תנ"ך - ויהי
כקרא
מלך־ישראל
את־הספר
ויקרע
בגדיו
ויאמר
האלהים
אני
להמית
ולהחיות
כי־זה
שלח
אלי
לאסף
איש
מצרעתו
כי
אך־דעו־נא
וראו
כי־מתאנה
הוא
לי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֡י
כִּקְרֹא֩
מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֨ל
אֶת־הַסֵּ֜פֶר
וַיִּקְרַ֣ע
בְּגָדָ֗יו
וַיֹּ֙אמֶר֙
הַאֱלֹהִ֥ים
אָ֙נִי֙
לְהָמִ֣ית
וּֽלְהַחֲי֔וֹת
כִּי־זֶה֙
שֹׁלֵ֣חַ
אֵלַ֔י
לֶאֱסֹ֥ף
אִ֖ישׁ
מִצָּרַעְתּ֑וֹ
כִּ֤י
אַךְ־דְּעוּ־נָא֙
וּרְא֔וּ
כִּֽי־מִתְאַנֶּ֥ה
ה֖וּא
לִֽי:
(מלכים ב פרק ה פסוק ז)
וַיְהִי
כִּקְרֹא
מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל
אֶת־הַסֵּפֶר
וַיִּקְרַע
בְּגָדָיו
וַיֹּאמֶר
הַאֱלֹהִים
אָנִי
לְהָמִית
וּלְהַחֲיוֹת
כִּי־זֶה
שֹׁלֵחַ
אֵלַי
לֶאֱסֹף
אִישׁ
מִצָּרַעְתּוֹ
כִּי
אַךְ־דְּעוּ־נָא
וּרְאוּ
כִּי־מִתְאַנֶּה
הוּא
לִי:
(מלכים ב פרק ה פסוק ז)
ויהי
כקרא
מלך־ישראל
את־הספר
ויקרע
בגדיו
ויאמר
האלהים
אני
להמית
ולהחיות
כי־זה
שלח
אלי
לאסף
איש
מצרעתו
כי
אך־דעו־נא
וראו
כי־מתאנה
הוא
לי:
(מלכים ב פרק ה פסוק ז)
ויהי
כקרא
מלך־ישראל
את־הספר
ויקרע
בגדיו
ויאמר
האלהים
אני
להמית
ולהחיות
כי־זה
שלח
אלי
לאסף
איש
מצרעתו
כי
אך־דעו־נא
וראו
כי־מתאנה
הוא
לי:
(מלכים ב פרק ה פסוק ז)
וַהֲוָה
כַּד
קְרָא
מַלכָּא
דְיִשׂרָאֵל
יָת
אִגַּרתָּא
וּבַזַע
לְבוּשׁוֹהִי
וַאֲמַר
הַצְרוֹך
אִית
בִּי
מִן
קֳדָם
יְיָ
לְמִקטַל
וּלאַחָאָה
אֲרֵי
דֵין
שָׁלַח
לִי
לְאַסָאָה
גֻברָא
מִסְגִירוּתֵיהּ
אֲרֵי
בְרַם
דַּעוּ
כְעַן
וַחֲזוֹ
אֲרֵי
תַסקוּפָא
הוּא
בָעֵי
לְאִתגָּרָאָה
בִּי
:
כקרא
-
ב'
,
חד
חסר
וחד
מלא:
מ"ב
ה
,
ז;
יר'
לו
,
כג.
ויקרע
בגדיו
-
ב':
מ"א
כא
,
כז;
מ"ב
ה
,
ז.
ולהחיות
-
ג':
בר'
מה
,
ז;
מ"ב
ה
,
ז;
יש'
נז
,
טו.
מצרעתו
-
ג':
ראה
לעיל
,
ג.
כקרוא
ב'
ויהי
כקרא
מלך
[ישראל
כקרוא]
יהודי.
בתרייה
מל'
.
כקרא
-
ב'
חד
חס'
וחד
מל';
ויקרע
בגדיו
-
ב';
האלהים
-
ל';
ולהחיות
-
ג';
מצרעתו
-
ג';
מתאנה
-
ל'.
האלהים
אני
-
נקוד
ה"י
פתח
,
ללמד
שהוא
בלשון
תמיהה.
מתאנה
-
מבקש
תאנה
להתגרות
בי
(ראה
ספ"ב
פה).
מתאנה
-
לשון
"עלילות"
(דב'
כב
,
יד).
האלהים
אני
-
ה"י
נקוד
פתח
,
ללמד
שהוא
לשון
תמיהא.
מתאנה
-
מבקש
תואנה
להתגרות
בי.
מתאנה
-
לשון
"עלילות"
(דב'
כב
,
יד).
האלהים
אני
-
ולא
נתן
אל
לבו
דבר
הנביא
,
אע"פ
שהיה
יודע
כי
הקדוש
ברוך
הוא
עושה
ניסים
על
ידו;
כי
בוש
לבוא
לפניו
ולאמר
לו
להתחנן
לאל
בעבורו
,
לפי
שהוא
לא
היה
שומע
אליו
להניח
עבודת
העגלים.
כי
מתאנה
הוא
לי
-
מתעולל
עלי
עלילות
,
ומבקש
ממני
דבר
שלא
אוכל
לעשות
,
כדי
שילחם
עמי;
כי
בשלום
היה
אז
עמו.
כי
מתאנה
הוא
לי
-
רוצה
לומר:
מבקש
תואנה
כדי
שילחם
עמי.
ויקרע
בגדיו
-
אוי
נא
לנו
היהודים
האמללים
,
ואיך
נעשה
מלוכה.