תנ"ך - ויארכו
הבדים
ויראו
ראשי
הבדים
מן־הקדש
על־פני
הדביר
ולא
יראו
החוצה
ויהיו
שם
עד
היום
הזה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַֽיַּאֲרִכוּ֘
הַבַּדִּים֒
וַיֵּרָאוּ֩
רָאשֵׁ֨י
הַבַּדִּ֤ים
מִן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙
עַל־פְּנֵ֣י
הַדְּבִ֔יר
וְלֹ֥א
יֵרָא֖וּ
הַח֑וּצָה
וַיִּ֣הְיוּ
שָׁ֔ם
עַ֖ד
הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
(מלכים א פרק ח פסוק ח)
וַיַּאֲרִכוּ
הַבַּדִּים
וַיֵּרָאוּ
רָאשֵׁי
הַבַּדִּים
מִן־הַקֹּדֶשׁ
עַל־פְּנֵי
הַדְּבִיר
וְלֹא
יֵרָאוּ
הַחוּצָה
וַיִּהְיוּ
שָׁם
עַד
הַיּוֹם
הַזֶּה:
(מלכים א פרק ח פסוק ח)
ויארכו
הבדים
ויראו
ראשי
הבדים
מן־הקדש
על־פני
הדביר
ולא
יראו
החוצה
ויהיו
שם
עד
היום
הזה:
(מלכים א פרק ח פסוק ח)
ויארכו
הבדים
ויראו
ראשי
הבדים
מן־הקדש
על־פני
הדביר
ולא
יראו
החוצה
ויהיו
שם
עד
היום
הזה:
(מלכים א פרק ח פסוק ח)
וַאֲרִיכִין
אֲרִיחַיָא
וּמִתחֲזַן
רֵישֵׁי
אֲרִיחַיָא
מִן
קֻדשָׁא
עַל
אַפֵּי
בֵית
כַּפּוֹרֵי
וְלָא
מִתחֲזַן
לְבָרָא
וַהֲווֹ
תַמָן
עַד
יוֹמָא
הָדֵין
:
ויארכו
-
ב'
,
חד
חסר
וחד
מלא:
מ"א
ח
,
ח;
דה"ב
יט
,
טו.
ויראו
-
ד':
ש"ב
כב
,
טז;
מ"א
ח
,
ח;
תה'
יח
,
טז;
דה"ב
ה
,
ט.
(וחד:
ויראו
-
דנ'
א
,
יג.)
יראו
-
ה':
שמ'
כג
,
טו;
לג
,
כג;
לד
,
כ;
מ"א
ח
,
ח;
דה"ב
ה
,
ט.
החוצה
-
י"ו:
*בר'
טו
,
ה;
יט
,
יז;
כד
,
כט;
לט
,
יב
,
יג
,
טו
,
יח;
דב'
כד
,
יא;
כה
,
ה;
יהו'
ב
,
יט;
שו'
יב
,
ט;
ש"א
ט
,
כו;
ש"ב
יג
,
יז;
מ"א
ח
,
ח;
יח'
לד
,
כא;
דה"ב
ה
,
ט.
ויראו
ד'
ראשי
הבדים
וחבירו
אפיקי
ים
אפיקי
מים.
וחד
ויראו
לפניך
.
יראו
ה'
את
חג
המצות
ופטר
חמור
תפדה
ופני
לא
יראו
ולא
יראו
החוצה
וחבירו
.
ויארכו
-
ב'
חד
חס'
וחד
מל';
ויראו
-
ד';
יראו
-
ה';
החוצה
-
י"ו.
ויראו
ראשי
הבדים
-
בפרכת
שכנגד
הפתח
שבאמה
טרקסין.
יכול
יהו
מקרעין
בה
ויוצאין?
תלמוד
לומר:
ולא
יראו
החוצה;
הא
כיצד?
דוחקין
ובולטין
כמין
שני
דדי
אשה
,
כעניין
שנאמר
"בין
שדי
ילין"
(שה"ש
א
,
יג;
ראה
יומא
נד
,
א).
