תנ"ך - כי־לפני קציר כתם־פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת־הנטישות הסיר התז:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־לִפְנֵ֤י קָצִיר֙ כְּתָם־פֶּ֔רַח וּבֹ֥סֶר גֹּמֵ֖ל יִֽהְיֶ֣ה נִצָּ֑ה וְכָרַ֤ת הַזַּלְזַלִּים֙ בַּמַּזְמֵר֔וֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת הֵסִ֥יר הֵתַֽז: (ישעיהו פרק יח פסוק ה)

טקסט וניקוד:

כִּי־לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם־פֶּרַח וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁוֹת הֵסִיר הֵתַז: (ישעיהו פרק יח פסוק ה)

טקסט בלבד:

כי־לפני קציר כתם־פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת־הנטישות הסיר התז: (ישעיהו פרק יח פסוק ה)

תיקון קוראים:

כי־לפני קציר כתם־פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת־הנטישות הסיר התז: (ישעיהו פרק יח פסוק ה)
אֲרֵי עַד לָא יִמטֵי זְמָן חֲצָדָא אִילָנָא לְאַפרָחָא וְבֻסרָא מִינֵיהּ סְמָדַר וִיקַטֵיל שִׁלטוֹנֵי עַמְמַיָא בְּחַרבָּא וְיָת תַּקִיפַיָא יַעדֵּי וְיַעבַּר :

גמל - ב' (בשני לשונות): יש' יח , ה; מש' יא , יז.

כתם - ל'; גמל - ב'; נצה - ל'; הזלזלים - ל'; במזמרות - ל'; הנטישות - ל'; התז - ל'.

כי לפני בישול קצירו של עשו ושל גוג , טרם תמלא תאותו וסברו שהוא זומם לכלות את אחיו; כתם פרח שלו , ויקרב להתבשל תבואה במלילותיה; ולפני היות נצה של גפנו בוסר גומל - נגמל להיות בוסר הוא כשהענבים מגיעים להיות גסים כ'פול הלבן' (ראה ברכות לו , ב); הוא בוסר הוא 'גירוע'. וכרת הכורת את זלזלי הגפן , הם הזמורות והשריגים , במזמרות - 'שרפיש' בלעז. ואת הנטישות - הן עיקרי הגפנים שקורין 'ציפש' (בלעז). התז - כרת וקיצץ , כלומר: יהרג המלכים והשרים והשליטים של גוג , וחיילותיו של עשו ועוזריו.

כי לפני קציר כתם פרח - כתם פרח התבואה , שזהו סמוך לקציר; ולפני שבוסר גומל יהיה נצה - קודם שבוסר גומל הנצה , שמה שהוא עכשיו נצה , יעשה בוסר גומל; כדרך ענבי הגפן , שכתחלה יצא ציץ ואחר כך יעשה בוסר גומל; הוא שאמרו רבותינו (ראה ברכות לו , ב): הוא בוסר , הוא גירוע , הוא פול הלבן; ובלעז קורין אותו 'אייגרץ'. ובארץ ישראל נעשים הענבים כבר לפני הפסח בוסר גומל , ואז היתה יום מפלתו של סנחריב קודם שיגיע זמן קציר. כתם פרח - כשכלה הפרח מן הפרי קודם שהבוסר יגמל , וטרם שיהא נצה סמדר. וכרת הזלזלים - הם פאורות הגפן שקורין בלעז 'קרייפלונש'. הסיר התז - יכרת יי' אוכלוסי סנחריב , הראשים ודלת ההמון.

כי לפני קציר - כמו "תשלח קציריה" (תה' פ , יב) , והטעם: היות קציר. כתם פרח ובוסר גומל - כמו "ויגמול שקדים" (במ' יז , כג). עודנו יהיה בנצתו , וכרת השם הזלזלים - הם הדבקים עם השרש; ואין למלה הזאת אחות. ואת הנטישות - אותם הבדים הגדולים שנטשו. התז - כמו כרת , ובלשון קדמונינו ז"ל ימצא (חולין ל , ב). ובא פעל עבר אחרי עבר בלא וי"ו דבק , כמו "חמק עבר" (שה"ש ה , ו). וטעם הפסוק: קודם שימלא פרי מחשבותם , יכחדו.

