תנ"ך - אבלה
נבלה
הארץ
אמללה
נבלה
תבל
אמללו
מרום
עם־הארץ:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אָבְלָ֤ה
נָֽבְלָה֙
הָאָ֔רֶץ
אֻמְלְלָ֥ה
נָבְלָ֖ה
תֵּבֵ֑ל
אֻמְלָ֖לוּ
מְר֥וֹם
עַם־הָאָֽרֶץ:
(ישעיהו פרק כד פסוק ד)
אָבְלָה
נָבְלָה
הָאָרֶץ
אֻמְלְלָה
נָבְלָה
תֵּבֵל
אֻמְלָלוּ
מְרוֹם
עַם־הָאָרֶץ:
(ישעיהו פרק כד פסוק ד)
אבלה
נבלה
הארץ
אמללה
נבלה
תבל
אמללו
מרום
עם־הארץ:
(ישעיהו פרק כד פסוק ד)
אבלה
נבלה
הארץ
אמללה
נבלה
תבל
אמללו
מרום
עם־הארץ:
(ישעיהו פרק כד פסוק ד)
אִתאַבַּלַת
חֲרוֹבַת
אַרעָא
צַדִּיאַת
חֲרוֹבַת
תֵּבֵל
סָפוּ
תְּקוֹף
עַמָא
דְאַרעָא
:
נבלה
-
כמו
"והעלה
נבל"
(יר'
ח
,
יג)
-
לשון
'כמש'
ותשות
כח.
אומללה
-
לשון
שפלות
כמו
"היהודים
האמללים"
(נח'
ג
,
לד).
תבל
-
היא
ארץ
ישראל
,
שמתובלת
במצות
הרבה
(ראה
ספ"ד
לז).
מרום
עם
הארץ
-
גאון
עם
הארץ.
נבלה
הארץ
-
כמו
"כאלה
נובלת
עליה"
(יש'
א
,
ל).
אומללה
נבלה
תבל
-
אומללה
-
פתרון:
חדלה
ליתן
פריה
שהיתה
נהוגה
ליתן
,
וכן
"ופרח
לבנון
אומלל"
(נחמ'
א
,
ד)
-
פסק;
בלעז
'פייליד'.
אומללו
מרום
עם
-
אומלל
גבהות
האדם
ושפל
רום
אנשים
(ע"פ
יש'
ב
,
יז).
אבלה
-
הטעם
,
על
מלך
אשור
,
שהשחית
ממלכות
רבות.
נבלה
-
מבניין
'נפעל'
,
כמו
"ונבקה
רוח"
(יש'
יט
,
ז);
"ורחבה
ונסבה"
(יח'
מא
,
ז).
ויתכן
היות
נבלה
השני
כמו
"נבול
תבול"
(שמ'
יח
,
יח)
,
מהבניין
הקל.
אומללו
יושבי
מרום
הארץ.
והיה
כעם
ככהן
כעבד
כאדניו
כשפחה
כגברתה
-
עד
כאן
,
שיטת
'מרים
שפלים'
,
מיכן
ואילך
,
שיטת
'משפיל
גבוהים';
ואומר
שישפיל
את
הגבוהים
ויגביה
את
השפלים
,
ולפי
שגבהה
צור
מאד
,
והוא
עֲוֹנָה
,
וכמו
שמוכיח
הבוז
תבוז
-
בוז
תחת
גאוה
,
וכמו
שמוכיח
אומללו
מרום
עם
הארץ
-
נשפלו
גבוהי
העם.
אבלה
-
עניינו
'נשחתה'
,
וכן
"אבל
תירוש"
(להלן
,
ז).
נבלה
-
כמו
'נפלה'
,
וכן
"כנבול
עלה
מגפן"
(יש'
לד
,
ד).
וכפל
העניין
לחזק.
מרום
עם
הארץ
-
גדולי
כל
עם
ועם
יסופו.
אבלה
-
היא
מענין
סוג
ההפסד
וההשחת;
ונקרא
המתאונן
על
מתו
'אבל'
,
כי
הוא
משחית
נפשו
,
רוצה
לומר:
עצמו;
וכן
"אך
בשרו
עליו
יכאב
ונפשו
עליו
תאבל"
(איוב
יד
,
כב)
,
כי
אמר
'יכאב'
,
כטעם
"וכל
חלקה
טובה
תכאיבו
באבנים"
(מ"ב
ג
,
יט)
,
ואין
בשרש
'כאב'
,
רק
ענין
אחד;
ואמר
'נפשו'
,
כלומר:
עצמו
,
כמו
"לכן
הרחיבה
שאול
נפשה"
(יש'
ה
,
יד);
ואמר
'תאבל'
-
לשון
נקבה
,
כמו
"נפש
כי
תגע"
(וי'
ה
,
ב);
ורבים
כן
לאין
מספר
,
ובאור
זה
הכלל
ימצא
ב'גביע'.
מרום
-
תמורת
שֵם
נגזר.