תנ"ך - כי־לפני
קציר
כתם־פרח
ובסר
גמל
יהיה
נצה
וכרת
הזלזלים
במזמרות
ואת־הנטישות
הסיר
התז:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּֽי־לִפְנֵ֤י
קָצִיר֙
כְּתָם־פֶּ֔רַח
וּבֹ֥סֶר
גֹּמֵ֖ל
יִֽהְיֶ֣ה
נִצָּ֑ה
וְכָרַ֤ת
הַזַּלְזַלִּים֙
בַּמַּזְמֵר֔וֹת
וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת
הֵסִ֥יר
הֵתַֽז:
(ישעיהו פרק יח פסוק ה)
כִּי־לִפְנֵי
קָצִיר
כְּתָם־פֶּרַח
וּבֹסֶר
גֹּמֵל
יִהְיֶה
נִצָּה
וְכָרַת
הַזַּלְזַלִּים
בַּמַּזְמֵרוֹת
וְאֶת־הַנְּטִישׁוֹת
הֵסִיר
הֵתַז:
(ישעיהו פרק יח פסוק ה)
כי־לפני
קציר
כתם־פרח
ובסר
גמל
יהיה
נצה
וכרת
הזלזלים
במזמרות
ואת־הנטישות
הסיר
התז:
(ישעיהו פרק יח פסוק ה)
כי־לפני
קציר
כתם־פרח
ובסר
גמל
יהיה
נצה
וכרת
הזלזלים
במזמרות
ואת־הנטישות
הסיר
התז:
(ישעיהו פרק יח פסוק ה)
אֲרֵי
עַד
לָא
יִמטֵי
זְמָן
חֲצָדָא
אִילָנָא
לְאַפרָחָא
וְבֻסרָא
מִינֵיהּ
סְמָדַר
וִיקַטֵיל
שִׁלטוֹנֵי
עַמְמַיָא
בְּחַרבָּא
וְיָת
תַּקִיפַיָא
יַעדֵּי
וְיַעבַּר
:
גמל
-
ב'
(בשני
לשונות):
יש'
יח
,
ה;
מש'
יא
,
יז.
כתם
-
ל';
גמל
-
ב';
נצה
-
ל';
הזלזלים
-
ל';
במזמרות
-
ל';
הנטישות
-
ל';
התז
-
ל'.
כי
לפני
בישול
קצירו
של
עשו
ושל
גוג
,
טרם
תמלא
תאותו
וסברו
שהוא
זומם
לכלות
את
אחיו;
כתם
פרח
שלו
,
ויקרב
להתבשל
תבואה
במלילותיה;
ולפני
היות
נצה
של
גפנו
בוסר
גומל
-
נגמל
להיות
בוסר
הוא
כשהענבים
מגיעים
להיות
גסים
כ'פול
הלבן'
(ראה
ברכות
לו
,
ב);
הוא
בוסר
הוא
'גירוע'.
וכרת
הכורת
את
זלזלי
הגפן
,
הם
הזמורות
והשריגים
,
במזמרות
-
'שרפיש'
בלעז.
ואת
הנטישות
-
הן
עיקרי
הגפנים
שקורין
'ציפש'
(בלעז).
התז
-
כרת
וקיצץ
,
כלומר:
יהרג
המלכים
והשרים
והשליטים
של
גוג
,
וחיילותיו
של
עשו
ועוזריו.
כי
לפני
קציר
כתם
פרח
-
כתם
פרח
התבואה
,
שזהו
סמוך
לקציר;
ולפני
שבוסר
גומל
יהיה
נצה
-
קודם
שבוסר
גומל
הנצה
,
שמה
שהוא
עכשיו
נצה
,
יעשה
בוסר
גומל;
כדרך
ענבי
הגפן
,
שכתחלה
יצא
ציץ
ואחר
כך
יעשה
בוסר
גומל;
הוא
שאמרו
רבותינו
(ראה
ברכות
לו
,
ב):
הוא
בוסר
,
הוא
גירוע
,
הוא
פול
הלבן;
ובלעז
קורין
אותו
'אייגרץ'.
