תנ"ך - ולקחום
עמים
והביאום
אל־מקומם
והתנחלום
בית־ישראל
על
אדמת
ה'
לעבדים
ולשפחות
והיו
שבים
לשביהם
ורדו
בנגשיהם:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וּלְקָח֣וּם
עַמִּים֘
וֶהֱבִיא֣וּם
אֶל־מְקוֹמָם֒
וְהִֽתְנַחֲל֣וּם
בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל
עַ֚ל
אַדְמַ֣ת
יְהוָ֔ה
לַעֲבָדִ֖ים
וְלִשְׁפָח֑וֹת
וְהָיוּ֙
שֹׁבִ֣ים
לְשֹׁבֵיהֶ֔ם
וְרָד֖וּ
בְּנֹגְשֵׂיהֶֽם:
ס
(ישעיהו פרק יד פסוק ב)
וּלְקָחוּם
עַמִּים
וֶהֱבִיאוּם
אֶל־מְקוֹמָם
וְהִתְנַחֲלוּם
בֵּית־יִשְׂרָאֵל
עַל
אַדְמַת
יְהוָה
לַעֲבָדִים
וְלִשְׁפָחוֹת
וְהָיוּ
שֹׁבִים
לְשֹׁבֵיהֶם
וְרָדוּ
בְּנֹגְשֵׂיהֶם:
ס
(ישעיהו פרק יד פסוק ב)
ולקחום
עמים
והביאום
אל־מקומם
והתנחלום
בית־ישראל
על
אדמת
ה'
לעבדים
ולשפחות
והיו
שבים
לשביהם
ורדו
בנגשיהם:
ס
(ישעיהו פרק יד פסוק ב)
ולקחום
עמים
והביאום
אל־מקומם
והתנחלום
בית־ישראל
על
אדמת
יהוה
לעבדים
ולשפחות
והיו
שבים
לשביהם
ורדו
בנגשיהם:
ס
(ישעיהו פרק יד פסוק ב)
וִידַבְּרוּנוּנוּן
עַמְמִין
וְיוֹבְלוּנוּנוּן
לַאֲתַרהוֹן
וְיַחסְנוּנוּן
בֵּית
יִשׂרָאֵל
עַל
אֲרַע
בֵּית
שְׁכִינְתָא
דַייָ
לְעַבדִּין
וּלאַמהָן
וִיהוֹן
שָׁבַן
לְשָׁבֵיהוֹן
וְיִפלְחוּן
בִּמשַׁעבְּדֵיהוֹן
:
ולקחום
-
ב':
יש'
יד
,
ב;
יר'
כ
,
ה.
והביאום
-
ג'
,
ב'
מלא
וחד
חסר:
*וי'
יז
,
ה;
יש'
יד
,
ב;
יר'
כ
,
ה.
אל
-
מקומם
-
ב':
*במ'
לב
,
יז;
יש'
יד
,
ב.
בית
-
ישראל
-
כ':
ראה
יש'
ה
,
ז.
ורדו
-
ב':
וי'
כו
,
יז;
יש'
יד
,
ב.
והביאום
ג'
ב'
מל'
וחד
חס'
למען
אשר
יביאו
ולקחום
עמים
ובזזום
ולקחום
.
אל
מקומם
ב'
ואנחנו
נחלץ
חשים
ולקחום
עמים
.
ולקחום
-
ב';
והביאום
-
ג';
אל
-
מקומם
-
ב';
והתנחלום
-
ל';
אדמת
יי'
-
ל';
שבים
-
ל';
ורדו
-
ב'.
והתנחלום
-
יהיו
ננחלים
מהם
וכן
והתנחלתם
אותם
(וי'
כה
,
מו).
ורדו
-
לשון
'רידוי'
ונגישה
,
כמו
"לא
תרדה
בו"
(שם).
ולקחום
-
הטעם:
כאשר
יראו
העמים
שכורש
יכבד
לישראל
,
יבקשו
להיותם
עבדים
לישראל.
