תנ"ך - מלכים א פרק ח פסוק ח - ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־הקדש על־פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַֽיַּאֲרִכוּ֘ הַבַּדִּים֒ וַיֵּרָאוּ֩ רָאשֵׁ֨י הַבַּדִּ֤ים מִן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וְלֹ֥א יֵרָא֖וּ הַח֑וּצָה וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (מלכים א פרק ח פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן־הַקֹּדֶשׁ עַל־פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (מלכים א פרק ח פסוק ח)

טקסט בלבד:

ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־הקדש על־פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה: (מלכים א פרק ח פסוק ח)

תיקון קוראים:

ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־הקדש על־פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה: (מלכים א פרק ח פסוק ח)
וַאֲרִיכִין אֲרִיחַיָא וּמִתחֲזַן רֵישֵׁי אֲרִיחַיָא מִן קֻדשָׁא עַל אַפֵּי בֵית כַּפּוֹרֵי וְלָא מִתחֲזַן לְבָרָא וַהֲווֹ תַמָן עַד יוֹמָא הָדֵין :

ויארכו - ב' , חד חסר וחד מלא: מ"א ח , ח; דה"ב יט , טו. ויראו - ד': ש"ב כב , טז; מ"א ח , ח; תה' יח , טז; דה"ב ה , ט. (וחד: ויראו - דנ' א , יג.) יראו - ה': שמ' כג , טו; לג , כג; לד , כ; מ"א ח , ח; דה"ב ה , ט. החוצה - י"ו: *בר' טו , ה; יט , יז; כד , כט; לט , יב , יג , טו , יח; דב' כד , יא; כה , ה; יהו' ב , יט; שו' יב , ט; ש"א ט , כו; ש"ב יג , יז; מ"א ח , ח; יח' לד , כא; דה"ב ה , ט.

ויראו ד' ראשי הבדים וחבירו אפיקי ים אפיקי מים. וחד ויראו לפניך . יראו ה' את חג המצות ופטר חמור תפדה ופני לא יראו ולא יראו החוצה וחבירו .

ויארכו - ב' חד חס' וחד מל'; ויראו - ד'; יראו - ה'; החוצה - י"ו.

ויראו ראשי הבדים - בפרכת שכנגד הפתח שבאמה טרקסין. יכול יהו מקרעין בה ויוצאין? תלמוד לומר: ולא יראו החוצה; הא כיצד? דוחקין ובולטין כמין שני דדי אשה , כעניין שנאמר "בין שדי ילין" (שה"ש א , יג; ראה יומא נד , א).

ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר - במקרא זה אומר אני , יוסף ברבי שמעון , שזהו פשוטו ומליצתו ובירורו של דבר , ולא כפוסח על שתי הסעיפים , אלא באמת ובנכוחה: ויאריכו הבדים - לא שנארכו ראשי הבדים מעצמן והגיעו להם עד אמה טרקסין; מפני כמה דברים: אחד , שאם כן היה לו למקרא לומר: 'ויתארכו הבדים' , ולשון ויאריכו הבדים משמע: שאחרים מאריכין אותם; ועוד , לכל איש שכל יש לו לשום על לב , שכשם שהוצרך שלמה לבנות שני כרובים , שכל אחד עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו , לבד משני כרובים שעשה משה העומדים על הכפורת , כדי למלאות רוחב הדביר מצפון לדרום; שתהא כנף הכרוב האחד נוגעת בכותל הדרום , כשפירשו כנפי הכרובים , וכנף הכרוב השיני נוגעת בקיר השיני בכותל צפון; כמו כן הוצרך לעשות בדים לארון , של עשרים אמה , שיהו מגיעין שני ראשי הבדים לכותל מערב , ושני קצותם השניים לפתח הדביר , הוא אמה טרקסין , כדי למלאות מאורך הבדים מכותל מערבי של דביר לכותל מזרחי של דביר; ועל כורחך פתרונו: ויאריכו הבדים - האומנין שבנו להם הביניין , עשו בדים לארון , והאריכו אותם הבדים על בדי הארון שעשה לו משה במדבר; שאותם בדים שעשה לו משה במדבר היו קצרין , שלא היו אלא לשאת את הארון בהם , ואילו היו אורכן עשרים אמה , כדי שיהו נוגעין בכותל המערב של דביר; וזהו ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר , ופתרונו: עד פני הדביר , כלומר: עד כותל מזרחי של דביר. ולא יראו החוצה - שלא היה אורכן יותר על עשרים , אלא עשרים בלבד , כדי שיהו מגיעין מכותל זה לכותל זה , ולא יותר. ומדרש רבותינו (ראה יומא נד , א ורש"י כאן): ויראו ראשי הבדים - בפרוכת שכנגד הפתח , באמה טרקסין; יכול יהו מקרעין בה? תלמוד לומר: ולא יראו החוצה; הא כיצד? דוחקין ובולטין כמו שני דדי אשה , כעיניין שנאמר "בין שדי ילין" (שה"ש א , יג).

