תנ"ך - הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא־שמנים הלומי יין:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

ה֗וֹי עֲטֶ֤רֶת גֵּאוּת֙ שִׁכֹּרֵ֣י אֶפְרַ֔יִם וְצִ֥יץ נֹבֵ֖ל צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֑וֹ אֲשֶׁ֛ר עַל־רֹ֥אשׁ גֵּֽיא־שְׁמָנִ֖ים הֲל֥וּמֵי יָֽיִן: (ישעיהו פרק כח פסוק א)

טקסט וניקוד:

הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ גֵּיא־שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן: (ישעיהו פרק כח פסוק א)

טקסט בלבד:

הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא־שמנים הלומי יין: (ישעיהו פרק כח פסוק א)

תיקון קוראים:

הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא־שמנים הלומי יין: (ישעיהו פרק כח פסוק א)
יֵי דְּיָהֵיב כִּתרָא לְגֵיוְתָנָא טַפשָׁא רַבָּא דְיִשׂרָאֵל וְיָהֵיב מַצנַפתָּא לְרַשִׁיעַיָא דְּבֵית מַקדְּשָׁא תֻּשׁבַּחתֵּיהּ דְּעַל רֵישׁ חִילָא שַׁמִינָא כְּתִישֵׁי חֲמַר :

שכרי - ליתא חסר וחד מלא: יש' כח , א , ג. שכרי - ב' חסר בלישנא: ש"א כה , לו; יש' כח , א.

שכרי - ל' חס' וחד מל'; הלומי - ל'.

שכורי אפרים - שהיו משתכרין ביין טוב של מדינת פרוגית , כדאמרינן (ראה שבת קמז , ב): מיא דדימסית וחמרא דפרוגיתא קפחו עשרת השבטים. וציץ נובל צבי תפארתו - מצב מטע תפארתו יהי ציץ הפרח שלו נובל; אשר נטועים על ראש גיא שמנים - היא כנרת , שפירותיה מתוקים , ושם הולמים עצמם ביין. הלומי יין - "כתישי חמר" (ת"י). וציץ נובל - הן תאנים המתקלקלות , כמו ששנינו בברכות (מ , ב): על הנובלות; ופירשום רבותינו: בושלי כמרא. ציץ - נץ; כדמתרגמינן "ויצץ ציץ": "ואנץ נץ" (במ' יז , כג). [ויש עוד לפתור צבי תפארתו אשר על ראש וגו' עטרת צבי התפארת אשר על ראש עשרת השבטים הנמשחים בגאות ראשי שמנים , כמו שנאמר "ראשית שמנים ימשחו" (עמ' ו , ו); גיא - לשון 'גאוה' , כמו "שמענו גאון מואב גיא מאד" (יש' טז , ו). ואותו הצבי הוא לפניי כציצת נובל , תהיה כביכורה וגו'. הלומי יין - כן קורא אותן על שם שכרותן , שנאמר בהם "השותים במזרקי יין" (עמ' ו , ו).]

הוי עטרת גיאות שכורי אפרים - אוי להם לשונאיהם של ישראל , הם עשרת השבטים שמתעטרים ומתגאים ביינם ומשתכרים , ואת פועל יי' לא הביטו (ע"פ יש' ה , יב). וציץ נובל צבי תפארתו. וציץ - פרי שמתפארים בו. נובל הוא פרי , כמו ששנינו (משנה ברכות ו , ב): 'על הנובלות הוא אומר: ברוך שהכל נהיה בדברו'. אשר על ראש גיא שמנים - פתרון: הוי לעטרת המונחת על ראש שכורי אפרים היושבים בגיא שמנים - היושבים על ים כנרת , היא ים גינוסר , שמגדלה פירות שמנים ומתוקים , והיא קפחה עשרת השבטים מישראל. הלומי יין - מלוקים ומשוברים , לא מכת שבר ולא מכת חרב , אלא מהלומי ייו; כמו "והלמה סיסרא" (שו' ה , כו) , וכן "אז הלמו עקבי סוס" (שם , כב); לשון 'הכאה'.

