תנ"ך - ואתה
השלכת
מקברך
כנצר
נתעב
לבש
הרגים
מטעני
חרב
יורדי
אל־אבני־בור
כפגר
מובס:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאַתָּ֞ה
הָשְׁלַ֤כְתָּ
מִֽקִּבְרְךָ֙
כְּנֵ֣צֶר
נִתְעָ֔ב
לְבֻ֥שׁ
הֲרֻגִ֖ים
מְטֹ֣עֲנֵי
חָ֑רֶב
יוֹרְדֵ֥י
אֶל־אַבְנֵי־ב֖וֹר
כְּפֶ֥גֶר
מוּבָֽס:
(ישעיהו פרק יד פסוק יט)
וְאַתָּה
הָשְׁלַכְתָּ
מִקִּבְרְךָ
כְּנֵצֶר
נִתְעָב
לְבֻשׁ
הֲרֻגִים
מְטֹעֲנֵי
חָרֶב
יוֹרְדֵי
אֶל־אַבְנֵי־בוֹר
כְּפֶגֶר
מוּבָס:
(ישעיהו פרק יד פסוק יט)
ואתה
השלכת
מקברך
כנצר
נתעב
לבש
הרגים
מטעני
חרב
יורדי
אל־אבני־בור
כפגר
מובס:
(ישעיהו פרק יד פסוק יט)
ואתה
השלכת
מקברך
כנצר
נתעב
לבש
הרגים
מטעני
חרב
יורדי
אל־אבני־בור
כפגר
מובס:
(ישעיהו פרק יד פסוק יט)
וְאַתּ
אִתרְכֵינתָּא
מִקִברָך
כְּיַחַט
טְמִיר
חֲפִי
קְטִילִין
מְטָעֲנֵי
חֲרַב
נָחֲתֵי
לְגוּב
בֵּית
אַבדָּנָא
כְּפֶגֶר
מְדַשׁדַּשׁ
:
נתעב
-
ג'
,
ב'
בקמץ
ואחד
בפתח:
יש'
יד
,
יט;
איוב
טו
,
טז;
דה"א
כא
,
ו.
הרגים
-
ב'
,
חד
חסר
וחד
מלא:
יש'
י
,
ד;
יד
,
יט.
נתעב
ג'
ב'
קמצ'
ואתה
השלכת
אף
כי
נתעב
ונאלח
כי
נתעב
דבר
המלך
.
נתעב
-
ג';
הרגים
-
ב'
חד
חס'
וחד
מל';
מטעני
-
ל';
מובס
-
ל'.
כנצר
נתעב
-
כיונק
אילן
,
הנתעב
בעיני
בעליו
,
שחופר
ומשרש
ומוציאו
,
כך
השלכת
מקברך.
אמרו
חכמים:
כשנעשה
בהמה
שבע
שנים
,
המליכו
עם
הארץ
אויל
מרודך;
וכשחזר
למלכותו
,
נטלו
וחבשו
בבית
האיסורים
עד
יום
מותו.
וכשמת
,
הוציאו
את
אויל
מרודך
מבית
הסוהר
להמליכו
,
ולא
קיבל
עליו;
אמר:
אם
ישוב
למלכותו
יהרגני.
אמרו
לו:
מת
ונקבר;
ולא
האמין
,
עד
שהוציאוהו
מקברו
וגררוהו.
לבוש
הרוגים
מטועני
חרב
-
בלבוש
מלוכלך
כמו
לבוש
הרוגים.
מטועני
חרב
-
מדוקרי
רמחים.
'מדוקר'
בלשון
ערבי:
מוטען
[ומנחם
חברו
(מחברת:
'טען')
מטועני
חרב
עם
"וטענו
את
בעירכם"
(בר'
מה
,
יז)
-
ענין
'עמס
ומשא'].
יורדי
אל
אבני
בור
-
אל
עמקי
בור
,
מקום
שהאבנים
צוללים
,
שם
ירדת.
