תנ"ך - הוי
עטרת
גאות
שכרי
אפרים
וציץ
נבל
צבי
תפארתו
אשר
על־ראש
גיא־שמנים
הלומי
יין:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
ה֗וֹי
עֲטֶ֤רֶת
גֵּאוּת֙
שִׁכֹּרֵ֣י
אֶפְרַ֔יִם
וְצִ֥יץ
נֹבֵ֖ל
צְבִ֣י
תִפְאַרְתּ֑וֹ
אֲשֶׁ֛ר
עַל־רֹ֥אשׁ
גֵּֽיא־שְׁמָנִ֖ים
הֲל֥וּמֵי
יָֽיִן:
(ישעיהו פרק כח פסוק א)
הוֹי
עֲטֶרֶת
גֵּאוּת
שִׁכֹּרֵי
אֶפְרַיִם
וְצִיץ
נֹבֵל
צְבִי
תִפְאַרְתּוֹ
אֲשֶׁר
עַל־רֹאשׁ
גֵּיא־שְׁמָנִים
הֲלוּמֵי
יָיִן:
(ישעיהו פרק כח פסוק א)
הוי
עטרת
גאות
שכרי
אפרים
וציץ
נבל
צבי
תפארתו
אשר
על־ראש
גיא־שמנים
הלומי
יין:
(ישעיהו פרק כח פסוק א)
הוי
עטרת
גאות
שכרי
אפרים
וציץ
נבל
צבי
תפארתו
אשר
על־ראש
גיא־שמנים
הלומי
יין:
(ישעיהו פרק כח פסוק א)
יֵי
דְּיָהֵיב
כִּתרָא
לְגֵיוְתָנָא
טַפשָׁא
רַבָּא
דְיִשׂרָאֵל
וְיָהֵיב
מַצנַפתָּא
לְרַשִׁיעַיָא
דְּבֵית
מַקדְּשָׁא
תֻּשׁבַּחתֵּיהּ
דְּעַל
רֵישׁ
חִילָא
שַׁמִינָא
כְּתִישֵׁי
חֲמַר
:
שכרי
-
ליתא
חסר
וחד
מלא:
יש'
כח
,
א
,
ג.
שכרי
-
ב'
חסר
בלישנא:
ש"א
כה
,
לו;
יש'
כח
,
א.
שכרי
-
ל'
חס'
וחד
מל';
הלומי
-
ל'.
שכורי
אפרים
-
שהיו
משתכרין
ביין
טוב
של
מדינת
פרוגית
,
כדאמרינן
(ראה
שבת
קמז
,
ב):
מיא
דדימסית
וחמרא
דפרוגיתא
קפחו
עשרת
השבטים.
וציץ
נובל
צבי
תפארתו
-
מצב
מטע
תפארתו
יהי
ציץ
הפרח
שלו
נובל;
אשר
נטועים
על
ראש
גיא
שמנים
-
היא
כנרת
,
שפירותיה
מתוקים
,
ושם
הולמים
עצמם
ביין.
הלומי
יין
-
"כתישי
חמר"
(ת"י).
וציץ
נובל
-
הן
תאנים
המתקלקלות
,
כמו
ששנינו
בברכות
(מ
,
ב):
על
הנובלות;
ופירשום
רבותינו:
בושלי
כמרא.
ציץ
-
נץ;
כדמתרגמינן
"ויצץ
ציץ":
"ואנץ
נץ"
(במ'
יז
,
כג).
[ויש
עוד
לפתור
צבי
תפארתו
אשר
על
ראש
וגו'
עטרת
צבי
התפארת
אשר
על
ראש
עשרת
השבטים
הנמשחים
בגאות
ראשי
שמנים
,
כמו
שנאמר
"ראשית
שמנים
ימשחו"
(עמ'
ו
,
ו);
גיא
-
לשון
'גאוה'
,
כמו
"שמענו
גאון
מואב
גיא
מאד"
(יש'
טז
,
ו).
