תנ"ך - ביום
השמיני
שלח
את־העם
ויברכו
את־המלך
וילכו
לאהליהם
שמחים
וטובי
לב
על
כל־הטובה
אשר
עשה
ה'
לדוד
עבדו
ולישראל
עמו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בַּיּ֤וֹם
הַשְּׁמִינִי֙
שִׁלַּ֣ח
אֶת־הָעָ֔ם
וַֽיְבָרֲכ֖וּ
אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ
וַיֵּלְכ֣וּ
לְאָהֳלֵיהֶ֗ם
שְׂמֵחִים֙
וְט֣וֹבֵי
לֵ֔ב
עַ֣ל
כָּל־הַטּוֹבָ֗ה
אֲשֶׁ֨ר
עָשָׂ֤ה
יְהוָה֙
לְדָוִ֣ד
עַבְדּ֔וֹ
וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל
עַמּֽוֹ:
(מלכים א פרק ח פסוק סו)
בַּיּוֹם
הַשְּׁמִינִי
שִׁלַּח
אֶת־הָעָם
וַיְבָרֲכוּ
אֶת־הַמֶּלֶךְ
וַיֵּלְכוּ
לְאָהֳלֵיהֶם
שְׂמֵחִים
וְטוֹבֵי
לֵב
עַל
כָּל־הַטּוֹבָה
אֲשֶׁר
עָשָׂה
יְהוָה
לְדָוִד
עַבְדּוֹ
וּלְיִשְׂרָאֵל
עַמּוֹ:
(מלכים א פרק ח פסוק סו)
ביום
השמיני
שלח
את־העם
ויברכו
את־המלך
וילכו
לאהליהם
שמחים
וטובי
לב
על
כל־הטובה
אשר
עשה
ה'
לדוד
עבדו
ולישראל
עמו:
(מלכים א פרק ח פסוק סו)
ביום
השמיני
שלח
את־העם
ויברכו
את־המלך
וילכו
לאהליהם
שמחים
וטובי
לב
על
כל־הטובה
אשר
עשה
יהוה
לדוד
עבדו
ולישראל
עמו:
(מלכים א פרק ח פסוק סו)
בְּיוֹמָא
תְמִינָאָה
שַׁלַח
יָת
עַמָא
וּבָרִיכוּ
יָת
מַלכָּא
וַאֲזַלוּ
לְקִרוֵיהוֹן
כַּד
חָדַן
וְשַׁפִּיר
לִבְּהוֹן
עַל
כָּל
טָבְתָא
דַּעֲבַד
יְיָ
לְדָוִיד
עַבדֵּיהּ
וּליִשׂרָאֵל
עַמֵיהּ
:
ביום
השמיני
-
ג'
ראשי
פסוקים:
*במ'
ז
,
נד;
כט
,
לה;
מ"א
ח
,
סו.
וטובי
-
ג'
(ומלא):
מ"א
ח
,
סו;
דנ'
א
,
ד;
דה"ב
ז
,
י.
ולישראל
-
ו':
שמ'
יח
,
א;
לב
,
יג;
*במ'
כג
,
כג;
מ"א
ח
,
סו;
*מי'
ג
,
ח;
דה"ב
ז
,
י.
וטובי
ג'
ומל'
ביום
השמיני
וביום
עשרים
ילדים
אשר
אין
בהם
.
ביום
השמיני
-
ג'
רא'
פס';
וטובי
-
ג';
ולישראל
-
ו'.
לדוד
עבדו
-
שהודיע
שמחל
לו
על
עוונותיו;
כדאיתא
במועד
קטן
(ט
,
א):
בשעה
שביקש
שלמה
להכניס
הארון
לבית
קדשי
הקדשים
,
דבקו
שערים
זה
בזה.
ולישראל
עמו
-
שמחל
להם
על
עון
יום
הכיפורים
,
ויצתה
בת
קול
ואמרה:
כולכם
מזומנים
לחיי
העולם
הבא
(ראה
שם).
מלבא
חמת
-
שהיא
בצפונה
של
ארץ
ישראל.
עד
נחל
מצרים
-
שהיא
כנגדה
בדרומה;
ב'אלה
מסעי'
(במ'
לד
,
ה
,
ח).
שבעת
ימים
-
שבעת
ימי
חינוך
,
ושבעת
ימים
-
של
חג
הסוכות;
נמצא
שאכלו
ושתו
ביום
הכיפורים.
ושמא
תאמר:
לא
היו
רצופין!
לכן
נאמר:
ארבעה
עשר
יום.
ובבראשית
רבה
(לה
,
ג):
כתיב:
ביום
השמיני
שילח
את
העם
ויברכו
את
המלך
,
ובמקום
אחר
כתב
"וביום
עשרים
ושלשה
לחודש
השביעי
שלח
את
העם"
וגו'
"ויברכו
את
המלך"
(דה"ב
ז
,
י)!?
