תנ"ך - וישביהן
קצרי־יד
חתו
ויבשו
היו
עשב
שדה
וירק
דשא
חציר
גגות
ושדפה
לפני
קמה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙
קִצְרֵי־יָ֔ד
חַ֖תּוּ
וַיֵּבֹ֑שׁוּ
הָי֞וּ
עֵ֤שֶׂב
שָׂדֶה֙
וִ֣ירַק
דֶּ֔שֶׁא
חֲצִ֣יר
גַּגּ֔וֹת
וּשְׁדֵפָ֖ה
לִפְנֵ֥י
קָמָֽה:
(מלכים ב פרק יט פסוק כו)
וְיֹשְׁבֵיהֶן
קִצְרֵי־יָד
חַתּוּ
וַיֵּבֹשׁוּ
הָיוּ
עֵשֶׂב
שָׂדֶה
וִירַק
דֶּשֶׁא
חֲצִיר
גַּגּוֹת
וּשְׁדֵפָה
לִפְנֵי
קָמָה:
(מלכים ב פרק יט פסוק כו)
וישביהן
קצרי־יד
חתו
ויבשו
היו
עשב
שדה
וירק
דשא
חציר
גגות
ושדפה
לפני
קמה:
(מלכים ב פרק יט פסוק כו)
וישביהן
קצרי־יד
חתו
ויבשו
היו
עשב
שדה
וירק
דשא
חציר
גגות
ושדפה
לפני
קמה:
(מלכים ב פרק יט פסוק כו)
וְיָתְבֵיהוֹן
אִתקְצַר
חֵילְהוֹן
אִתְּבַרוּ
וּבהִיתוּ
הֲווֹ
כַּעֲסַב
חַקלַיָא
וּכיָרוֹק
דִּתאָה
כַּעֲסַב
אִגָּרַיָא
דִּשׁלוּק
עַד
לָא
מְטָא
לְמִהוֵי
שֻׁבלִין
:
קצרי
-
ב':
מ"ב
יט
,
כו;
יש'
לז
,
כז.
ויבשו
-
ב':
מ"ב
יט
,
כו;
תה'
קט
,
כח.
קצרי
-
ב';
ויבשו
-
ב'
קמו;
ושדפה
-
ל'.
ויושביהן
קצרי
יד
הם
,
שאני
התשתי
את
כחם
לפניך
,
ואין
הגבורה
שלך;
אין
אתה
גיבור
,
אבל
הם
החלשים.
חציר
גגות
-
הממהר
ליבש.
ושדפה
לפני
קמה
-
כשבלים
השדופות
בטרם
יתקשו
לבא
לידי
קמה.
וישביהן
קצרי
יד
-
פתרון:
ומה
שאתה
מתפאר
שהגלית
את
האומות
,
הוא
הדבר
גרם
שיושביהן
קצרי
יד
,
תשושי
כח
כעשב
השדה
וגו'.
שדפה
-
קמה
שמכה
אותו
שדפון
עד
שלא
יגיע
לשבלין.
הלא
שמעת
למרחוק
-
אמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא:
הלא
שמעת
מזמן
רב
הגזירה
שגזרתי
על
האומות
להחריבם
,
אותה
הגזרה
עתה
הבאתיה;
משמלכו
מלכי
אשור
הבאתי
הגזירה
על
ידם
ועל
ידך
,
על
האומות
ועל
ישראל;
אני
הוא
שגזרתי
שיהיו
ערים
בצורות
לגלים
נצים
,
ויהיו
יושבי
הערים
קצרי
יד
,
ויהיו
כעשב
שדה
וירק
דשא
,
וכיותר
חלוש
מהם
,
והוא
חציר
גגות
,
שלא
היה
כח
ביושבי
הערים
להלחם
כנגדך;
והכל
היה
מאתי
,
ואני
גזרתי
,
ואמרתי
על
ידי
נביאי
טרם
שהיתה
הגזירה;
ואיך
תתפאר
על
מה
שעשיתי
אני?
וכן
אמר
עליו
הנביא
"היתפאר
הגרזן
על
החוצב
בו"
(יש'
י
,
טו).
ויונתן
תרגם
כן:
"הלא
שמעת
מלקדמין
מה
דעבדית
לפרעה
מלכא
דמצרים
על
דשליט
בהון
,
ואף
עלך
איתנביאו
נביאי
ישראל
ולא
תבתא
,
ודא
חזיא
קדמי
מיומי
קדם
למעבד
לך
ואף
אתקינתא
,
כען
איתיתה
,
ודא
הות
לך
לתקלא
על
דהואה
קדמך
,
כאתרגושת
גלין
דשחו
קרוין
כריכן.
