תנ"ך - השלח בים צירים ובכלי־גמא על־פני־מים לכו׀ מלאכים קלים אל־גוי ממשך ומורט אל־עם נורא מן־הוא והלאה גוי קו־קו ומבוסה אשר־בזאו נהרים ארצו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַשֹּׁלֵ֨חַ בַּיָּ֜ם צִירִ֗ים וּבִכְלֵי־גֹמֶא֘ עַל־פְּנֵי־מַיִם֒ לְכ֣וּ׀ מַלְאָכִ֣ים קַלִּ֗ים אֶל־גּוֹי֙ מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט אֶל־עַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֚וֹי קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֔ה אֲשֶׁר־בָּזְא֥וּ נְהָרִ֖ים אַרְצֽוֹ: (ישעיהו פרק יח פסוק ב)

טקסט וניקוד:

הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים וּבִכְלֵי־גֹמֶא עַל־פְּנֵי־מַיִם לְכוּ׀ מַלְאָכִים קַלִּים אֶל־גּוֹי מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט אֶל־עַם נוֹרָא מִן־הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו־קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר־בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ: (ישעיהו פרק יח פסוק ב)

טקסט בלבד:

השלח בים צירים ובכלי־גמא על־פני־מים לכו׀ מלאכים קלים אל־גוי ממשך ומורט אל־עם נורא מן־הוא והלאה גוי קו־קו ומבוסה אשר־בזאו נהרים ארצו: (ישעיהו פרק יח פסוק ב)

תיקון קוראים:

השלח בים צירים ובכלי־גמא על־פני־מים לכו׀ מלאכים קלים אל־גוי ממשך ומורט אל־עם נורא מן־הוא והלאה גוי קו־קו ומבוסה אשר־בזאו נהרים ארצו: (ישעיהו פרק יח פסוק ב)
דִּמשַׁלַח בְּיַמָא אִזגַּדִּין וּבִדגוֹגְיָן עַל אַפֵּי מַיָא אִיזִילוּ אִזגַּדִּין קַלִילִין לְוָת עַמָא אֲנִיסָא וּבזִיזָא לְוָת עַמָא דְּיִתַּקַף מִבְּכֵין וּלהַלאָה עַמָא אֲנִיסָא וּבזִיזָא דְּבַזוּ עַמְמַיָא אַרעֵיהּ :

השלח בים - י"ד פסוקים דמיין 'על אל אל' (כולל: 'על ואל ואל'): שמ' יט , כ; כה , כ; לז , ט; וי' יז , ה; יהו' יז , ז; יח , ט; שו' יט , כב; מ"ב ו , יא; יש' יח , ב; יח' מג , כ; מו , יט; נחמ' ב , ה; דה"א יא , טו; יט , ב. גמא - ג': *שמ' ב , ג; יש' יח , ב; איוב ח , יא. ואחד: וגמא - יש' לה , ז. על - פני - מים - ה': יש' יח , ב; יט , ח; הו' י , ז; איוב כד , יח; כו , י. ממשך - ב': יש' יח , ב , ז. ומורט - ב': יש' יח , ב , ז. אל - עם - כל שמואל וישעיהו ותהלים 'על - עם' בר מן ג': יש' יח , ב; סה , ב; תה' קה , יג. קו - קו - ב': יש' יח , ב , ז. ומבוסה - ג': יש' יח , ב , ז; כב , ה. בזאו - ב': יש' יח , ב , ז.

גמא ג' השלח בים היגאה גמא ותקח לו תבת גמא . וחד לקנה וגמא . על פני מים ה' השלח בים ואנו הדיגים נדמה שמ[רו]ן חק חג קל הוא .

השלח בים - י"ד פסו' דמיי'; גמא - ג'; על - פני - מים - ה'; ממשך - ב'; קו - קו - ב'; (ומבוסה) - ג'; בזאו - ב'.

לכו מלאכים קלים - לראות אם אמת הוא שחזרו למקומם ישראל , אשר הם גוי ממושך ומורט אל עם אשר הוא נורא בחזקתו. מן הוא והלאה - מן היום אשר נבחר לעם והלאה. גוי קו קו - שנפרע בעונו מדה במדה ונתן למבוסה , דבר אחר: קו קו - לשון "קיא" (יש' כח , ח) ו"סחי ומאוס" (איכה ג , מה). נהרים - מלכים.

