תנ"ך - ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבש הרגים מטעני חרב יורדי אל־אבני־בור כפגר מובס:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַתָּ֞ה הָשְׁלַ֤כְתָּ מִֽקִּבְרְךָ֙ כְּנֵ֣צֶר נִתְעָ֔ב לְבֻ֥שׁ הֲרֻגִ֖ים מְטֹ֣עֲנֵי חָ֑רֶב יוֹרְדֵ֥י אֶל־אַבְנֵי־ב֖וֹר כְּפֶ֥גֶר מוּבָֽס: (ישעיהו פרק יד פסוק יט)

טקסט וניקוד:

וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבֻשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל־אַבְנֵי־בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס: (ישעיהו פרק יד פסוק יט)

טקסט בלבד:

ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבש הרגים מטעני חרב יורדי אל־אבני־בור כפגר מובס: (ישעיהו פרק יד פסוק יט)

תיקון קוראים:

ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבש הרגים מטעני חרב יורדי אל־אבני־בור כפגר מובס: (ישעיהו פרק יד פסוק יט)
וְאַתּ אִתרְכֵינתָּא מִקִברָך כְּיַחַט טְמִיר חֲפִי קְטִילִין מְטָעֲנֵי חֲרַב נָחֲתֵי לְגוּב בֵּית אַבדָּנָא כְּפֶגֶר מְדַשׁדַּשׁ :

נתעב - ג' , ב' בקמץ ואחד בפתח: יש' יד , יט; איוב טו , טז; דה"א כא , ו. הרגים - ב' , חד חסר וחד מלא: יש' י , ד; יד , יט.

נתעב ג' ב' קמצ' ואתה השלכת אף כי נתעב ונאלח כי נתעב דבר המלך .

נתעב - ג'; הרגים - ב' חד חס' וחד מל'; מטעני - ל'; מובס - ל'.

כנצר נתעב - כיונק אילן , הנתעב בעיני בעליו , שחופר ומשרש ומוציאו , כך השלכת מקברך. אמרו חכמים: כשנעשה בהמה שבע שנים , המליכו עם הארץ אויל מרודך; וכשחזר למלכותו , נטלו וחבשו בבית האיסורים עד יום מותו. וכשמת , הוציאו את אויל מרודך מבית הסוהר להמליכו , ולא קיבל עליו; אמר: אם ישוב למלכותו יהרגני. אמרו לו: מת ונקבר; ולא האמין , עד שהוציאוהו מקברו וגררוהו. לבוש הרוגים מטועני חרב - בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים. מטועני חרב - מדוקרי רמחים. 'מדוקר' בלשון ערבי: מוטען [ומנחם חברו (מחברת: 'טען') מטועני חרב עם "וטענו את בעירכם" (בר' מה , יז) - ענין 'עמס ומשא']. יורדי אל אבני בור - אל עמקי בור , מקום שהאבנים צוללים , שם ירדת. כפגר מובס - "מדשדש" - תירגם יונתן; כמו "נבוס קמינו" (תה' מד , ו); "ועל הרי אבוסינו" (להלן , כה); "מתבוססת בדמייך" (יח' טו , ו) - הנדש כטיט חוצות.

כל מלכי גוים כולם שכבו בכבוד איש בביתו - "גבר בבית עולמיה" (ת"י). ואתה השלכת מקברך - (ויק"ר יח , ב): שכתחלה כשנטרד מבני אדם שבע שנים , נטלו בלשצר בנו והמליכוהו תחתיו. כשחזר לסוף שבע שנים , נטל את בנו וחבשו בבית האיסורין; וכל מי שהיה חבוש אצלו בבית האיסורין , לא היה יוצא משם עד שמת; כשמת הוא רצו להוציא בנו מבית האיסורין , ולא קיבל , כי לא האמין שמת אביו , עד שהוציאוהו מקברו וגררוהו לפניו כפגר מובס; הדא הוא דכתיב: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. לבוש הרוגים - כאדם שנהרג ונקבר בלבוש שנהרג בו , וגופו מובס ומתגולל בדם; שכן משפטי הגוים: בלבוש שנהרג , בו נקבר. מטועני חרב - פתר בו דונש (דונש ע' * 67 ): מדוקרים בחרב; ולא מצא לו דומה , אך לפי הענין פתר בו כאן; וגם אמר שבלשון ערבי קורין למדוקרים 'אלמוטען'.

