תנ"ך - ועתה צוה ויכרתו־לי ארזים מן־הלבנון ועבדי יהיו עם־עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי׀ אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת־עצים כצדנים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־הַלְּבָנ֗וֹן וַעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם־עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י׀ אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָת־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים: (מלכים א פרק ה פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ־לִי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם־עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי׀ אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת־עֵצִים כַּצִּדֹנִים: (מלכים א פרק ה פסוק כ)

טקסט בלבד:

ועתה צוה ויכרתו־לי ארזים מן־הלבנון ועבדי יהיו עם־עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי׀ אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת־עצים כצדנים: (מלכים א פרק ה פסוק כ)

תיקון קוראים:

ועתה צוה ויכרתו־לי ארזים מן־הלבנון ועבדי יהיו עם־עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי׀ אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת־עצים כצדנים: (מלכים א פרק ה פסוק כ)
וּכעַן פַּקֵיד וְיִקְצוּן לִי אַרזִין מִן לִבנָן וְעַבדַי יְהוֹן עִם עַבדָך וַאֲגַר עַבדָך אֶתֵּין לָך כְּכָל דְּתֵימַר אֲרֵי אַתּ יָדַעתּ אֲרֵי לֵית בַּנָא גֻּברָא דְיָדַע לְמִקַץ אָעִין כְּצִידוֹנָאֵי :

צוה - ג': יהו' ד , טז; מ"א ה , כ; תה' מד , ה. ויכרתו - ב': ש"ב ג , כא; מ"א ה , כ. ושכר - ב': מ"א ה , כ; זכ' ח , י. תאמר - ב': מ"א ה , כ; מש' א , כא. כצדנים - ה' חסר (בלישנא): שו' יח , ז; מ"א ה , כ; יא , ה , לג; *עז' ג , ז.

תאמר ב' ככל אשר תאמר בפתחי שערים בעיר אמריה .

צוה - ג'; ויכרתו - ב'; ושכר - ב'; תאמר - ב'; כצדנים - ה' חס'.

כצידונים - שכינים לצור היו , ובממשלתו של חירם.

כצידונים - ששכנים לצור היו , ובממשלתו של חירם; והיו בקיאין לכרות ארזים לביניין , כגון קורות לעליות , נסרים לכתלים. ושכר עבדיך אתן לך - אבל עצי הביניין ינתנו לי בחנם.

מן הלבנון - הלבנון בארץ ישראל היה , ולא היה שואל ממנו העצים , אלא שישלח לו חרשי עץ שידעו לכרות העצים; וכן שלח לדוד חרשי עץ (ש"ב ה , יא). כצדונים - צידון וצר קרובים , וחירם היה מושל על כולם; וכן זוכר אותם ביחד "מה אתם לי צר וצידון" (יואל ד , ד); "צר וצידון כי חכמה מאד" (זכ' ט , ב).

ועתה צווה ויכרתו לי ארזים וגו' - כן היה נכון אם אמר: ועתה כרות לי וגו'.
ריכוז קישורים