ולקחום
עמים
ששבו
אותם
,
ושהיו
בארצם
,
כגון
בבליים
ופרסיים.
והביאום
אל
מקומם
-
כדכתיב
בתחלת
ספר
עזרא
(א
,
ד):
והיה
"הנשאר
מכל
המקומות
אשר
הוא
גר
שם
ינשאוהו
אנשי
מקומו".
והתנחלום
בני
ישראל
לבני
בבל
הבאים
עמם.
לשביהם
-
לשעבר.
כי
ירחם
יי'
-
בעבור
שירחם
יי'
את
יעקב
,
יביא
בקרוב
עת
חרבן
בבל
,
כי
בחרבנה
תהיה
תשועת
ישראל.
והניחם
-
כתרגומו:
"וישרינון".
ונלוה
הגר
עליהם
-
יתחברו
גרים
אליהם;
בראותם
כי
בחרבן
בבל
תהיה
תשועתם
,
יודו
כי
בסבתם
היה
החרבן
ההוא
,
לפי
שהרעו
לישראל
יותר
מדאי
,
כמו
שאומר
"קצפתי
על
עמי"
וגו'
"לא
שמת
להם
רחמים"
(יש'
מז
,
ו).
ומלך
מדי
ופרס
הודה
,
כשלקח
בבל
,
כי
מיי'
היתה
לו
,
כמו
שאמר
"כל
ממלכות
הארץ
נתן
לי
יי'"
(עז'
א
,
ב);
ואמר
"מי
מכם
בכל
עמו
יהי
אלהיו
עמו
ויעל"
(שם
,
ג).
וגרים
שנתגיירו
אז
בעלותם
מבבל
,
זה
לא
ראינו
בכתוב
,
ולא
לקחום
עמים
לפי
הנכון
בעיני
,
אבל
מצאנו
שהיו
להם
שוטנים
רבים
בבנין
ירושלם.
לפיכך
נראה
כי
זה
הפסוק
יתפרש
בשני
עניינים:
כי
ירחם
יי'
את
יעקב
-
עתה
בגלות
בבל
ירחם
עליהם
ויוציאם;
ובחר
עוד
בישראל
-
בימי
המשיח;
ואז
ונלוה
הגר
עליהם
,
כמו
שאמר
"ונלוו
גוים
רבים
אל
יי'
ביום
ההוא"
(זכ'
ב
,
טו)
,
וכמה
פסוקים
מורים
על
זה
העניין
לימות
המשיח
בדברי
הנביאים.
ולקחום
עמים
גם
כן
,
כמו
שכתוב
"והביאו
את
כל
אחיכם
מכל
הגויים
מנחה
ליי'"
(יש'
סו
,
כ)
,
וכמה
פסוקים
מורים
על
זה.
ונספחו
-
ויתחברו
,
כמו
"ספחני
נא
אל
אחת
הכהנות"
(ש"א
ב
,
לו).
ולקחום...
והתנחלום
-
יתנחלו
מהם
להנחילם
לבניהם
אחריהם
,
להיות
להם
לעבדים
ולשפחות
,
כמו
שאמר
"ועמדו
זרים
ורעו
צאנכם
ובני
נכר
אכריכם
וכרמיכם"
(יש'
סא
,
ה).
והתנחלום
-
הטעם
,
שבית
ישראל
ינחלו
הגרים
ורבים
מיתר
העמים.
ואין
קושיא
מלשון
'התפעל'
אצל
מי
שיודע
שכל
פּועֵל
מעולם
השפל
הנה
הוא
מתפעל
,
או
אמור:
כל
מניע
הוא
מתנועע.
ואלה
הענינים
לא
יובנו
,
רק
לחכמים;
ובמקום
אחר
הארכתי
יותר
,
אך
הקש
על
זה.
והיו
שובים
לבני
בבל
,
שהיו
שוביהם.