כי לפני קציר - עד שלא בא לידי קציר , כמו "ושדמה לפני קמה" (יש' לז , כז) , כעת תום הפרח והפרי מתגלה , ובסר גמל - שהיה לו לגמול ולבשל , כמו "ויגמל שקדים" (במ' יז , כג) , יהיה נצה - הוא תחלת הפרי , שקורין 'בורייון' (בלעז); אז היה כורת האויב , אותו "עם נורא" (לעיל , ב) , הזלזלים שהבוסר גדל בהם , במזמרות , ואת הנטישות - זמורות המתפשטים , כמו "נטישותיך עברו ים" (יר' מח , לב) , שבהם האשכולות , הסיר התז.

כי לפני קציר - המשיל גוג ומגוג והגויים הבאים עמו על ירושלם לגפן פורח , וכשהשלים הפרח יהיה הנץ , והנץ יהיה בסר , והבסר גומל מעט מעט עד שיהיו ענבים בשולות. וזה משל על גוג ומגוג , שיבאו בעם רב "סוסים ופרשים לבושי מכלול כולם קהל רב צינה ומגן תפשי חרבות" (יח' לח , ד) , וירבו בכל יום , כמו שאמר "פרס כוש ופוט אתם... מגן וכובע" (שם , ה). ופירוש לפני קציר: לפני השלמת קציר; כי חצי ניסן , אייר וחצי סיון יקרא 'עת הקציר' , מארבע עתי השנה , ובחצי סיון יהיה הפרי מהגפנים בסר בארץ ישראל ברוב; וזהו שאמר: יהיה נצה - ששב הנץ להיות בוסר , והבוסר גומל ומתבשל. והטעם , כי כמו שבוסר גומל יהיה קרוב לבישולו , כן גוג ומגוג , כשיהיו קרובים לגמר הצלחתם עד שיכבשו ירושלם "ויצא חצי העיר בגולה" (זכ' יד , ב) , אז "יצא יי' ונלחם בגוים ההם" (שם , ג); וזהו וכרת הזלזלים במזמרות. והזלזלים הם יניקות הגפנים הרכים , והם קרובים להשחת. והנטישות הם ענפים המתפשטים , יקראו 'שלוחות' ויקראו 'נטישות' , כמו שאמר "שלוחותיה נטשו עברו ים" (יש' טז , ח). התז - עניינו: כרת; והוא מפעלי הכפל , שרשו 'תזז'; מדברי רבותינו ז"ל (ראה פר"כ ד , ז ועוד): רוח תזזית. [ונצה - רפה הה"א; "עלתה נצה" (בר' מ , י) - מפיק ה"א; ואפשר כי נצה הרפה - הה"א לנקבה , לא לכנוי; וממנו "וישלך כזית נצתו" (איוב טו , לג)].