השולח בים צירים ובכלי גמא - הם ספינות קטנות העשויות מגומא כדי שילכו מהר. לכו מלאכים קלים אל עם (בנוסחנו: גוי) ממושך וממורט (בנוסחנו: ומורט) - אל ישראל שהוא ממושך ונמרט ונתגורר בין האומות. אל עם נורא - אל עם שדתיהם שונות מכל עם מן הוא והלאה - מיום שבא לעולם והלאה; ודבר זה גורם להן שאין להם אהבה עם כל אומה ולשון , ולא תגורו שיבא להם מעיר אחרת לעזור. גוי קו קו ומבוסה - גוי נתרוקן ומטולטל. ומבוסה - נידש , כלומר: גוי שעשוי דייש למלכיות. אשר בזאו נהרים ארצו - כל האומות משתעבדות בישראל , שאין לך אומה בעולם שלא שיעבדה בהם; אף אתם , אם אתם הולכים עליהם , יכול תוכלו להם. וכן דרך המלך , כשמשלח לגיונותיו אל גוי מרחוק לכבוש אותם , מבטיחם לומר: אל תיראו ואל תחתו , כי הגוי הזה והממלכה הזו אשר אני משלח אתכם אצלם , גוי רפה הוא ונוח לכובשו; לחזק את לבם לקראת המלחמה. אבל הפותרים שפתרו (ראה רש"י): אל עם נורא - אומה שנעשו לה נוראות מן הוא והלאה - מיום שבאה לעולם והלאה , טועים מכמה דברים , ואינם שמים על לב , שאין דרך מלך המשלח ליגיונותיו לישא אל גוי וממלכה חרב , לייראם ולבהלם , לומר להם: לכו מלאכים קלים אל גוי שהוא מלומד בנוראות; פן יחדלו לצאת אליהם , וימצאו תשובה לדבריהם: גם אנו אם נצא אליהם לצבא לא נוכל להם , כי בוראם עושה להם נפלאות. דבר אחר: גוי קו קו - גוי שאין לך אומה שאל היה מעלה ופוקד עוונה עליה , כשם שפוקד עליה אלהיה של אומה זו שאני משלח אתכם אצלה , שמודד לה מדה במדה; כי כאשר יחטא לו , קורא למשפחות ממלכות , ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ , והנה מהרה קל יבא לפרוע מהם (ע"פ יש' ה , כו); גם עתה עלו עליהם , כי אלהיהם אין עמם.

השולח - מי שהוא מנהגו לשלוח בים שלוחים. לכו אתם מלאכים קלים ובשרו ישראל שברחו וגלו , והם "מעבר לנהרי כוש" (לעיל , א). ובעבור 'נהרי' אמר ובכלי גמא. ממושך - הם ישראל שנמשכו ממקומם ככבשים עד שמורטו. ממושך... אל עם נורא - הם הכושיים; מן אותו העם. או הוא רמז לנהרי. גוי - היתה דעתו כדעת הנער כאשר ילומד קו לקו , על כן היתה מבוסה. ואל"ף בזאו - לחסרון אות הכפל , וכמוהו "דליו שוקים" (מש' כו , ז) , על דעת רבי משה הכהן נוחו עדן. וטעם נהרים - מלכים , כמו "את מי הנהר" (יש' ח , ז).

