תנ"ך - ויהושפט בן־אסא מלך על־יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וִיהֽוֹשָׁפָט֙ בֶּן־אָסָ֔א מָלַ֖ךְ עַל־יְהוּדָ֑ה בִּשְׁנַ֣ת אַרְבַּ֔ע לְאַחְאָ֖ב מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל: (מלכים א פרק כב פסוק מא)

טקסט וניקוד:

וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אָסָא מָלַךְ עַל־יְהוּדָה בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: (מלכים א פרק כב פסוק מא)

טקסט בלבד:

ויהושפט בן־אסא מלך על־יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל: (מלכים א פרק כב פסוק מא)

תיקון קוראים:

ויהושפט בן־אסא מלך על־יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל: (מלכים א פרק כב פסוק מא)
וִיהוֹשָׁפָט בַּר אָסָא מְלַך עַל דְּבֵית יְהוּדָה בִּשׁנַת אַרבָּע לְאַחאָב מַלכָּא דְיִשׂרָאֵל :

יחידה ד (שלושים ושבע תועלות לחלק רביעי: מ"א כב , מא - מ"ב יב , כב) ואולם התועלות המגיעות ממנה הם אלו: התועלת הראשון , והוא כולל הרבה מדברי אלו הספורים , הוא: להודיע כי בהליכה בדרכי יי' ימשכו הטובות , וההפך למי שסר מאחרי יי'. ולזה ספר , כי יהושפט עשה הישר בעיני יי' , ובער יתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו , ונמשכו לו מההשגחות והטובות , והוא שלא מרדו בו האדומיים , ומרדו תכף אחרי מותו; ומה שקרה לו מהפחד והרע היה בהתחברו לרשע מצד הרשע , ולזה היו עליו אימות מות במלחמת רמות גלעד , ונשברו אניותיו בהתחברו עם מלך ישראל. ולזה תמצא כי כל הרע שהשיג לזרע יהושפט , הגיע לו מפני השלימו עם מלך ישראל והתחתנו בו. ולזאת הפנה גם כן ספר שאחזיהו בן אחאב , מפני הפליגו לעשות הרע בעיני יי' ככל חטא אחאב , פשע מואב בו אחרי מות אחאב , ונפל בעד השבכה בעלייתו אשר בשמרון , וחלה מפני זה חליו אשר מת בו , מפני שהיה דורש בבעל זבוב אלהי עקרון: היחיה מחלי זה , והלך בלא חמדה , כי לא נשאר לו בן שימלוך תחתיו. ולזה גם כן ספר מהנערים הקטנים שהיו מחרפים הנביא , שכבר נענשו על זה בשיצאו שני דובים מן היער ובקעו מהם ארבעים ושנים. ולזה גם כן תמצא , כי יהורם בן אחאב לא הפליג ברע כמו שהפליגו בו אביו ואמו , והסיר את מצבת הבעל; ואע"פ שדבק בחטאת ירבעם , הנה מפני מה שמיעט מן הרע , נתן השם יתברך שכרו , שהאריך לו זמן הפורענות עד שתים עשרה שנה , ולא תמצא כן בבית ירבעם ובבית בעשא; גם הצליח במלחמת מואב , ושמרו השם יתברך מיד ארם במקומות אשר נחבאו שם לתפשו , והיה זה פעמים רבות על ידי נביא השם יתברך. ולזה גם כן ספר בגחזי , כי בעבור שחלל כבוד השם יתברך לקחת כסף על המופת אשר עשה לנעמן , ובעבור שלא הודה הענין לאלישע , הנה נענש בשדבקה בו צרעת נעמן ובזרעו לעולם. ולקיים זאת הפנה שזכרנו , ספר גם כן חוזק הרעב שהיה בימי יהורם עד שאכלו בשר בניהם , ועם כל זה לא שב מחטאת ירבעם אשר דבק בהם , אבל היה מפליג יותר ברע , שהיה מגזם להמית