ואותו
הצבי
הוא
לפניי
כציצת
נובל
,
תהיה
כביכורה
וגו'.
הלומי
יין
-
כן
קורא
אותן
על
שם
שכרותן
,
שנאמר
בהם
"השותים
במזרקי
יין"
(עמ'
ו
,
ו).]
הוי
עטרת
גיאות
שכורי
אפרים
-
אוי
להם
לשונאיהם
של
ישראל
,
הם
עשרת
השבטים
שמתעטרים
ומתגאים
ביינם
ומשתכרים
,
ואת
פועל
יי'
לא
הביטו
(ע"פ
יש'
ה
,
יב).
וציץ
נובל
צבי
תפארתו.
וציץ
-
פרי
שמתפארים
בו.
נובל
הוא
פרי
,
כמו
ששנינו
(משנה
ברכות
ו
,
ב):
'על
הנובלות
הוא
אומר:
ברוך
שהכל
נהיה
בדברו'.
אשר
על
ראש
גיא
שמנים
-
פתרון:
הוי
לעטרת
המונחת
על
ראש
שכורי
אפרים
היושבים
בגיא
שמנים
-
היושבים
על
ים
כנרת
,
היא
ים
גינוסר
,
שמגדלה
פירות
שמנים
ומתוקים
,
והיא
קפחה
עשרת
השבטים
מישראל.
הלומי
יין
-
מלוקים
ומשוברים
,
לא
מכת
שבר
ולא
מכת
חרב
,
אלא
מהלומי
ייו;
כמו
"והלמה
סיסרא"
(שו'
ה
,
כו)
,
וכן
"אז
הלמו
עקבי
סוס"
(שם
,
כב);
לשון
'הכאה'.
הוי...
שכורי
אפרים
-
שהיו
השרים
מתעסקים
ביין.
צבי
-
כמו
"לצבי
ולכבוד"
(יש'
ד
,
ב).
וטעם
עטרת
-
על
המלוכה.
ראש
גיא
שמנים
-
ראש
-
כמו
"ראשי
בשמים"
(שה"ש
ד
,
יד).
וכל
כך
היו
רבים
עד
ששב
כמו
גיא
,
כמו
"ונשב
בגיא"
(דב'
ג
,
כט);
ויש
אומרים
(ראה
רס"ג
תרגום):
כמו
"גא
מאד"
(יש'
טז
,
ו)
,
שהוא
חסר
ה"א.
הלומי
יין
-
כמו
"הלמוני
בל
ידעתי"
(מש'
כג
,
לה).
הוי
עטרת
גאות
שכורי
אפרים
-
עד
כאן
דבר
דרך
משל
ועל
גלות
בבל:
"לך
עמי
בא
בחדריך"
(יש'
כו
,
כ)
,
"על
לויתן
נחש
בריח"
(יש'
כז
,
א)
,
"כרם
חמר
ענו
לה"
(שם
,
ב)
,
"יציץ
ופרח"
(שם
,
ו);
ועכשיו
מדבר
אותו
הענין
על
אותו
שבימיו.
וכלפי
שאמר
שהבאים
ונסתרים
ונכנעים
מפני
זעמו
,
"ישרש"
(שם)
ו"יציץ
ופרח"
(שם)
בכרמו
,
אומר
עתה:
הוי
על
אותם
שמתגאים
בעשרם
וכבודם
,
ואינם
חרדים
לבא
להיחבאות
מפני
זעמו
,
מגובה
רוחם;
כי
הם
לא
ישרשו
ולא
יציצו
ויפרחו
בכרמי
,
שאף
ציץ
פרחם
יהא
נובל
מהם.
ו"לשאר
עמו"
(להלן
,
ה)
-
הנחבאים
מפני
זעמי
וחרדים
על
דבריי
,
אהיה
להם
"לעטרת
צבי"
(שם)
,
ולא
לציץ
נובל
כמותם;
כן
השיטה.