אלא
נטלו
ממנו
רשות
,
והמתינו
שם
עוד
יום
אחד
,
וחזרו
ונטלו
רשות
פעם
שנייה;
לכך
נאמר
"ביום
עשרים
ושלשה
לחודש".
וילכו
לאהליהם
שמחים
וטובי
לב
על
כל
הטובה
אשר
עשה
יי'
לדוד
עבדו
-
שמה
שדיבר
בפיו
את
דוד
אביו
-
"בנך
היוצא
מחלציך
הוא
יבנה
הבית
לשמי"
(לעיל
,
יט)
-
מילא
בידו;
שנתן
לו
בן
יושב
על
כסאו
,
שבנה
הבית
לשם
יי'.
ולישראל
עמו
-
שלא
הפיל
דבר
אחד
מכל
דברו
הטוב
אשר
דבר
ביד
משה
עבדו;
זהו
פשוטו.
ומדרשו
(ב"ר
לה
,
ג):
אמר
רבי
לוי:
כתב
כי
את
"חנוכת
המזבח
עשו
שבעה
ימים
והחג
שבעת
ימים"
(דה"ב
ז
,
ט)
,
ואין
לך
שבעה
לפני
החג
שאין
להם
שבת
ויום
הכיפורים;
ואותן
שבעת
הימים
,
היו
ישראל
אוכלין
ושותין
ושמחין
ומדליקין
נירות;
ולבסוף
חזרו
ונצטערו
על
הדבר
,
אמרו:
תאמר
שיש
בידנו
עון
,
שחיללנו
את
השבת
ולא
התעננו
ביום
הכיפורים?
וכדי
לפייסן
,
שרצה
הקדוש
ברוך
הוא
את
מעשיהן
,
יצתה
בת
קול
ואמרה:
כולכם
בני
העולם
הבא.
והברכה
האחרונה
גדולה
מן
הראשונה
,
שנאמר:
וילכו
לאהליהם
שמחים
וטובי
לב
-
אמר
רבי
יצחק:
שמחים
-
שמצאו
נשותיהם
טהורות
,
וטובי
לב
-
שעברו
זכרים.
אמר
רבי
לוי:
יצתה
בת
קול
ואמרה:
כולכם
בני
העולם
הבא.
את
החג
-
חנוכת
המקדש
קרא
גם
כן
'חג'
,
לפי
שהיתה
סמוכה
לחג
הסוכות.
ועשו
שבעת
ימי
חנוכה
ושבעת
ימי
חג
הסוכות;
ואומר
ארבעה
עשר
יום
,
להודיע
כי
סמוכים
היו
,
לא
היה
הפרש
ביניהם;
וביום
השמיני
שאומר
ששלח
את
העם
,
הוא
שמיני
עצרת.
ולא
נוכל
לפרש
כי
שבעת
ימי
חנוכה
היו
אחר
שבעת
ימי
סוכות
,
ויום
השמיני
-
שמיני
לחנוכה
,
שהרי
אומר
בדברי
הימים
"וביום
עשרים
ושלשה
לחדש
השביעי
שלח
את
העם"
(דה"ב
ז
,
י).
ואם
תאמר:
יום
שמיני
עצרת
אינו
אלא
עשרים
ושתים
לחדש
,
והכתוב
אומר
"וביום
עשרים
ושלשה"!?
אמרו
רבותינו
ז"ל
(מו"ק
ט
,
א)
,
כי
ביום
השמיני
נטלו
רשות
ממנו
,
ולא
נסעו
אותו
היום
לפי
שהיה
חג
,
ולמחר
שהוא
עשרים
ושלשה
לחדש
,
חזרו
ונטלו
רשות
ממנו
והלכו
לאהליהם.
ואע"פ
שעשו
שבעת
ימי
חנוכה
קודם
חג
הסוכות
,
ויום
הכפורים
בכללם
,
אפשר
שאותו
היום
לא
אכלו
,
שהרי
מצוה
להתענות
,
ובְכָרֵת
האוכל
בו;
ואע"פ
שאומר
כי
חנוכת
המזבח
עשו
שבעת
ימים
,
ובכל
יום
היו
מקריבים
זבחי
שלמים
,
הקריבו
השלמים
גם
אותו
היום
,
אבל
לא
אכלום
באותו
היום
,
עד
הלילה
ומחרתו.
אבל
רבותינו
ז"ל
אמרו
(שם)
,
כי
אכלו
אותו
יום
הכפורים
,
כי
בכלל
ימי
השמחה
היה;
ולמדו
זה
מ'חנכת
המשכן'
(ראה
במ'
ז):
מה
שם
עשו
שלמים
בשבת
אע"פ
שהוא
באיסור
סקילה
,
יום
הכפורים
שהוא
איסור
כרת
לא
כל
שכן.