הוי ארץ צלצל כנפים - זאת הארץ אשר מעבר לנהרי כוש היתה ידועה אצלם. וקראה צלצל כנפים , על היות שם אניות וספינות רבות שבהן קלעים עושים צל , כי היא יושבת על נהרות רבות , כמו שאמר: מעבר לנהרי כוש; ולכן ענינה לשלוח בים שלוחים באניות קלות עשויות מכלי גמא; וכי כל הנהרות הולכים אל הים , וכן ענינה שתמיד שוטפים אותה הנהרות , כדרך כל עיר יושבת על נהר. וקרא זה הגוי גוי ממושך ומורט , מפני שענינו שמעט מעט , פעמים רבות , יבוסו ויבוזו נהרות את ארצו , אבל עם כל זה הם עם נורא ועז. והעולה מזה שזאת הארץ , כלומר שהיא בעבר הרחוק , כלומר: מהנהר והלאה , היה העם שבה , לרֹב גבורתו וגאותו וגאונו , שולח תמיד שלוחים ומלאכים אל גוי ידוע אצלם , שהיה יושב מהנהר. והנה כי אותה הארץ היתה מעבידה ומציקה אל זה הגוי יום יום , והשם רצה שסנחריב ישחית הארץ ההיא , ולכן התנבא גם על זאת הארץ , ואמר: הוי וגו'. אבל אחר כך יפל סנחריב , ויתנשא השם כי יושיע ירושלם ויהודה , ועל זה אמר: כל יושבי תבל ושוכני ארץ וגו'. ואמר הנביא , כי אמר יי' אליו וגלה לו סודו , שרצונו יתברך שישקוט ויביט במכונו , כטעם "ממכון שבתו השגיח" (תה' לג , יד) , כלומר , שיביט בכל זה הזדון שיעשה סנחריב ומה שהוא עולה ומצליח , ולכן יכריתהו ויאבדהו , כמו שאמר: וכרת וגו'. ואולם אלה הדמיונים שאמר: כחם צח עלי אור כעב טל בחום קציר - הטעם: ענינים שהם סבות עוזרות לבשול התבואות והפירות , כאשר נהוג באביב , כי אז הזמן חם וצח עלי אור , כלומר: עם אור שמש חזק , וכן עב טל , וכן חם קציר; וכל זה משל , כי כמו זה היה ענין סנחריב; עד שיהיה קרוב לעשות פרי ותבואות וקרוב עת הקציר , רק שהשם יביט לזה , הנה הוא יתברך לפני קציר וגו' וכרת וגו'. גם דרך משלים ודמיונים אמר: כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה - כלומר: כי טרם שהשלם הפרח ושבסר הגמל , יהיה נצה , אז ימהר וכרת הזלזלים - וזה סוג אל אשכולות הענבים והשבולים מן התבואות , וכן הפירות כלם , ובכלל , לכל צמח ופרי שאינו מבושל , לפי שהזוללים אוכלים אותם. והנטישות הם הענפים , והטעם: לא יניח שיתבשל הפרי; והכל משל לאבדן סנחריב ועמו בלא יומו. ועליו ועל עמו שהיו כולם פגרים מתים (ראה יש' לז , לו) , אמר: יעזבו יחדו וגו'. וטעם וקץ ותחרף - שמוש פעל מ'קיץ' ו'חרף'. ולכן בעת הזאת , הנה זה הגוי הנזכר למעלה , גוי ועם ממושך ומורט , כי ראו נפלאות השם , שהוא יתברך השחית את הארץ המכונה צלצל כנפים המציקה להם , וגם אחר כן השחית את סנחריב המציק לכל העולם , והוא יתברך הושיע ירושלם ויהודה , לכן יובל שי ומנחה ליי' צבאות אל הר ציון מזה העם; כי אמרו עם ממושך וגו' - טעמו: מֵעַם , כמו ומעם נורא; וגם הם עצמם יהיו שי ומנחה , כי הם עצמם יבאו לעבוד את ישראל והמקדש , כל שכן שישאו כסף ומנחות למקדש.

כי לפני קציר - כי אמהר לעשות נקמה מכל אותם האומות , כעשב שהוא אומלל ויבש קודם שיגיע לעת הקציר. כתם פרח - כיון שיתם הפרח לצאת , מיד יבש , ולפני שיהיה הנצה בוסר גומל , כלומר: קודם שיראה הפרי עשוי , ימולל ויבש הוא; כמו "ויגמל שקדים" (במ' יז , כג). והבוסר הוא שיפול הנץ , וגרעיני הענבים כבר הם נראים , והם בוסר וראויין לאכילה. וכרת הזלזלים במזמרות - הענפים , ואין לו דומה. ואת הנטישות הסיר התז - הסיר אותם הבורא והתז אותם. נטישות הם כמו "פארות" (בנוסחנו: פראות; יח' יז , ו). והתז אין לו דומה במקרא , ויש לו דומה בלשון משנה (חולין ב , ג): התיז את הראש בבת אחת.
ריכוז קישורים