נביא יי' על דבר זה הרעב. ולזה גם כן ספר הִמָּשַח חזאל למלך על ארם , אשר היה לקוץ מכאיב לישראל בעבור עברם את ברית השם יתברך , כמו שאמר השם יתברך לאליהו. וספר עם זה שכבר הודיע לו אלישע הרע שיעשה לישראל , כי זה ממה שהיישירו יותר לעשות להם אלו הרעות. ולזאת הסבה גם כן ספר שיהורם בן יהושפט הלך בדרך בית אחאב , ולזה נמשך לו מהרע , שמרדו אדום בו ומרדה עיר לבנה; וזכר בדברי הימים שכבר נהרגו בניו על יד הערבים , לא נשאר לו זולת אחזיה בנו הקטן , וזה היה גמולו הראוי לו על המתתו אחיו , כמו שנזכר שם; ובסוף הענין נגפו יי' במעיו , עד יצאו מעיו עם חליו. וספר גם כן שאחזיהו בנו הלך בדרך בית אחאב , ולזה נהרג עם בית אחאב , ולא מלך כי אם כמו שנה. ולזאת הסבה זכר איך סבב השם יתברך אשר לו נתכנו עלילות , שיבא לבית אחאב ולאיזבל כדבר יי' אשר דבר , על דבר חטאתיהם אשר הפליגו בהם: והנה סבב השם יתברך שנלחם יורם עם חזאל ברמות גלעד , והכוהו ארמים , והלך מפני זה להתרפאת ביזרעאל , ואנשי החיל נשארו ברמות גלעד לשמור העיר מפני חיל הארמים , והיה זה סבה אל שיתכן יותר שימשח הנביא את יהוא על ישראל , ושיתקשר יהוא כנגד המלך. וסבב השם יתברך , כשראה הצופה שפעת יהוא ששלח שם המלך רכב אחד , וכן שני , וכן שלישי , עד שיהיה זה סבה אל שיצאו יהורם ואחזיהו לקראת יהוא , ומצאוהו אצל חלקת נבות , ומת שם יהורם כדבר יי'; גם הרג אחזיהו ובני אחיו , שהיו ארבעים ושנים. והיה זה סבה אל שייראו ממנו הזקנים והאומנים את בני המלך אשר בשמרון , ושלחו לו ראשי בני אדניהם בדודים; גם נהרגה איזבל , ואכלו הכלבים את בשרה בחלק יזרעאל; עד שכבר השמיד יהוא כל בית אחאב וכל גדוליו ומיודעיו וכהניו עד בלי השאיר לו שריד , ואחרי כן השמיד כל נביאי הבעל וכל עובדיו וכל כהניו. ולזה גם כן ספר שעתליה הרגה כל זרע המלוכה , כי מבית אחאב היו , וגם היא נהרגה בסוף באמצעות הסבות הראויות על יד יהוידע. ולזאת הסבה גם כן ספר , כי מפני שעשה יהוא רצון השם יתברך באחאב , נתן השם יתברך שכרו , שיהיו לו בנים רבעים על כסא ישראל. ולזאת הסבה זכר , כי מפני שלא שמר יהוא ללכת בתורת יי' אלהי ישראל , והלך בדרך ירבעם , הנה התחיל השם יתברך אז להכרית את ישראל על יד חזאל. ולזה גם כן תמצא כי יואש , בכל עת שהלך אחר השם יתברך כמו שהורהו יהוידע הכהן , לא קרה לו רק טוב; ואחר שעשה הרע בעיני יי' , הגיעו לו מן הרעות הרבה ולעמו , עד שכבר השאירוהו ארמים בתחלואים רבים , וקשרו עליו עבדיו והרגוהו. התועלת השני , והוא במדות , והוא: להודיע שראוי לכל אדם לברוח מחברת הרשעים. ולזה ספר , שלא הסכים יהושפט שילכו עבדי אחזיהו עם עבדיו באניות , כי כבר קרה לו מחברתו נזק , כמו שאמר הנביא ליהושפט , לפי מה שנזכר בספר דברי הימים. התועלת השלישי הוא: להודיע איך היה חומל השם יתברך על ישראל מפני השגחתו על האבות. ולזה תמצא , שכאשר ראה השם יתברך עוצם סור ישראל מאחריו , עד שכבר היו דורשים מאלהי