תנ"ך - ויאמר
לגיחזי
חגר
מתניך
וקח
משענתי
בידך
ולך
כי־תמצא
איש
לא
תברכנו
וכי־יברכך
איש
לא
תעננו
ושמת
משענתי
על־פני
הנער:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֨אמֶר
לְגֵיחֲזִ֜י
חֲגֹ֣ר
מָתְנֶ֗יךָ
וְקַ֨ח
מִשְׁעַנְתִּ֣י
בְיָדְךָ֘
וָלֵךְ֒
כִּי־תִמְצָ֥א
אִישׁ֙
לֹ֣א
תְבָרֲכֶ֔נּוּ
וְכִֽי־יְבָרֶכְךָ֥
אִ֖ישׁ
לֹ֣א
תַעֲנֶ֑נּוּ
וְשַׂמְתָּ֥
מִשְׁעַנְתִּ֖י
עַל־פְּנֵ֥י
הַנָּֽעַר:
(מלכים ב פרק ד פסוק כט)
וַיֹּאמֶר
לְגֵיחֲזִי
חֲגֹר
מָתְנֶיךָ
וְקַח
מִשְׁעַנְתִּי
בְיָדְךָ
וָלֵךְ
כִּי־תִמְצָא
אִישׁ
לֹא
תְבָרֲכֶנּוּ
וְכִי־יְבָרֶכְךָ
אִישׁ
לֹא
תַעֲנֶנּוּ
וְשַׂמְתָּ
מִשְׁעַנְתִּי
עַל־פְּנֵי
הַנָּעַר:
(מלכים ב פרק ד פסוק כט)
ויאמר
לגיחזי
חגר
מתניך
וקח
משענתי
בידך
ולך
כי־תמצא
איש
לא
תברכנו
וכי־יברכך
איש
לא
תעננו
ושמת
משענתי
על־פני
הנער:
(מלכים ב פרק ד פסוק כט)
ויאמר
לגיחזי
חגר
מתניך
וקח
משענתי
בידך
ולך
כי־תמצא
איש
לא
תברכנו
וכי־יברכך
איש
לא
תעננו
ושמת
משענתי
על־פני
הנער:
(מלכים ב פרק ד פסוק כט)
וַאֲמַר
לְגֵיחֲזִי
זָרֵיז
חַרצָך
וְסַב
חֻטרִי
בִּידָך
וְאִיזֵיל
אֲרֵי
תַשׁכַּח
גְּבַר
לָא
תִשׁאַל
בִּשׁלָמֵיהּ
וַאֲרֵי
יִשׁאַל
בִּשׁלָמָך
גֻּברָא
לָא
תָתִיבִנֵיהּ
וּתשַׁוֵי
חֻטרִי
עַל
אַפֵּי
רָביָא
:
חגר
-
ד':
ש"ב
כ
,
ח;
מ"ב
ד
,
כט;
ט
,
א;
תה'
מה
,
ד.
(וחד:
וחגור
-
מש'
לא
,
כד.)
וקח
-
י"ג:
בר'
כז
,
ט;
כח
,
ב;
לא
,
לב;
שמ'
יז
,
ה;
*במ'
יז
,
יז;
ש"א
ב
,
טז;
כ
,
לא;
ש"ב
ב
,
כא;
מ"ב
ד
,
כט;
ט
,
א;
יר'
יג
,
ו;
הו'
יד
,
ג;
מש'
ד
,
י.
ולך
-
ה'
בקמץ:
ראה
לעיל
,
כד.
חגר
-
ד';
ולך
-
ה';
וכי
-
יברכך
-
ל'.
לא
תברכנו
-
לא
תשאל
לו
לשלום.
וכל
זה
שלא
ירבה
דברים
,
וישאלוהו:
להיכן
אתה
הולך?
והוא
אומר:
להחיות
את
המת;
ואין
זה
כבוד
הנס
להתהלל
בו
מי
שבא
על
ידו.
והוא
לא
עשה
כן
,
אלא
לכל
השואלו
הוא
אומר:
רבי
שלחני
להחיות
את
המת
(ראה
תנח'
בשלח
כו).
לא
תברכנו
-
לא
תשאל
לו
לשלום
,
ואם
יתן
לך
שלום
,
לא
תענינו.
וכל
זה
שלא
ירבה
דברים
,
וישאלהו
להיכן
הוא
הולך
,
והוא
אומר:
להחיות
את
המת;
ומשנתן
לו
את
המשענת
,
אינו
דין
שיפסוק
בנתיים.
חגור
מתניך
-
אמר
לו
זה
,
לפי
שילך
במהרה
בזריזות.
כי
תמצא
איש
לא
תברכנו
-
זה
אמר
לו
כדי
שלא
יתעכב
בדרך
,
ותהיה
כוונתו
בשליחותו
,
ולא
יפנה
לבו
לדבר
אחר
,
לא
במעשה
ולא
בדיבור.
ובדרש
(פר"א
לג):
שהיה
כשחוק
בעיניו
,
וכל
אדם
שהיה
פוגע
בו
,
היה
אומר
לו:
התאמין
שהמטה
הזה
מחיה
את
המת?
לפיכך
לא
עלתה
בידו.
חגור
מתניך
וקח
משענתי
בידך
-
צוהו
לחגור
מתניו
כדי
שיוכל
לרוץ
יותר
,
כי
החגירה
תמנע
תנועת
האיברים
הפנימיים;
ולזאת
הסבה
גם
כן
מנעו
שלא
יברך
איש
מהאנשים
שימצא
בדרכו
,
גם
לא
יענה
למברכים
אותו
,
כדי
שלא
יעכב
בדרך.
ושמת
משענתי
על
פני
הנער
-
אין
זה
הנער
שקדם
זכרו
,
באמרו
"ויאמר
אל
הנער"
וגו'
(לעיל
,
יט)
,
וכן:
"חבשו
לי
את
החמור"
וגו'
(לעיל
,
כב).
ואולם
ראה
מה
הערה
גדולה
בזה
הענין
לנו
לכמה
ענינים
,
כל
שכן
עם
מה
שהעיד
הכתוב
אחר
כן
"וישם
את
המשענת
על
פני
הנער
ואין
קול
ואין
קשב"
(להלן
,
לא)
,
כל
שכן
מה
שכתב
"לא
הקיץ
הנער"
(שם).
והבן
כל
אלה
המאמרים
אם
בעל
נפש
אתה
,
וגם
"מת
אתה"
(מ"ב
כ
,
א)
אז
תבין;
"והנה
הנער
מת"
(להלן
,
לב);
"והמתים
אינם
יודעים
מאומה"
(קה'
ט
,
ה).
גם
המתים
אינם
יודעים
את
החיים
,
והחיים
יודעים
את
המתים;
והכל
'אוצר
יי''
יבא.