ויאריכו
הבדים
ויראו
ראשי
הבדים
מן
הקודש
על
פני
הדביר
-
במקרא
זה
אומר
אני
,
יוסף
ברבי
שמעון
,
שזהו
פשוטו
ומליצתו
ובירורו
של
דבר
,
ולא
כפוסח
על
שתי
הסעיפים
,
אלא
באמת
ובנכוחה:
ויאריכו
הבדים
-
לא
שנארכו
ראשי
הבדים
מעצמן
והגיעו
להם
עד
אמה
טרקסין;
מפני
כמה
דברים:
אחד
,
שאם
כן
היה
לו
למקרא
לומר:
'ויתארכו
הבדים'
,
ולשון
ויאריכו
הבדים
משמע:
שאחרים
מאריכין
אותם;
ועוד
,
לכל
איש
שכל
יש
לו
לשום
על
לב
,
שכשם
שהוצרך
שלמה
לבנות
שני
כרובים
,
שכל
אחד
עשר
אמות
מקצות
כנפיו
ועד
קצות
כנפיו
,
לבד
משני
כרובים
שעשה
משה
העומדים
על
הכפורת
,
כדי
למלאות
רוחב
הדביר
מצפון
לדרום;
שתהא
כנף
הכרוב
האחד
נוגעת
בכותל
הדרום
,
כשפירשו
כנפי
הכרובים
,
וכנף
הכרוב
השיני
נוגעת
בקיר
השיני
בכותל
צפון;
כמו
כן
הוצרך
לעשות
בדים
לארון
,
של
עשרים
אמה
,
שיהו
מגיעין
שני
ראשי
הבדים
לכותל
מערב
,
ושני
קצותם
השניים
לפתח
הדביר
,
הוא
אמה
טרקסין
,
כדי
למלאות
מאורך
הבדים
מכותל
מערבי
של
דביר
לכותל
מזרחי
של
דביר;
ועל
כורחך
פתרונו:
ויאריכו
הבדים
-
האומנין
שבנו
להם
הביניין
,
עשו
בדים
לארון
,
והאריכו
אותם
הבדים
על
בדי
הארון
שעשה
לו
משה
במדבר;
שאותם
בדים
שעשה
לו
משה
במדבר
היו
קצרין
,
שלא
היו
אלא
לשאת
את
הארון
בהם
,
ואילו
היו
אורכן
עשרים
אמה
,
כדי
שיהו
נוגעין
בכותל
המערב
של
דביר;
וזהו
ויראו
ראשי
הבדים
מן
הקודש
על
פני
הדביר
,
ופתרונו:
עד
פני
הדביר
,
כלומר:
עד
כותל
מזרחי
של
דביר.
ולא
יראו
החוצה
-
שלא
היה
אורכן
יותר
על
עשרים
,
אלא
עשרים
בלבד
,
כדי
שיהו
מגיעין
מכותל
זה
לכותל
זה
,
ולא
יותר.
ומדרש
רבותינו
(ראה
יומא
נד
,
א
ורש"י
כאן):
ויראו
ראשי
הבדים
-
בפרוכת
שכנגד
הפתח
,
באמה
טרקסין;
יכול
יהו
מקרעין
בה?
תלמוד
לומר:
ולא
יראו
החוצה;
הא
כיצד?
דוחקין
ובולטין
כמו
שני
דדי
אשה
,
כעיניין
שנאמר
"בין
שדי
ילין"
(שה"ש
א
,
יג).
ויאריכו
הבדים
-
האריכו
אותם
לחוץ
,
כלומר:
שמשכו
אותם
כלפי
חוץ
,
לפי
שלא
היה
צריך
עוד
לשאת
בכתף.
ומתחלה
היו
הבדים
נתונים
בארון
בשוה
,
שהיו
עודפים
אחורי
הארון
כמו
לפני
הארון
,
שהרי
ארבעה
אנשים
היו
נושאים
אותו:
לכל
בד
שני
אנשים
,
אחד
לפניו
ואחד
לאחוריו.
וכיון
שהביאו
הארון
לדביר
כמו
שהיה
עם
בדיו
,
ולא
היה
עתיד
עוד
לנשאו
בכתף
,
האריכו
הבדים
ומשכום
כלפי
חוץ
,
עד
שנראו
ראשי
הבדים
על
פני
הדביר;
כדי
שיהיה
נכנס
שם
כהן
גדול
ביום
הכפורים
להקטיר
בין
הבדים
,
ולא
יהיה
פונה
הנה
והנה;
לפיכך
האריכו
הבדים
על
פני
הדביר.