העמים אשר המה הבל ידיעת הדברים העתידים , ועזבו את יי' ונביאיו; ולזה רצה השם יתברך שיבא אליהו להגיד למלאכי מלך שומרון , כי בעבור שדרש בבעל זבוב אלהי עקרון היחיה מחליו , ועזב נביאי יי' , הנה לא ירד מהמטה אשר עלה שם , כי מות ימות. ולזאת הסבה גם כן סבב השם יתברך שייראו ישראל את יי' , במה שאמר אליהו לשר החמשים וחמשיו , כשחשב לתפשו בכח , למיעוט האמנתו בשם יתברך ובנביאיו: "אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך" (מ"ב א , י) - והיה לו כן ולשר החמשים השני; עד שבא השלישי והכיר לנביא מעלתו , והתחנן לו שתיקר נפשו ונפש עבדיו אלה בעיניו. ולפי שכבר הגיע מזה זה התועלת , אשר היה ראוי שיהיה זה כלי אל שישובו ישראל לטוב , הנה תמצא ביהורם בן אחאב שעשה זה הענין בו רושם , על שמיעט הרבה מהחטאים שהיה חוטא בהם אחאב. התועלת הרביעי הוא: להודיע שראוי לכל אדם שיהיה מפחד ממה שראוי שיפחד ממנו , ולא יסמוך על הנס. הלא תראה כי גם הנביא אליהו , עם עוצם מעלתו בחדוש המופתים , היה ירא מלבא למלך אחזיהו ליעד לו זה הייעוד הרע , עד שהבטיחו השם יתברך שלא ירא מפניו. התועלת החמשי הוא: להודיע עוצם מעלת אליהו והפלא שהיה בענינו , והוא שכבר העלה אותו השם יתברך בסערה גבוה מאד עד שנעלם מכל האדם , והסתירהו השם יתברך מבני האדם עד עת קץ , כי לו נגזר ארך חיים נפלא על דרך המופת. והראיה שלא מת בהעלותו בסערה השמים: אחר זה בא מכתב אליהו ליורם בן יהושפט (ראה דה"ב כא , יב) , אשר הורה בלי ספק היותו אז חי , כמו שביארנו במה שקדם (מ"ב ב , א). התועלת הששי הוא: להודיע "כי לא יעשה יי' אלוהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמ' ג , ז). ולזה תמצא , שהדברים העתידים יודעו לנביאים קודם חדושם , ואע"פ שיהיה חדושם על דרך המופת. הלא תראה כי הִלָקַח אליהו מעל ראש אלישע ביום ההוא , היה ידוע לבני הנביאים אשר בבית אל וביריחו ולאלישע , אף על פי שהיה חדושו על דרך המופת. וכן גם כן תמצא , שהודיע השם יתברך לאברהם את דבר המופתים אשר יעשה בהוציאו זרעו מעבודתם , ולזה אמר "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" (בר' טו , יד); כי אלו המופתים היו כלי אל שיאמין אברהם בירושת הארץ , כמו שביארנו שם. התועלת השביעי הוא במדות , והוא: להודיע שאין ראוי להקדים לאדם הידיעה בדבר מצער טרם הגיעו , כי די לו בצער שיקרה לו ממנו בהגעתו , לא מה שיקדים להצטער קודם זה , אלא אם יגיע מההודעה ההיא תועלת מה. ולזה תמצא , כי מפני שלא היה משער אליהו , שיגיע תועלת לאלישע מהודעתו אותו כי יי' לוקח אותו מעמו , היה מעלים ממנו זה , לשערו שכבר יצטער מאד אלישע מזה. וכאשר ראה שהגיע העת שלא היה יכול להעלים הענין ממנו , מפני עוצם דבקות אלישע בחברתו , עד שלא רצה להפרד ממנו כלל , רצה לתת לו מה שישאל , כדי שיסור צערו בהפרדו ממנו לפי ממה שאפשר. והנה נתן לו הנביא שאלתו על דרך המופת , כשבקש מהשם יתברך שיהיה