ואתה - הקדמונים אמרו (סע"ר כח) , כי אחרי מות נבוכדנצר נסחב מקברו , כי היו אומרים אנשי ממלכתו: שמא לא מת , ועוד ישוב כאשר שב בראשונה (ראה דנ' ד , לג); גם זה נכון. והאמת , כי זה הפסוק על נבוכדנצר הוא , כי הוא תחלת מלכות בבל על ישראל , והעד: "הכינו לבניו מטבח" (להלן , כא). כנצר - סעיף. מטועני חרב - בלשון קדר , כמו "מדוקרים" (יר' לז , י). ויש אומרים (מחברת: 'טען'): מגזרת "טענו" (בר' מה , יז) , בדרך רחוקה , כמו 'מלאים'. מובס - פעול מהשניים הנראים.

איש בביתו - כמו "ויקבר בביתו במדבר" (מ"א ב , לד); בית קבורה: קבר , ובית כעין כיפה עליו שבנו בחייהן. ואתה , אף בקבר לא הניחוך; שמלכי מדי השליכו בלטשצר מלך בבל אחר שהרגוהו , סחוב והשלך , קבורת חמור (ע"פ יר' כב , יט); וכן השלכת מליקבר בקברך כנצר נתעב; נצר - שורש אילן הנרקב , ששוב לא יפריח מריח מים (ע"פ איוב יד , ט) , ואדם משליכו מן הגומא שהוא טמון שם , והנצרים הטובים מניח במקומם; כמו לבוש הרוגים - שהן טעונים ונעמסים מכות חרב ופצעים בכל גופם , שהלבוש מלא קרעים קרעים ומלוכלך בדם , שיורדים ונחבטים אל אבני בור כפגר מובאס ומלוכלך בטיט שאין אדם רוצה ליגע בו , אלא סוחבו ומשליכו בחבטה; ועל ההשלכה והחבטה מביא לבוש הרוגים.

ואתה השלכת מקברך - אמרו (ראה ויק"ר יח , ב): בשעה שנטרד נבוכדנצר והיה עם החיות שבעה עדנין , ועם הארץ המליכו את אויל מרודך בנו , וכאשר שב נבוכדנצר , ושב אל היכלו אל בבל ומצא בנו יושב על כסאו , נתנו בבית האסורים; ולא יצא משם עד שמת נבוכדנצר , והוציאוהו העם להמליכו , ולא רצה למלוך; אמר: אינני מאמין שמת , ואם יבוא כמו שבא בפעם האחרת וימצאני , יהרגני. הוציאוהו מקברו והראו לו שמת; ועל זה נאמר: ואתה השלכת מקברך. נוסח אחר בתרגום , שתרגם "שכבו בכבוד איש בביתו" (לעיל , יח): "איתכנשו ביקר גבר בביתיה"; ותרגם ואתה השלכת מקברך: "ואת אתרכינתא מאתרך"; וזה נוטה לדרך הפשט יותר , ויתפרש "איש בביתו" כמשמעו , כלומר: כל המלכים ינוחו בביתם ובהיכליהם , ואתה השלכת מקברך - מביתך , שהיית חושב שתהיה בו לזמן רב כמו שאדם בקבר , והשלכת מתוכו; כלומר , שרוח רעה , שעברה עליך מאת האל , השליכה אותך מביתך , והלכת לדור בין החיות. כנצר נתעב - כשנוטע אדם נטעים , ויש ביניהם נטע שאינו מצליח , אדם עוקר אותו משרשו ומשליכו; וכן לבוש הרוגים - שהוא מלוכלך בדם , משליך אדם; כי כיון שהוא לבוש הרוג , אין אדם חושש בו לרחצו , כי אין דרך בני אדם ללבשו כיון שהוא מהרוג; ועוד כי הוא מנוקב מדקירות החרב. מטועני חרב - הם הרוגים , וכפל העניין במלות שונות לחזק העניין. ופירוש מטועני: מדוקרים; וכן פירש אדוני אבי ז"ל "טענו את בעירכם" (בר' מה , יז) , ודמהו ללשון הערב. יורדי אל אבני בור - אמר על המלבושים; ואע"פ שאמר לבוש בלשון יחיד , הרבה כמוהו במקרא. ואמר כי מלבושי ההרוגים מושלכים ויורדים אל אבני בור , כמו ההרוג , והוא פגר מובס ונרמס בין הורגיו , וכן השלכת אתה כמו אותם המלבושים. ואמר אבני בור - בעבור הקבר שבונים בתוכו באבנים סביב הנקבר , והוא הנקרא בלשון משנה (ראה נזיר ז , ג): דופק.

