תנ"ך - יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵלָתִ֖י יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שֹׁכְנֵ֣י עָפָ֗ר כִּ֣י טַ֤ל אוֹרֹת֙ טַלֶּ֔ךָ וָאָ֖רֶץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל: פ (ישעיהו פרק כו פסוק יט)

טקסט וניקוד:

יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל: פ (ישעיהו פרק כו פסוק יט)

טקסט בלבד:

יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל: פ (ישעיהו פרק כו פסוק יט)

תיקון קוראים:

יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל: פ (ישעיהו פרק כו פסוק יט)
אַתּ הוּא מָחֵי מָיְתִין גַּרמֵי נְבֵילַתהוֹן אַתּ מְקִים יֵיחוֹן וִישַׁבְּחוּן קֳדָמָך כָּל דַּהֲווֹ רְמַן בְּעַפרָא אֲרֵי טַל נֵיהוֹר טַלָך לְעָבְדֵי אוֹרָיתָך וְרַשִׁיעַיָא דִּיהַבתָּא לְהוֹן גְּבוּרָן וְאִנוּן עֲבַרוּ עַל מֵימְרָך לְגֵיהִנָם תִּמסַר :

יחיו - ז': ראה לעיל , יד. מתיך - ד': בר' כג , ו (פעמיים) , יא; יש' כו , יט. יקומון - ז': דב' לג , יא; ש"ב כב , לט; יש' כו , יט; תה' לה , יא; דנ' ז , י , יז , כד. הקיצו - ב': יש' כו , יט; יואל א , ה. אורת - ב' (בכתיבים שונים , בשני לשונות): מ"ב ד , לט; יש' כו , יט. וארץ - ג' (בקמץ): יש' כו , יט; סה , יז; מש' כה , ג. (וכל 'שמים וארץ' דכותהון).

יחיו - ז'; מתיך - ד'; יקומון - ז'; הקיצו - ב'; אורת - ב'; טלך - ל'; וארץ - ג'.

יחיו מתיך - למעלה התפלל שלא יחיו הרשעים , וכאן התפלל שיחיו הצדיקים: בבקשה ממך , יחיו אותן שמומתין עליך; יצא דבר מלכות מלפניך לומר: נבלתי יקומון , נבלות עמי שנבלו עצמן עלי , להם תהי תקומה. זו חילוף למה שכתוב למעלה (לעיל , יד) רפאים בל יקומו , אבל אילו יקומון. הקיצו ורננו - כל זה אמור להם: הקיצו ורננו - לשון ציווי הוא זה. כי טל אורות טלך - כי נאה לך לעשות כן , שיהא טל תורתך ומצוותיך להם טל של אור. וארץ רפאים תפיל - ולארץ ולעפר תפיל את הרפאים , שריפו ידיהם מתורתך (ראה כתובות קיא , ב). רפאים תפיל - לפי שאמר בל יפלו יושבי תבל , חזר ואמר: אתה הַפִּילֵם , אם אין בצדקותינו כדי להפילם.

יחיו מתיך - לפי שנתנבא למעלה על אומות העולם "מתים בל יחיו" (לעיל , יד) , אמר על ישראל: יחיו מתיך הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך - שמֵתֵי ישראל עתידין לעלות מקבריהם כיבש חציר , שהוא מתחדש ועולה בפני הטל. אורות זה - לשון גשמים הוא , כמדתימר "ועתה לא ראו אור" (איוב לז , כא). וארץ רפאים תפיל - רפאים הנזכרים למעלה (פס' יד) , הם הם מתי אומות העולם , לארץ אתה עתיד להפילם , שמשמתים אינם עתידים לעלות. [רפאים - לשון 'רפיון'.]

