תנ"ך - ויצא
אחד
אל־השדה
ללקט
ארת
וימצא
גפן
שדה
וילקט
ממנו
פקעת
שדה
מלא
בגדו
ויבא
ויפלח
אל־סיר
הנזיד
כי־לא
ידעו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֵּצֵ֨א
אֶחָ֣ד
אֶל־הַשָּׂדֶה֘
לְלַקֵּ֣ט
אֹרֹת֒
וַיִּמְצָא֙
גֶּ֣פֶן
שָׂדֶ֔ה
וַיְלַקֵּ֥ט
מִמֶּ֛נּוּ
פַּקֻּעֹ֥ת
שָׂדֶ֖ה
מְלֹ֣א
בִגְד֑וֹ
וַיָּבֹ֗א
וַיְפַלַּ֛ח
אֶל־סִ֥יר
הַנָּזִ֖יד
כִּי־לֹ֥א
יָדָֽעוּ:
(מלכים ב פרק ד פסוק לט)
וַיֵּצֵא
אֶחָד
אֶל־הַשָּׂדֶה
לְלַקֵּט
אֹרֹת
וַיִּמְצָא
גֶּפֶן
שָׂדֶה
וַיְלַקֵּט
מִמֶּנּוּ
פַּקֻּעֹת
שָׂדֶה
מְלֹא
בִגְדוֹ
וַיָּבֹא
וַיְפַלַּח
אֶל־סִיר
הַנָּזִיד
כִּי־לֹא
יָדָעוּ:
(מלכים ב פרק ד פסוק לט)
ויצא
אחד
אל־השדה
ללקט
ארת
וימצא
גפן
שדה
וילקט
ממנו
פקעת
שדה
מלא
בגדו
ויבא
ויפלח
אל־סיר
הנזיד
כי־לא
ידעו:
(מלכים ב פרק ד פסוק לט)
ויצא
אחד
אל־השדה
ללקט
ארת
וימצא
גפן
שדה
וילקט
ממנו
פקעת
שדה
מלא
בגדו
ויבא
ויפלח
אל־סיר
הנזיד
כי־לא
ידעו:
(מלכים ב פרק ד פסוק לט)
וּנפַק
חַד
לְחַקלָא
לְלַקָטָא
יַרקוֹנִין
וְאַשׁכַּח
גַּפנָא
בְחַקלָא
וְלַקֵיט
מִנֵיהּ
פִּיקעֵי
חַקלָא
מְלֵי
לְבוּשֵׁיהּ
וַאֲתָא
וּפרַס
וּרמִי
לְדוּדָא
דְתַבשִׁילָא
אֲרֵי
לָא
יְדַעוּ
:
ואלישע
-
כ"ו
פסוקים
שיש
בהם
כל
אותיות
אל"ף
בי"ת:
שמ'
טז
,
טז;
דב'
ד
,
לד;
יהו'
כג
,
יג;
מ"ב
ד
,
לט;
ו
,
לב;
ז
,
ח;
יש'
ה
,
כה;
סו
,
יז;
יר'
כב
,
ג;
לב
,
כט;
יח'
יז
,
ט;
לח
,
יב;
הו'
י
,
ח;
יג
,
ב;
עמ'
ט
,
יג;
צפ'
ג
,
ח;
זכ'
ו
,
יא;
קה'
ד
,
ח;
אס'
ג
,
יג;
דנ'
ב
,
מה;
ג
,
כב;
ד
,
כ;
ז
,
יט;
עז'
ז
,
כח;
נחמ'
ג
,
ז;
דה"ב
כו
,
יא.
ארת
-
ב'
(בכתיבים
שונים)
בשני
לשונות:
מ"ב
ד
,
לט;
יש'
כו
,
יט.
ממנו
-
ו'
סבירין:
ראה
מ"א
כב
,
מג.
ארת
ב'
בתר'
לשנ'
ללקט
ארת
כי
טל
אורת.
קדמיה
חס'
תינינה
אורת
כת'
.
ארת
-
ב';
פקעת
-
ל'
וחס';
אל
-
סיר
-
ל'.
ללקט
אורות
-
גרגיר
שקורין
'אורוגא'
(בלעז)
,
שמאיר
את
העיניים.
ויש
פותרין
(ראה
ת"י):
אורות
-
ירקות
,
וכן
"כחום
צח
עלי
אור"
(יש'
יח
,
ד).
וימצא
גפן
שדה
-
"ואשכח
גופנא
בחקלא"
(ת"י).
וילקט
ממנו
-
צמחו
בו
פקועות
שדה
,
הם
'בוליץ'
(בלעז)
,
סם
המות.
ובשם
רבי
מנחם
שמעתי:
וילקט
לבד
ממנו
,
בלעדיו
,
פקועות
שדה.
ויפלח
-
ויבקע.
ללקט
ארת
-
גרגיר
שקורין
'אורוגא'
,
שמאיר
את
העינים.