לאלישע כן , והוא שיהיה לו ברוחו פי שנים על כל בני הנביאים אשר למדו לפניו. והנה מה שנתן לו מהאות בזה , שאם יראה אותו לוקח מאתו יהיה לו כן , אינו שיהיה זה הענין סבה אל היות נאצל מן הרוח אשר עליו לאלישע זה השיעור הנפלא; אבל היה זה אות לו בהגיעו , שכבר נתנה לו המתנה ששאל מאליהו , וזה ממה שהיה ראוי שישמח בו אחר הפרד אליהו ממנו. ואחשוב , כי אליהו היה יודע שלא יעזוב אלישע חברתו , אבל עשה זה לנסות לבבו אם רב חשקו כל כך בהשגת השלמות , שלא יתרצה בשום פנים להניח אליהו. וכזה תמצא שעשה אליהו לאלישע בתחלה , כשהשליך אדרתו עליו , והיה אלישע רוצה לדבק בו תכף , הנה אמר לו אליהו לבחון ענינו "לך שוב כי מה עשיתי לך" (מ"א יט , כ); ומפני ראותו רב חשקו בחברת אליהו , נודע לו שכבר השיג מחכמתו יותר הרבה ממה שהשיגו ממנה שאר תלמידיו. התועלת השמיני הוא במדות , והוא: להודיע שראוי לאדם שיחשק מאד בחברת הטובים. הלא תראה המעלה שזכה בה אלישע מפני חשקו בחברת אליהו זה החשק הנפלא , עד שלא רצה להפרד ממנו כלל עד שלקחו יי' מאתו. התועלת התשיעי הוא: להודיע ענין הנפלאות העצומות שבאו בזה הספור , כי באמונת הנפלאות יתקיימו הפנות התוריות. ולזה ספר , שכבר הכה אליהו באדרתו מי הירדן ונחצו הנה והנה , ושכבר עשה זה גם כן אלישע. ולזה גם כן ספר , שכבר רפא אלישע מי יריחו שהיו רעים וממיתים , בששם במקום המוצא מעט מלח , אשר לא היה בטבע המלח שיתקן המים , אבל הוא מקלקל אותם. ולזה גם כן ספר , שתכף שקלל אלישע הנערים הקטנים שחרפו אותו , יצאו שתים דובים מן היער ובקעו מהנערים ההם ארבעים ושנים; וזה עשאו אלישע לתועלת , שיכירו ישראל זה וישובו אל יי' , כי רובם היו עובדים עבודה זרה בזמנו. ולזאת הסבה גם כן ספר המופת שעשה אלישע כשלא היה מים לשלשת המלכים , והיו יראים שימותו בצמא , ובאו להם על דרך המופת המים , נמלא מהם הנחל ההוא מים מזולת שיראו רוח ידחם שם ולא גשם יתחדשו ממנו , כמו שייעד להם. והיה מעצם המופת בזה , שהיה כלי להפיל מלך מואב ביד המלכים ההם בזה האופן הנפלא שזכר , וזה שהם ראו מנגד את המים אדומים כדם , וחשבו שהחרב נחרבו המלכים , ויצאו כדמות אנשים הולכים לקחת שלל , והיה זה סבה אל שנעשה למואב כל הרע הנפלא שייעד אלישע. ולזה גם כן זכר מופת השמן שלא היה שם אלישע , אבל כל עוד שהיתה האשה מוצקת היה מתחדש על דרך מופת שמן באסוך ההוא , עד שמלאת כל הכלים שיכלה לקבץ אליה. ולזה גם כן זכר המופת שעשה לשונמית , שלא היה לה בן , והיה אישה זקן , והיה מפני זה יותר רחוק שתתעבר; והנה אלישע כשידע זה , ייעד אותה בזה הטוב שכעת חיה היא חובקת בן , על צד השבת הגמול לה על הטוב שהטיבה לו , והיה לה בן; ולזה ספר שהוא החיה בנה אחר שמת. ולזה גם כן ספר , שהסיר שהיה בו מות מפני פקועות השדה ששמו בו , הנה עשה אלישע על דרך המופת שהסיר הרע ממנו , בהשליכו קמח אל הסיר אשר אין לו רושם בהסרת זה הרוע. ולזה ספר שהלחם שהיה מעט מאד לתת לפני