וכאשר מהר פתאום יצא מלאך יי' ויוליך חיל אשור בקלות לאבדון , כן יצאו מלאכים קלים כנשרים , מכל הגוים מארבע כנפות הארץ , להביא מאשור גליות ישראל מהר ובקלות; נמצא כל מפלת אשור על ידי מלאך קל , והוא שאומר: הוי ארץ צלצל כנפים - ארץ המוצללת כולה בצל כנפים , הארץ אשר מעבר לנהרי כוש. צלצל כנפים - לשון "בצל כנפיך יחסיון" (תה' לו , ח); ודרך עופות מרובים כשפורחים יחד מצילים על הארץ; וכן תמצא בארבה מצרים "ויכס את עין... הארץ ותחשך הארץ" (שמ' י , טו) - שהיו מעכבים אור החמה בצל כנפיהם; וכן הוא אומר "והיו (לפנינו: והיה) מטות כנפיו מלא רחב ארצך" (יש' ח , ח) - שכל הארץ יכסו בכנפיהם. וזו הארץ ממה היא מכוסה בצל (כנראה , חסר בכה"י) , מקום שישראל נפוצים שם ולהביאם אליו. והוא שאומר: השלח בים צירים , ובכלי גמא הקלים מאד על פני מים , לאמר: לכו מלאכים קלים כנשרים אל גוי ממשך ונסחב בבזיון מגוי אל גוי , ומורט בתלישת שער ראשו דרך סחיבה ומשיכה , להביאו אלי. והיכן תלכו אחריו? אל עם נורא על כל סביביו , יגשו הלאה וינוסו מפחדו , הוא העם שהגלהו; גוי שהוא קיא ובזיון; כמו "נפש שבעה תבוס נפת" (מש' כז , ז); אשר בזאו נהרי כוש ארצו - מַעֲבָר להם; והביאוהו אלי. ומהיכן יצאו אותן המלאכים? כל ישבי תבל ושכני ארץ , כעת נשוא נס - שאשא אליכם נסי בהרים , תראו - הוו זהירים לראות ולשמוע כעת שאתקע אליכם בשופר להסיעכם , ותזרזו לילך לאלתר בשליחותי לילך ולהביאו; והוא שיעורר רוח כל הגוים לילך ולהביא את ישראל אליו , כענין "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים" (יש' סו , כ).

השולח בים צירים - הוא המלך אשר מעבר לנהרי כוש ישלח מלאכים דרך ים. ובכלי גומא - ישלחם; ופירושו: ספינות עשויות מהגמא , והם קלות ללכת על פני המים. [ורבינו סעדיה ז"ל כתב כן ב'ספר האמונות' (ע' ר"נ): ומי שיהיה מהם בארץ כוש , ישאו אותם בעריבות של גומא עד שיגיעו למצרים , כי במקום הגבוה מהנהר הר יוצא במים , לא יוכלו הדוגיות לעבור בו , שלא ישברו; אך עריבות הגומא העשויות בשעוה , אם יגעו בהר יכפלו ולא ישברו. וענין "צלצל כנפים" (לעיל , א) - שארצותם מסובכים ונסתרים מהרבה בני אדם.] ואלה המלאכים ישלחם עם מנחה; וגם בני ישראל אשר בארצו ישלחם למנחה , כמו שכתוב בנבואת צפניה "מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי" (צפ' ג , י); ויאמר למלאכים: לכו מלאכים קלים - כלומר , שהם בספינות קלות , כמו שאמר: ובכלי גומא - לכו אל ישראל , שהיו עד עתה גוי ממושך ומורט - שמשכו אותו אומות העולם , אלה מזה ואלה מזה , ומרטו אותו; כלומר: משיכתם אותו היתה במריטת שערם ובשרם , כלומר: שהשחיתו גופם וארצם. אל עם נורא מן הוא והלאה - מהיום אשר היה לעם , היה עם נורא - רוצה לומר: שהיה אדם רואה בהם נפלאות ונוראות , שהיה האל עושה עמהם בטובתם וברעתם; כי בטובתם היה מצליחם על כל גוי , וברעתם היה מכה אותם דרך מוסר , לא לכלותם , כי בכל אשר משכום הגוים ומרטו אותם , לא היה כח בידיהם להכחידם מגוי. גוי קו קו ומבוסה - מעט מעט בוססוהו הגוים. ועניין קו קו - דרך משל: כמו שהבנאי נוטה הקו ועושה נדבך אחד , ונוטה אותו למעלה מזה לעשות נדבך אחר , וכן מעט מעט עד כלותו הקיר , כן כל עושה דבר , עתה מעט ועוד מעט , עד שיעשה הדבר; וכן מה שאמר "קו לקו צו לצו זעיר שם זעיר שם" (יש' כח , יג). אשר בזאו נהרים ארצו - בזאו - כמו 'בזזו' , האל"ף תמורת הכפל. נהרים - הוא משל על מלכי האומות.

