תנ"ך - הנה ה' בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹשְׁבֶֽיהָ: (ישעיהו פרק כד פסוק א)

טקסט וניקוד:

הִנֵּה יְהוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ: (ישעיהו פרק כד פסוק א)

טקסט בלבד:

הנה ה' בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה: (ישעיהו פרק כד פסוק א)

תיקון קוראים:

הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה: (ישעיהו פרק כד פסוק א)
הָא יְיָ מַבֵּיז יָת אַרעָא וּמָסַר לֵיהּ לְסָנְאָה וְתִחפֵי בַהתָּא אַפֵּי רַברְבַהָא עַל דַּעֲבַרוּ עַל אוֹרָיתָא וִיבַדַּר יָת דְּיָתְבִין בַּהּ :

בוקק - ב': יש' כד , א; הו' י , א.

בוקק - ב' גפן; ובולקה - ל'.

הנה יי' בוקק הארץ - הרי נבואה זו פורענות לישראל , לפי שניבא להם נחמה זו , והם עתידים לראות לפניה צרה רבה , לכך אמר להם: לא לכם אני אומר שתירשוה , כי הנה הקדוש ברוך הוא בוקק ובולק אתכם , והנותרים מכם ליום הגאולה "המה ישאו קולם , ירונו" (להלן , יד) זהו סוף העיניין , ולהם נבאתי הנבואה הטובה. בוקק - מרוקן. ובולקה - מחריבה. ועוה פניה - והבהיל חשוביה; עוה - לשון "נעויתי משמוע" (יש' כא , ג). [

הנה יי' בוקק הארץ - מריק הארץ מטובה ומפריה , ומשים "ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה" (תה' קז , לד). ובולקה - אף הוא לשון 'ומריק'; וכה פתרונו: הנה יי' בוקק הארץ מן העבד וחוזר ובולקה מן האדון; בוקקה מן השפחה ובולקה מן הגבירה; בוקקה מן הקונה ובולקה מן המוכר; בוקקה מן המלוה ובולקה מן הלוה. ועיוה פניה - והגלה עשיריה שעושים פנים לאדמה. ועיוה - פתרון: והגלה , כמו "הנע ועיוה" (יש' לז , יג). והיה כעם ככהן כעבד כאדוניו כשפחה כגברתה - שכשישבום שוביהם אל ארץ האויב יעשו כל הפנים שוות: כעם ככהן , כעבד כאדוניו וגו'; כאשר יגלה זה כן יגלה זה.

הנה. בוקק - כמו 'מריק' , וכמוהו "גפן בוקק" (הו' י , א). ובולקה - כטעם 'מחריבה'; ואחות זאת המלה בספר הזה (נמצא בנח' ב , יא). ועוה - יהפך פניה.

הנה יי' בוקק הארץ - לפי שאמר פורענותה ולא אמר עֲוֹנָה , עכשיו אומר עֲוֹנָהּ. הנה יי' בוקק הארץ - צור; ובולקה - ענין השחתה הם , כמו "כי בקקום בוקקים וזמוריהם שחתו" (נח' ב , ג); ועוה פניה - ולא יהיה לה פרי ותבואה; ומשל הוא.

הנה יי' בוקק - המפרשים פרשו פרשה זו על גלות עשרת השבטים , וכן נראה מדברי רבותינו ז"ל (?) , וכן דעת יונתן. והנכון בעיניי כי היא עתידה , וכן מבואר בסוף הפרשה. בוקק - מריק , כלומר: אני מריק אותה , שתהיה ריקה מאנשיה; אבל "גפן בוקק" (הו' י , א) הוא פעל עומד , וזה - יוצא. ובולקה - גוזר אותה מן היישוב , וכן "ומבוקה ומבולקה" (נח' ב , יא); וכזה העניין בדברי רבותינו ז"ל (ראה חולין יט , א): לא חלק ידענא ולא בלק ידענא; פירוש , שתבלק הטבעת וכורתה. ואדוני אבי ז"ל פרשו עניין פתיחה , מן הערבי 'בלקת אל באב' , רוצה לומר: פתיחת השער; ופירוש ובולקה - פותח אותה , שיצאו אנשיה ממנה. ולזה נטה המתרגם , שתרגם "ובולקה": "ומסר יתה לסנאה". ועוה פניה - על דרך משל: יעוה פני הארץ , שלא ימצא בה כל חי. ויונתן תרגם: "ותחפי בהתא אפי רברבהא על דעברו על אוריתא". וכל אלו המלות אשר זכר בזה הפסוק הם כפל עניין בהשחתת הארץ; וכָפַל העניין במלות שונות כמו שהוא דרך המקרא , וזה לחזק הענין.

הנה יי' בוקק הארץ וגו' - אחר שספר פרטים מעמים שנשחתו על יד מלכות אשור , ישוב עתה לסיים בכלל זה , כאומר: כללו של דבר; ויצרף לזה תוכחות לישראל , שגם הם נשחתו מצד זה המלכות עד סנחריב , רק שנמלטה ירושלם; ובזה הכלל ימשוך זה הנביא דבריו מעתה עד "ויהי בארבע עשרה שנה" וגו' (יש' לו , א).

הנה יי' בוקק הארץ ובולקה - מתנבא עכשיו על מלכות שומרון; ו'בוקק' ו'בולק' לשון 'שממה' הם.
ריכוז קישורים