ובארץ
ישראל
נעשים
הענבים
כבר
לפני
הפסח
בוסר
גומל
,
ואז
היתה
יום
מפלתו
של
סנחריב
קודם
שיגיע
זמן
קציר.
כתם
פרח
-
כשכלה
הפרח
מן
הפרי
קודם
שהבוסר
יגמל
,
וטרם
שיהא
נצה
סמדר.
וכרת
הזלזלים
-
הם
פאורות
הגפן
שקורין
בלעז
'קרייפלונש'.
הסיר
התז
-
יכרת
יי'
אוכלוסי
סנחריב
,
הראשים
ודלת
ההמון.
כי
לפני
קציר
-
כמו
"תשלח
קציריה"
(תה'
פ
,
יב)
,
והטעם:
היות
קציר.
כתם
פרח
ובוסר
גומל
-
כמו
"ויגמול
שקדים"
(במ'
יז
,
כג).
עודנו
יהיה
בנצתו
,
וכרת
השם
הזלזלים
-
הם
הדבקים
עם
השרש;
ואין
למלה
הזאת
אחות.
ואת
הנטישות
-
אותם
הבדים
הגדולים
שנטשו.
התז
-
כמו
כרת
,
ובלשון
קדמונינו
ז"ל
ימצא
(חולין
ל
,
ב).
ובא
פעל
עבר
אחרי
עבר
בלא
וי"ו
דבק
,
כמו
"חמק
עבר"
(שה"ש
ה
,
ו).
וטעם
הפסוק:
קודם
שימלא
פרי
מחשבותם
,
יכחדו.
כי
לפני
קציר
-
עד
שלא
בא
לידי
קציר
,
כמו
"ושדמה
לפני
קמה"
(יש'
לז
,
כז)
,
כעת
תום
הפרח
והפרי
מתגלה
,
ובסר
גמל
-
שהיה
לו
לגמול
ולבשל
,
כמו
"ויגמל
שקדים"
(במ'
יז
,
כג)
,
יהיה
נצה
-
הוא
תחלת
הפרי
,
שקורין
'בורייון'
(בלעז);
אז
היה
כורת
האויב
,
אותו
"עם
נורא"
(לעיל
,
ב)
,
הזלזלים
שהבוסר
גדל
בהם
,
במזמרות
,
ואת
הנטישות
-
זמורות
המתפשטים
,
כמו
"נטישותיך
עברו
ים"
(יר'
מח
,
לב)
,
שבהם
האשכולות
,
הסיר
התז.
כי
לפני
קציר
-
המשיל
גוג
ומגוג
והגויים
הבאים
עמו
על
ירושלם
לגפן
פורח
,
וכשהשלים
הפרח
יהיה
הנץ
,
והנץ
יהיה
בסר
,
והבסר
גומל
מעט
מעט
עד
שיהיו
ענבים
בשולות.
וזה
משל
על
גוג
ומגוג
,
שיבאו
בעם
רב
"סוסים
ופרשים
לבושי
מכלול
כולם
קהל
רב
צינה
ומגן
תפשי
חרבות"
(יח'
לח
,
ד)
,
וירבו
בכל
יום
,
כמו
שאמר
"פרס
כוש
ופוט
אתם...
מגן
וכובע"
(שם
,
ה).
ופירוש
לפני
קציר:
לפני
השלמת
קציר;
כי
חצי
ניסן
,
אייר
וחצי
סיון
יקרא
'עת
הקציר'
,
מארבע
עתי
השנה
,
ובחצי
סיון
יהיה
הפרי
מהגפנים
בסר
בארץ
ישראל
ברוב;
וזהו
שאמר:
יהיה
נצה
-
ששב
הנץ
להיות
בוסר
,
והבוסר
גומל
ומתבשל.
