תנ"ך - מלכים א פרק ח פסוק סו - ביום השמיני שלח את־העם ויברכו את־המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל־הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בַּיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ שִׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּלְכ֣וּ לְאָהֳלֵיהֶ֗ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַ֣ל כָּל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְדָוִ֣ד עַבְדּ֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ: (מלכים א פרק ח פסוק סו)

טקסט וניקוד:

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת־הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: (מלכים א פרק ח פסוק סו)

טקסט בלבד:

ביום השמיני שלח את־העם ויברכו את־המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל־הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו: (מלכים א פרק ח פסוק סו)

תיקון קוראים:

ביום השמיני שלח את־העם ויברכו את־המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל־הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו ולישראל עמו: (מלכים א פרק ח פסוק סו)
בְּיוֹמָא תְמִינָאָה שַׁלַח יָת עַמָא וּבָרִיכוּ יָת מַלכָּא וַאֲזַלוּ לְקִרוֵיהוֹן כַּד חָדַן וְשַׁפִּיר לִבְּהוֹן עַל כָּל טָבְתָא דַּעֲבַד יְיָ לְדָוִיד עַבדֵּיהּ וּליִשׂרָאֵל עַמֵיהּ :

ביום השמיני - ג' ראשי פסוקים: *במ' ז , נד; כט , לה; מ"א ח , סו. וטובי - ג' (ומלא): מ"א ח , סו; דנ' א , ד; דה"ב ז , י. ולישראל - ו': שמ' יח , א; לב , יג; *במ' כג , כג; מ"א ח , סו; *מי' ג , ח; דה"ב ז , י.

וטובי ג' ומל' ביום השמיני וביום עשרים ילדים אשר אין בהם .

ביום השמיני - ג' רא' פס'; וטובי - ג'; ולישראל - ו'.

לדוד עבדו - שהודיע שמחל לו על עוונותיו; כדאיתא במועד קטן (ט , א): בשעה שביקש שלמה להכניס הארון לבית קדשי הקדשים , דבקו שערים זה בזה. ולישראל עמו - שמחל להם על עון יום הכיפורים , ויצתה בת קול ואמרה: כולכם מזומנים לחיי העולם הבא (ראה שם).

מלבא חמת - שהיא בצפונה של ארץ ישראל. עד נחל מצרים - שהיא כנגדה בדרומה; ב'אלה מסעי' (במ' לד , ה , ח). שבעת ימים - שבעת ימי חינוך , ושבעת ימים - של חג הסוכות; נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים. ושמא תאמר: לא היו רצופין! לכן נאמר: ארבעה עשר יום. ובבראשית רבה (לה , ג): כתיב: ביום השמיני שילח את העם ויברכו את המלך , ובמקום אחר כתב "וביום עשרים ושלשה לחודש השביעי שלח את העם" וגו' "ויברכו את המלך" (דה"ב ז , י)!? אלא נטלו ממנו רשות , והמתינו שם עוד יום אחד , וחזרו ונטלו רשות פעם שנייה; לכך נאמר "ביום עשרים ושלשה לחודש". וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה יי' לדוד עבדו - שמה שדיבר בפיו את דוד אביו - "בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי" (לעיל , יט) - מילא בידו; שנתן לו בן יושב על כסאו , שבנה הבית לשם יי'. ולישראל עמו - שלא הפיל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו; זהו פשוטו. ומדרשו (ב"ר לה , ג): אמר רבי לוי: כתב כי את "חנוכת המזבח עשו שבעה ימים והחג שבעת ימים" (דה"ב ז , ט) , ואין לך שבעה לפני החג שאין להם שבת ויום הכיפורים; ואותן שבעת הימים , היו ישראל אוכלין ושותין ושמחין ומדליקין נירות; ולבסוף חזרו ונצטערו על הדבר , אמרו: תאמר שיש בידנו עון , שחיללנו את השבת ולא התעננו ביום הכיפורים? וכדי לפייסן , שרצה הקדוש ברוך הוא את מעשיהן , יצתה בת קול ואמרה: כולכם בני העולם הבא. והברכה האחרונה גדולה מן הראשונה , שנאמר: וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב - אמר רבי יצחק: שמחים - שמצאו נשותיהם טהורות , וטובי לב - שעברו זכרים. אמר רבי לוי: יצתה בת קול ואמרה: כולכם בני העולם הבא.