הוי ארץ צלצל כנפים - זאת הארץ אשר מעבר לנהרי כוש היתה ידועה אצלם. וקראה צלצל כנפים , על היות שם אניות וספינות רבות שבהן קלעים עושים צל , כי היא יושבת על נהרות רבות , כמו שאמר: מעבר לנהרי כוש; ולכן ענינה לשלוח בים שלוחים באניות קלות עשויות מכלי גמא; וכי כל הנהרות הולכים אל הים , וכן ענינה שתמיד שוטפים אותה הנהרות , כדרך כל עיר יושבת על נהר. וקרא זה הגוי גוי ממושך ומורט , מפני שענינו שמעט מעט , פעמים רבות , יבוסו ויבוזו נהרות את ארצו , אבל עם כל זה הם עם נורא ועז. והעולה מזה שזאת הארץ , כלומר שהיא בעבר הרחוק , כלומר: מהנהר והלאה , היה העם שבה , לרֹב גבורתו וגאותו וגאונו , שולח תמיד שלוחים ומלאכים אל גוי ידוע אצלם , שהיה יושב מהנהר. והנה כי אותה הארץ היתה מעבידה ומציקה אל זה הגוי יום יום , והשם רצה שסנחריב ישחית הארץ ההיא , ולכן התנבא גם על זאת הארץ , ואמר: הוי וגו'. אבל אחר כך יפל סנחריב , ויתנשא השם כי יושיע ירושלם ויהודה , ועל זה אמר: כל יושבי תבל ושוכני ארץ וגו'. ואמר הנביא , כי אמר יי' אליו וגלה לו סודו , שרצונו יתברך שישקוט ויביט במכונו , כטעם "ממכון שבתו השגיח" (תה' לג , יד) , כלומר , שיביט בכל זה הזדון שיעשה סנחריב ומה שהוא עולה ומצליח , ולכן יכריתהו ויאבדהו , כמו שאמר: וכרת וגו'. ואולם אלה הדמיונים שאמר: כחם צח עלי אור כעב טל בחום קציר - הטעם: ענינים שהם סבות עוזרות לבשול התבואות והפירות , כאשר נהוג באביב , כי אז הזמן חם וצח עלי אור , כלומר: עם אור שמש חזק , וכן עב טל , וכן חם קציר; וכל זה משל , כי כמו זה היה ענין סנחריב; עד שיהיה קרוב לעשות פרי ותבואות וקרוב עת הקציר , רק שהשם יביט לזה , הנה הוא יתברך לפני קציר וגו' וכרת וגו'. גם דרך משלים ודמיונים אמר: כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה - כלומר: כי טרם שהשלם הפרח ושבסר הגמל , יהיה נצה , אז ימהר וכרת הזלזלים - וזה סוג אל אשכולות הענבים והשבולים מן התבואות , וכן הפירות כלם , ובכלל , לכל צמח ופרי שאינו מבושל , לפי שהזוללים אוכלים אותם. והנטישות הם הענפים , והטעם: לא יניח שיתבשל הפרי; והכל משל לאבדן סנחריב ועמו בלא יומו. ועליו ועל עמו שהיו כולם פגרים מתים (ראה יש' לז , לו) , אמר: יעזבו יחדו וגו'. וטעם וקץ ותחרף - שמוש פעל מ'קיץ' ו'חרף'. ולכן בעת הזאת , הנה זה הגוי הנזכר למעלה , גוי ועם ממושך ומורט , כי ראו נפלאות השם , שהוא יתברך השחית את הארץ המכונה צלצל כנפים המציקה להם , וגם אחר כן השחית את סנחריב המציק לכל העולם , והוא יתברך הושיע ירושלם ויהודה , לכן יובל שי ומנחה ליי' צבאות אל הר ציון מזה העם; כי אמרו עם ממושך וגו' - טעמו: מֵעַם , כמו ומעם נורא; וגם הם עצמם יהיו שי ומנחה , כי הם עצמם יבאו לעבוד את ישראל והמקדש , כל שכן שישאו כסף ומנחות למקדש.

השולח בים שלוחים , ובכלי גומא שולח על פני מים , להכין כל הגוים לבוא על ירושלם למלחמה , ואומר להם: לכו מלאכים קלים ותקבצו כל הגוים שיבאו אל גוי , ישראל , שהיה ממושך ומורט תחת כל האומות ועתה נגאלו , ואל עם , ישראל , שהיה נורא מן היום ההוא שנגאלו ממצרים והלאה , גוי קו קו ומבוסה - שנטו עליו הגוים קו אחר קו והוליכוהו בגלות , והיה מבוסה תחתיהם; אשר בזאו השוללים , אשר נדמו כנהרים , ארצו , ועכשיו חזרו לארצם , בואו ונלחם עמהם. בזאו - כמו "בזזו" (במ' לא , ט) , ונתחלף ה'כפל' באל"ף.
ריכוז קישורים