תנ"ך - שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שְׁא֗וֹל מִתַּ֛חַת רָגְזָ֥ה לְךָ֖ לִקְרַ֣את בּוֹאֶ֑ךָ עוֹרֵ֨ר לְךָ֤ רְפָאִים֙ כָּל־עַתּ֣וּדֵי אָ֔רֶץ הֵקִים֙ מִכִּסְאוֹתָ֔ם כֹּ֖ל מַלְכֵ֥י גוֹיִֽם: (ישעיהו פרק יד פסוק ט)

טקסט וניקוד:

שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כָּל־עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם: (ישעיהו פרק יד פסוק ט)

טקסט בלבד:

שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים: (ישעיהו פרק יד פסוק ט)

תיקון קוראים:

שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים: (ישעיהו פרק יד פסוק ט)
שְׁאוֹל מִלְרַע זַעַת לָך לְקַדָּמוּת מֵיתָך אַעֲרַת לָך גִּיבָּרִין כָּל עַתִּירֵי נִכסַיָא אֲקִימוּ מִכֻּרסָוָתְהוֹן כֹּל מַלכֵי עַמְמַיָא :

בואך - ד' מלא (בלישנא , בסגול): ש"א טז , ד; ש"ב טו , כ; יש' יד , ט; תה' קכא , ח. בואך - ה' מלא (בלישנא , בסגול , כולל תיבת 'תבואך'): ש"א טז , ד; ש"ב טו , כ; יש' יד , ט; יח' לב , יא; תה' קכא , ח. ארץ - י"ד בקמץ: דב' לב , יג; יש' יד , ט , כא; לג , ט; מד , כג; מט , יג; נא , יג , טז; נב , י; יר' ט , יח; טז , יט; לא , ז; זכ' יב , א; תה' מד , ד. וכל אתנחתא וסופי פסוקים דכותהון בר מן ד': תה' לה , כ; מח , יא; מש' ל , יד , כא.

בואך - ד' מל'; ארץ - י"ד.

לקראת באך - כשתרד לגיהנם. ומה היא 'הרגזה'? לעורר לקראתך רפאים - הענקים השוכבים שם. כל עתודי ארץ - כל מלכי האומות השרים והשרות , הכתוב מוֹשְלָם לפרים ולפרות ולעתודים , כגון "כי סבבוני פרים רבים" (תה' כב , יג); וכגון "פרות הבשן אשר בהר שומרון" (עמ' ד , א); וכאן מושלם לעתודים. הקים - הִשְלִיחַ מכסאותם שבגיהנם כל מלכי גוים.

שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ - הם אבירי ארץ שמשולים בכל מקום לאילים ולעתודים , כשם שאתה אומר "חרב ליי' מלאה דם הודשנה מחלב מדם כרים ועתודים מחלב כליות אלים" (יש' לד , ו).

שאול - לשון זכר ונקבה , והנה רגזה גם עורר. רפאים - הם המתים; ויתכן היות האל"ף תחת ה"א 'רפה'. עתודי ארץ - הם המלכים , כטעם "או תיש" (מש' ל , לא). הקים מכסאותם - היו קמים כאילו היו חיים; ויתכן היות מנהג הבבליים לשום כסאות בקברי המלכים.

שאול מתחת - יורדי שאול. רגזה לך - פחדה עליך , לעורר עליך מפני פחדך רפאים ומתים שבה. כל המעותדים בארץ לעולם לישכב שם בלי רוגז ופחד מאין מחריד ומעורר , כענין "יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נוגש" (איוב ג , יח) , אף הם חרדו לקראת בואך - בשמעם ביאתך; כסבורים לרדות בהם אף בשאול , כי יאמרו: זה הקים מכסאותם בחייו כל מלכי גוים מפני פחדו ויראתו , גם בנו ימשול. וכלפי שכך היה הוא סבור בחייו , שלא היה משים אל לבו יום המות מרוב כבודו וגדולתו , אומר לו כך לקנתרו; וכן יוכיח למטה "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה" (להלן , יג). וכשיראו שגם אתה חלל , ורמה ותולעה אוכלת בך , אז כלם , כקטן כגדול , אף ההדיוטים והשפלים , יענו ויאמרו אליך: גם אתה , שהיית מושל בכל , חלית כמונו , ולא כמו שהיית סבור.

שאול מתחת - החיים שמחו , והמתים פחדו שלא יחרידם במותו; על דרך משל , מרוב החרידו כל העולם , אמר בדרך הפלגה , כי המתים חרדו ופחדו בבואו אליהם. ושאול בזה הפסוק - זכר ונקבה , שאמר: רגזה , ואמר: עורר. אמר על דרך משל , כי השאול הֵעִיר המתים הגדולים לצאת לקראתך במותך , וכאלו המלכים בקברם בכסאותם כמו בחייהם , והשאול הקים אותם לקראתך. רפאים - מתים , וכן "רפאים בל יקומו" (יש' כו , יד); "אם רפאים יקומו" (תה' פח , יא). ויונתן תרגם: "גיברין" , כלומר: הגדולים והגיבורים המתים עורר לך. עתודי ארץ - המלכים נקראים 'עתודים' דרך משל , כמו שהעתודים מנהיגים הצאן והולכים לפניהם , כמו שכתוב "כעתודים לפני צאן" (יר' נ , ח) , כן המלכים מנהיגי העם.

שאול - הקבר; והעד סוף: "הורד שאול גאונך" (להלן , יא) , וסמוך לו "תחתיך יצע רמה" (שם) , ואין רמה בגהינם , רק אש וגפרית; ומי שהלך לשם ידע זה. וגם לא דברו הנביאים הרבה על הנפש , כי לא היה דבורם , רק לכלל העם והעמים. עורר - מלך בבל; וכל זה צחות מליצה; וכן הקים. והיה נכון בצד מה כי יחס הַפעַל לו. רפאים - המתים. והנה בעלי האל"ף ובעלי הה"א מזה השרש הוא אחד , וגם אין בכל זה , רק ענין אחד לבד , רוצה לומר: רפיון; ונאמר לשון 'רפואה' , כי הוא רפיון כאב וקושי החולי; ונקראו המתים 'רפאים' , כי הם רפים , רפי ידים וכל כח; ונקראו הגבורים 'רפאים' , כי הם משימים זולתם רפי ידים וכל כח. כי הדבר יתואר אם מצד הַפָּעוּל ואם מצד הפועֵל , כמו שידוע לבקיאים בעברי ובהגיון; וזכור ושמור. עתודי ארץ - כטעם "כעתודים לפני צאן" (יר' נ , ח). מכסאותם - כי המלכים נקברים על כסאות , דרך כבוד. והפליג לומר שכלם יקומו , עם היותם רפאים ומתים , והפך זה "מתים בל יחיו רפאים בל יקומו" (יש' כו , יד); והכל נכון , ובאור יותר ימצא ב'גביע'.

שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ - עורר לך כל המתים שיבואו ויראוך , אותם שהיו כל עתודי ארץ - השרים והסגנים. ובא שאול זכר ונקבה: רגזה , ועורר.
ריכוז קישורים