תנ"ך - בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּסַאסֳּאָ֖ה בְּשַׁלְחָ֣הּ תְּרִיבֶ֑נָּה הָגָ֛ה בְּרוּח֥וֹ הַקָּשָׁ֖ה בְּי֥וֹם קָדִֽים: (ישעיהו פרק כז פסוק ח)

טקסט וניקוד:

בְּסַאסֳּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים: (ישעיהו פרק כז פסוק ח)

טקסט בלבד:

בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים: (ישעיהו פרק כז פסוק ח)

תיקון קוראים:

בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים: (ישעיהו פרק כז פסוק ח)
בְּסָתָא דַהֲוֵיתָא כָּאֵיל בַּהּ יְכִילוּן לָך דַּהֲוֵיתָא שָׁלַח וּמעִיק לְהוֹן מֵיגֵי עֲלֵיהוֹן בְּמִילָא מַתקֵיף עֲלֵיהוֹן בְּיוֹם לְוָט :

בסאסאה - ל'; בשלחה - ל'; הגה - ל'.

בסאסאה - באותה מדה. בשלחה תריבנה - כששילחה מצרים את ישראל , תריבנה סאת המדה בסאה שלה. הגה ברוחו הקשה - הגה - דיבר בדברו הקשה. ביום קדים - ביום "ויולך את הים ברוח קדים עזה" (שמ' יד , כא).

בסאסאה בשלחה תריבנה - סאה בסאה דנה הקדוש ברוך הוא. בשלחה - "בשלח פרעה את העם" (שמ' יג , יז). הגה ברוחו הקשה - שיברה בים ברוחו הקשה , ביום שהוליך "את הים ברוח קדים עזה" (שמ' יד , כא).

בסאסאה - רובי המפרשים אמרו שהוא מגזרת "סאה" (מ"ב ז , א) , והטעם: מדה. והיא מלה כפולה , כמו "ירקרק" (וי' יג , מט); "מטלטלך" (יש' כב , יז). ה"א תריבנה - על שמרון , והנה אחר כן: "כי עיר בצורה" (להלן , י). בשלחה - יש אומרים (השרשים: 'שלח') , כי היא השחיתה עצמה בכלי מלחמתה , כמו "ובעד השלח יפלו" (יואל ב , ח). והנכון , שהוא מגזרת "שלחיך" (שה"ש ד , יג) , והעד: ביום קדים; והנה הוא כן: במדה שמדדה לנפשה , כי מריבה עשתה אפילו עם אנשי כפריה , והם שלחה , על כן הגה השם אותה; כמו "אשר הוגה מן המסלה" (ש"ב כ , יג) , והנה הה"א תחת יו"ד השורש , כמו "ידו הדה" (יש' יא , ח). ביום קדים - רוח מזרחית.

ותראו אם מעולם היה לי חמה עליו להכרית הכל כמו על שאר אומות: אם הכיתיו כּמּכּה שהכה אותו מכהו? אם כהרג שנהרג מאויביו הורג ממני? שאף כשייסרתיו על ידי האומות , לא להשמיד , אלא כך צויתי לגוי המיסרו: בסאסאה - במדה תריב את הארץ. והיאך? בשילוחי ענפיה ודליותיה , כלומר: בְּעָשְׁרָהּ ובכבודה , להשפיל ולהכניע בעמל לבה , לשוב אלי; וכן אומר בסנחריב "הוי אשור שבט אפי" וגו' "בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלול שלל ולבוז בז ולשומו מרמס... והוא לא כן ידמה... יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט" (יש' י , ה - ז) , והגה - והִיפך ועִקֵּר גוף הנטיעה בכעסו , ברוחו הקשה - כמו "ברוח קדים עזה" (שמ' יד , כא); "אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" (זכ' א , טו). ומפרש מליצת בסאסאה בשלחה תריבנה , שצוה לשבט אפו ולמטה זעמו , שכך צוהו: לכן , על שחטא יעקב בני , בזאת יכפר עונו: בשומו כל אבני מזבח - כלומר: הכניעהו והשפילהו שישוב אלי , ויכתת הדק כל אבני מזבחותיו כאבני סיד הנשרפות ומנופצות לעפר , שלא יקומו אשרים וחמנים; בזאת... וזה - ולא להשמיד ולהכרית.

