תנ"ך - ולקחום עמים והביאום אל־מקומם והתנחלום בית־ישראל על אדמת ה' לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּלְקָח֣וּם עַמִּים֘ וֶהֱבִיא֣וּם אֶל־מְקוֹמָם֒ וְהִֽתְנַחֲל֣וּם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל אַדְמַ֣ת יְהוָ֔ה לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָח֑וֹת וְהָיוּ֙ שֹׁבִ֣ים לְשֹׁבֵיהֶ֔ם וְרָד֖וּ בְּנֹגְשֵׂיהֶֽם: ס (ישעיהו פרק יד פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל־מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית־יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יְהוָה לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם: ס (ישעיהו פרק יד פסוק ב)

טקסט בלבד:

ולקחום עמים והביאום אל־מקומם והתנחלום בית־ישראל על אדמת ה' לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם: ס (ישעיהו פרק יד פסוק ב)

תיקון קוראים:

ולקחום עמים והביאום אל־מקומם והתנחלום בית־ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם: ס (ישעיהו פרק יד פסוק ב)
וִידַבְּרוּנוּנוּן עַמְמִין וְיוֹבְלוּנוּנוּן לַאֲתַרהוֹן וְיַחסְנוּנוּן בֵּית יִשׂרָאֵל עַל אֲרַע בֵּית שְׁכִינְתָא דַייָ לְעַבדִּין וּלאַמהָן וִיהוֹן שָׁבַן לְשָׁבֵיהוֹן וְיִפלְחוּן בִּמשַׁעבְּדֵיהוֹן :

ולקחום - ב': יש' יד , ב; יר' כ , ה. והביאום - ג' , ב' מלא וחד חסר: *וי' יז , ה; יש' יד , ב; יר' כ , ה. אל - מקומם - ב': *במ' לב , יז; יש' יד , ב. בית - ישראל - כ': ראה יש' ה , ז. ורדו - ב': וי' כו , יז; יש' יד , ב.

והביאום ג' ב' מל' וחד חס' למען אשר יביאו ולקחום עמים ובזזום ולקחום . אל מקומם ב' ואנחנו נחלץ חשים ולקחום עמים .

ולקחום - ב'; והביאום - ג'; אל - מקומם - ב'; והתנחלום - ל'; אדמת יי' - ל'; שבים - ל'; ורדו - ב'.

והתנחלום - יהיו ננחלים מהם וכן והתנחלתם אותם (וי' כה , מו). ורדו - לשון 'רידוי' ונגישה , כמו "לא תרדה בו" (שם).

ולקחום - הטעם: כאשר יראו העמים שכורש יכבד לישראל , יבקשו להיותם עבדים לישראל.

ולקחום עמים ששבו אותם , ושהיו בארצם , כגון בבליים ופרסיים. והביאום אל מקומם - כדכתיב בתחלת ספר עזרא (א , ד): והיה "הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקומו". והתנחלום בני ישראל לבני בבל הבאים עמם. לשביהם - לשעבר.

כי ירחם יי' - בעבור שירחם יי' את יעקב , יביא בקרוב עת חרבן בבל , כי בחרבנה תהיה תשועת ישראל. והניחם - כתרגומו: "וישרינון". ונלוה הגר עליהם - יתחברו גרים אליהם; בראותם כי בחרבן בבל תהיה תשועתם , יודו כי בסבתם היה החרבן ההוא , לפי שהרעו לישראל יותר מדאי , כמו שאומר "קצפתי על עמי" וגו' "לא שמת להם רחמים" (יש' מז , ו). ומלך מדי ופרס הודה , כשלקח בבל , כי מיי' היתה לו , כמו שאמר "כל ממלכות הארץ נתן לי יי'" (עז' א , ב); ואמר "מי מכם בכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל" (שם , ג). וגרים שנתגיירו אז בעלותם מבבל , זה לא ראינו בכתוב , ולא לקחום עמים לפי הנכון בעיני , אבל מצאנו שהיו להם שוטנים רבים בבנין ירושלם. לפיכך נראה כי זה הפסוק יתפרש בשני עניינים: כי ירחם יי' את יעקב - עתה בגלות בבל ירחם עליהם ויוציאם; ובחר עוד בישראל - בימי המשיח; ואז ונלוה הגר עליהם , כמו שאמר "ונלוו גוים רבים אל יי' ביום ההוא" (זכ' ב , טו) , וכמה פסוקים מורים על זה העניין לימות המשיח בדברי הנביאים. ולקחום עמים גם כן , כמו שכתוב "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה ליי'" (יש' סו , כ) , וכמה פסוקים מורים על זה. ונספחו - ויתחברו , כמו "ספחני נא אל אחת הכהנות" (ש"א ב , לו). ולקחום... והתנחלום - יתנחלו מהם להנחילם לבניהם אחריהם , להיות להם לעבדים ולשפחות , כמו שאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם" (יש' סא , ה).

והתנחלום - הטעם , שבית ישראל ינחלו הגרים ורבים מיתר העמים. ואין קושיא מלשון 'התפעל' אצל מי שיודע שכל פּועֵל מעולם השפל הנה הוא מתפעל , או אמור: כל מניע הוא מתנועע. ואלה הענינים לא יובנו , רק לחכמים; ובמקום אחר הארכתי יותר , אך הקש על זה.

והיו שובים לבני בבל , שהיו שוביהם.
ריכוז קישורים