תנ"ך - אמרת אך־דבר־שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אָמַ֙רְתָּ֙ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי: (מלכים ב פרק יח פסוק כ)

טקסט וניקוד:

אָמַרְתָּ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל־מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי: (מלכים ב פרק יח פסוק כ)

טקסט בלבד:

אמרת אך־דבר־שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי: (מלכים ב פרק יח פסוק כ)

תיקון קוראים:

אמרת אך־דבר־שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי: (מלכים ב פרק יח פסוק כ)
אֲמַרתָּא בְּרַם מַמלַל סִפוָן בְּמֵילַך וּגבוּרָא אַעֲבֵיד קְרָבָא כְּעַן עַל מַן אִתרְחֵיצתָּא אֲרֵי מְרֵידתָּא בִּי :

אמרת - ג' ראשי פסוקים: מ"ב יח , כ; יר' מה , ג; דה"ב כה , יט.

אמרת ג' ראש' פסוק' אך דבר שפתים אמרת אוי נא לי אמרת הנה הכית .

אמרת - ג' ראש' פסו'.

אמרת אך דבר שפתים וגו' - אמרת עד הנה: לא אעבוד למלך אשור - אך דבר שפתים היה; כל זמן שלא יצא ממקומו לבא עליך , לא הוצרכת לעיצה וגבורה , אבל עכשיו שיצא ובא , עיצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת; עתה אמור: על מי בטחת?

אמרת אך דבר שפתים - עד עכשיו היית אומר: יי' יצילינו אם יבא מלך אשור עלינו; אך דבר שפתים הוא זה , כלומר: אין באמירה זו ממש , אלא עצה וגבורה אדם צריך למלחמה; כך פירש רבי מנחם הזקן. ורבינו רבי שלמה פירש: אמרת עד הנה: לא אעבוד למלך אשור; אך דבר שפתים היה; כל זמן שלא יצא ממקומו לבוא עליך , לא הוצרכת לעיצה וגבורה , אבל עכשיו שיצא ונסע ממקומו ובא , עצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת; עתה אמור: על מי בטחת?

אמרת אך דבר שפתים - חשבת להנצל בדבר שפתים , כלומר: בתפלה; אין זה! כי אם עצה וגבורה צריך אדם למלחמה; כך פרשו אדוני אבי ז"ל. והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש (יש' לו , ה): אמרת לאנשים כי יש לך עצה וגבורה , וזהו דבר שפתים; והטעם , כי גבורתך בדבור הוא לבד. ויונתן תרגם: "אמרת ברם בממלל שפוון במילך וגבורה אעביד קרבא". כי מרדת בי - שלא נתן מה שהטיל עליו שנה בשנה.

אמרת אך דבר שפתים הוא עצה וגבורה - שיתגבר האדם בו למלחמה , רוצה לומר , שבדבר שפתיו יסיר מעליו הנלחם עמו , כמו שעשית אתה ממני , ואחר זה יתחזק ויתגבר בעוזריו לעמוד כנגד מי שהיה נלחם עמו , עתה על מי בטחת שיעזרך כי מרדת בי? ולפי שחשב מלך אשור כי בטח חזקיה במרדו בו על מלך מצרים שיעזרהו במלחמה , אמר אליו: הנה בטחת לך על משענת חלוש; כמו משענת הקנה הרצוץ , כי לא די שאי אפשר לאדם להשען בו , אבל יזיק לעצמו בהשענו בו , כי הקנה הרצוץ יכנס בכפו ונקבה , כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו.

אמרת אך דבר שפתים וגו' - כלומר: דיבור חיצוני לא פנימי , לפי ש'אמרת' סוג כולל לשניהם; וכן דרך העברי על הראוי בהגיון לחלק השמות המשותפים כשירצו לפרש , אבל אין זה תמיד; והכונה בזה , כמו שאמר ארסטו , על ענין מבואר האמתות , עד שסכלות גמורה היא לכל חולק עליו; רוצה לומר שאמר: ולא יחלוק בזה שום אדם משכיל , אלא אם כן היה בדבורו החיצוני. ובישעיה (לו , ה) כתוב "אמרתי"!? והכל נכון; ואולם לא יהיה אמרו אך דבר שפתים לחלק שתוף "אמרתי" , אבל הטעם: אמרתי: שלשה המה שהם ענינים מועילים לכל מלחמה: האחד - דבר שפתים כלומר: טוב הדבור בטענות נצוחיות ומתק אמרים. והשני - עצה , דבור הפנימי. והשלישי - גבורה. ואין לחזקיה ולכם אחד מאלה , לכן על מי בטחת.
ריכוז קישורים