בסאסאה - עניינו מן "סאה" (מ"ב ז , א) , והוא כפול הפ"א והעי"ן; והוא שם לבד , אין בו כינוי לנקבה , כי הה"א רפה. אמר: לא עשה האל עם ישראל כמו שעשה עם אויביו , ששפך חמתו עליהם ואבדם מן העולם; לא עשה כן עם ישראל , אלא כשהיו חוטאים לפניו , במדה נפרע מהם , לא יותר מן המדה , שהיא 'שפיכת חמה' , אלא במדה: "קו לקו" (יש' כח , י) , הוא נפרע מהם. והמדה שהוא שולח להם תריבנה - כלומר: תריב כנסת ישראל בשלחה - והוא כלל לשדות התבואה ולעצי הפרי , כלומר , ששולח להם השדפון וירקון , ארבה וחסיל (ע"פ דה"ב ו , כח) וכיוצא בהם. הגה ברוחו הקשה - הסיר הפרי ברוחו הקשה שמשיב בהם. ביום קדים - ביום שנושבת רוח קדים קשה , רוחו הוא ששולח להם להנקם מהם , לאבד תבואתם ופירותיהם; לא שישפוך חמתו עליהם בלא מידה עד שיכלם , זה לא יעשה האל עם ישראל , וזהו שהקדים "חמה אין לי" , "הכמכת מכהו" (לעיל , ד , ז). 'ושלח' הוא שֵם על הגנות ושדות התבואה , כמו "ברכת השלח לגן המלך" (נח' ג , טו); "שלחיך פרדס רמונים" (שה"ש ד , יג). ואדוני אבי ז"ל פירש הפסוק כן: במדה שמדדה רצית לריב אותה ולשפטה , ובשלחה - ובחרבה רצית להורגה , לדון אותה באש כמדת סדום , כי מעשיהם היו כמעשיהם; לולי שחמל האל , והגה האש והסירה ברוח קדים עזה (ע"פ שמ' יד , כא) לאחר שנזרקה על העיר , כמו שמפורש ביחזקאל (י , ב , ז). הגה - עניין 'הסרה' , כמו "הגו סיגים מכסף" (מש' כה , ד); "הגו רשע לפני מלך" (שם , ה).

בסאסאה וגו' - הטעם: אבל בסאסאה וגו'. כטעם "ויסרתיך למשפט" (יר' ל , יא) , כלומר: יסורין ותוכחות. וטעם זה הלשון , כמו מליצת רבותינו ז"ל (סוטה ח , ב): במדה שאדם מודד , בה מודדין לו. וטעם בשלחה - בהיותה משלחת עצמה להפקר ולעונות , כטעם "נער משולח" (מש' כט , טז). ות"ו תריבנה - לנכח השם; ואין לתמוה על שנוי הרמיזות , פעם לנכח , פעם לנסתר , פעם ליחיד , פעם לרבים , כי הכל נכון מאד וצח במליצות , גם לפי העברי גם לפי ההגיון , וכל שכן לדורשים. וטעם תריבנה - תעשה אתה , השם , מריבה עם זאת העדה , כטעם "תריבנו על מי מריבה" (דב' לג , ח). והעולה מזה הוא כטעם "כי... עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם" (יש' נט , ב) , אבל זה אע"פ כן לא עשה בם , רק גערות , ולכן אמר: תריבנה. ואמר כנגד השם: הגה ברוחו הקשה ביום קדים - כי זאת הרוח קשה מאד , כטעם "רוח קדים חרישית" (יונה ד , ח) , ותאר הרע ברוח קדים קשה. ופירוש הגה - מסוג 'יציאה'; וכן כל שרש זה אין בו , רק ענין אחד , כמו שהודעתיך שכן דעתי בכל התורה והמקרא , ואין ביניהם , רק קרוב אל דיוק אבו חאמד (אלגזאלי) בשמות הנרדפים , ואין זה מקום ביאורו.

בסאסאה... תריבנה - כמידתה , ובכלי זיינה תריבנה; ונכפל הסמ"ך של'סאה'. ובשלחה הוא כמו "איש שלחו בידו" (דה"ב כג , י). הגה הבורא ברוחו הקשה ביום קדים , כדכתיב "ויולך יי' את הים ברוח קדים" (שמ' יד , כא); והגה הוא כמו "כאשר יהגה האריה על טרפו" (יש' לא , ד); וטיבעם בים , כמו שהיה מטביע הוא את זכוריהם ביאור.
ריכוז קישורים