תנ"ך - על־כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על־כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַל־כֵּ֗ן אָלָה֙ אָ֣כְלָה אֶ֔רֶץ וַֽיֶּאְשְׁמ֖וּ יֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ עַל־כֵּ֗ן חָרוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי אֶ֔רֶץ וְנִשְׁאַ֥ר אֱנ֖וֹשׁ מִזְעָֽר: (ישעיהו פרק כד פסוק ו)

טקסט וניקוד:

עַל־כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ עַל־כֵּן חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר: (ישעיהו פרק כד פסוק ו)

טקסט בלבד:

על־כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על־כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער: (ישעיהו פרק כד פסוק ו)

תיקון קוראים:

על־כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על־כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער: (ישעיהו פרק כד פסוק ו)
עַל כֵּין מִן קֳדָם מוֹמֵי דִשׁקַר חֲרוֹבַת אַרעָא וְצַדִּיאוּ דְּיָתְבִין בַּהּ עַל כֵּין סָפוּ יָתְבֵי אַרעָא וְאִשׁתְּאַר אֱנָשָׁא כִּזעֵיר :

ויאשמו - ב': יש' כד , ו; יח' כה , יב. ואחד: ויאשמו (בשווא) - יח' ו , ו.

ויאשמו ב' על כן אשום . וחד למען יחרבו ויאשמו .

אלה אכלה - ל'; ויאשמו - ב'; חרו - ל'.

על כן אלה - בעון שבועת שקר. חרו - לשון יובש וצמא בחום חורב , כמו "נחר מפוח" (יר' ו , כט).

על כן אלה אבלה הארץ (בנוסחנו: אכלה ארץ) - על אשר עברו תורותי אבלה הארץ. ויאשמו יושבי בה - כמו "והאדמה לא תשם" (בר' מז , יט) , שתרגומו: "וארעא לא תבור" (ת"א). על כן חרו - פתרון: נשרפו , כמו "וחרה נחושתה" (יח' כד , יא).

על כן - באלה , חסר בי"ת , כמו "כי ששת ימים" (שמ' כ , יא); ויש אומרים כי תחסר מלת 'תחת' , כמו "ונשלמה פרים שפתינו" (הו' יד , ג). חרו - כמו "וחרה נחשתה" (יח' כד , יא) , כמו 'נשרפו'.

על כן אלה - אלת שבועת הברית שהפרו אכלה וכילתה ארץ צֹר. ויאשמו - עון 'שבועת שקר' קורא 'אשם' , כמו שתראה ב'אשם גזלות' (וי' ה , כ ואי'). חרו - יבש לחלוחיתם , כמו "ועצמי חרה מני חורב" (איוב ל , ל).

על כן - אע"פ שיש שאר עבירות שבעבורם נענשו ישראל ושאר האומות , היא על כולן , שנשבעים בשם האל לשקר , ועליה היא חרבן הארץ ברוב. וכן אמרו רבותינו ז"ל (ראה שבועות לט , א): כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו , וכאן ממנו ומכל העולם כולו , שנאמר "אלה וכחש ורצוח וגנוב" (הו' ד , ב); ונאמר "כי מפני אלה נבלה ארץ" (יר' כג , י). אכלה ארץ - בכ"ף. ויאשמו - בשוא האל"ף והשי"ן , והוא לשון 'שממה'. חרו - עניין 'יובש ושריפה' , רוצה לומר: עניין 'כליון'.

אלה - מטעם "לאלה ולשבועה" (במ' ה , כא) , כי היו נשבעים לשקר. חרו - שרשו 'חרה' , מטעם "ועצמי חרה" (איוב ל , ל).

על כן חרו יושבי ארץ - לשון 'שריפה' , והוא כמו "נחר מפוח מאש" (יר' ו , כט); ומשפטו 'חררו' , ולולי הרי"ש היה נדגש.
ריכוז קישורים