ויש
פותרין
(ראה
ת"י):
אורות
-
ירקות
,
כמו
"כחם
צח
עלי
אור"
(יש'
יח
,
ד).
וימצא
גפן
שדה
-
"גופנא
בחקלא"
(ת"י).
וילקט
ממנו
פקעת
-
שבשדה
צמחו
פקועות
,
הוא
'בולייץ'
בלעז
,
סם
המות.
ובשם
רבי
מנחם
בר
חלבו
שמעתי:
וילקט
,
לבד
ממנו
,
פקועות
שדה
מלא
בגדו.
ויבא
ויפלח
-
ויבקעו
אל
סיר
הנזיד.
ללקט
אורות
-
ללקט
ירקות
לאכול
,
וכן
תרגם
יונתן:
"ללקט
ירקונין";
וכן
"כי
טל
אורות
טלך"
(יש'
כו
,
יט)
-
טל
הראוי
לירקות.
ובדברי
רבותינו
ז"ל
(יומא
יח
,
ב):
מאי
אורות?
תנא
משמיה
דרבי
מאיר:
זה
גרגיר;
אמר
רבי
יוחנן:
למה
נקרא
שמו
אורות?
שמאיר
את
העינים.
והוא
הנקרא
'אורוגה'
בלעז.
והעלים
יצא
ללקט
,
לא
את
הזרע.
וימצא
גפן
שדה
-
תרגם
יונתן:
"ואשכח
גופנא
בחקלא
,
ולקיט
מיניה
פקעי
חקלא".
יש
מפרשים
גפן
כמשמעו
,
ומפרשים
פקועות:
פטריות
,
הידוע
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ברכות
מ
,
ב
ועוד)
,
וגדלו
הפטריות
ההם
אצל
הגפן.
ומצאנו
בפירוש
הגאונים:
פקועות
שדה
-
כעין
אבטיחים
קטנים
,
והם
מרים
ועושין
מזרע
שלהם
שמן;
הוא
שאמרו
רבותינו
ז"ל
(משנה
שבת
ב
,
ב):
בשמן
פקועות;
והוא
הנקרא
בלשון
ישמעאל
'חנטל'.
אם
כן
לזה
הפירוש
,
ירצה
לומר
גפן
שדה
,
שהקנה
ההוא
שגדלין
בו
אלה
הפקועות
הוא
כעין
גפן
,
ונקרא
גפן
שדה.
וילקט
ממנו
-
נמצא
גפן
זכר
ונקבה
,
ונקבה
ברוב;
וזכר
כמו
זה
,
שאמר:
ממנו
,
וכן
"גפן
בוקק"
(הו'
י
,
א).
ובעל
המסרה
חשבו
עם
הששה
שקורין
'ממנו'
,
וסבירין
'ממנה'.
ויפלח
-
כמו
'ויבקע'
,
מן
"כפלח
הרמון"
(שה"ש
ב
,
ג);
"כמו
פולח
ובוקע
בארץ"
(תה'
קמא
,
ז).
כי
לא
ידעו
-
לא
ידעו
שהם
מרים.
ללקט
אורות
-
רוצה
לומר:
ללקט
ירקות.
וימצא
גפן
שדה
וילקט
ממנו
פקועות
שדה
-
פירשו
קצת
המפרשים
שהם
קשואים
מרים
,
'קואמריש'
בלעז
,
והם
בתכלית
הרוע
והסכנה
לאוכל
מהם;
וקצתם
פירשו
שהם
הנקראים
'קולקונדויראש'
,
והם
גם
כן
כמו
סם
המות.
ויפלח
אל
סיר
הנזיד
-
רוצה
לומר
,
שכרת
העשבים
ההם
ושמם
בסיר
הנזיד
,
כי
לא
ידעו
שיהיה
בלתי
נאות
למזון.
אורות
-
סוג
לכל
העשבים;
וזה:
כי
האור
והמראה
סוג
לכל
מיני
הצבעים
,
ומהעשבים
יש
ירוקים
ויש
אדמדמים
וזולת
זה.
פקעות
שדה
-
הם
ה'פטריות'
בלשון
התלמוד
(ברכות
מ
,
ב).
ויפלח
-
זה
השרש
מהסכמת
העברי
על
חִלוּק
הדבר
הכדורי
,
כמו
"פלח
רכב"
(שו'
ט
,
נג);
"פלח
הרמון"
(שה"ש
ד
,
ג);
וכן
"פולח
ובוקע
בארץ"
(תה'
קמא
,
ז).
כי
יש
מהעצים
והקורות
שנופל
עליהם
'פולח'
,
ויש
'בוקע'
,
וכן
כתוב
-
"עד
יפלח
חץ
כבדו"
(משלי
ז
,
כג);
וכן
פקועות
שדה
הן
על
תבנית
כדורי
,
ולכן
ויפלח
יאה
לו.