והטעם
,
כי
כמו
שבוסר
גומל
יהיה
קרוב
לבישולו
,
כן
גוג
ומגוג
,
כשיהיו
קרובים
לגמר
הצלחתם
עד
שיכבשו
ירושלם
"ויצא
חצי
העיר
בגולה"
(זכ'
יד
,
ב)
,
אז
"יצא
יי'
ונלחם
בגוים
ההם"
(שם
,
ג);
וזהו
וכרת
הזלזלים
במזמרות.
והזלזלים
הם
יניקות
הגפנים
הרכים
,
והם
קרובים
להשחת.
והנטישות
הם
ענפים
המתפשטים
,
יקראו
'שלוחות'
ויקראו
'נטישות'
,
כמו
שאמר
"שלוחותיה
נטשו
עברו
ים"
(יש'
טז
,
ח).
התז
-
עניינו:
כרת;
והוא
מפעלי
הכפל
,
שרשו
'תזז';
מדברי
רבותינו
ז"ל
(ראה
פר"כ
ד
,
ז
ועוד):
רוח
תזזית.
[ונצה
-
רפה
הה"א;
"עלתה
נצה"
(בר'
מ
,
י)
-
מפיק
ה"א;
ואפשר
כי
נצה
הרפה
-
הה"א
לנקבה
,
לא
לכנוי;
וממנו
"וישלך
כזית
נצתו"
(איוב
טו
,
לג)].
הוי
ארץ
צלצל
כנפים
-
זאת
הארץ
אשר
מעבר
לנהרי
כוש
היתה
ידועה
אצלם.
וקראה
צלצל
כנפים
,
על
היות
שם
אניות
וספינות
רבות
שבהן
קלעים
עושים
צל
,
כי
היא
יושבת
על
נהרות
רבות
,
כמו
שאמר:
מעבר
לנהרי
כוש;
ולכן
ענינה
לשלוח
בים
שלוחים
באניות
קלות
עשויות
מכלי
גמא;
וכי
כל
הנהרות
הולכים
אל
הים
,
וכן
ענינה
שתמיד
שוטפים
אותה
הנהרות
,
כדרך
כל
עיר
יושבת
על
נהר.
וקרא
זה
הגוי
גוי
ממושך
ומורט
,
מפני
שענינו
שמעט
מעט
,
פעמים
רבות
,
יבוסו
ויבוזו
נהרות
את
ארצו
,
אבל
עם
כל
זה
הם
עם
נורא
ועז.
והעולה
מזה
שזאת
הארץ
,
כלומר
שהיא
בעבר
הרחוק
,
כלומר:
מהנהר
והלאה
,
היה
העם
שבה
,
לרֹב
גבורתו
וגאותו
וגאונו
,
שולח
תמיד
שלוחים
ומלאכים
אל
גוי
ידוע
אצלם
,
שהיה
יושב
מהנהר.
והנה
כי
אותה
הארץ
היתה
מעבידה
ומציקה
אל
זה
הגוי
יום
יום
,
והשם
רצה
שסנחריב
ישחית
הארץ
ההיא
,
ולכן
התנבא
גם
על
זאת
הארץ
,
ואמר:
הוי
וגו'.
אבל
אחר
כך
יפל
סנחריב
,
ויתנשא
השם
כי
יושיע
ירושלם
ויהודה
,
ועל
זה
אמר:
כל
יושבי
תבל
ושוכני
ארץ
וגו'.
ואמר
הנביא
,
כי
אמר
יי'
אליו
וגלה
לו
סודו
,
שרצונו
יתברך
שישקוט
ויביט
במכונו
,
כטעם
"ממכון
שבתו
השגיח"
(תה'
לג
,
יד)
,
כלומר
,
שיביט
בכל
זה
הזדון
שיעשה
סנחריב
ומה
שהוא
עולה
ומצליח
,
ולכן
יכריתהו
ויאבדהו
,
כמו
שאמר:
וכרת
וגו'.