מאה איש , אכלו ושבעו ממנו והותירו , כמו שייעד אלישע להם. ולזה ספר מה שרפא צרעת נעמן , בשאמר לו שירחץ במי הירדן שבע פעמים ותשוב בשרו אליו וטהר , והיה לו כן. ולזאת הסבה גם כן ספר , שדבקה צרעת נעמן בגחזי ובבניו תכף שקללהו הנביא בזאת הקללה. ולזה גם כן ספר , שהברזל שנפל מן העץ תוך הירדן , הנה חתך אלישע עץ בצורת יד הגרזן במקום שנכנס שם , ותכף שהשליך אלישע העץ אל המים , נכנס על דרך המופת בנקב הברזל והציף הברזל על המים. ולזה גם כן ספר מה שהראה אלישע לנערו סוסי אש ורכב אש , ומה שהכה בסנורים על דרך המופת הגוי כלו הבא אליו , עד שהוליכם תוך שומרון , והם לא הרגישו. ולזה גם כן ספר מה שהשמיע השם יתברך את מחנה ארם על דרך המופת קול רכב , קול סוס , קול חיל כבד , בדרך שנסו כלם ברגליהם ועזבו כל המחנה כאשר הוא; והיה זה סבה שהיה סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון בָּעֵת שייעד להם אלישע , ונתקיים גם כן מה שאמר לשליש אשר המלך נשען על ידו , שכבר יראה בעיניו ומשם לא יאכל. התועלת העשירי הוא: להודיע שאין תלמידי חכמים הולכים בלא דברי תורה וחכמה. ולזה אמר "ויהי הם הולכים הלוך ודבר" (מ"ב ב , יא) , כי בודאי לא היו דבריהם דברי הבאי , אבל מרוב תשוקת אלישע ללמד מאליהו היו מדברים בסודות התורה והחכמה והנבואה. התועלת האחד עשר הוא: להודיע כי חייב אדם לקרוע על רבו כשמת. הלא תראה כי אלישע קרע בגדיו בהלקח אליהו מאתו ואע"פ שלא מת , כי היה ענינו לו כאלו מת , שלא יכול להשיג ממנו אחר זה שום דבר חכמה. התועלת השנים עשר הוא: להודיע שהקורע בגדיו על אבל רבו , אינו מאחה לעולם; שנאמר "ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים" (מ"ב ב , יב) - ולא היה צריך לומר "לשנים קרעים" אחר שאמר "ויקרעם" , כי לכל הפחות יהיו שנים קרעים; אך הרצון בו , שתמיד הם נראים שנים קרעים. התועלת השלשה עשר הוא: להודיע שהוא ראוי שלא לומר את שאינו נשמע. ולזה תמצא , כי בני הנביאים כאשר שאלו את אלישע אם ישלחו חמשים איש בני חיל לבקש את אליהו , איפה נשאו רוח יי' , היה המענה ממנו שלא ישלחו. וכאשר הפצירו בו מאד והכיר שאין דעתם להמנע מזה , לא רצה לחלוק על כונתם ואמר להם שישלחו , בצורה שהיו יכולים להכיר ממנה שאין דעתו שישלחו - והיה להם בה התנצלות גם כן , שלא עשו כנגד מצות הנביא - ולזה אמר להם בסוף "הלא אמרתי אליכם אל תלכו" (מ"ב ב , יח). התועלת הארבעה עשר הוא במדות , והוא: להודיע שאין ראוי לבזות החכמים והשלמים. הלא תראה מה שקרה לנערים שבזו את אלישע , שמתו מהם ארבעים ושנים. התועלת החמשה עשר הוא במדות , והוא: להודיע שראוי לכל אדם שיתדבק לחכמים וישרתם , כי בשירותו אותם ילמד הרבה מחכמתם , מפני היותו תמיד אצלם ושמעו כל דבריהם. ולזה ספר , כי כאשר שאל יהושפט היש שם נביא ליי' , ענוהו "פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו" (מ"ב ג , יא) - ללמד כי מפני ששרת אותו ושמשו , היה