כפגר
מובס
-
"מדשדש"
-
תירגם
יונתן;
כמו
"נבוס
קמינו"
(תה'
מד
,
ו);
"ועל
הרי
אבוסינו"
(להלן
,
כה);
"מתבוססת
בדמייך"
(יח'
טו
,
ו)
-
הנדש
כטיט
חוצות.
כל
מלכי
גוים
כולם
שכבו
בכבוד
איש
בביתו
-
"גבר
בבית
עולמיה"
(ת"י).
ואתה
השלכת
מקברך
-
(ויק"ר
יח
,
ב):
שכתחלה
כשנטרד
מבני
אדם
שבע
שנים
,
נטלו
בלשצר
בנו
והמליכוהו
תחתיו.
כשחזר
לסוף
שבע
שנים
,
נטל
את
בנו
וחבשו
בבית
האיסורין;
וכל
מי
שהיה
חבוש
אצלו
בבית
האיסורין
,
לא
היה
יוצא
משם
עד
שמת;
כשמת
הוא
רצו
להוציא
בנו
מבית
האיסורין
,
ולא
קיבל
,
כי
לא
האמין
שמת
אביו
,
עד
שהוציאוהו
מקברו
וגררוהו
לפניו
כפגר
מובס;
הדא
הוא
דכתיב:
ואתה
השלכת
מקברך
כנצר
נתעב.
לבוש
הרוגים
-
כאדם
שנהרג
ונקבר
בלבוש
שנהרג
בו
,
וגופו
מובס
ומתגולל
בדם;
שכן
משפטי
הגוים:
בלבוש
שנהרג
,
בו
נקבר.
מטועני
חרב
-
פתר
בו
דונש
(דונש
ע'
* 67
):
מדוקרים
בחרב;
ולא
מצא
לו
דומה
,
אך
לפי
הענין
פתר
בו
כאן;
וגם
אמר
שבלשון
ערבי
קורין
למדוקרים
'אלמוטען'.
ואתה
-
הקדמונים
אמרו
(סע"ר
כח)
,
כי
אחרי
מות
נבוכדנצר
נסחב
מקברו
,
כי
היו
אומרים
אנשי
ממלכתו:
שמא
לא
מת
,
ועוד
ישוב
כאשר
שב
בראשונה
(ראה
דנ'
ד
,
לג);
גם
זה
נכון.
והאמת
,
כי
זה
הפסוק
על
נבוכדנצר
הוא
,
כי
הוא
תחלת
מלכות
בבל
על
ישראל
,
והעד:
"הכינו
לבניו
מטבח"
(להלן
,
כא).
כנצר
-
סעיף.
מטועני
חרב
-
בלשון
קדר
,
כמו
"מדוקרים"
(יר'
לז
,
י).
ויש
אומרים
(מחברת:
'טען'):
מגזרת
"טענו"
(בר'
מה
,
יז)
,
בדרך
רחוקה
,
כמו
'מלאים'.
מובס
-
פעול
מהשניים
הנראים.
איש
בביתו
-
כמו
"ויקבר
בביתו
במדבר"
(מ"א
ב
,
לד);
בית
קבורה:
קבר
,
ובית
כעין
כיפה
עליו
שבנו
בחייהן.
