תנ"ך - ה'
בצר
פקדוך
צקון
לחש
מוסרך
למו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
יְהוָ֖ה
בַּצַּ֣ר
פְּקָד֑וּךָ
צָק֣וּן
לַ֔חַשׁ
מוּסָרְךָ֖
לָֽמוֹ:
(ישעיהו פרק כו פסוק טז)
יְהוָה
בַּצַּר
פְּקָדוּךָ
צָקוּן
לַחַשׁ
מוּסָרְךָ
לָמוֹ:
(ישעיהו פרק כו פסוק טז)
ה'
בצר
פקדוך
צקון
לחש
מוסרך
למו:
(ישעיהו פרק כו פסוק טז)
יהוה
בצר
פקדוך
צקון
לחש
מוסרך
למו:
(ישעיהו פרק כו פסוק טז)
יְיָ
בְּעָקָא
הָוַן
דְּכִירִין
לְדַחלְתָך
בְּעָקַתהוֹן
הֲווֹ
מַלְפִין
אֻלפַן
אוֹרָיתָך
בּוּחשַׁי
:
פקדוך
-
ל';
צקון
-
ל';
מוסרך
-
ל'.
יי'
בצר
פקדוך
-
אינם
מהרהרים
אחרי
מדתך.
צקון
לחש
-
שֶפֶך
שיח
ותפלה
,
בהיות
מוסר
ייסוריך
באים
עליהם;
וכך
היא
תפילתם:
יי'
בצר
פקדוך
-
כשישראל
בצרה
הם
פוקדים
אותך
בצום
ובתפילה.
צקון
לחש
-
ישראל
כשהוא
צקון
,
שעומד
בצוקה
,
מתפלל
בלחש
על
מוסרך
שאתה
מטיל
עלימו;
וזהו
צקון
לחש
מוסרך
למו.
יי'
בצרתם
פקדוך
צקון
לחש
-
הנו"ן
נוסף
,
כנו"ן
"אשר
לא
ידעון"
(דב'
ח
,
טז);
והיא
מלה
זרה
,
והיתה
ראויה
להיותה
'יצקו'
,
לכן
באה
חסרת
פ"א
הפועל
,
כמו
"והיום
רד
מאד"
(שו'
יט
,
יא);
והטעם:
כמו
"ולפני
יי'
ישפוך
שיחו"
(תה'
קב
,
א).
וטעם
מוסרך
-
שהיו
אומרים
בלחש
המוסר
שהיית
מייסר
אותם.
יי'
אם
בצר
פקדוך
הגוי
אשר
בחרת
לך
,
אז
"יחיו
מתיך"
(להלן
,
יט)
-
היתה
נגיפתך
בהם
נִגוּף
ורפואה
,
כי
בידך
כח
להמית
ולהחיות;
כך
השיטה.
צקון
לחש
-
אם
במצור
ובמצוק
,
כאשר
יציק
להם
,
יתלחשו
לאמר
"אבל
אשמים
אנחנו"
(בר'
מב
,
כא)
על
מוסרך
שלהם
,
לאמר:
כמו
הרה
שתקריב
ללדת
תחיל
,
תזעק
בחבליה
בבא
בנים
עד
משבר
וכח
איין
ללדה
(ע"פ
יש'
לז
,
ג)
,
כן
היינו
מפניך
יי'
-
שאין
בנו
כח
לישועה
אם
אתה
לא
תושיענו.
יי'
בצר
פקדוך
-
כשהיו
ישראל
בגלות
בצרה
פקדוך
,
כלומר:
אותך
לבדך
פקדו
בעת
צרתם
,
לא
אחר.
צקון
לחש
מוסרך
למו
-
בעת
שהיה
מוסרך
להם
,
הם
היו
שופכים
לפניך
תפילה
,
כי
יודעים
היו
כי
הצרה
הבאה
להם
בגלות
מוסרך
היה
,
ולא
בדרך
מקרה
,
אלא
שהיית
מייסר
אותם
על
עוונם
,
והם
היו
מתודים
ומתפללים
לפניך;
כן
היה
דרכם
וחוקם
כל
זמן
שהיו
בגלות.
צקון
-
הנו"ן
נוספת
,
כנו"ן
"אשר
לא
ידעון
אבותיך"
(דב'
ח
,
טז);
והוא
חסר
פ"א
הפועל
ושרשו
'יצק'.
ולחש
-
פירוש:
תפילה
,
נקראת
כן
לפי
שהיא
נאמרת
בלחש.
ויונתן
תרגם:
"יי'
בעקא
הוו
דכירין
לדחלתך
,
בעקתהון
הוו
מלפין
אולפן
אוריתך
בחשאי"
,
רוצה
לומר:
השמד
בגלות
,
כשהיו
גוזרין
עליהם
שלא
ללמוד
תורה
ושלא
לעשות
המצוות
,
והם
היו
לומדין
התורה
ועושין
המצות
בחשאי.
יי'
בצר
וגו'
-
זה
קריאה
מן
הנביא
לשם
,
עם
צחות
דבור
,
כי
מנהגינו
אשר
בצר
לנו
נתפלל
מאד
תפלות
ארכות
,
וביום
טובה
-
תפלה
קצרה
,
תפלת
הדרך.
פקדוך
-
זכרו
בני
יהודה
אותך.
צקון
-
כמו
'יצקון'
,
והטעם:
שפכו
לפניך
שיחה
ותפלה.
ויותר
מפורש
בחזקיה
(דה"ב
לב
,
כ).
מוסרך
למו
-
כי
מוסרך
למו
,
כי
היו
בצרה
מסנחריב
,
כמו
שיפרש.
יי'
בצר
פקדנוך
(בנוסחנו:
פקדוך)
-
כשיש
צרה
לישראל
פוקדים
אותך.
צקון
לחש
מוסרך
למו
-
הנו"ן
יתירה
,
כמו
נו"ן
"ירביון"
(דב'
ח
,
יג)
,
והוא
'צקו
לחש'
-
שפכו
לחשם
לפניך;
בעת
שמוסרך
למו
-
שאתה
מייסרם
,
הם
מתפללים
אליך.