תנ"ך - ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יְהוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָרְךָ֖ לָֽמוֹ: (ישעיהו פרק כו פסוק טז)

טקסט וניקוד:

יְהוָה בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ: (ישעיהו פרק כו פסוק טז)

טקסט בלבד:

ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו: (ישעיהו פרק כו פסוק טז)

תיקון קוראים:

יהוה בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו: (ישעיהו פרק כו פסוק טז)
יְיָ בְּעָקָא הָוַן דְּכִירִין לְדַחלְתָך בְּעָקַתהוֹן הֲווֹ מַלְפִין אֻלפַן אוֹרָיתָך בּוּחשַׁי :

פקדוך - ל'; צקון - ל'; מוסרך - ל'.

יי' בצר פקדוך - אינם מהרהרים אחרי מדתך. צקון לחש - שֶפֶך שיח ותפלה , בהיות מוסר ייסוריך באים עליהם; וכך היא תפילתם:

יי' בצר פקדוך - כשישראל בצרה הם פוקדים אותך בצום ובתפילה. צקון לחש - ישראל כשהוא צקון , שעומד בצוקה , מתפלל בלחש על מוסרך שאתה מטיל עלימו; וזהו צקון לחש מוסרך למו.

יי' בצרתם פקדוך צקון לחש - הנו"ן נוסף , כנו"ן "אשר לא ידעון" (דב' ח , טז); והיא מלה זרה , והיתה ראויה להיותה 'יצקו' , לכן באה חסרת פ"א הפועל , כמו "והיום רד מאד" (שו' יט , יא); והטעם: כמו "ולפני יי' ישפוך שיחו" (תה' קב , א). וטעם מוסרך - שהיו אומרים בלחש המוסר שהיית מייסר אותם.

יי' אם בצר פקדוך הגוי אשר בחרת לך , אז "יחיו מתיך" (להלן , יט) - היתה נגיפתך בהם נִגוּף ורפואה , כי בידך כח להמית ולהחיות; כך השיטה. צקון לחש - אם במצור ובמצוק , כאשר יציק להם , יתלחשו לאמר "אבל אשמים אנחנו" (בר' מב , כא) על מוסרך שלהם , לאמר: כמו הרה שתקריב ללדת תחיל , תזעק בחבליה בבא בנים עד משבר וכח איין ללדה (ע"פ יש' לז , ג) , כן היינו מפניך יי' - שאין בנו כח לישועה אם אתה לא תושיענו.

יי' בצר פקדוך - כשהיו ישראל בגלות בצרה פקדוך , כלומר: אותך לבדך פקדו בעת צרתם , לא אחר. צקון לחש מוסרך למו - בעת שהיה מוסרך להם , הם היו שופכים לפניך תפילה , כי יודעים היו כי הצרה הבאה להם בגלות מוסרך היה , ולא בדרך מקרה , אלא שהיית מייסר אותם על עוונם , והם היו מתודים ומתפללים לפניך; כן היה דרכם וחוקם כל זמן שהיו בגלות. צקון - הנו"ן נוספת , כנו"ן "אשר לא ידעון אבותיך" (דב' ח , טז); והוא חסר פ"א הפועל ושרשו 'יצק'. ולחש - פירוש: תפילה , נקראת כן לפי שהיא נאמרת בלחש. ויונתן תרגם: "יי' בעקא הוו דכירין לדחלתך , בעקתהון הוו מלפין אולפן אוריתך בחשאי" , רוצה לומר: השמד בגלות , כשהיו גוזרין עליהם שלא ללמוד תורה ושלא לעשות המצוות , והם היו לומדין התורה ועושין המצות בחשאי.

יי' בצר וגו' - זה קריאה מן הנביא לשם , עם צחות דבור , כי מנהגינו אשר בצר לנו נתפלל מאד תפלות ארכות , וביום טובה - תפלה קצרה , תפלת הדרך. פקדוך - זכרו בני יהודה אותך. צקון - כמו 'יצקון' , והטעם: שפכו לפניך שיחה ותפלה. ויותר מפורש בחזקיה (דה"ב לב , כ). מוסרך למו - כי מוסרך למו , כי היו בצרה מסנחריב , כמו שיפרש.

יי' בצר פקדנוך (בנוסחנו: פקדוך) - כשיש צרה לישראל פוקדים אותך. צקון לחש מוסרך למו - הנו"ן יתירה , כמו נו"ן "ירביון" (דב' ח , יג) , והוא 'צקו לחש' - שפכו לחשם לפניך; בעת שמוסרך למו - שאתה מייסרם , הם מתפללים אליך.
ריכוז קישורים