ויתביהון
אתקצר
חיליהון
,
אתברו
ובהיתו
,
הוו
כעשב
חקלא
וכירוק
דתאה
,
כעשב
אגרייא
דישלוק
עד
לא
מטא
למהוי
שבלין".
ואדני
אבי
ז"ל
פירש
כן:
אותה
עשיתי
-
ירושלם
,
וכן
אמר
"ויצרה
מרחוק
לא
ראיתם"
(יש'
כב
,
יא);
אומר
,
כי
מימים
קדמונים
עשיתיה
,
ועתה
הביאותיה?
בתמיה.
או:
הביאותיה
עתה
,
שתהא
להשות
גלים
נצים
ערים
בצורות
,
ושיהיו
יושביהן
קצרי
יד
וחתו
ובשו
,
ושיהיו
כעשב
השדה.
להשות
-
שרשו
'שאה'
,
ומשפטו
בתשלומו
'להשאות'
,
כמו
שכתוב
בישעיה
(לז
,
כו);
ונשתנו
תנועות
הלמ"ד
והה"א
מפני
חסרון
האל"ף.
גלים
נצים
ערים
בצורות
-
להשות
ערים
בצורות
,
להיותם
גלים
נצים.
ופירוש
נצים:
חרבים
,
מן
"עריך
תצינה"
(יר'
ד
,
ז).
ושדפה
לפני
קמה
-
העשב
שהכהו
שדפון
טרם
היותו
קמה;
כלומר:
שלא
הספיק
להיותו
קמה
,
ולהיות
נגמר
בשולו
,
והוכה
בשדפון.
ובישעיה
(לז
,
כז)
"ושדמה"
במ"ם;
והוא
כמו
בפ"א
,
כי
המ"ם
והפ"א
ממוצא
אחד.
הלא
שמעת
למרחוק
אותה
עשיתי
-
רוצה
לומר:
על
מה
תתפאר
על
הצלחותיך
במלחמות?
הלא
שמעת
כי
למרחוק
הודעתי
אלו
הדברים
מהצלחותיך
על
כל
הגוים
,
על
ידי
עבדי
הנביאים
,
וזה
לאות
כי
אותה
עשיתי;
כמו
שאמר
ישעיה
"מי
פעל
ועשה
קורא
הדורות
מראש"
(יש'
מא
,
ד)
,
רוצה
לומר
,
שמי
שיקרא
הדורות
מראש
ויודיע
מה
שעתיד
להיות
,
הוא
מחוייב
שיהיה
הוא
הפועל.
כי
לולא
זה
,
איך
יתכן
שידע
הוא
מה
שיעשה
זולתו
,
האלהים
,
אלא
אם
היה
הזולת
ההוא
משרת
אותו
בזה
,
ויהיה
הפועל
מסודר
מהמודיע
זה
טרם
היותו;
לא
מהמשרת
,
כי
איננו
הראשון
בזה.
וכבר
הארכנו
המאמר
בזה
בראשון
מ'ספר
מלחמות
יי''
ובספר
ישעיה.
למימי
קדם
ויצרתיה
-
רוצה
לומר
כי
למימי
קדם
חשבתיה
ודמיתיה
-
והוא
מענין
"ויצורי
כצל
כלם"
(איוב
יז
,
ז)
-
והנה
עתה
הבאתיה
בימי
מלכי
אשור.
ותהי
זאת
המחשבה
שחשבתי
ועשיתי
אותה
להשאות
ולהחריב
,
עד
שיהיו
ערים
בצורות
לגלים
חרבים.
ועשיתי
יושבי
הערים
ההם
קצרי
יד
,
כאלו
אין
להם
כח;
חתו
ובשו
,
כי
נהיו
לשמה
כרגע
,
מה
שלא
חשבו
זה
מלפנים.
הנה
לא
היה
להם
כח
להלחם
,
כאלו
הם
עשב
שדה
וירק
דשא
שאינו
זז
ממקומו
כשיכרתו
אותו
,
וכמו
חציר
הגדוע
שהוא
יותר
נקל
להכרת
,
וכמו
העשב
השדוף
טרם
הגיעו
להיות
קמה.
היו
עשב
שדה
-
אין
בכאן
חסרון
כף
הדמיון
וחלילה
,
אבל
נכון
זה
כמו
שהוא
מטעם
שֵם
'הוא
הוא'
המבואר
ב'מה
שאחר
הטבע'
(ראה
תיבון
ע' 52
);
וכן
הענין
"כל
הבשר
חציר"
(יש'
מ
,
ו);
וכן
"כי
האדם
עץ
השדה"
(דב'
כ
,
יט).