תנ"ך - ישעיהו פרק כח פסוק ד - והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְֽהָ֨יְתָ֜ה צִיצַ֤ת נֹבֵל֙ צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹ֖אשׁ גֵּ֣יא שְׁמָנִ֑ים כְּבִכּוּרָהּ֙ בְּטֶ֣רֶם קַ֔יִץ אֲשֶׁ֨ר יִרְאֶ֤ה הָרֹאֶה֙ אוֹתָ֔הּ בְּעוֹדָ֥הּ בְּכַפּ֖וֹ יִבְלָעֶֽנָּה: ס (ישעיהו פרק כח פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה: ס (ישעיהו פרק כח פסוק ד)

טקסט בלבד:

והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה: ס (ישעיהו פרק כח פסוק ד)

תיקון קוראים:

והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה: ס (ישעיהו פרק כח פסוק ד)
וִיהֵי דְּיָהֵיב מַצנַפתָּא לְרַשִׁיעַיָא דְּבֵית מַקדְּשָׁא תֻּשׁבַּחתֵּיהּ דְּעַל רֵישׁ חִילָא שַׁמִינָא כְּבָכְרָא עַד לָא קֵיטָא דְּאִם יִחזֵי דְחָזֵי יָתַהּ כְּאִילוּ הִיא בִּידֵיהּ יִבלְעִינַהּ :

אותה - ג' מלא בסיפרא: יש' כז , יא; כח , ד; לז , כו. אותה - י"ב מלא (בלישנא): ראה יש' כז , כא. אותה - י"ג מלא (בלישנא): ראה יש' כז , כא.

ציצת - ל'; כבכורה - ל'; אותה - ג' מל' בסיפ'; בעודה - ל'; יבלענה - ל'.

כבכורה בטרם קיץ - כבישולה של תאינת 'ציץ נובל' בטרם קיץ - [קודם] עת בישול שאר התאנים , אשר מתוך שהיא בכירה קופץ עליה ובולעה בעודה בכפו , כך "וישקוד יי' על הרעה ויביאה עלינו" (דנ' ט , יד).

והיתה ציצת נובל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים כביכורה בטרם קיץ - [לשון כנען 'ליטו';] קודם שיגיע זמן הבישול. אשר יראה הרואה אותה בעודה בכפו יבלענה - כך יבלעום האומות.

והיתה ציצת נובל - כאילו אמר: זה הציץ שיהיה נובל; כמו "בת בבל השדודה" (תה' קלז , ח). או ציצת עלה נובל; והוא הנכון. כבכורה - היא התאנה הבכורה בטרם בוא פרי הקיץ.

והיתה ציצת נבל צבי תפארתו - כשתבול , יבאו בזזים לאלתר ויחטפוה; הוא שיחטפו עשרם וכבודם , והוא הניבול. כבכורה - על ציצת נובל מוסב , כבכורי הציצה. בטרם קיץ - עד שלא תתבשל לגמרי. אשר אם יראה הרואה אותה בראשיתה , יחטפנה ויבלענה בעודה בכפו - שבא לתולשה , עד שלא יתלשנה ממש , יבלענה; ואין לומר בכפו - כמו "כפות תמרים" (וי' כג , מ) , שאין לשון הכתובים נכון.

והיתה ציצת נובל - נזכר בלשון זכר "ציץ" (לעיל , א) , ובלשון נקבה ציצת , וכן 'נץ' (ראה בר' מ , י) ו"נצה" (יש' יח , ה). וציצת אינו סמוך , אלא התי"ו תבא במקומות רבים במקום ה"א , כמו "עגלת שלישיה" (יש' טו , ה); "אל תתני פוגת לך" (איכה ב , יח); והדומים להם , כמו שכתבנו 'בספר מכלל' (יג , ב). ולפי שנזכר ה'ציץ' זכר ונקבה , אמר והיתה ואמר נובל. עוד דמה ציץ תפארתם לבכורה בטרם קיץ , ואמר כבכורה בטרם קיץ , כלומר: התאנה הבכורה בטרם שיצאו פירות הקיץ; כלומר: הבכורה שתצא בתחילה , בני אדם קופצים עליה לקחתה , והרואה אותה בתחלה לוקט אותה , ובעודה בכפו יבלענה - כלומר: בזמן שתהיה בכפו תכף יבלענה מרוב חמדתו אותה. כן יהיה עושר אפרים וטובם , יבלעם האויב במהרה. כבכורה - במפיק ה"א; ואינה לכינוי , רק היא לתפארת הקריאה , כמו "ותעלומה יוציא אור" (איוב כח , יא); "וגולה על ראשה" (זכ' ד , ב). ואדוני אבי ז"ל פירש: בכפו - ענף , כמו "וכפתו לא רעננה" (איוב טו , לב); כלומר: כשיראה אותה בענף , שם בענף יבלענה מרוב תאותו לה. ויונתן תרגם: "כאלו היא בידיה יבלעינה".

ציצת נובל צבי תפארתו - כמו שקדם "ציץ נובל צבי תפארתו" (לעיל , א). בכפו - היותר נאות אצלי , שהכנוי אל הרואה. ודרך כל אדם , כי יראה תאנים טובים מבושלים , על דרך משל , שהוא תאב לאכלם , ותכף יעלה על האילן עם סל קטן כנהוג , ללקוט ולאספם בסל כדי שיאכלם יחד אחר רדתו במתון , כי כן המנהג לכל לוקטי פירות באילן; אבל לוקט הבכורים תגבר תאותו , עד שלא ימתין בכדי שֶיֵעָשוּ , אבל בעודה בכפו יבלענה; כן חפץ זה האויב מאד לכלות את ישראל , עשרת השבטים , ויי' שלחו.

והיתה ציצית (לפנינו: ציצת) נובל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים - העטרה שבראש גאות המלכים המשוחים , שצבי תפארתו דומה לציצית נובל - כמו "ציץ" (לעיל , א) - כך תהיה אותה העטרה. כביכורה בטרם קיץ - שבעודה בכפו יבלענה האדם , כך תהיה אותה העטרה שלהם מבולעת מיד במלכי אשור.