ואתה השלכת מקברך - די לנו בישעיה עדות כי נבוכד נצר או בלשאצר הושלך מקברו ונסחב על יד מדי ופרס , ואם אינו כתוב במקום אחר; ורבים כן , וזכור גם את זה. כנצר נתעב - כי כל עובד אדמה , בראותו נצר אילן או כרם נתעב ונאלח , יעקרהו ויוציאהו מתחת הקרקע שהוא בו דבק עם השרש , כמו שקדם "ונצר משרשיו יפרה" (יש' יא , א); וכבר אמרנו (שם) ששני אלה , רוצה לומר: השרש והנצר , הם תחת הקרקע. לבוש - שֵם דמיון ראשון , כמו "קח את הלבוש" (אס' ו , י); והטעם: מלבוש. כי דרך הנביאים לומר דמיונות רבים רצופים , כמו שקדם "כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה" (יש' א , ח). מטועני - מדוקרי , וכן "טענו את בעירכם" (בר' מה , יז). והנה מטועני חרב יורדי אל אבני בור הוא תאר להרוגים ולנרצחים; וזה כי המנהג בכל מקום , כאשר ימצא בדרך הרוג ונרצח , שיקבר שם , ויקימו עליו גל אבנים גדול , וכן נעשה לאבשלום (ש"ב יח , יז); ולכן נאמר: אבני בור. והנה זה משל שני , כאלו אמר: וגם כמו לבוש הרוגים , שכל אדם משליך אותו ככלי אין חפץ בו; וכן משל אחר: כפגר מובס - "מתגולל בדם" כמו עמשא (ש"ב כ , יב).

ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב - יש לומר ד"ביה בליליא קטיל בלשצר (בנוסחנו: בלשאצר) מלכא... ודריוש מדאה קבל מלכותא" (דנ' ה , ל - ו , א) , וציוה וסחבוהו מקברו. כנצר נתעב - כשהנטיעה אינה קולטת , תולשין אותה ממקומה ומשליכין אותה. לבוש הרוגים מטועני חרב - כמו לבוש ההרוגים שהיו מדוקרים בחרב , שמלבושם הוא מאוס מחמת הדם. מטועני הוא 'טעונים' מכת חרב , שיש בהן הרבה מכות , וכל המלבוש הוא עשוי קרעים קרעים , ואין מפשיטין אותן , אלא הן יורדין אל אבני בור - עיקר הבור , כמו 'בתוך הבור'; כמו "בתוך אבני אש התהלכת" (יח' כח , יד) , שהוא עיקר האש , גם זה עיקר הבור , כלומר: בתוך עומקו שלבור. כפגר מובס - מלוכלך , כמו "מתבוססת בדמיך" (יח' טז , ו).
ריכוז קישורים