תנ"ך - ויהי
רעב
גדול
בשמרון
והנה
צרים
עליה
עד
היות
ראש־חמור
בשמנים
כסף
ורבע
הקב
חרי
דב־יונים
בחמשה־כסף:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֨י
רָעָ֤ב
גָּדוֹל֙
בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן
וְהִנֵּ֖ה
צָרִ֣ים
עָלֶ֑יהָ
עַ֣ד
הֱי֤וֹת
רֹאשׁ־חֲמוֹר֙
בִּשְׁמֹנִ֣ים
כֶּ֔סֶף
וְרֹ֛בַע
הַקַּ֥ב
חִרי
דִּב־יוֹנִ֖ים
בַּחֲמִשָּׁה־כָֽסֶף:
(מלכים ב פרק ו פסוק כה)
וַיְהִי
רָעָב
גָּדוֹל
בְּשֹׁמְרוֹן
וְהִנֵּה
צָרִים
עָלֶיהָ
עַד
הֱיוֹת
רֹאשׁ־חֲמוֹר
בִּשְׁמֹנִים
כֶּסֶף
וְרֹבַע
הַקַּב
חִרי
דִּב־יוֹנִים
בַּחֲמִשָּׁה־כָסֶף:
(מלכים ב פרק ו פסוק כה)
ויהי
רעב
גדול
בשמרון
והנה
צרים
עליה
עד
היות
ראש־חמור
בשמנים
כסף
ורבע
הקב
חרי
דב־יונים
בחמשה־כסף:
(מלכים ב פרק ו פסוק כה)
ויהי
רעב
גדול
בשמרון
והנה
צרים
עליה
עד
היות
ראש־חמור
בשמנים
כסף
ורבע
הקב
חרי
דב־יונים
בחמשה־כסף:
(מלכים ב פרק ו פסוק כה)
וַהֲוָה
כַפנָא
רַבָּא
בְּשׁוֹמְרוֹן
וְהָא
אִנוּן
צָיְרִין
עֲלַהּ
עַד
דַּהֲוָה
רֵישָׁא
דִחמָרָא
מִזדַּבַּן
בִּתמָנַן
כְּסַף
וְרִבעַת
קַבָּא
דְּזֵיבַל
מַפְּקַת
יוֹנַיָא
בַּחֲמֵישׁ
סִלעִין
דִּכסַף
:
והנה
צרים
-
ל';
חרי
-
דב
קרי.
הדיביונים
(בנוסחנו:
דב
-
יונים)
-
זבל
הזב
מן
היונים
(ראה
מגילה
כה
,
ב).
דביונים
-
זבל
הזב
מן
היונים.
ראש
חמור
-
כמשמעו
,
כי
הבהמות
הטמאות
והשקצים
היו
אוכלים
מפני
הרעב;
וכן
תרגם
יונתן:
"ריש
חמרא".
ויש
מפרשים
(השרשים:
'חמר'):
מעשר
החומר
(ראה
יח'
מה
,
יא);
והוא
רחוק.
חריונים
-
כן
כתוב
,
וקרי
'דביונים'.
ופירוש:
צואת
יונים;
והכתוב
הוא
אומר
מה
שיוצא
מחור
היונים
,
והקרי
לשון
נקייה
יותר:
מה
שזב
מן
היונים
-
ותרגום
"זוב"
(וי'
טו
,
כה):
"דוב"
,
וכן
תרגם
יונתן:
"דזבל
מפקת
יוניא".
והיו
מבערים
אש
בצואת
היונים
,
כי
לא
היו
להם
עצים
,
כי
מפני
המצור
לא
היו
יכולים
לצאת
מן
העיר
לחטוב
עצים
ביער.
ואדני
אבי
ז"ל
פירש
דביונים:
מה
שבזפק
היונים;
היונים
היו
יוצאין
ואוכלין
התבואה
ונכנסין
לעיר
,
והיו
אנשי
העיר
לוקחין
מה
שבזפק
היונים
ואוכלין;
כי
מפני
המצור
היה
הרעב.
ורובע
הקב
חורי
יונים
-
פירשו
בו:
צואת
יונים
,
כי
היא
יוצאת
מחוריהם
,
וכמוהו
"לאכול
את
חוריהם"
(מל"ב
יח
,
כז).
ולא
אשער
מה
היה
השתמשותם
ברעב
בצואת
היונים
,
ואפשר
כי
לרוב
השחתת
האויבים
יבול
הארץ
היו
גרגירי
הזרעים
נמצאים
מאד
בחוץ
,
והיו
היונים
אוכלים
מהם
לשובע
,
ומרוב
אוכלם
מהם
היו
נמצאים
מהזרעים
ההם
קצת
בצואתם
,
כי
לא
יוכלו
לעכל
כל
הכמות
ההוא.