ראוי שיקנה מהשלמות אשר לאליהו הרבה; ולזה ענה יהושפט גם כן "יש אותו דבר יי'" (שם , יב). התועלת הששה עשר הוא: להודיע עוצם תשוקת הנביאים להוכיח החוטאים כראוי; עד שכבר תמצא , שאע"פ שחלק מן הכבוד הרבה מלך ישראל לאלישע , עד שכבר ירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום , ולא הסכימו לשלוח לקרוא לו , הנה עם כל זה ענהו הנביא קשה , ואמר לו שילך אל נביאי הבעל והאשרה , ולא ישאל ממנו דבר , אחר שכבר סר מאחרי יי' ללכת בחטאת ירבעם. וכל זה היה מהנביא להועיל ליהורם , שאם ישוב אל יי' , אולי ינחם יי' על הרעה אשר דבר לעשות לו. וכאשר ראה שלא היה אז עת תוכחת , כי הם בסכנה עצומה , הראה לו שהוא מואס אותו מפני רוע מעשיו , ואמר כי לולי פני יהושפט הוא נושא לא יביט אליו ולא יראנו , אך לכבוד יהושפט שעשה הישר בעיני יי' יעשה שאלתו; וזה כלו להועיל ליהורם , כמו שזכרנו. התועלת השבעה עשר הוא במדות , והוא: להודיע שהוא ראוי לכל שלם , שימאס הרעים ויסור מחברתם ומהבטת ראיית פניהם , פן ימשכוהו לרוע דרכיהם; ולזה אמר "לולא פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך" (מ"ב ג , יד). התועלת השמנה עשר הוא במדות , והוא: להודיע שראוי להרחיק מדת הכעס , כי הכעס מכבה אור השכל. הלא תראה , כי מפני כעס אלישע על מלך ישראל , לא שרתה עליו שכינה עד שהסיר הכעס בניגון המנגן לפניו. התועלת התשעה עשר הוא: להודיע כי הנביאים , אע"פ שהם שליטים בעשיית השם יתברך המופתים על ידם , לא ישתדלו להטיב בזה האופן כי אם לטובים. ולזה תמצא שספר , שהאשה שצעקה לפניו כי הנושה בא לקחת את שני ילדיה לו לעבדים , אמרה לו שכבר ידע כי אבי הילדים היה ירא את יי'; כי אם היה מאשר סרו מאחרי יי' , לא היה מתעורר אלישע להטיב לה בזה האופן הנפלא. התועלת העשרים הוא במדות , והוא: להודיע שמדת הנדיבות היא משובחת. הלא תראה מה שקרה לשונמית מפני נדיבותה , שהחזיקה באלישע לאכול לחם ושאלה ממנו שיסור שמה תמיד מידי עברו , ואחרי שנתבאר לה שהוא איש אלהים קדוש , חלקה לו מהכבוד יותר , כראוי לו; כי זה היה סבה אל שיהיה לה בן , והחיהו אלישע , ושלא נורשה ברעב; כי הודיע לה שכבר קרא השם יתברך אל הרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים , ולזה נתן לה עצה שתלך לגור באשר יאות לה לגור שם , עד עבור הרעב. התועלת העשרים ואחד הוא: להודיע שהוא ראוי למקבל שישתדל לשלם גמול ראוי למטיב. ולזה תמצא שספר , שכבר חקר אלישע מה לעשות לשונמית מן הטובה על מה שהטיבה לו; ולרצותו להשיב לה גמול גדול , שאל אותה תחלה היש לדבר לה אל המלך או אל שר הצבא; וכאשר ראה שאינה צריכה לזה , שאל מה לעשות לה; והשתדל על כל פנים לעשות לה דבר גדול , יהיה לה גמול גדול וראוי על הטובה שהטיבה לו. התועלת העשרים ושנים הוא: להודיע שאין ראוי לַשָלֵם לדבר עם האשה אם לא יביאהו לזה הכרח , אבל ראוי להתרחק ממנה לפי מה שאיפשר. ולזה ספר , שכאשר רצה אלישע לדעת אי