הוי... שכורי אפרים - שהיו השרים מתעסקים ביין. צבי - כמו "לצבי ולכבוד" (יש' ד , ב). וטעם עטרת - על המלוכה. ראש גיא שמנים - ראש - כמו "ראשי בשמים" (שה"ש ד , יד). וכל כך היו רבים עד ששב כמו גיא , כמו "ונשב בגיא" (דב' ג , כט); ויש אומרים (ראה רס"ג תרגום): כמו "גא מאד" (יש' טז , ו) , שהוא חסר ה"א. הלומי יין - כמו "הלמוני בל ידעתי" (מש' כג , לה).

הוי עטרת גאות שכורי אפרים - עד כאן דבר דרך משל ועל גלות בבל: "לך עמי בא בחדריך" (יש' כו , כ) , "על לויתן נחש בריח" (יש' כז , א) , "כרם חמר ענו לה" (שם , ב) , "יציץ ופרח" (שם , ו); ועכשיו מדבר אותו הענין על אותו שבימיו. וכלפי שאמר שהבאים ונסתרים ונכנעים מפני זעמו , "ישרש" (שם) ו"יציץ ופרח" (שם) בכרמו , אומר עתה: הוי על אותם שמתגאים בעשרם וכבודם , ואינם חרדים לבא להיחבאות מפני זעמו , מגובה רוחם; כי הם לא ישרשו ולא יציצו ויפרחו בכרמי , שאף ציץ פרחם יהא נובל מהם. ו"לשאר עמו" (להלן , ה) - הנחבאים מפני זעמי וחרדים על דבריי , אהיה להם "לעטרת צבי" (שם) , ולא לציץ נובל כמותם; כן השיטה. הוי על עטרת גאות שכורי אפרים , שעל ידי שמחת לבב שהיין משמח ומטיב לבם , אינם חרדים לדברי להסתר מפני זעמי , אלא מתגאים כנגד נביאיי על עשרם וכבודם כטוב לבם. הוי להם! וציץ נבל יהיה לו , כציץ העשב המיפה אותו , שהוא בראשו כעטרה ולמחר ימולל ויבול , כן יבול מהם מהרה קיום העמדת העטרה שהוא מתפאר בה שתתקיים לו לעולם , העטרה אשר על ראש בני גיא שמנים , שיהו הלומי יין בראשם במקום העטרה , כענין "הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי" (מש' כג , לה). גיא שמנים - מקום מובחר הוא , 'אלפא' ליין , והוא 'בקרן בן שמן' הנזכר ב"כרם היה לידידי בקרן בן שמן" (יש' ה , א) , כי כן שיחת ישעיה , שכל ארץ ישראל מדמה לאותו מקום; ו'עטרה' מדמה ל'ציץ פרח העשב' המקפת ראשו כעטרה. ומה 'הוי על העטרה'? הנה שער קטב חזק ואמץ ליי' , כענין "וסער מתחלל על ראש רשעים יחול" (יר' כג , יט) , כזרם ברד הבא בסערה , וקוטב וטורף וממית אדם ובהמה אשר ימצא בשדה , כן יהא קוטב והולם אותם בראשם; והקטב הוא הלומי יין שאמר; ולבד הקטב וההלימה , יהיה כזרם מים כבירים שוטפים , להוריד מראשותיהם עטרת תפארתם ארצה. והיאך? שבידם יניחו לארץ עטרת ראשם , הם בעצמם , מרוב צרה , כענין "גזי נזרך והשליכי" (יר' ז , כט); "ויגז את ראשו" (איוב א , כ). ואחרי שהונחה לארץ , תרמסנה עטרותיהם ברגלים לבוז ולקלון.