ובחנכת
המשכן
שבת
היה
בכלל
שנים
עשר
יום
,
כי
רצופין
היו
,
ולמדו
זה
מדכתיב
"ביום
עשתי
עשר
יום"
,
"ביום
שנים
עשר
יום"
(במ'
ז
,
עב
,
עח):
מה
יום
כולו
רצוף
,
אף
ימים
אלו
כולן
רצופין;
ולמדו
יום
זה
,
שכתוב
כאן
ארבעה
עשר
יום
,
מ"יום"
שכתוב
שם.
והקשו
ואמרו:
ושמא
עשו
ביום
הכפורים
זה
שלמים
ולא
אכלו?
ותרצו
ואמרו:
אין
שמחת
הגוף
אלא
באכילה
ושתיה;
וזהו
שאמר
הכתוב:
וילכו
לאהליהם
שמחים
וטובי
לב
,
רוצה
לומר:
על
עוון
שנתכפר
להם
,
שיצאה
בת
קול
ואמרה:
כולכם
מזומנים
לחיי
העולם
הבא.
ועל
דרך
הפשט
הפסוק
מפורש:
על
הטובה
אשר
עשה
יי'
לדוד
עבדו
ולישראל
עמו;
ופירוש
לדוד
עבדו:
שקיים
לו
מה
שהבטיחו
,
כי
היוצא
מחלציו
יבנה
הבית
,
ויהיה
שלום
ושקט
בימיו
לישראל;
וכן
היה
,
כי
כל
המלכים
היו
עובדים
אותו
ומביאים
לו
מנחה;
ועל
כל
זה
הלכו
לאהליהם
שמחים
וטובי
לב.
ובדברי
הימים
אומר
"על
כל
הטובה
אשר
עשה
יי'
לדוד
ולשלמה
ולישראל
עמו"
(דה"ב
ז
,
י).
ורבותינו
ז"ל
דרשו
(שבת
ל
,
א)
לדוד
עבדו:
כי
בשעה
שביקש
שלמה
להכניס
ארון
לפני
ולפנים
,
דבקו
שערים
זה
בזה
ולא
נענה;
אמר
"שאו
שערים
ראשיכם"
(תה'
כד
,
ז)
,
ולא
נענה;
כיון
שאמר
"אל
תשב
פני
משיחך
זכרה
לחסדי
דוד
עבדך"
(שם
קלב
,
י)
,
מיד
נענה
,
וידעו
כל
ישראל
שמחל
הקדוש
ברוך
הוא
לדוד
על
אותו
עון;
וזהו
שאמר:
אשר
עשה
יי'
לדוד
עבדו.
מלבוא
חמת
עד
נחל
מצרים
-
הזכיר
שני
גבולי
ארץ
ישראל:
צפון
ודרום.
מלבא
חמת
עד
נחל
מצרים
-
הם
היו
שתי
קצוות
של
ארץ
ישראל:
האחד
בצפונה
והאחד
בדרומה
,
כמו
שנזכר
בפרשת
אלה
מסעי
(במ'
לד
,
ה
,
ח).
שבעת
ימים
ושבעת
ימים
ארבעה
עשר
יום
-
כבר
נתבאר
בספר
דברי
הימים
(דה"ב
ז
,
ט)
,
כי
החג
עשו
תחלה
לחנכת
המזבח
שבעת
ימים
,
ואחר
כך
עשו
חג
הסכות
שבעת
ימים
,
ועשו
ביום
השמיני
עצרת
כמשפט
,
וביום
שלאחריו
,
שהוא
עשרים
ושלשה
בתשרי
,
שלח
את
העם.
ולולא
אמרו
בזה
המקום
שבעת
ימים
ושבעת
ימים
ארבעה
עשר
יום
,
היינו
יכולים
לומר
,
שכבר
עשו
חנכת
המזבח
אחר
החג
של
ראש
השנה
בדרך
שישלמו
ביום
השמיני
לחדש;
ואולם
מפני
אמרו
שהם
ארבעה
עשר
יום
,
הוכרחנו
לומר
שחג
חנכת
המזבח
התחיל
בשמיני
בתשרי
,
ושלמו
שבעה
ימים
לו
בבא
חג
הסכות.
ואולם
אם
עשו
שלמי
חגיגה
ביום
הכפורים
ואכלו
ושתו
בו
,
או
לא
עשו
כן
,
זה
ממה
שלא
התבאר
בזה
המקום
באופן
שלם;
ואם
היה
שיעשו
כן
,
הנה
היתה
'הוראת
שעה'
,
ועל
ידי
נביאים
שהיו
שם;
ואם
לא
,
הנה
יהיה
אמרו
שעשו
חג
שבעת
ימים
על
דרך
אמרו
"חג
הסכות
תעשה
לך
שבעת
ימים"
(דב'
טז
,
יג)
,
ואע"פ
שלא
היו
נעשים
שלמי
חגיגה
בשבת.
ובכלל
,
הנה
היה
מהחכמה
במה
שבחרו
להיות
חנכת
המזבח
באלו
השבעת
ימים
שזכרנו
,
מה
שנעיר
עליו
בזכרנו
התועלות
המגיעות
מזה
הסיפור.