תנ"ך - ביום
ההוא
נאם
ה'
צבאות
תמוש
היתד
התקועה
במקום
נאמן
ונגדעה
ונפלה
ונכרת
המשא
אשר־עליה
כי
ה'
דבר:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בַּיּ֣וֹם
הַה֗וּא
נְאֻם֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
תָּמוּשׁ֙
הַיָּתֵ֔ד
הַתְּקוּעָ֖ה
בְּמָק֣וֹם
נֶאֱמָ֑ן
וְנִגְדְּעָ֣ה
וְנָפְלָ֗ה
וְנִכְרַת֙
הַמַּשָּׂ֣א
אֲשֶׁר־עָלֶ֔יהָ
כִּ֥י
יְהוָ֖ה
דִּבֵּֽר:
פ
(ישעיהו פרק כב פסוק כה)
בַּיּוֹם
הַהוּא
נְאֻם
יְהוָה
צְבָאוֹת
תָּמוּשׁ
הַיָּתֵד
הַתְּקוּעָה
בְּמָקוֹם
נֶאֱמָן
וְנִגְדְּעָה
וְנָפְלָה
וְנִכְרַת
הַמַּשָּׂא
אֲשֶׁר־עָלֶיהָ
כִּי
יְהוָה
דִּבֵּר:
פ
(ישעיהו פרק כב פסוק כה)
ביום
ההוא
נאם
ה'
צבאות
תמוש
היתד
התקועה
במקום
נאמן
ונגדעה
ונפלה
ונכרת
המשא
אשר־עליה
כי
ה'
דבר:
פ
(ישעיהו פרק כב פסוק כה)
ביום
ההוא
נאם
יהוה
צבאות
תמוש
היתד
התקועה
במקום
נאמן
ונגדעה
ונפלה
ונכרת
המשא
אשר־עליה
כי
יהוה
דבר:
פ
(ישעיהו פרק כב פסוק כה)
בְּעִידָּנָא
הַהוּא
אֲמַר
יְיָ
צְבָאוֹת
יִעדֵּי
אַמַרכַּל
מְהֵימָן
מְשַׁמֵישׁ
בַּאֲתַר
קַיָים
וְיִתקְטֵיף
וְיִפּוֹל
וְתִבטַל
מַטַל
נְבוּאֲתָא
דַעֲלוֹהִי
אֲרֵי
בְמֵימְרָא
דַייָ
גְּזִיר
כֵּין
:
נאם
יי'
צבאות
-
כ"ו:
ראה
יש'
יד
,
כב.
תמוש
-
ג'
(בכתיבים
שונים):
שו'
ו
,
יח;
יש'
כב
,
כה;
מש'
יז
,
יג.
ונכרת
-
ה':
שמ'
ל
,
לג
,
לח;
וי'
יז
,
ד
,
ט;
יש'
כב
,
כה.
תמוש
-
ג';
התקועה
-
ל';
ונכרת
-
ה'.
תמוש
היתד
-
גדולתו
של
שבנא.
ונכרת
המשא
אשר
עליה
-
בני
משפחתו
וסיעתו
הנסמכים
עליו
והתולים
בו
כלי
תפארתם.
ולפי
שדימהו
ליתד
,
דימה
המתפארים
בו
ונשענים
עליו
למשא
שמטעינים
על
היתד.
ויש
פותרים
אותו:
ותתקיים
הנבואה
שנתנבאת
עליו.
ביום
ההוא
נאם
יי'
צבאות
תמוש
היתד
התקועה
במקום
נאמן
-
ביום
ההוא
כשאקח
אליקים
בן
חלקיה
ותקעתיו
יתד
במקום
נאמן
,
ימוש
שבנא
הסוכן
שהיה
עד
עכשיו
תקוע
במקום
נאמן.
ואם
המקום
נאמן
שהיתד
תקוע
בו
,
היאך
ימוש
היתד
,
והלא
היא
תקועה
במקום
חזק
,
שהארץ
קשה
וחזקה
להחזיק
את
היתד?
כלומר:
אם
לא
תנתן
ביד
מלך
אשור
,
איך
ימוש
שבנא
שהוא
ממונה
על
הבית
מתוכה?
ומודיעך
בצדו
איך
תמוש
היתד:
שתהא
היתד
גדועה
מלמעלה
,
אבל
המקום
יעמוד
בחזקתו;
הדא
הוא
דכתיב:
ונגדעה
ונפלה
,
כלומר:
ירושלם
תעמד
בשלותה
,
אבל
שבנא
יבקש
לצאת
מתוכה
ולהשלים
עם
סנחריב
,
ומניח
ירושלם
והולך
לו.
ואמרו
רבותינו
(סנה'
כו
,
א
-
ב):
כשבקש
שבנא
לצאת
מירושלם
עם
תלמידיו
והוא
עבר
לפניהם
,
כיון
שיצא
לו
מירושלם
,
אתא
מלאכא
ואחד
דשא
אבתריה.
אמר
ליה
סנחריב:
משירייתיך
היכא?
אמר
ליה:
בירושלם.
אמר
ליה:
חיוכי
קמחייכת
בי!
