תנ"ך - יעזבו
יחדו
לעיט
הרים
ולבהמת
הארץ
וקץ
עליו
העיט
וכל־בהמת
הארץ
עליו
תחרף:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
יֵעָזְב֤וּ
יַחְדָּו֙
לְעֵ֣יט
הָרִ֔ים
וּֽלְבֶהֱמַ֖ת
הָאָ֑רֶץ
וְקָ֤ץ
עָלָיו֙
הָעַ֔יִט
וְכָל־בֶּהֱמַ֥ת
הָאָ֖רֶץ
עָלָ֥יו
תֶּחֱרָֽף:
ס
(ישעיהו פרק יח פסוק ו)
יֵעָזְבוּ
יַחְדָּו
לְעֵיט
הָרִים
וּלְבֶהֱמַת
הָאָרֶץ
וְקָץ
עָלָיו
הָעַיִט
וְכָל־בֶּהֱמַת
הָאָרֶץ
עָלָיו
תֶּחֱרָף:
ס
(ישעיהו פרק יח פסוק ו)
יעזבו
יחדו
לעיט
הרים
ולבהמת
הארץ
וקץ
עליו
העיט
וכל־בהמת
הארץ
עליו
תחרף:
ס
(ישעיהו פרק יח פסוק ו)
יעזבו
יחדו
לעיט
הרים
ולבהמת
הארץ
וקץ
עליו
העיט
וכל־בהמת
הארץ
עליו
תחרף:
ס
(ישעיהו פרק יח פסוק ו)
יִשׁתַּבקוּן
כַּחדָּא
לְעוֹפָא
דְטוּרַיָא
וְלִבעִירָא
דְּאַרעָא
בְּקֵיטָא
יְהֵי
שָׁרֵי
עֲלוֹהִי
כָּל
עוֹפָא
דִשׁמַיָא
וְכָל
בְּעִירָא
דְאַרעָא
עֲלוֹהִי
יַעבְּדוּן
סִתוָא
:
וקץ
-
ב'
(בקמץ
,
בלישנא):
יש'
ז
,
טז;
יח
,
ו.
העיט
-
ב'
(בקמץ):
בר'
טו
,
יא;
יש'
יח
,
ו.
וקץ
-
ל';
העיט
-
ב'
על
הפגרים;
תחרף
-
ל'.
[יעזבו
יחדו
-
פגריהם.
לעיט
הרים
-
לעוף
הרים.]
וקץ
עליו
-
כל
ימות
הקיץ.
תחרף
-
כל
ימות
החורף.
מיכן
אמרו:
משפט
גוג
לעתיד
לבא
-
שנים
עשר
חדש
(ראה
סע"ר
ג).
יעזבו
יחדו
לעט
(בנוסחנו:
לעיט)
הרים
ולבהמת
הארץ
וקץ
עליו
העיט
וכל
בהמת
הארץ
עליו
תחרף
-
שינתנו
לעוף
השמים
ולבהמת
הארץ
ימי
קיץ
וחורף.
יעזבו
-
זה
מחנה
אשור
הנכחד
ביד
המלאך.
לעיט
-
כמו
"וירד
העיט"
(בר'
טו
,
יא);
על
משקל
"שש"
(אס'
א
,
ו)
,
גם
"שיש"
(דה"א
כט
,
ב).
וקץ
-
מגזרת
'קיץ'
,
תחרף
-
מ'חורף'
,
לאכול
נבלת
המתים.
ועתה
אשקטה
(בנוסחנו:
אשקוטה)
ואניח
חמתי
מהם
,
שיעזבו
גם
הם
לעט
(בנוסחנו:
לעיט)
הרים
,
והיתה
נבלתם
למאכל
לעוף
השמים
ולבהמת
הארץ
בקיץ
ובחרף
(ע"פ
יר'
ז
,
לג).
יעזבו
-
זהו
מחנה
גוג
ומגוג
,
וכן
אמר
בנבואת
יחזקאל
"אמר
לצפור
כל
כנף
ולכל
חית
השדה
הקבצו
ובאו
כולם
האספו
מסביב
על
זבחי
אשר
אני
זובח
לכם"
(יח'
לט
,
יז);
ואמר
כי
הנה
קיץ
וחורף
יהיו
הפגרים
מושלכים.
ובאומרו
העוף
בקיץ
והבהמות
בחורף
,
כי
העופות
יעופו
ברוב
בימי
הקיץ
,
והחיות
ילכו
ברוב
בחורף.
והנה
אמר
בנבואת
יחזקאל
"וקברום
בית
ישראל
למען
טהר
את
הארץ
שבעה
חדשים"
(יח'
לט
,
יב)
,
ואיך
אמר
יעזבו
יחדו
לעיט
הרים
ולבהמת
הארץ?
זה
יהיה
בעוד
שיתעסקו
בקבורתם
,
שהרי
אומר
כי
שבעה
חדשים
יתעסקו
בקבורתם
,
ואע"פ
כן
לא
יוכלו
לקברם
כולם
,
ויאכלו
מהם
העופות
והחיות
בקיץ
ובחורף.
הוי
ארץ
צלצל
כנפים
-
זאת
הארץ
אשר
מעבר
לנהרי
כוש
היתה
ידועה
אצלם.