הוי
על
עטרת
גאות
שכורי
אפרים
,
שעל
ידי
שמחת
לבב
שהיין
משמח
ומטיב
לבם
,
אינם
חרדים
לדברי
להסתר
מפני
זעמי
,
אלא
מתגאים
כנגד
נביאיי
על
עשרם
וכבודם
כטוב
לבם.
הוי
להם!
וציץ
נבל
יהיה
לו
,
כציץ
העשב
המיפה
אותו
,
שהוא
בראשו
כעטרה
ולמחר
ימולל
ויבול
,
כן
יבול
מהם
מהרה
קיום
העמדת
העטרה
שהוא
מתפאר
בה
שתתקיים
לו
לעולם
,
העטרה
אשר
על
ראש
בני
גיא
שמנים
,
שיהו
הלומי
יין
בראשם
במקום
העטרה
,
כענין
"הכוני
בל
חליתי
הלמוני
בל
ידעתי"
(מש'
כג
,
לה).
גיא
שמנים
-
מקום
מובחר
הוא
,
'אלפא'
ליין
,
והוא
'בקרן
בן
שמן'
הנזכר
ב"כרם
היה
לידידי
בקרן
בן
שמן"
(יש'
ה
,
א)
,
כי
כן
שיחת
ישעיה
,
שכל
ארץ
ישראל
מדמה
לאותו
מקום;
ו'עטרה'
מדמה
ל'ציץ
פרח
העשב'
המקפת
ראשו
כעטרה.
ומה
'הוי
על
העטרה'?
הנה
שער
קטב
חזק
ואמץ
ליי'
,
כענין
"וסער
מתחלל
על
ראש
רשעים
יחול"
(יר'
כג
,
יט)
,
כזרם
ברד
הבא
בסערה
,
וקוטב
וטורף
וממית
אדם
ובהמה
אשר
ימצא
בשדה
,
כן
יהא
קוטב
והולם
אותם
בראשם;
והקטב
הוא
הלומי
יין
שאמר;
ולבד
הקטב
וההלימה
,
יהיה
כזרם
מים
כבירים
שוטפים
,
להוריד
מראשותיהם
עטרת
תפארתם
ארצה.
והיאך?
שבידם
יניחו
לארץ
עטרת
ראשם
,
הם
בעצמם
,
מרוב
צרה
,
כענין
"גזי
נזרך
והשליכי"
(יר'
ז
,
כט);
"ויגז
את
ראשו"
(איוב
א
,
כ).
ואחרי
שהונחה
לארץ
,
תרמסנה
עטרותיהם
ברגלים
לבוז
ולקלון.
הוי
עטרת
גאות
-
עתה
דבר
על
אנשי
זמנו
במלכות
אפרים
,
על
השבטים
שלא
גלו
עדיין
,
והיו
מתענגים
בטובה
שהיתה
להם
,
והיה
כל
עסקם
במאכל
ובמשתה
ובתענוג
בשמן
המבושם
,
עד
שהיו
באים
לידי
שכרות
,
ומקיאים
ויוצאים
כדרך
השיכורים;
והיו
נמשכים
אחר
הנאות
העולם
,
ושכחו
האל
ומצותיו
,
כמו
שאמר
"שמנת
עבית
כשית
ויטש
אלוה
עשהו"
וגו'
(דב'
לב
,
טו);
ואמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
שבת
קמז
,
ב):
חמרא
דפרוגיתא
ומיא
דרומסית
הם
קפחו
עשרת
השבטים
מישראל.
ואמר
הנביא
עליהם
הוי
עטרת
גאות
על
דרך
משל
,
כי
מן
הגאוה
היו
עושים
עטרה
להם
והיו
מתפארים
בעשרם
ובתענוגם.
ודמה
חמדתם
והתפארותם
כציץ
העשב
או
האילן
שהוא
יפה
בצאתו
,
וכשהרוח
נושבת
בו
הוא
נובל
ונופל
לארץ
,
והנה
נשחת
יפיו
ושב
עפר;
כן
יהיה
צבי
תפארת
אפרים
ועטרת
גאותם.