ויאריכו הבדים - האריכו אותם לחוץ , כלומר: שמשכו אותם כלפי חוץ , לפי שלא היה צריך עוד לשאת בכתף. ומתחלה היו הבדים נתונים בארון בשוה , שהיו עודפים אחורי הארון כמו לפני הארון , שהרי ארבעה אנשים היו נושאים אותו: לכל בד שני אנשים , אחד לפניו ואחד לאחוריו. וכיון שהביאו הארון לדביר כמו שהיה עם בדיו , ולא היה עתיד עוד לנשאו בכתף , האריכו הבדים ומשכום כלפי חוץ , עד שנראו ראשי הבדים על פני הדביר; כדי שיהיה נכנס שם כהן גדול ביום הכפורים להקטיר בין הבדים , ולא יהיה פונה הנה והנה; לפיכך האריכו הבדים על פני הדביר. ולא יראו החוצה - חוץ לפני הדביר. ואם תאמר: והלא ארך הבדים לא היה אלא עשר אמות - שהרי רחב קדש הקדשים שבאהל מועד לא היה אלא עשר אמות , ולא נאמר בתורה שהיו נראים חוץ לפרכת - והדביר היה רחבו עשרים אמה , אם כן אע"פ שמשכו אותם , היאך נראו עדיין על פני הדביר? נאמר , כי לא נתנו הארון סמוך לכותל מערבי , אלא הרחיקו אותו מן הכותל , עד כדי שיראו הבדים על פני הדביר כשמשכו אותם כלפי חוץ. ואין צריך לומר כי מקום ארון אינו מן המדה , ובנס היה עומד (ראה מגילה י , ב) , שהרי בתוך המדה היה , תחת כנפי הכרובים בתוך עשרים אמה , ולא היה ממנו עשר אמה לכל רוח. ויהיו שם עד היום הזה - שלא הסירו אותם עוד מן הארון , כמו שכתוב "לא יסורו ממנו" (שמ' כה , טו); וגם לא החזירו אותם לאחוריו , אלא היו משוכים לפני הדביר לעולם; זהו עד היום הזה. אם כן דלתות שער הדביר לא היו נסגרות , לפיכך הוצרך שלמה לעשות פרכת , להיות מבדיל.

ויאריכו הבדים - אחשב שאלו הבדים אינם הבדים שעשה משה , ולזה אמר ויאריכו הבדים - שעשו אותם יותר ארוכים ממה שהיו אותם שעשה משה; כי שעור קדש הקדשים לא היה אז כי אם עשר אמות , ועתה היה שיעורו עשרים אמה. ואמר שכבר היו נראים ראשי הבדים מן הקדש אצל פני הדביר , והוא פתח קדש הקדשים , ולא היו נראים החוצה בהיכל אך היו מגיעים עד פני הדביר , ולזה היו מגיעים בעובי הכותל. ושם היתה הפרוכת להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים אף על פי שהיו שם דלתות , כי לא היה איפשר לסגרם , כי הבדים ימנעו זה.

ויארכו הבדים - הטעם: כי שלמה והבונים האריכום; ולמה אאריך בבאור זה , והנה החכם אבן קמחי (ראה רד"ק לפסוקנו) באר כל זה , ואין כפירה אם לא נניח בזה נס כלל , כמו אם לא נניח נס ודבר זר במה שקדם ביהושע "ויעבר ארון יי'" (יהו' ד , יא) , כי אין לנו מספר ידוע בפליאות והנסים; ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. וגם באר אבן הקמחי (ראה רד"ק לעיל , ו) , שהכרובים שעשה שלמה לא היו ככרובים שעשה משה , אבל היה שנוי בזה , וגם שנוים בענינים אחרים , והכל נכון; וגם זה 'אוצר יי'' יבא.