֹעֶ֑ה
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוָה֙
לֹֽא־אֲדֹנִ֣ים
לָאֵ֔לֶּה
יָשׁ֥וּבוּ
אִישׁ־לְבֵית֖וֹ
בְּשָׁלֽוֹם:
(מלכים א פרק כב פסוק יז)
וַיֹּאמֶר
רָאִיתִי
אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל
נְפֹצִים
אֶל־הֶהָרִים
כַּצֹּאן
אֲשֶׁר
אֵין־לָהֶם
רֹעֶה
וַיֹּאמֶר
יְהוָה
לֹא־אֲדֹנִים
לָאֵלֶּה
יָשׁוּבוּ
אִישׁ־לְבֵיתוֹ
בְּשָׁלוֹם:
(מלכים א פרק כב פסוק יז)
ויאמר
ראיתי
את־כל־ישראל
נפצים
אל־ההרים
כצאן
אשר
אין־להם
רעה
ויאמר
ה'
לא־אדנים
לאלה
ישובו
איש־לביתו
בשלום:
(מלכים א פרק כב פסוק יז)
ויאמר
ראיתי
את־כל־ישראל
נפצים
אל־ההרים
כצאן
אשר
אין־להם
רעה
ויאמר
יהוה
לא־אדנים
לאלה
ישובו
איש־לביתו
בשלום:
(מלכים א פרק כב פסוק יז)
וַאֲמַר
חֲזֵיתִי
יָת
כָּל
יִשׂרָאֵל
מְבֻדְּרִין
עַל
טוּרַיָא
כְּעָנָא
דְּלֵית
לְהוֹן
רָעֵי
וַאֲמַר
יְיָ
לֵית
לְהוֹן
רִבּוֹנִין
לְאִלֵין
יְתוּבוּן
גְּבַר
לְבֵיתֵיהּ
בִּשׁלָם
:
נפצים
-
ב'
,
חד
חסר
וחד
מלא:
מ"א
כב
,
יז;
דה"ב
יח
,
טז.
אל
-
ההרים
-
ב':
מ"א
כב
,
יז;
תה'
קכא
,
א
וכל
יחזקאל
כותהון
בר
מן
ב':
יח'
יח
,
טו;
לב
,
ה.
לאלה
-
ה'
בקמץ:
*בר'
לא
,
מג;
*במ'
כו
,
נג;
מ"א
כב
,
יז;
מי'
ב
,
ו;
דה"ב
יח
,
טז.
אל
ההרים
ב'
וסימנהון
נפצים
דמלכי'
שיר
למעלות.
וכל
יחזקאל
כותהון
בר
מן
ב'
לא
אכל
תינ'
ומלאתי
.
נפצים
-
ב'
חד
חס'
וחד
מל';
אל
-
ההרים
-
ב';
לאלה
-
ה'.
לא
אדונים
לאלה
-
אתה
לבדך
תמות
במלחמה;
כעניין
שנאמר
"לא
תלחמו
את
הקטן
ואת
הגדול
כי
אם
את
מלך
ישראל
לבדו"
(להלן
,
לא).
ואע"פ
שנאמר
"ועמך
תחת
עמו"
(מ"א
כ
,
מב)
,
טיפה
שיצתה
מאותו
צדיק
מיכיהו
,
שהכהו
חברו
"הכה
ופצוע"
(שם
,
לז)
,
כפרה
על
כל
ישראל;
כך
מפורש
(ראה
ירוש'
סנה'
יא
,
ה
[ל
,
ג]).
לא
אדונים
לאלה
-
אתה
לבדך
תמות
במלחמה
,
כעיניין
שנאמר
"לא
תלחמו
את
קטן
ואת
גדול
כי
אם
את
מלך
ישראל
לבדו"
(להלן
,
לא).
ואף
על
פי
שנאמר
"ועמך
תחת
עמו"
(מ"א
כ
,
מב)
,
טיפה
שיצתה
מאותו
הצדיק
מיכיהו
,
שהכה
חבירו
הכה
ופצוע
,
כפרה
על
ישראל;
כך
מפורש
במכילתא
(לא
נמצא
שם.
ונמצא
בירוש'
סנה'
יא
,
ה).
ישובו
איש
לביתו
בשלום
-
והנה
ראינו
למעלה
שאמר
לו
הנביא
"ועמך
תחת
עמו"
(מ"א
כ
,
מב)!?
אפשר
שהיה
זה
במלחמות
אחרות
,
אבל
במלחמה
זו
לא
מתו
מישראל.
וכיון
שהמלחמה
היתה
כל
היום
,
אי
אפשר
שלא
מתו
מהם
,
אבל
לא
מתו
אלא
מעטים
,
ומארם
מתו
רבים;
וזהו:
בשלום.