תנ"ך - עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על־נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל־ראשיו קרחה כל־זקן גרועה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עָלָ֨ה הַבַּ֧יִת וְדִיבֹ֛ן הַבָּמ֖וֹת לְבֶ֑כִי עַל־נְב֞וֹ וְעַ֤ל מֵֽידְבָא֙ מוֹאָ֣ב יְיֵלִ֔יל בְּכָל־רֹאשָׁ֣יו קָרְחָ֔ה כָּל־זָקָ֖ן גְּרוּעָֽה: (ישעיהו פרק טו פסוק ב)

טקסט וניקוד:

עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל־נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל בְּכָל־רֹאשָׁיו קָרְחָה כָּל־זָקָן גְּרוּעָה: (ישעיהו פרק טו פסוק ב)

טקסט בלבד:

עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על־נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל־ראשיו קרחה כל־זקן גרועה: (ישעיהו פרק טו פסוק ב)

תיקון קוראים:

עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על־נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל־ראשיו קרחה כל־זקן גרועה: (ישעיהו פרק טו פסוק ב)
סַקוּ לְבָתַּיָא דְּדִיבוֹן לְבָמָתָא לְמִבכֵּי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאֲבָאֵי מְיַלְלִין בְּכָל רֵישֵׁיהוֹן מְרַט כָּל דְּקַן גִּילוּח :

גרועה - ב' , חד מלא וחד חסר: יש' טו , ב; יר' מח , לז.

על - נבו - ל'; ראשיו - ל'; כל - זקן - ל'; גרועה - ב' חד מל' וחד חס'.

עלה מואב הבית ואנשי דיבון עלו הבמות לבכי - אילו בוכים בבית ואילו בוכים בראשי במותיהם.

עלה הבית ודיבון - יכנס האויב לתוך עריו להכות במסתרים. הבית - כמו "מבית ומחוץ" (בר' ו , יד).

עלה - הטעם: עלה יושב הבית - שם מדינה. הבמות - לעבודה זרה. בכל ראשיו - של מואב. וכל זקן גרועה - שֵם , כמו "וחבולתו חוב" (יח' יח , ז). ובי"ת בראשיו ימשך אַחֵר עִמו , כמ"ם "מאל אביך" (בר' מט , כה).

עלה מואב על הבתים החריבים הגבוהים , ואנשי דיבון על במותיהם הנשמות; דימיון "וירדתי על ההרים ואבכה על בתולי" (שו' יא , לז); "על ההרים אשא בכי ונהי" (יר' ט , ט); וכן בירמיהו "על כל גגות מואב ובחרבותיה... מספד" (יר' מח , לח). על נבו ועל מידבא - שחרבו. קרחה - מרוב צער; כעניין "לא יקרחו קרחה בראשם" (וי' כא , ה).

עלה הבית ודיבון - עלה מואב אל הבית , והוא בית עבודה זרה; ודיבון הוא שם המשגב שהיה שם בית העבודה הזרה , וכן היו שם במות לבד בית עבודה זרה. וכאשר יבואו עליהם האויבים פתאום , יעלו עליהם לבכי - לבכות שם לפני עבודה זרה שלהם , לספוד ולקרוח , כדי שירחם עליהם כמוש אלהיהם , לפי דעתם. על נבו ועל מידבא יילילו , שכבשו אותם האויבים , ויקרחו ראשם עליהם ויגרעו זקניהם. ואמר לשון 'גרעון' על הזקן ולשון 'קרחה' על הראש , כי כן המנהג לתלוש שער הראש על צער ועל אבל ולגרוע הזקן , כלומר: לגלח הזקן; כי הזקן מגודל היא תפארת הפנים , ומפני האבל יסירו התפארת; [וכן אמר "מגלחי זקן וקרועי בגדים" (יר' מא , ה)]. ולא אמר 'מגולחת' , ואמר גרועה - לגנאי. בכל ראשיו קרחה - זה לבדו בחולם הרי"ש בלשון רבים.
ריכוז קישורים