ואתה
,
אף
בקבר
לא
הניחוך;
שמלכי
מדי
השליכו
בלטשצר
מלך
בבל
אחר
שהרגוהו
,
סחוב
והשלך
,
קבורת
חמור
(ע"פ
יר'
כב
,
יט);
וכן
השלכת
מליקבר
בקברך
כנצר
נתעב;
נצר
-
שורש
אילן
הנרקב
,
ששוב
לא
יפריח
מריח
מים
(ע"פ
איוב
יד
,
ט)
,
ואדם
משליכו
מן
הגומא
שהוא
טמון
שם
,
והנצרים
הטובים
מניח
במקומם;
כמו
לבוש
הרוגים
-
שהן
טעונים
ונעמסים
מכות
חרב
ופצעים
בכל
גופם
,
שהלבוש
מלא
קרעים
קרעים
ומלוכלך
בדם
,
שיורדים
ונחבטים
אל
אבני
בור
כפגר
מובאס
ומלוכלך
בטיט
שאין
אדם
רוצה
ליגע
בו
,
אלא
סוחבו
ומשליכו
בחבטה;
ועל
ההשלכה
והחבטה
מביא
לבוש
הרוגים.
ואתה
השלכת
מקברך
-
אמרו
(ראה
ויק"ר
יח
,
ב):
בשעה
שנטרד
נבוכדנצר
והיה
עם
החיות
שבעה
עדנין
,
ועם
הארץ
המליכו
את
אויל
מרודך
בנו
,
וכאשר
שב
נבוכדנצר
,
ושב
אל
היכלו
אל
בבל
ומצא
בנו
יושב
על
כסאו
,
נתנו
בבית
האסורים;
ולא
יצא
משם
עד
שמת
נבוכדנצר
,
והוציאוהו
העם
להמליכו
,
ולא
רצה
למלוך;
אמר:
אינני
מאמין
שמת
,
ואם
יבוא
כמו
שבא
בפעם
האחרת
וימצאני
,
יהרגני.
הוציאוהו
מקברו
והראו
לו
שמת;
ועל
זה
נאמר:
ואתה
השלכת
מקברך.
נוסח
אחר
בתרגום
,
שתרגם
"שכבו
בכבוד
איש
בביתו"
(לעיל
,
יח):
"איתכנשו
ביקר
גבר
בביתיה";
ותרגם
ואתה
השלכת
מקברך:
"ואת
אתרכינתא
מאתרך";
וזה
נוטה
לדרך
הפשט
יותר
,
ויתפרש
"איש
בביתו"
כמשמעו
,
כלומר:
כל
המלכים
ינוחו
בביתם
ובהיכליהם
,
ואתה
השלכת
מקברך
-
מביתך
,
שהיית
חושב
שתהיה
בו
לזמן
רב
כמו
שאדם
בקבר
,
והשלכת
מתוכו;
כלומר
,
שרוח
רעה
,
שעברה
עליך
מאת
האל
,
השליכה
אותך
מביתך
,
והלכת
לדור
בין
החיות.
כנצר
נתעב
-
כשנוטע
אדם
נטעים
,
ויש
ביניהם
נטע
שאינו
מצליח
,
אדם
עוקר
אותו
משרשו
ומשליכו;
וכן
לבוש
הרוגים
-
שהוא
מלוכלך
בדם
,
משליך
אדם;
כי
כיון
שהוא
לבוש
הרוג
,
אין
אדם
חושש
בו
לרחצו
,
כי
אין
דרך
בני
אדם
ללבשו
כיון
שהוא
מהרוג;
ועוד
כי
הוא
מנוקב
מדקירות
החרב.
מטועני
חרב
-
הם
הרוגים
,
וכפל
העניין
במלות
שונות
לחזק
העניין.
ופירוש
מטועני:
מדוקרים;
וכן
פירש
אדוני
אבי
ז"ל
"טענו
את
בעירכם"
(בר'
מה
,
יז)
,
ודמהו
ללשון
הערב.
יורדי
אל
אבני
בור
-
אמר
על
המלבושים;
ואע"פ
שאמר
לבוש
בלשון
יחיד
,
הרבה
כמוהו
במקרא.
ואמר
כי
מלבושי
ההרוגים
מושלכים
ויורדים
אל
אבני
בור
,
כמו
ההרוג
,
והוא
פגר
מובס
ונרמס
בין
הורגיו
,
וכן
השלכת
אתה
כמו
אותם
המלבושים.