יחיו רק מתיך - הכ"ף לנכח השם - הם יחיו; ולפי דעת הכל , שזה רמז לתחיית המתים. ויש אומרים שהוא הפך "מתים בל יחיו" (לעיל , יד): כי הנה אדונינו מתו , ואנחנו שהיינו חשובים כמתים , היינו חיים. נבלתי - היו"ד סימן הנביא , כי הוא מישראל , וכן הוא: יחיו מתיך ומתי נבלתי יקומון , כאילו קול ישמעו לאמר: הקיצו. כי טל אורות - טל עם אורה , הוא טלך; והכ"ף לנוכח השם. ויש אומרים , כי אורות - צמחים , כמו "ללקט אורות" (מ"ב ד , לט) , והם צמחים יסבו כנגד השמש והירח. וארץ - נפתח הוי"ו , להורות על ה"א הדעת הנעדר: והארץ תפיל הרפאים ממנה , "כנפל אשת" (תה' נח , ט). ויש אומרים: אתה לבדך החיית מתיך , כי תולדת הארץ להפיל המתים בתוכה.

שהרינו , חלנו , כעת שילדנו , הבל ורוח הייתה לנו לידתנו , שעוד אנו כואבים כבראשונה ועוד נהפכו עלינו צירינו , שאין בנו כח לעשות לנו ישועה ורוחה. ובל יפלו ויפלאו לעשות ישבי תבל , אם אתה לא תושיע ותפליא. אם כך "פקדוך בצר" (לעיל , טז) , וכך היו מכירים כחך וגבורתך , אז יחיו מתיך - אותם אשר המתה ברעה ביד אויביהם. נבלתי - רִפְאֵי עמי אשר רפו ונבלו ברעה. 'נבלה' ו'רפאה' - משמע אחד , שכל רפה נובל ונופל. יקומון - כי בידך כח להמית ולהחיות. כי טל אורות ובקרים , שכל הדשאים יציצו ויחליפו גזע על ידו , שמוליד ומצמיח מן הארץ דשא ועשב , כן היה להם טל תחייתך , להוציא שכני עפר מן הארץ להחיותם. טל אורות - 'רושיאה מטינבלא' (בלעז). וארץ - והארץ , שאין אנו עושים ישועות ופלא על רפאים שיקומו ויחיו , תפליא ותושיע; יפלו - כמו "ויפלו מאד בעיניהם" בעזרא (ראה נחמ' ו , טז) , שהוא כמו 'ויפלאו'; וכפל הוא על ישועות וארץ , ומוסב על ישועות בל נעשה ארץ ובל יפלו ישבי תבל. וגם יש לפותרו: והארץ , אשר לא נעשה בה ישועה ופלא , תחנה מחנה הרפאים אשר יקומו , כענין "ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד" (יח' לז , י). תפיל - כמו "על פני כל אחיו נפל" (בר' כה , יח); ו"הנפלים עליו מבנימן" (ראה שו' כ , מו); ועכשיו הוא מענין כי טל אורות טלך; ועכשיו שלא פקדוך בצר ענשת אותם. ואומר לישראל: אחרי אשר לא פקדת אלהיך בצר , וגזר עליך עונש על שעמדת במרדך ולא נכנעת לפניו , זו היא תקנתך:

יחיו מתיך - אומר: אז בעת הישועה יחיו מתיך; כי עתיד הקדוש ברוך הוא להחיות מתים בעת הישועה , וכן אמר בנבואת דניאל "ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו" (דנ' יב , ב). וכבר כתבנו בתחילת פרשה זו שהיא "ביום ההוא יושר השיר הזה" (לעיל , א) , והשיר הוא עניין הפרשה הזאת עד זה הפסוק. ואמר: אז יחיו מתיך - והכינוי הוא כנגד האל , רוצה לומר: הצדיקים שהם לאל; כי תחיית המתים , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה כתובות קיא , א) , לצדיקים ולא לרשעים; וכן נראה מזה הפסוק שאמר מתיך , וכן מנבואת דניאל שאמר "ורבים" (יב , ב). ואמר נבלתי יקומון - וחסר 'עם' או כ"ף: 'כנבלתי' או 'עם נבלתי'; אמר: כשתקום נבלתי מן העפר , יקומו גם כן שאר הצדיקים. והוא היה בוטח באמת שיקום , כי היה יודע בעצמו שהוא צדיק. הקיצו ורננו - ויאמרו אחד לחבירו: הקיצו ורננו שוכני עפר; או יצא קול מן השמים ויאמר להם זה. כי טל אורות טלך - אורות - ירקות , כמו "ללקט אורות" (מ"ב ד , לט); אומר על דרך משל: טל הראוי לירקות הוא טלך - כמו שהטל מחייה הירקות ומצמיחם , כן טלך; אומר כנגד השם שיחייה המתים. וארץ רפאים תפיל - הארץ תשליך המתים ממנה לחוץ , לשון 'האשה המפלת' (ראה גיטין לא , ב). וארץ - כמו 'והארץ' , נחסרה ממנו ה"א הידיעה. או יהיה תי"ו תפיל כנגד האל , אמר: אתה תחיה מתיך , אבל הרשעים , והם הרפאים , תפיל אותם לארץ , ועוד לא תחיה אותם. ויונתן תרגם: "את הוא מחיה מתין גרמי נבלתהון את מקים , ייחון דשבחן קדמך כל דהוו רמן בעפרא , ארי טל נהור טלך לעבדי אוריתך , ורשיעיא דיהבת להון גבורה ואינון עברו על מימרך לגיהנם תמסר".

יחיו מתיך - ישראל שהיו מתים בגלות , שפעל השם להם כמשל יחזקאל (לז) , כמו שפרש הוא עצמו בסוף דבריו. ואין לנו פירוש בדברי שום מחבר ספר , רק מה שעשה הוא , כי זה יהיה ספר אחר; ואיך שיהיה , הנה עם כל זה , הרשות בידינו לצרף לזה יעוד תחית המתים , שאין בה ספק אצל הפילוסופים היהודים יותר מזולתם; ובאור יותר 'אוצר יי'' יבא. אורות - משרש 'אור' , ואע"פ שהמפרשים עשו בזה ששה ענינים נבדלים (ראה שרשים: 'אור') , דע כי אין בזה , רק ענין אחד: 'אורה' ממש; והאש נקרא 'אוּר' מצד היותו מאיר , ויש לו אוֹר , כמו שמפורסם במה שאצלנו; וגם רבותינו השלמים אמרו על הירקות (ראה יומא יח , ב): למה נקרא שמם 'אורות'? מפני שמאירות את העינים. והקש על זה בכל לשון העברי , ולא אוכל להאריך תמיד. ואולם לפי דעתי , סמך בזה טל לאורות , שהוא קבוץ 'אורה' , להודיע כי אינו , רק הוית מטר חלוש מאד , כמו שבאר ארסטו ואמר , ולכן הורה על יום צח. ומה מאד הפליגו רבותינו ז"ל שאמרו (ראה חגיגה יב , ב): טל - שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו את המתים; אך לא כמו שיובן זה אצל אשתי כאלו נתעלפה , כי יותר ראוי כמו שהובן אצל המורה , יעוין בספרו (פה"מ סנה' י). וארץ - ולארץ. תפיל - רמז לשם יתברך. ואמר רפאים - שכן הם אחרי נפלם; ורבים כן.

יהי רצון שיחיו מתיך , ויראו את ישועתך ולא תאבד תקוותם , ונבלתי יקומון. ואמור להם: הקיצו ורננו שוכני עפר: כי טל אורות הוא טלך שתחיה בו את המתים. אורות - 'עננים' , כמו "יפיץ ענן אורו" (איוב לז , יא). אבל מתי הגוים אל יחיו , אלא וארץ רפאים של גוים תפיל.
ריכוז קישורים