צוה
וגררוהו
על
הקוצים
ועל
הברקנים
,
וקשרוהו
בזנבות
סוסים
ואחר
כך
גררוהו
ומת
בידם;
והוא
שאומר
הנביא:
תמוש
היתד
התקועה
במקום
נאמן
ונגדעה
ונפלה
ונכרת
המשא
אשר
עליה
-
שכיון
שימות
שבנא
יפלו
כל
הסמוכין
עליו:
אחיו
ואחיותיו
וכל
יודעיו
לפנים.
עד
כאן
פירשתי
המקרא
אחר
הלוך
המקראות
וחיבורן
ופשוטן
,
עתה
נחזור
למדרש
רבותינו
(ויק"ר
ה
,
ה):
"לך
בא
אל
הסוכן
הזה"
(לעיל
,
טו)
-
היה
רבי
אליעזר
אומר:
כהן
גדול
היה;
רבי
יהודה
ברבי
אמר:
אמרכל
היה.
על
דעתיה
דרבי
אלעזר
-
"והלבשתיו
כתנתך"
(לעיל
,
כא)
,
על
דעתיה
דרבי
יהודה
-
"וממשלתך
אתן
בידו"
(שם).
תני
רבי
חייא:
מפני
מה
קורין
אותו
אמרכל?
שהוא
מר
לכל.
אמר
רבי
ברכיה:
מן
הדא
בסכנין
הוה
,
עלה
ונתמנה
קוזמוקרטורין
בבית
המקדש;
הוא
שהנביא
מקנתרו
ואומר
לו
"מה
לך
פה"
(לעיל
,
טז)
-
איזה
כותל
בנית
כאן?
איזה
עמוד
העמדת
כאן?
איזה
מסמר
קבעת
כאן?
אמר
רבי
אלעזר:
צריך
אדם
שיהא
לו
מסמר
או
יתד
קבוע
בבית
הכנסת
,
כדי
שיזכה
ויקבר
באותו
מקום.
"כי
חצבת
לך
פה
קבר"
(שם)
-
עשה
כמין
שובך
ונתן
קברו
עליו
,
שנאמר
"חצבי
מרום
קברו"
(שם).
רבי
שמעון
בשם
מר
עוקבא
אמר:
ממרום
נחצב
עליו
שלא
יקבר
בארץ
ישראל
,
שנאמר
"חקקי
בסלע
משכן
לו"
(שם).
"כדור
אל
ארץ
רחבת
ידים"
(לעיל
,
יח)
-
כדור
הזה
שמקלעין
אותו
בידים
ואין
מגיע
לארץ;
על
דעתיה
דרבי
אלעזר
-
שהיה
מבזה
את
הקרבנות
,
על
דעתיה
דרבי
יהודה
-
שהיה
מבזה
לשני
אדוניו:
חזקיה
וישעיה.
רבי
ברכיה
בשם
רבי
אבא
בר
כהנא:
מה
עשו
שבנא
ויואח?
נטלו
איגרות
וכתבו:
שבנא
וסיעתו
וכל
בני
המדינות
מבקשים
להשלים
לך
,
ישעיה
וחזקיה
אין
מבקשים
להשלים
לך;
ותחבום
בחלון
בחץ;
הוא
שצפה
דוד
ברוח
הקודש
"כי
הנה
הרשעים
ידרכון
קשת
כוננו
חצם
על
יתר
לירות
במו
אופל
לישרי
לב"
(תה'
יא
,
ב)
-
לשני
ישרי
לב:
חזקיה
וישעיה.
ביום.
תמוש
היתד
-
רמז
לשבנא
,
שהיה
חושב
שהוא
כיתד
תקועה
במקום
נאמן.
ונכרת
המשא
אשר
עליה
-
הם
אנשי
ממשלתו.
אבל
ביום
ההוא
-
שתפול
ירושלם
,
תמוש
היתד
התקועה
לאליקים
,
ונכרת
המשא
שהיא
נושאה
עליה
בתליית
כבוד
בית
אביו;
כלומר:
עד
יום
גלות
הארץ
תהא
ממשלתו
קיימת.
ביום
ההוא...
היתד
התקועה
במקום
נאמן
-
זה
משל
על
שבנא
,
שהיה
סבור
שיהיה
כבודו
קיים
עד
יום
מותו
,
כמו
שאמר
"חצבי
מרום
קברו"
(לעיל
,
טז).
ונכרת
המשא
אשר
עליה
-
כמו
היתד
כשתשבר
ותפול
,
יכרתו
וישברו
הכלים
התלויים
והנשואים
עליה
,
שיפלו
עמה;
כן
כשישבר
שבנא
,
תשבר
עמו
משפחתו
וסיעתו.
היתד
התקועה
-
הוא
שבנא.
ואמר
במקום
נאמן
-
שטעמו:
קיים
,
כי
כן
היה
באותה
שעה
,
גם
היה
לנצח
כפי
מחשבתו;
והקש
על
זה
,
ובאור
זה
הכלל
ימצא
ב'גביע'.
המשא
-
שֵם
דמיון
ראשון
תמורת
שֵם
נגזר
,
כלומר:
הכלים
המורמים
על
היתד
ההוא.
תמוש
היתד
שהיתה
תקועה
במקדש
נאמן
-
הוא
שבנא.
ונכרת
המשא
אשר
עליה
-
כל
כבוד
משפחתו
,
שהיו
נתלים
עליו
ומתכבדין
בו
,
יתבטל.