תנ"ך - ואיש
בא
מבעל
שלשה
ויבא
לאיש
האלהים
לחם
בכורים
עשרים־לחם
שערים
וכרמל
בצקלנו
ויאמר
תן
לעם
ויאכלו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאִ֨ישׁ
בָּ֜א
מִבַּ֣עַל
שָׁלִ֗שָׁה
וַיָּבֵא֩
לְאִ֨ישׁ
הָאֱלֹהִ֜ים
לֶ֤חֶם
בִּכּוּרִים֙
עֶשְׂרִֽים־לֶ֣חֶם
שְׂעֹרִ֔ים
וְכַרְמֶ֖ל
בְּצִקְלֹנ֑וֹ
וַיֹּ֕אמֶר
תֵּ֥ן
לָעָ֖ם
וְיֹאכֵֽלוּ:
(מלכים ב פרק ד פסוק מב)
וְאִישׁ
בָּא
מִבַּעַל
שָׁלִשָׁה
וַיָּבֵא
לְאִישׁ
הָאֱלֹהִים
לֶחֶם
בִּכּוּרִים
עֶשְׂרִים־לֶחֶם
שְׂעֹרִים
וְכַרְמֶל
בְּצִקְלֹנוֹ
וַיֹּאמֶר
תֵּן
לָעָם
וְיֹאכֵלוּ:
(מלכים ב פרק ד פסוק מב)
ואיש
בא
מבעל
שלשה
ויבא
לאיש
האלהים
לחם
בכורים
עשרים־לחם
שערים
וכרמל
בצקלנו
ויאמר
תן
לעם
ויאכלו:
(מלכים ב פרק ד פסוק מב)
ואיש
בא
מבעל
שלשה
ויבא
לאיש
האלהים
לחם
בכורים
עשרים־לחם
שערים
וכרמל
בצקלנו
ויאמר
תן
לעם
ויאכלו:
(מלכים ב פרק ד פסוק מב)
וְגֻברָא
אֲתָא
מֵאֲרַע
דָּרוֹמָא
וְאֵיתִי
לִנבִייָא
דַייָ
לְחֵים
בִּכּוּרִין
עֶסרִין
טֻלמִין
דִּלחֵים
סְעָרִין
וּפֵירוּכָן
בִּלבָשֵׁיהּ
וַאֲמַר
הַב
לְעַמָא
וְיֵיכְלוּן
:
שלשה
-
ב'
חסר:
ש"א
ט
,
ד;
מ"ב
ד
,
מב.
ויבא
-
נ"א:
ראה
מ"א
ב
,
מ.
ויאכלו
-
ג':
ראה
לעיל.
שלשה
-
ב'
חס';
עשרים
-
לחם
-
ל';
בצקלנו
-
ל'.
מבעל
שלישה
-
שם
מדינה
,
ויונתן
תירגם:
"מארע
דרומא".
'בעל'
-
לשון
'מישור'
,
והרבה
במקרא.
לחם
ביכורים
-
בפסח
,
שהתבואה
מבכרת.
בצקלונו
-
"בלבושיה"
(ת"י).
תן
לעם
-
לתלמידים
שהיה
זן.
ואיש
בא
מבעל
שלישה
-
בעל:
'טירייל'
בלעז
,
כמו
"בעל
גד"
(יהו'
יא
,
יז)
,
וכן
הרבה
במקרא.
לחם
בכורים
-
בפסח
,
שהתבואה
מבכרת.
בצקלנו
-
'שרפא'
בלעז.
מבעל
שלישה
-
שם
מקום
הנזכר
בספר
שמואל
"ויעבר
בארץ
שלישה"
(ש"א
ט
,
ד)
,
ויונתן
תרגם
זה
וזה:
"ארע
דרומא".
לחם
בכורים
-
מן
השעורים
הראשונים
שקצרו
,
כי
זמן
קציר
שעורים
היה.
וכרמל
בצקלונו
-
בקליפתו
,
כתרגומו:
"ופרוכין
בלבושיה".
לחם
בכורים
-
הוא
מקציר
השעורים
,
כי
הם
נקצרים
ראשונה.
וכרמל
בצקלונו
-
אחשב
שכבר
היו
קולין
השעורים
,
ואחר
כך
שוברין
אותן
לחלקים
גדולים
,
והוא
הנקרא
'כרמל'
,
ואמר
שהוא
בצקלונו
,
רוצה
לומר:
בכלי
שהיה
לו
לשאת
בו
אלו
הדברים.