ואולם
אלה
הדמיונים
שאמר:
כחם
צח
עלי
אור
כעב
טל
בחום
קציר
-
הטעם:
ענינים
שהם
סבות
עוזרות
לבשול
התבואות
והפירות
,
כאשר
נהוג
באביב
,
כי
אז
הזמן
חם
וצח
עלי
אור
,
כלומר:
עם
אור
שמש
חזק
,
וכן
עב
טל
,
וכן
חם
קציר;
וכל
זה
משל
,
כי
כמו
זה
היה
ענין
סנחריב;
עד
שיהיה
קרוב
לעשות
פרי
ותבואות
וקרוב
עת
הקציר
,
רק
שהשם
יביט
לזה
,
הנה
הוא
יתברך
לפני
קציר
וגו'
וכרת
וגו'.
גם
דרך
משלים
ודמיונים
אמר:
כי
לפני
קציר
כתם
פרח
ובסר
גמל
יהיה
נצה
-
כלומר:
כי
טרם
שהשלם
הפרח
ושבסר
הגמל
,
יהיה
נצה
,
אז
ימהר
וכרת
הזלזלים
-
וזה
סוג
אל
אשכולות
הענבים
והשבולים
מן
התבואות
,
וכן
הפירות
כלם
,
ובכלל
,
לכל
צמח
ופרי
שאינו
מבושל
,
לפי
שהזוללים
אוכלים
אותם.
והנטישות
הם
הענפים
,
והטעם:
לא
יניח
שיתבשל
הפרי;
והכל
משל
לאבדן
סנחריב
ועמו
בלא
יומו.
ועליו
ועל
עמו
שהיו
כולם
פגרים
מתים
(ראה
יש'
לז
,
לו)
,
אמר:
יעזבו
יחדו
וגו'.
וטעם
וקץ
ותחרף
-
שמוש
פעל
מ'קיץ'
ו'חרף'.
ולכן
בעת
הזאת
,
הנה
זה
הגוי
הנזכר
למעלה
,
גוי
ועם
ממושך
ומורט
,
כי
ראו
נפלאות
השם
,
שהוא
יתברך
השחית
את
הארץ
המכונה
צלצל
כנפים
המציקה
להם
,
וגם
אחר
כן
השחית
את
סנחריב
המציק
לכל
העולם
,
והוא
יתברך
הושיע
ירושלם
ויהודה
,
לכן
יובל
שי
ומנחה
ליי'
צבאות
אל
הר
ציון
מזה
העם;
כי
אמרו
עם
ממושך
וגו'
-
טעמו:
מֵעַם
,
כמו
ומעם
נורא;
וגם
הם
עצמם
יהיו
שי
ומנחה
,
כי
הם
עצמם
יבאו
לעבוד
את
ישראל
והמקדש
,
כל
שכן
שישאו
כסף
ומנחות
למקדש.
כי
לפני
קציר
-
כי
אמהר
לעשות
נקמה
מכל
אותם
האומות
,
כעשב
שהוא
אומלל
ויבש
קודם
שיגיע
לעת
הקציר.
כתם
פרח
-
כיון
שיתם
הפרח
לצאת
,
מיד
יבש
,
ולפני
שיהיה
הנצה
בוסר
גומל
,
כלומר:
קודם
שיראה
הפרי
עשוי
,
ימולל
ויבש
הוא;
כמו
"ויגמל
שקדים"
(במ'
יז
,
כג).
והבוסר
הוא
שיפול
הנץ
,
וגרעיני
הענבים
כבר
הם
נראים
,
והם
בוסר
וראויין
לאכילה.
וכרת
הזלזלים
במזמרות
-
הענפים
,
ואין
לו
דומה.
ואת
הנטישות
הסיר
התז
-
הסיר
אותם
הבורא
והתז
אותם.
נטישות
הם
כמו
"פארות"
(בנוסחנו:
פראות;
יח'
יז
,
ו).
והתז
אין
לו
דומה
במקרא
,
ויש
לו
דומה
בלשון
משנה
(חולין
ב
,
ג):
התיז
את
הראש
בבת
אחת.