תנ"ך - ושמתיה
למורש
קפד
ואגמי־מים
וטאטאתיה
במטאטא
השמד
נאם
ה'
צבאות:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְשַׂמְתִּ֛יהָ
לְמוֹרַ֥שׁ
קִפֹּ֖ד
וְאַגְמֵי־מָ֑יִם
וְטֵאטֵאתִ֙יהָ֙
בְּמַטְאֲטֵ֣א
הַשְׁמֵ֔ד
נְאֻ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
ס
(ישעיהו פרק יד פסוק כג)
וְשַׂמְתִּיהָ
לְמוֹרַשׁ
קִפֹּד
וְאַגְמֵי־מָיִם
וְטֵאטֵאתִיהָ
בְּמַטְאֲטֵא
הַשְׁמֵד
נְאֻם
יְהוָה
צְבָאוֹת:
ס
(ישעיהו פרק יד פסוק כג)
ושמתיה
למורש
קפד
ואגמי־מים
וטאטאתיה
במטאטא
השמד
נאם
ה'
צבאות:
ס
(ישעיהו פרק יד פסוק כג)
ושמתיה
למורש
קפד
ואגמי־מים
וטאטאתיה
במטאטא
השמד
נאם
יהוה
צבאות:
ס
(ישעיהו פרק יד פסוק כג)
וַאֲשַׁוֵינַהּ
לִירוּתַּת
קוּפדִין
בֵּית
צָדוּ
בִּיצִין
דְּמַיִין
וַאֲהָמְמִנַהּ
כְּמָא
דִמהָמְמִין
בִּמבִינָא
וַאֲתָבְבִינַהּ
לְשֵׁיצָאָה
אֲמַר
יְיָ
צְבָאוֹת
:
נאם
יי'
צבאות
-
כ"ו:
ראה
לעיל.
למורש
-
ל';
וטאטאתיה
-
ל';
במטאטא
-
ל'.
קיפוד
-
'היריצון'
(בלעז).
וטאטאתיה
-
לשון
'כיבוד';
'אשקוביר'
בלעז;
כמו
שאמרו
רבותינו
(ראה
מגילה
יח
,
א):
לא
הוו
ידעי
רבנן
מאי
וטאטאתיה
וכו'.
ושמתיה
למורש
קיפוד
-
'הריצון'
בלעז.
וטאטאתיה
במטאטי
(בנוסחנו:
במטאטא)
השמד
-
וביערתיה
כהבער
של
השמד.
ושמתיה.
קפוד
-
ידוע;
יש
אומרים
שהוא
מגזרת
"קפדתי
כאורג
חיי"
(יש'
לח
,
יב)
,
בעבור
הקפידו.
וטאטאתיה
-
כל
המפרשים
אמרו
כי
אין
למלה
הזאת
אחות;
והטעם:
העץ
שיסירו
בו
הדומן.
שם
ושאר
-
ליורשה.
ומי
ירשנה?
קיפוד
ואגמי
מים
תהיה
,
כמהפכת
סדום
ועמרה.
השמד
-
שלא
להשאיר
כלום.
ושמתיה
למורש
קפוד
-
כמו
שאמר
בחרבן
אדום
"וירשוה
קאת
וקפוד"
(יש'
לד
,
יא).
וקפוד
,
הוא
הנקרא
בערבי
'קנפאד'
,
ובלעז
'טראטוגא'
,
והיא
הנמצאת
תמיד
במקום
המים.
וטאטאתיה
במטאטי
(בנוסחנו:
במטאטא)
השמד
-
עניין
'מכבדות':
'מכבדין
את
הבית'
בלשון
משנה
(ראה
ברכות
ח
,
א);
והוא
בלשון
המקרא
"יעים"
(שמ'
לח
,
ג);
"ויעה
ברד"
(יש'
כח
,
יז).
אמר:
כמו
שמכבדין
את
הבית
וישאר
קרקע
נקי
,
כן
תהיה
בבל
נקייה
מאנשיה
ומהרכוש
ומכל
דבר;
ואותו
הכיבוד
יהיה
כיבוד
השמד
והשחתה.
וכן
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ראה
ר"ה
כו
,
ב):
לא
הוו
ידעי
רבנן
מאי
וטאטאתיה
במטאטי
השמד
,
שמעוה
לאמתיה
דרבי
דאמרה:
שקילי
טאטיתא
וטאטי
ביתא.
והנה
נשלמה
נבואת
בבל
,
ופרשה
זו
אחריה
על
מלך
אשור.