תנ"ך - אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם־הארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אָבְלָ֤ה נָֽבְלָה֙ הָאָ֔רֶץ אֻמְלְלָ֥ה נָבְלָ֖ה תֵּבֵ֑ל אֻמְלָ֖לוּ מְר֥וֹם עַם־הָאָֽרֶץ: (ישעיהו פרק כד פסוק ד)

טקסט וניקוד:

אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם־הָאָרֶץ: (ישעיהו פרק כד פסוק ד)

טקסט בלבד:

אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם־הארץ: (ישעיהו פרק כד פסוק ד)

תיקון קוראים:

אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם־הארץ: (ישעיהו פרק כד פסוק ד)
אִתאַבַּלַת חֲרוֹבַת אַרעָא צַדִּיאַת חֲרוֹבַת תֵּבֵל סָפוּ תְּקוֹף עַמָא דְאַרעָא :

נבלה - כמו "והעלה נבל" (יר' ח , יג) - לשון 'כמש' ותשות כח. אומללה - לשון שפלות כמו "היהודים האמללים" (נח' ג , לד). תבל - היא ארץ ישראל , שמתובלת במצות הרבה (ראה ספ"ד לז). מרום עם הארץ - גאון עם הארץ.

נבלה הארץ - כמו "כאלה נובלת עליה" (יש' א , ל). אומללה נבלה תבל - אומללה - פתרון: חדלה ליתן פריה שהיתה נהוגה ליתן , וכן "ופרח לבנון אומלל" (נחמ' א , ד) - פסק; בלעז 'פייליד'. אומללו מרום עם - אומלל גבהות האדם ושפל רום אנשים (ע"פ יש' ב , יז).

אבלה - הטעם , על מלך אשור , שהשחית ממלכות רבות. נבלה - מבניין 'נפעל' , כמו "ונבקה רוח" (יש' יט , ז); "ורחבה ונסבה" (יח' מא , ז). ויתכן היות נבלה השני כמו "נבול תבול" (שמ' יח , יח) , מהבניין הקל. אומללו יושבי מרום הארץ.

והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה - עד כאן , שיטת 'מרים שפלים' , מיכן ואילך , שיטת 'משפיל גבוהים'; ואומר שישפיל את הגבוהים ויגביה את השפלים , ולפי שגבהה צור מאד , והוא עֲוֹנָה , וכמו שמוכיח הבוז תבוז - בוז תחת גאוה , וכמו שמוכיח אומללו מרום עם הארץ - נשפלו גבוהי העם.

אבלה - עניינו 'נשחתה' , וכן "אבל תירוש" (להלן , ז). נבלה - כמו 'נפלה' , וכן "כנבול עלה מגפן" (יש' לד , ד). וכפל העניין לחזק. מרום עם הארץ - גדולי כל עם ועם יסופו.

אבלה - היא מענין סוג ההפסד וההשחת; ונקרא המתאונן על מתו 'אבל' , כי הוא משחית נפשו , רוצה לומר: עצמו; וכן "אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל" (איוב יד , כב) , כי אמר 'יכאב' , כטעם "וכל חלקה טובה תכאיבו באבנים" (מ"ב ג , יט) , ואין בשרש 'כאב' , רק ענין אחד; ואמר 'נפשו' , כלומר: עצמו , כמו "לכן הרחיבה שאול נפשה" (יש' ה , יד); ואמר 'תאבל' - לשון נקבה , כמו "נפש כי תגע" (וי' ה , ב); ורבים כן לאין מספר , ובאור זה הכלל ימצא ב'גביע'. מרום - תמורת שֵם נגזר.
ריכוז קישורים