ולא
יראו
החוצה
-
חוץ
לפני
הדביר.
ואם
תאמר:
והלא
ארך
הבדים
לא
היה
אלא
עשר
אמות
-
שהרי
רחב
קדש
הקדשים
שבאהל
מועד
לא
היה
אלא
עשר
אמות
,
ולא
נאמר
בתורה
שהיו
נראים
חוץ
לפרכת
-
והדביר
היה
רחבו
עשרים
אמה
,
אם
כן
אע"פ
שמשכו
אותם
,
היאך
נראו
עדיין
על
פני
הדביר?
נאמר
,
כי
לא
נתנו
הארון
סמוך
לכותל
מערבי
,
אלא
הרחיקו
אותו
מן
הכותל
,
עד
כדי
שיראו
הבדים
על
פני
הדביר
כשמשכו
אותם
כלפי
חוץ.
ואין
צריך
לומר
כי
מקום
ארון
אינו
מן
המדה
,
ובנס
היה
עומד
(ראה
מגילה
י
,
ב)
,
שהרי
בתוך
המדה
היה
,
תחת
כנפי
הכרובים
בתוך
עשרים
אמה
,
ולא
היה
ממנו
עשר
אמה
לכל
רוח.
ויהיו
שם
עד
היום
הזה
-
שלא
הסירו
אותם
עוד
מן
הארון
,
כמו
שכתוב
"לא
יסורו
ממנו"
(שמ'
כה
,
טו);
וגם
לא
החזירו
אותם
לאחוריו
,
אלא
היו
משוכים
לפני
הדביר
לעולם;
זהו
עד
היום
הזה.
אם
כן
דלתות
שער
הדביר
לא
היו
נסגרות
,
לפיכך
הוצרך
שלמה
לעשות
פרכת
,
להיות
מבדיל.
ויאריכו
הבדים
-
אחשב
שאלו
הבדים
אינם
הבדים
שעשה
משה
,
ולזה
אמר
ויאריכו
הבדים
-
שעשו
אותם
יותר
ארוכים
ממה
שהיו
אותם
שעשה
משה;
כי
שעור
קדש
הקדשים
לא
היה
אז
כי
אם
עשר
אמות
,
ועתה
היה
שיעורו
עשרים
אמה.
ואמר
שכבר
היו
נראים
ראשי
הבדים
מן
הקדש
אצל
פני
הדביר
,
והוא
פתח
קדש
הקדשים
,
ולא
היו
נראים
החוצה
בהיכל
אך
היו
מגיעים
עד
פני
הדביר
,
ולזה
היו
מגיעים
בעובי
הכותל.
ושם
היתה
הפרוכת
להבדיל
בין
הקדש
ובין
קדש
הקדשים
אף
על
פי
שהיו
שם
דלתות
,
כי
לא
היה
איפשר
לסגרם
,
כי
הבדים
ימנעו
זה.
ויארכו
הבדים
-
הטעם:
כי
שלמה
והבונים
האריכום;
ולמה
אאריך
בבאור
זה
,
והנה
החכם
אבן
קמחי
(ראה
רד"ק
לפסוקנו)
באר
כל
זה
,
ואין
כפירה
אם
לא
נניח
בזה
נס
כלל
,
כמו
אם
לא
נניח
נס
ודבר
זר
במה
שקדם
ביהושע
"ויעבר
ארון
יי'"
(יהו'
ד
,
יא)
,
כי
אין
לנו
מספר
ידוע
בפליאות
והנסים;
ובאור
כלל
זה
'אוצר
יי''
יבא.
וגם
באר
אבן
הקמחי
(ראה
רד"ק
לעיל
,
ו)
,
שהכרובים
שעשה
שלמה
לא
היו
ככרובים
שעשה
משה
,
אבל
היה
שנוי
בזה
,
וגם
שנוים
בענינים
אחרים
,
והכל
נכון;
וגם
זה
'אוצר
יי''
יבא.