ואמר
אבני
בור
-
בעבור
הקבר
שבונים
בתוכו
באבנים
סביב
הנקבר
,
והוא
הנקרא
בלשון
משנה
(ראה
נזיר
ז
,
ג):
דופק.
ואתה
השלכת
מקברך
-
די
לנו
בישעיה
עדות
כי
נבוכד
נצר
או
בלשאצר
הושלך
מקברו
ונסחב
על
יד
מדי
ופרס
,
ואם
אינו
כתוב
במקום
אחר;
ורבים
כן
,
וזכור
גם
את
זה.
כנצר
נתעב
-
כי
כל
עובד
אדמה
,
בראותו
נצר
אילן
או
כרם
נתעב
ונאלח
,
יעקרהו
ויוציאהו
מתחת
הקרקע
שהוא
בו
דבק
עם
השרש
,
כמו
שקדם
"ונצר
משרשיו
יפרה"
(יש'
יא
,
א);
וכבר
אמרנו
(שם)
ששני
אלה
,
רוצה
לומר:
השרש
והנצר
,
הם
תחת
הקרקע.
לבוש
-
שֵם
דמיון
ראשון
,
כמו
"קח
את
הלבוש"
(אס'
ו
,
י);
והטעם:
מלבוש.
כי
דרך
הנביאים
לומר
דמיונות
רבים
רצופים
,
כמו
שקדם
"כסכה
בכרם
כמלונה
במקשה
כעיר
נצורה"
(יש'
א
,
ח).
מטועני
-
מדוקרי
,
וכן
"טענו
את
בעירכם"
(בר'
מה
,
יז).
והנה
מטועני
חרב
יורדי
אל
אבני
בור
הוא
תאר
להרוגים
ולנרצחים;
וזה
כי
המנהג
בכל
מקום
,
כאשר
ימצא
בדרך
הרוג
ונרצח
,
שיקבר
שם
,
ויקימו
עליו
גל
אבנים
גדול
,
וכן
נעשה
לאבשלום
(ש"ב
יח
,
יז);
ולכן
נאמר:
אבני
בור.
והנה
זה
משל
שני
,
כאלו
אמר:
וגם
כמו
לבוש
הרוגים
,
שכל
אדם
משליך
אותו
ככלי
אין
חפץ
בו;
וכן
משל
אחר:
כפגר
מובס
-
"מתגולל
בדם"
כמו
עמשא
(ש"ב
כ
,
יב).
ואתה
השלכת
מקברך
כנצר
נתעב
-
יש
לומר
ד"ביה
בליליא
קטיל
בלשצר
(בנוסחנו:
בלשאצר)
מלכא...
ודריוש
מדאה
קבל
מלכותא"
(דנ'
ה
,
ל
-
ו
,
א)
,
וציוה
וסחבוהו
מקברו.
כנצר
נתעב
-
כשהנטיעה
אינה
קולטת
,
תולשין
אותה
ממקומה
ומשליכין
אותה.
לבוש
הרוגים
מטועני
חרב
-
כמו
לבוש
ההרוגים
שהיו
מדוקרים
בחרב
,
שמלבושם
הוא
מאוס
מחמת
הדם.
מטועני
הוא
'טעונים'
מכת
חרב
,
שיש
בהן
הרבה
מכות
,
וכל
המלבוש
הוא
עשוי
קרעים
קרעים
,
ואין
מפשיטין
אותן
,
אלא
הן
יורדין
אל
אבני
בור
-
עיקר
הבור
,
כמו
'בתוך
הבור';
כמו
"בתוך
אבני
אש
התהלכת"
(יח'
כח
,
יד)
,
שהוא
עיקר
האש
,
גם
זה
עיקר
הבור
,
כלומר:
בתוך
עומקו
שלבור.
כפגר
מובס
-
מלוכלך
,
כמו
"מתבוססת
בדמיך"
(יח'
טז
,
ו).