תנ"ך - הוא׀ הסיר את־הבמות ושבר את־המצבת וכרת את־האשרה וכתת נחש הנחשת אשר־עשה משה כי עד־הימים ההמה היו בני־ישראל מקטרים לו ויקרא־לו נחשתן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

ה֣וּא׀ הֵסִ֣יר אֶת־הַבָּמ֗וֹת וְשִׁבַּר֙ אֶת־הַמַּצֵּבֹ֔ת וְכָרַ֖ת אֶת־הָאֲשֵׁרָ֑ה וְכִתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֗ה כִּ֣י עַד־הַיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ הָי֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מְקַטְּרִ֣ים ל֔וֹ וַיִּקְרָא־ל֖וֹ נְחֻשְׁתָּֽן: (מלכים ב פרק יח פסוק ד)

טקסט וניקוד:

הוּא׀ הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת־הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד־הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא־לוֹ נְחֻשְׁתָּן: (מלכים ב פרק יח פסוק ד)

טקסט בלבד:

הוא׀ הסיר את־הבמות ושבר את־המצבת וכרת את־האשרה וכתת נחש הנחשת אשר־עשה משה כי עד־הימים ההמה היו בני־ישראל מקטרים לו ויקרא־לו נחשתן: (מלכים ב פרק יח פסוק ד)

תיקון קוראים:

הוא׀ הסיר את־הבמות ושבר את־המצבת וכרת את־האשרה וכתת נחש הנחשת אשר־עשה משה כי עד־הימים ההמה היו בני־ישראל מקטרים לו ויקרא־לו נחשתן: (מלכים ב פרק יח פסוק ד)
הוּא אַעדִּי יָת בָּמָתָא וְתַבַּר יָת קָמָתָא וְקָץ יָת אֲשֵׁירְתָא וּפסַק חִויָא דִנחָשָׁא דַּעֲבַד מֹשֶׁה אֲרֵי עַד יוֹמַיָא הָאִנוּן הֲווֹ בְנֵי יִשׂרָאֵל מַסְקִין בֻּסמִין לֵיהּ וַהֲווֹ קָרַן לֵיהּ נְחֻשׁתָּן :

נחש - ג': *במ' כא , ט (פעמיים); מ"ב יח , ד. ההמה - י"ב: *במ' ט , ז; מ"ב יח , ד; יר' ג , טז , יח; ה , יח; יד , טו; נ , ד; יואל ג , ב; ד , א; זכ' ח , כג; יד , טו; נחמ' יג , טו.

נחש ג' ויעש משה נחש נחשת שנים בפסוקה וכתת נחש הנחשת. וחד כי לא נחש ביע' .

המצבת - ל' חס'; (וכתת) - ל'; נחש - ג'; ההמה - י"ב; נחשתן - ל'.

ויקרא לו נחשתן - לשון בזיון , כלומר: מה צורך בזה , אינו אלא נחש נחשת.

ויקרא לו נחשתן - לשון בזיון; כלומר: הראה להם שלא היה בו שום קדושה , אלא כנחושת אחר.

וכתת נחש הנחשת - יש מרבותינו ז"ל שאמרו (ראה ע"ז מג , ב - מד , א): שחק וזרה לרוח , כי אסור היה בהנאה; ומהם אמרו כי לא היה אסור בהנאה , כי משה רבינו משלו עשה אותו , שנאמר "עשה לך שרף" (במ' כא , ח) - משלך - והעובדים אותו לא היו יכולים לאסרו , כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו; ובדין הוא דכתותי נמי לא הוה צריך , אלא כיון דחזא חזקיה דקא טעו ישראל בתריה , עמד וכתתו. כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו - מעת שהרעו מלכי יהודה וטעו ישראל אחר עבודה זרה עד הימים ההם שמלך חזקיה , היו בני ישראל מקטרים לו; כיון שמצאו כתוב "וראה אותו וחי" (במ' כא , ח) , היו חושבין כי טוב הוא להיות אמצעי ולעבוד אותו. והיה מונח מימות משה זה הנחש לזכרון הנס , כמו צנצנת המן (ראה שמ' טז , לג); ואסא ויהושפט שלא בערוהו כאשר בערו שאר עבודה זרה , מפני שלא מצאו כשמלכו שהיו עובדים ומקטרים לזה הנחש , והיו מניחין אותו לזכרון הנס; וחזקיהו ראה לבער אותו כשבער העבודה זרה , כי בימי אביו היו עובדין לו כמו לעבודה זרה. ואע"פ שהטובים היו זוכרים בו את הנס , אמר: טוב לבער אותו וישכח הנס , מלהניחו ויטעו בני ישראל היום או מחר אחריו. ורבותינו ז"ל אמרו (חולין ו , ב): אפשר בא אסא ולא בערו , בא יהושפט ולא בערו , והלא כל עבודה זרה שבארץ יהודה , אסא ויהושפט בערום!? אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו. ויקרא לו נחשתן - דרך בזיון , כלומר: אינו אלא נחשת , מה כח יש בו להרע ולהיטיב? ובעת שכתתו קרא לו כן , אמר להם לישראל: איך יעלה בלב איש כי זה יועיל , כי אינו אלא נחשת!? ותוספת הנו"ן - להקטין; כיו"ד "האמינון" (ש"ב יג , כ); ו"ו נו"ן 'אישון' (דב' לב , י); "שבתון" (שמ' טז , כג). ויונתן תרגם: "והוו קרן ליה נחשתן" , כלומר: ישראל שהיו עובדין אותו , היו קוראין אותו נחשתן.

הוא הסיר את הבמות - הם שנעשו להקריב בהם לשם יתברך אשר לא סרו בימי מלכי יהודה הראשונים. ושבר המצבות - כי התורה אמרה "לא תקים לך מצבה" (דב' טז , כב) - ואע"פ שהיא לשם יתברך , כל שכן כשהיתה לעבודה זרה , כמו שאחשוב שהיה הענין באלו המצבות. היו בני ישראל מקטרים לו - הנה חשבו שתהיה לזאת הצורה מדרגה אלהית מפני שעשאה משה , "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" (במ' כא , ח); והנה קרא אותו חזקיה נחשתן , רוצה לומר: נחשת שלהן , כאלו יאמר שאין לזאת הצורה כח , כי אם מה שיש מהכח לנחשת.

היו בני ישראל מקטרים לו - גם זה 'אוצר יי'' יבא.
ריכוז קישורים