תנ"ך - ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר אֲדנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה: (ישעיהו פרק כט פסוק יג)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֲדנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: (ישעיהו פרק כט פסוק יג)

טקסט בלבד:

ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה: (ישעיהו פרק כט פסוק יג)

תיקון קוראים:

ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה: (ישעיהו פרק כט פסוק יג)
וַאֲמַר יְיָ חֲלָף דְּאִתרָרַב עַמָא הָדֵין בְּפוּמְהוֹן וּבסִפוָתְהוֹן מְיַקְרִין קֳדָמַי וְלִיבְּהוֹן אִתרַחַק מִדַּחלְתִי וַהֲוָת דַּחלַתהוֹן קֳדָמַי כְּתַפקֵידַת גֻּברִין מַלְפִין :

אדני - קל"ד (בלישנא): ראה יש' ג , יז. מלמדה - ב': יש' כט , יג; הו' י , יא.

מלמדה ב' ויאמר ואפרים .

כבדוני - ל'; רחק - ל'; מלמדה - ב'.

יען כי נגש העם הזה - יונתן תירגם: "חלף דאיתרברב עמא הדין" , כלומר: נגשו להגביה עצמם עד לשמים , הם מראים עצמם כמכבדים אותי בפה ובשפה , אבל את לבם הרחיקו ממני; ותהי יראתם אותי לא בלב שלם , כי אם מצות אנשים המלמדים אותם: הִתְרָאו כנכנעים מלפניו , לפתותו בפיכם.

ויאמר יי' יען כי נגש העם הזה - עושה עצמו כאילו נגש לשמוע דברי. בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלומדה - ותהי יראתם אתי לא בלב שלם כי אם מצות אנשים מלומדה - המלמדים אתכם התראו כנכנעים מלפניו , לפתותו בפיהם.

ויאמר. כי נגש - מגזרת "והנוגשים אצים" (שמ' ה , יג) , מבניין 'נפעל'; והטעם , שיצער נפשו חנם , להתענות. בפיו - כל אחד. מצות אנשים מלומדה - כטעם 'רְגִילוּת'; "כעגל לא לומד" (יר' לא , יז).

ולפיכך , שלא תשימו על לב לראות דברי נביאי ותוכחותיהם , ויאמר יי': יען כי נגש העם אל עבודתי , בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני; כלווה שכשרואה את הנושה בו מקדים לו שלום , ואומר לו שהוא טורח מאד ומחזר לפרוע לו , ומראה לו בדבריו שאין לו מנוחה , ושינה בעיניו אינו רואה , ודחוק הוא מאד על פריעת חובו , כדי שלא יגשנו , ובלבו אין כלל לפרוע לו כלום. ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה - שבעל כרחו עושה מצות המלך והשר , שכך לימדוהו שלא ימרה את פיו פן ירע לו , אבל בלבו אין לו שמחה בכך.

ויאמר יי' כי נגש - יש מחלוקת בקריאת המלה הזאת: יש קורין אותה בשי"ן הנקודה בצד ימין , כמו "נגש יוסף ורחל" (בר' לג , יז) , עניין קריבה; וכן הוא לפי המסרה אשר עליו , שאמר: לית בסיפרא; ואם הוא בשי"ן הנקודה בצד שמאל , הנה אַחֵר בספר: "נגש והוא נענה" (יש' נג , ז). אבל יונתן תרגם בשׂי"ן , כמו "והנוגשים אצים" (שמ' ה , יג) , שתרגם: "חלף דאתרברב"; וכן נמצא במקצת ספרים נגשׂ בשׂי"ן. ופירוש הפסוק לקריאת נגש בשי"ן כן , ויהיה טעם יען נמשך אל "לכן" שאומר בפסוק אחר (להלן , יד) , אמר: בעבור כי עשו זה , "הנני יוסיף" (שם); אמר: הנה הם קרובים אלי בַּנִרְאֶה ומכבדים אותי בפיהם , ומרחקים ליבם ממני. ולקריאת נגשׂ בשי"ן , יתפרש לפי דעת המתרגם: בעבור שהם גדולים בעיניהם ומראים עצמם כנוגשים לשאר העם , לכבד את יי' בפיהם ולהתפלל לפניו. ואנחנו נפרש נגש: נדחק , כמו "נגש והוא נענה" (יש' נג , ז); כי בעת שיש להם צרה יכבדוני בפיהם , ומקריבים אלי פיהם ושפתותיהם ומרחיקים ממני לבם. ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה - כי מי שאינו עושה אלא מה שמצֻוֶה לבד , ואינו מוסיף מעצמו , אינו עושה הדבר מחפצו ומרצונו.

נגש - נדחק. גם אלה בעת צרתם יצעקו לשם , כמו שקדם "בצר פקדוך" (יש' כו , טז) , אך דבר שפתים.

מצות אנשים מלומדה - שמלמדין אותו עשה , ולא מתוך הלב.
ריכוז קישורים