תנ"ך - ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי־תמצא איש לא תברכנו וכי־יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על־פני הנער:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֨אמֶר לְגֵיחֲזִ֜י חֲגֹ֣ר מָתְנֶ֗יךָ וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘ וָלֵךְ֒ כִּי־תִמְצָ֥א אִישׁ֙ לֹ֣א תְבָרֲכֶ֔נּוּ וְכִֽי־יְבָרֶכְךָ֥ אִ֖ישׁ לֹ֣א תַעֲנֶ֑נּוּ וְשַׂמְתָּ֥ מִשְׁעַנְתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י הַנָּֽעַר: (מלכים ב פרק ד פסוק כט)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי־תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ וְכִי־יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל־פְּנֵי הַנָּעַר: (מלכים ב פרק ד פסוק כט)

טקסט בלבד:

ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי־תמצא איש לא תברכנו וכי־יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על־פני הנער: (מלכים ב פרק ד פסוק כט)

תיקון קוראים:

ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי־תמצא איש לא תברכנו וכי־יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על־פני הנער: (מלכים ב פרק ד פסוק כט)
וַאֲמַר לְגֵיחֲזִי זָרֵיז חַרצָך וְסַב חֻטרִי בִּידָך וְאִיזֵיל אֲרֵי תַשׁכַּח גְּבַר לָא תִשׁאַל בִּשׁלָמֵיהּ וַאֲרֵי יִשׁאַל בִּשׁלָמָך גֻּברָא לָא תָתִיבִנֵיהּ וּתשַׁוֵי חֻטרִי עַל אַפֵּי רָביָא :

חגר - ד': ש"ב כ , ח; מ"ב ד , כט; ט , א; תה' מה , ד. (וחד: וחגור - מש' לא , כד.) וקח - י"ג: בר' כז , ט; כח , ב; לא , לב; שמ' יז , ה; *במ' יז , יז; ש"א ב , טז; כ , לא; ש"ב ב , כא; מ"ב ד , כט; ט , א; יר' יג , ו; הו' יד , ג; מש' ד , י. ולך - ה' בקמץ: ראה לעיל , כד.

חגר - ד'; ולך - ה'; וכי - יברכך - ל'.

לא תברכנו - לא תשאל לו לשלום. וכל זה שלא ירבה דברים , וישאלוהו: להיכן אתה הולך? והוא אומר: להחיות את המת; ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו. והוא לא עשה כן , אלא לכל השואלו הוא אומר: רבי שלחני להחיות את המת (ראה תנח' בשלח כו).

לא תברכנו - לא תשאל לו לשלום , ואם יתן לך שלום , לא תענינו. וכל זה שלא ירבה דברים , וישאלהו להיכן הוא הולך , והוא אומר: להחיות את המת; ומשנתן לו את המשענת , אינו דין שיפסוק בנתיים.

חגור מתניך - אמר לו זה , לפי שילך במהרה בזריזות. כי תמצא איש לא תברכנו - זה אמר לו כדי שלא יתעכב בדרך , ותהיה כוונתו בשליחותו , ולא יפנה לבו לדבר אחר , לא במעשה ולא בדיבור. ובדרש (פר"א לג): שהיה כשחוק בעיניו , וכל אדם שהיה פוגע בו , היה אומר לו: התאמין שהמטה הזה מחיה את המת? לפיכך לא עלתה בידו.

חגור מתניך וקח משענתי בידך - צוהו לחגור מתניו כדי שיוכל לרוץ יותר , כי החגירה תמנע תנועת האיברים הפנימיים; ולזאת הסבה גם כן מנעו שלא יברך איש מהאנשים שימצא בדרכו , גם לא יענה למברכים אותו , כדי שלא יעכב בדרך.

ושמת משענתי על פני הנער - אין זה הנער שקדם זכרו , באמרו "ויאמר אל הנער" וגו' (לעיל , יט) , וכן: "חבשו לי את החמור" וגו' (לעיל , כב). ואולם ראה מה הערה גדולה בזה הענין לנו לכמה ענינים , כל שכן עם מה שהעיד הכתוב אחר כן "וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב" (להלן , לא) , כל שכן מה שכתב "לא הקיץ הנער" (שם). והבן כל אלה המאמרים אם בעל נפש אתה , וגם "מת אתה" (מ"ב כ , א) אז תבין; "והנה הנער מת" (להלן , לב); "והמתים אינם יודעים מאומה" (קה' ט , ה). גם המתים אינם יודעים את החיים , והחיים יודעים את המתים; והכל 'אוצר יי'' יבא.
ריכוז קישורים