זה גמול יתכן לו להשיב לה , לא דבר אליה הוא בעצמו , אבל אמר לגחזי שיקרא לה והוא יאמר אליה אלה הדברים; עד אשר ראה אלישע שלא היה לו דרך להשיב לה גמול אם לא בדרך המופת , אז קרא לה ועמדה בפתח , כדי שתשמע יעוד הנבואה מפי הנביא. התועלת העשרים ושלשה הוא: להודיע שאין התכלית בבנים שישמח אדם בהם בחייו , אבל הוא לקיום המין , שישאר לאדם בהם זכר. ולזה ספר שכבר אמרה השונמית לאלישע , כשייעד לה שעל דרך המופת תהיה חובקת בן כעת חיה , שלא יכזב בה לתת לה טוב שאינו טוב; כי אם לא יחיה , אין לה חפץ בזה הטוב להשלות אותה , רוצה לומר: לתת לה שלוה בראותה שיש לה בן; ולזה אמרה לו "הלא אמרתי לא תשלה אותי" (מ"ב ד , כח). התועלת העשרים וארבעה הוא: להודיע כי המועדים והימים הטובים מכוונים לעבוד בהם השם יתברך , ולהשתדל בהשגת קנין השלימות לפי היכולת. ולזה ספר , שכבר אמר אישה לשונמית "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת" (מ"ב ד , כג) - למדנו מזה , שבכמו אלו הימים ראוי ללכת אל החכמים והשלמים ללמוד מהם. התועלת העשרים וחמשה הוא: להודיע שהצריך לדבר הצלת נפש , ראוי שיתעסק בו במהירות נפלא לפי מה שאפשר. ולזה ספר דבר מהירות השונמית ללכת לאלישע , ושם התנפלה לפניו והחזיקה ברגליו , כדי שידרש הנביא לבקשתה; ולא רצתה להגיד לו בביאור על מה באה , לכבוד הנביא , כי ידעה שהוא ידע זה בראותו אותה , וגם לא הסתפקה במה שאמר הנביא לגחזי , כי יראה שמא אינו ראוי שיעשה זה על ידו; ולזה נשבעה שלא תעזבהו , כי רצתה לשלם לבנה ההצלה בלי שום ספק. התועלת העשרים וששה הוא: להודיע שאין ראוי שיפתח אדם פיו לרע. הלא תראה מה שספר מהשונמית , שאמרה לאישה 'שלום' , כששאל לה על מה ועל מה היא הולכת , וכזה אמרה לגחזי. התועלת העשרים ושבעה הוא: להודיע שראוי לנביאים לפרסם עוצם גבורת השם יתברך לגויי הארצות , לעשות להם מופת אע"פ שאינם ראויים לו. ולזה תמצא , שכבר התעורר אלישע לרפאת נעמן מצרעתו , למען ידע כי יש נביא בישראל , כי בזה תועלת להיישירם לעבודת השם יתברך; וכן מצאנו זה התועלת בבירור בתפלת שלמה , כמו שביארנו שם (מ"א ח , מא). התועלת העשרים ושמנה הוא: להודיע שאין ראוי לנביא לקחת שכר על מה שיעשהו מהמופתים , כי בזה יביא להאמין כי הוא הפועל בזה המופת , ויסור מפני זה התועלת אשר בעבורו נתחדש , והוא שיכירו מעלת השם יתברך וגבורתו וישובו לאמונתו. ולזה תמצא , שלא רצה אלישע לקבל מנחה מנעמן אחר שרפא אותו מצרעתו , וגם קלל גחזי כשקבל ממנו כסף על זה. והנה תמצא , כי מפני שראה נעמן שלא רצה אלישע לקבל דבר מנעמן על זה , להורות שלא היה הוא הפועל בזה אך השם יתברך , התנדב נעמן שלא יעבוד כי אם ליי'. התועלת העשרים ותשעה הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיכפור העון , אך יהיה מודה ועוזב. ולזה תמצא , שלא קלל אלישע גחזי בראותו אותו , אע"פ שהוא יודע שעשה זה החטא , אך קללו אחר שכפר עונו; ולולי כפירתו העון , היה אפשר שיקח אלישע עצה לתקן את אשר עוותו. התועלת השלשים הוא במדות , והוא: להודיע שהוא ראוי שכאשר נפלו קצת אויבי האומה בידם , שיטיבו להם , כדי שיהיו בשלום עמהם , בראותם שבעת נפלם בידם , חמלו עליהם והטיבו להם; וכל שכן שראוי לעשות זה בהיות אויבי האומה יותר חזקים מהם. התועלת השלשים ואחד הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה מכחיש ובלתי מאמין מה שיעדו הנביאים. הלא תראה מה שקרה לשליש , מפני היותו מרחיק שיהיה מה שאמר אלישע , לשוב למחרת היום ההוא סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון; והוא שכבר ראה זה בעיניו , ומשם לא אכל , כמו שאמר הנביא לו. וזה היה עונשו הראוי לו , שהוא ראה אימות דברי הנבואה ההיא , ולא נהנה בטוב שהגיע ממנה. התועלת השלשים ושנים הוא במשפטים התוריים , והוא: להודיע שהדר בבית חברו שלא מדעתו אינו חייב להעלות לו שכר. ולזה תמצא , במה שספר שצעקה השונמית אל המלך על ביתה ועל שדה שהיו מחזיקים בהם אנשים , שכבר צוה המלך להשיב לה את כל אשר לה , ואת כל תבואות השדה מיום עזבה את הארץ , ולא אמר להשיב לה שכירות ביתה. התועלת השלשים ושלשה הוא: להודיע שאין ראוי גם לנביא לסמוך על הנס. ולזה צוה אלישע לנביא , שיביא חדר בחדר יהוא בן יהושפט בן נמשי למשחו למלך על ישראל , כדי שלא יודע סודו , פן יהרגהו מלך ישראל. וכן תמצא שעשה אחיה לירבעם ושמואל לדוד , רוצה לומר שלקחו דרך להעלים ענינם. התועלת השלשים וארבעה הוא: להודיע שאין עושין שררה בממון באחד לבד. ולזה תמצא שזכר , כי כשהיו שמים הכסף בארון לחזק את בדק הבית , שמוהו שם הכהנים שומרי הסף - לא אחד לבד. גם בהוציאם הכסף מהארון , היה שם סופר המלך והכהן הגדול - לא אחד לבד. גם בתתם הכסף אחר זה נתנוהו על ידי עושי המלאכה , והם הוציאוהו יחד - לא אחד לבד. התועלת השלשים וחמשה הוא: ללמד שהדברים העצמיים בבית המקדש ראוי שיקדמו לדברים המשרתים להם , לפי שהם מכוונים בעצמם ובהם הישרה לעמוד על סודות המציאות. ולזה ספר , שבדק הבית היה קודם לעשיית הכלים המשרתים שאינם מכוונים בעצמם , כמו הספות והמזמרות והמזרקים והחצוצרות ומה שידמה להם מכלי הכסף והזהב. התועלת השלשים וששה הוא: להודיע שאין מחשבין עם הממונים על ההקדשות והדומה להם כי באמונה הם עושים , להיות דבר ההקדש חמור לאנשים. ולזה אמר "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים" (מ"ב יב , טז). וכן הענין בגבאי צדקה , לפי מה שאחשוב. התועלת השלשים ושבעה הוא: להודיע שמוֹתָר אשם לאשם , ומותר חטאת לחטאת; שאם היה מותרם לאי זה דבר שירצו הבעלים , לא היה לכהנים , וכבר אמר "כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית יי' לכהנים יהיו" (לעיל , יז). ולמדנו מאמרו "לכהנים יהיו" שדיני אלו הכספים מתחלף , ולזה לא יתערבו זה עם זה; וזה אמנם יהיה בשיהיה מותר אשם לאשם ומותר חטאת לחטאת , כמו שיראה חיובו מצד עצם הענין.
ריכוז קישורים