ואמר
אפרים
,
כי
הוא
ראש
ממלכת
ישראל.
צבי
-
פירוש:
חפץ
וחמדה
ופאר
,
כמו
"צבי
היא
לכל
הארצות"
(יח'
כ
,
ו).
ואמר
אשר
על
ראש
-
פירוש:
עטרת
הגאות
וציץ
התפארת
שהיא
על
ראש
השכורים
האלה
שהם
הלומי
יין
-
כלומר:
מוכי
היין
,
שהיין
מכה
אותם
לארץ
,
שנופלים
שכורים
מתגוללים
בקיאם
ובצאתם.
וקרא
ראשם
גיא
שמנים
-
על
דרך
הפלגה
,
מרוב
השמן
המבושם
שיוצקים
על
ראשם
,
כאלו
היא
גיא
מליאה
מים.
ועתה
אומר
להם
מה
סוף
תענוגם
,
ואמר:
הנה
חזק
ואמיץ
ליי'
-
הנה
יום
חזק
ליי'
שיבא
עליהם
כזרם
ברד
,
שמפיל
האילנות
ומשברם.
שער
קטב
-
וכשער
קטב;
וכ"ף
כזרם
עומדת
במקום
שנים.
ושער
הוא
אומר
על
רוח
סערה
שקוטב
וכורת
הכל.
ועוד
המשילוֹ
לזרם
מים
כבירים
שיבאו
וישטפו
כל
אשר
יעברו
עליהם
ויפילו
האילנות
הגבוהים;
כן
זה
היום
החזק
והאמיץ.
הניח
לארץ
-
כמו
'יניח'
,
עבר
במקום
עתיד
,
וכמוהו
רבים.
אמר
שזה
היום
החזק
יניח
עטרת
גאותם
לארץ
ביד
-
כלומר:
בחזקה.
הוי
עטרת
וגו'
-
זה
דרשה
אחרת
,
אבל
הכל
מכלל
הכונה
האחת
,
והוא
להוכיח
ישראל
מעונותם
,
ולדבר
להם
על
אבדן
עשרת
השבטים
ביד
מלכי
אשור;
רק
ביום
ההוא
ימלט
יהודה
,
כמו
שיאמר
"ביום
ההוא
יהיה
יי'
לצבי"
וגו'
(ראה
להלן
,
ה)
,
כלומר
,
כי
שלמנאצר
לא
השחית
בכלל
שבט
יהודה
ובנימין.
רק
בעבור
ש"גם
אלה"
שני
השבטים
"ביין
שגו"
וגו'
(להלן
,
ז)
,
לכן
באחרית
"וכשלו
אחור...
ונלכדו"
(להלן
,
יג)
על
יד
סנחריב
,
זולתי
עיר
ירושלם.
וגם
בירושלם
עצמה
היו
כתות
רעות
,
כמו
שקדם
(ראה
יש'
כב
,
יג)
,
ולכן
יאמר
"לכן
שמעו
דבר
יי'
אנשי
לצון
מושלי
העם
הזה
אשר
בירושלם"
וגו'
(להלן
,
יד).
והכל
מין
כונת
הענין
הנמשך.
וציץ
-
כטעם
"ויוצא
פרח
ויצץ
ציץ"
(במ'
יז
,
כג).
שמנים
-
מטעם
'שמן'
ו'שומן';
כי
זה
כל
תאותם.
הוי
עטרת
גאות
שכורי
אפרים
-
מתנבא
עכשיו
על
מלכות
שומרון.
וציץ
נובל
עתיד
להיות
צבי
תפארתו
אשר
על
ראש
גיא
שמנים
-
העטרה
שעל
ראש
המלכים
המשוחים
בשמן
,
והיו
מתגאים
בזו
העטרה
,
עתידה
שתפול
מראשם.