הוי עטרת גאות - עתה דבר על אנשי זמנו במלכות אפרים , על השבטים שלא גלו עדיין , והיו מתענגים בטובה שהיתה להם , והיה כל עסקם במאכל ובמשתה ובתענוג בשמן המבושם , עד שהיו באים לידי שכרות , ומקיאים ויוצאים כדרך השיכורים; והיו נמשכים אחר הנאות העולם , ושכחו האל ומצותיו , כמו שאמר "שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו" וגו' (דב' לב , טו); ואמרו רבותינו ז"ל (ראה שבת קמז , ב): חמרא דפרוגיתא ומיא דרומסית הם קפחו עשרת השבטים מישראל. ואמר הנביא עליהם הוי עטרת גאות על דרך משל , כי מן הגאוה היו עושים עטרה להם והיו מתפארים בעשרם ובתענוגם. ודמה חמדתם והתפארותם כציץ העשב או האילן שהוא יפה בצאתו , וכשהרוח נושבת בו הוא נובל ונופל לארץ , והנה נשחת יפיו ושב עפר; כן יהיה צבי תפארת אפרים ועטרת גאותם. ואמר אפרים , כי הוא ראש ממלכת ישראל. צבי - פירוש: חפץ וחמדה ופאר , כמו "צבי היא לכל הארצות" (יח' כ , ו). ואמר אשר על ראש - פירוש: עטרת הגאות וציץ התפארת שהיא על ראש השכורים האלה שהם הלומי יין - כלומר: מוכי היין , שהיין מכה אותם לארץ , שנופלים שכורים מתגוללים בקיאם ובצאתם. וקרא ראשם גיא שמנים - על דרך הפלגה , מרוב השמן המבושם שיוצקים על ראשם , כאלו היא גיא מליאה מים. ועתה אומר להם מה סוף תענוגם , ואמר: הנה חזק ואמיץ ליי' - הנה יום חזק ליי' שיבא עליהם כזרם ברד , שמפיל האילנות ומשברם. שער קטב - וכשער קטב; וכ"ף כזרם עומדת במקום שנים. ושער הוא אומר על רוח סערה שקוטב וכורת הכל. ועוד המשילוֹ לזרם מים כבירים שיבאו וישטפו כל אשר יעברו עליהם ויפילו האילנות הגבוהים; כן זה היום החזק והאמיץ. הניח לארץ - כמו 'יניח' , עבר במקום עתיד , וכמוהו רבים. אמר שזה היום החזק יניח עטרת גאותם לארץ ביד - כלומר: בחזקה.

הוי עטרת וגו' - זה דרשה אחרת , אבל הכל מכלל הכונה האחת , והוא להוכיח ישראל מעונותם , ולדבר להם על אבדן עשרת השבטים ביד מלכי אשור; רק ביום ההוא ימלט יהודה , כמו שיאמר "ביום ההוא יהיה יי' לצבי" וגו' (ראה להלן , ה) , כלומר , כי שלמנאצר לא השחית בכלל שבט יהודה ובנימין. רק בעבור ש"גם אלה" שני השבטים "ביין שגו" וגו' (להלן , ז) , לכן באחרית "וכשלו אחור... ונלכדו" (להלן , יג) על יד סנחריב , זולתי עיר ירושלם. וגם בירושלם עצמה היו כתות רעות , כמו שקדם (ראה יש' כב , יג) , ולכן יאמר "לכן שמעו דבר יי' אנשי לצון מושלי העם הזה אשר בירושלם" וגו' (להלן , יד). והכל מין כונת הענין הנמשך. וציץ - כטעם "ויוצא פרח ויצץ ציץ" (במ' יז , כג). שמנים - מטעם 'שמן' ו'שומן'; כי זה כל תאותם.

הוי עטרת גאות שכורי אפרים - מתנבא עכשיו על מלכות שומרון. וציץ נובל עתיד להיות צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים - העטרה שעל ראש המלכים המשוחים בשמן , והיו מתגאים בזו העטרה , עתידה שתפול מראשם.
ריכוז קישורים