וקראה
צלצל
כנפים
,
על
היות
שם
אניות
וספינות
רבות
שבהן
קלעים
עושים
צל
,
כי
היא
יושבת
על
נהרות
רבות
,
כמו
שאמר:
מעבר
לנהרי
כוש;
ולכן
ענינה
לשלוח
בים
שלוחים
באניות
קלות
עשויות
מכלי
גמא;
וכי
כל
הנהרות
הולכים
אל
הים
,
וכן
ענינה
שתמיד
שוטפים
אותה
הנהרות
,
כדרך
כל
עיר
יושבת
על
נהר.
וקרא
זה
הגוי
גוי
ממושך
ומורט
,
מפני
שענינו
שמעט
מעט
,
פעמים
רבות
,
יבוסו
ויבוזו
נהרות
את
ארצו
,
אבל
עם
כל
זה
הם
עם
נורא
ועז.
והעולה
מזה
שזאת
הארץ
,
כלומר
שהיא
בעבר
הרחוק
,
כלומר:
מהנהר
והלאה
,
היה
העם
שבה
,
לרֹב
גבורתו
וגאותו
וגאונו
,
שולח
תמיד
שלוחים
ומלאכים
אל
גוי
ידוע
אצלם
,
שהיה
יושב
מהנהר.
והנה
כי
אותה
הארץ
היתה
מעבידה
ומציקה
אל
זה
הגוי
יום
יום
,
והשם
רצה
שסנחריב
ישחית
הארץ
ההיא
,
ולכן
התנבא
גם
על
זאת
הארץ
,
ואמר:
הוי
וגו'.
אבל
אחר
כך
יפל
סנחריב
,
ויתנשא
השם
כי
יושיע
ירושלם
ויהודה
,
ועל
זה
אמר:
כל
יושבי
תבל
ושוכני
ארץ
וגו'.
ואמר
הנביא
,
כי
אמר
יי'
אליו
וגלה
לו
סודו
,
שרצונו
יתברך
שישקוט
ויביט
במכונו
,
כטעם
"ממכון
שבתו
השגיח"
(תה'
לג
,
יד)
,
כלומר
,
שיביט
בכל
זה
הזדון
שיעשה
סנחריב
ומה
שהוא
עולה
ומצליח
,
ולכן
יכריתהו
ויאבדהו
,
כמו
שאמר:
וכרת
וגו'.
ואולם
אלה
הדמיונים
שאמר:
כחם
צח
עלי
אור
כעב
טל
בחום
קציר
-
הטעם:
ענינים
שהם
סבות
עוזרות
לבשול
התבואות
והפירות
,
כאשר
נהוג
באביב
,
כי
אז
הזמן
חם
וצח
עלי
אור
,
כלומר:
עם
אור
שמש
חזק
,
וכן
עב
טל
,
וכן
חם
קציר;
וכל
זה
משל
,
כי
כמו
זה
היה
ענין
סנחריב;
עד
שיהיה
קרוב
לעשות
פרי
ותבואות
וקרוב
עת
הקציר
,
רק
שהשם
יביט
לזה
,
הנה
הוא
יתברך
לפני
קציר
וגו'
וכרת
וגו'.
גם
דרך
משלים
ודמיונים
אמר:
כי
לפני
קציר
כתם
פרח
ובסר
גמל
יהיה
נצה
-
כלומר:
כי
טרם
שהשלם
הפרח
ושבסר
הגמל
,
יהיה
נצה
,
אז
ימהר
וכרת
הזלזלים
-
וזה
סוג
אל
אשכולות
הענבים
והשבולים
מן
התבואות
,
וכן
הפירות
כלם
,
ובכלל
,
לכל
צמח
ופרי
שאינו
מבושל
,
לפי
שהזוללים
אוכלים
אותם.
והנטישות
הם
הענפים
,
והטעם:
לא
יניח
שיתבשל
הפרי;
והכל
משל
לאבדן
סנחריב
ועמו
בלא
יומו.
ועליו
ועל
עמו
שהיו
כולם
פגרים
מתים
(ראה
יש'
לז
,
לו)
,
אמר:
יעזבו
יחדו
וגו'.
וטעם
וקץ
ותחרף
-
שמוש
פעל
מ'קיץ'
ו'חרף'.
ולכן
בעת
הזאת
,
הנה
זה
הגוי
הנזכר
למעלה
,
גוי
ועם
ממושך
ומורט
,
כי
ראו
נפלאות
השם
,
שהוא
יתברך
השחית
את
הארץ
המכונה
צלצל
כנפים
המציקה
להם
,
וגם
אחר
כן
השחית
את
סנחריב
המציק
לכל
העולם
,
והוא
יתברך
הושיע
ירושלם
ויהודה
,
לכן
יובל
שי
ומנחה
ליי'
צבאות
אל
הר
ציון
מזה
העם;
כי
אמרו
עם
ממושך
וגו'
-
טעמו:
מֵעַם
,
כמו
ומעם
נורא;
וגם
הם
עצמם
יהיו
שי
ומנחה
,
כי
הם
עצמם
יבאו
לעבוד
את
ישראל
והמקדש
,
כל
שכן
שישאו
כסף
ומנחות
למקדש.
יעזבו
יחדו
כל
אותן
האומות
לעיט
הרים
-
שלא
יקברו.
וקץ
עליו
העיט
-
שיעמוד
עליו
כל
ימות
הקיץ
,
ובהמת
הארץ
תחרף
עליו
-
תעמוד
עליו
בחורף;
ונפעלו
הקיץ
והחורף.