את החג - חנוכת המקדש קרא גם כן 'חג' , לפי שהיתה סמוכה לחג הסוכות. ועשו שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי חג הסוכות; ואומר ארבעה עשר יום , להודיע כי סמוכים היו , לא היה הפרש ביניהם; וביום השמיני שאומר ששלח את העם , הוא שמיני עצרת. ולא נוכל לפרש כי שבעת ימי חנוכה היו אחר שבעת ימי סוכות , ויום השמיני - שמיני לחנוכה , שהרי אומר בדברי הימים "וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם" (דה"ב ז , י). ואם תאמר: יום שמיני עצרת אינו אלא עשרים ושתים לחדש , והכתוב אומר "וביום עשרים ושלשה"!? אמרו רבותינו ז"ל (מו"ק ט , א) , כי ביום השמיני נטלו רשות ממנו , ולא נסעו אותו היום לפי שהיה חג , ולמחר שהוא עשרים ושלשה לחדש , חזרו ונטלו רשות ממנו והלכו לאהליהם. ואע"פ שעשו שבעת ימי חנוכה קודם חג הסוכות , ויום הכפורים בכללם , אפשר שאותו היום לא אכלו , שהרי מצוה להתענות , ובְכָרֵת האוכל בו; ואע"פ שאומר כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים , ובכל יום היו מקריבים זבחי שלמים , הקריבו השלמים גם אותו היום , אבל לא אכלום באותו היום , עד הלילה ומחרתו. אבל רבותינו ז"ל אמרו (שם) , כי אכלו אותו יום הכפורים , כי בכלל ימי השמחה היה; ולמדו זה מ'חנכת המשכן' (ראה במ' ז): מה שם עשו שלמים בשבת אע"פ שהוא באיסור סקילה , יום הכפורים שהוא איסור כרת לא כל שכן. ובחנכת המשכן שבת היה בכלל שנים עשר יום , כי רצופין היו , ולמדו זה מדכתיב "ביום עשתי עשר יום" , "ביום שנים עשר יום" (במ' ז , עב , עח): מה יום כולו רצוף , אף ימים אלו כולן רצופין; ולמדו יום זה , שכתוב כאן ארבעה עשר יום , מ"יום" שכתוב שם. והקשו ואמרו: ושמא עשו ביום הכפורים זה שלמים ולא אכלו? ותרצו ואמרו: אין שמחת הגוף אלא באכילה ושתיה; וזהו שאמר הכתוב: וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב , רוצה לומר: על עוון שנתכפר להם , שיצאה בת קול ואמרה: כולכם מזומנים לחיי העולם הבא. ועל דרך הפשט הפסוק מפורש: על הטובה אשר עשה יי' לדוד עבדו ולישראל עמו; ופירוש לדוד עבדו: שקיים לו מה שהבטיחו , כי היוצא מחלציו יבנה הבית , ויהיה שלום ושקט בימיו לישראל; וכן היה , כי כל המלכים היו עובדים אותו ומביאים לו מנחה; ועל כל זה הלכו לאהליהם שמחים וטובי לב. ובדברי הימים אומר "על כל הטובה אשר עשה יי' לדוד ולשלמה ולישראל עמו" (דה"ב ז , י). ורבותינו ז"ל דרשו (שבת ל , א) לדוד עבדו: כי בשעה שביקש שלמה להכניס ארון לפני ולפנים , דבקו שערים זה בזה ולא נענה; אמר "שאו שערים ראשיכם" (תה' כד , ז) , ולא נענה; כיון שאמר "אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך" (שם קלב , י) , מיד נענה , וידעו כל ישראל שמחל הקדוש ברוך הוא לדוד על אותו עון; וזהו שאמר: אשר עשה יי' לדוד עבדו. מלבוא חמת עד נחל מצרים - הזכיר שני גבולי ארץ ישראל: צפון ודרום.

מלבא חמת עד נחל מצרים - הם היו שתי קצוות של ארץ ישראל: האחד בצפונה והאחד בדרומה , כמו שנזכר בפרשת אלה מסעי (במ' לד , ה , ח). שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום - כבר נתבאר בספר דברי הימים (דה"ב ז , ט) , כי החג עשו תחלה לחנכת המזבח שבעת ימים , ואחר כך עשו חג הסכות שבעת ימים , ועשו ביום השמיני עצרת כמשפט , וביום שלאחריו , שהוא עשרים ושלשה בתשרי , שלח את העם. ולולא אמרו בזה המקום שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום , היינו יכולים לומר , שכבר עשו חנכת המזבח אחר החג של ראש השנה בדרך שישלמו ביום השמיני לחדש; ואולם מפני אמרו שהם ארבעה עשר יום , הוכרחנו לומר שחג חנכת המזבח התחיל בשמיני בתשרי , ושלמו שבעה ימים לו בבא חג הסכות. ואולם אם עשו שלמי חגיגה ביום הכפורים ואכלו ושתו בו , או לא עשו כן , זה ממה שלא התבאר בזה המקום באופן שלם; ואם היה שיעשו כן , הנה היתה 'הוראת שעה' , ועל ידי נביאים שהיו שם; ואם לא , הנה יהיה אמרו שעשו חג שבעת ימים על דרך אמרו "חג הסכות תעשה לך שבעת ימים" (דב' טז , יג) , ואע"פ שלא היו נעשים שלמי חגיגה בשבת. ובכלל , הנה היה מהחכמה במה שבחרו להיות חנכת המזבח באלו השבעת ימים שזכרנו , מה שנעיר עליו בזכרנו התועלות המגיעות מזה הסיפור.