תנ"ך - נצב
לריב
ה'
ועמד
לדין
עמים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
נִצָּ֥ב
לָרִ֖יב
יְהוָ֑ה
וְעֹמֵ֖ד
לָדִ֥ין
עַמִּֽים:
(ישעיהו פרק ג פסוק יג)
נִצָּב
לָרִיב
יְהוָה
וְעֹמֵד
לָדִין
עַמִּים:
(ישעיהו פרק ג פסוק יג)
נצב
לריב
ה'
ועמד
לדין
עמים:
(ישעיהו פרק ג פסוק יג)
נצב
לריב
יהוה
ועמד
לדין
עמים:
(ישעיהו פרק ג פסוק יג)
עֲתִיד
לִמדָן
יְיָ
וּמִתגְּלֵי
לְמֶעֱבַד
פּוֹרעָנוּת
דִּין
מִן
עַמְמַיָא
:
לריב
-
ה'
(בקמץ):
שו'
כא
,
כב;
יש'
ג
,
יג;
עמ'
ז
,
ד;
מש'
כה
,
ח;
איוב
ט
,
ג.
ואחד:
ולריב
-
דה"ב
יט
,
ח.
לדין
-
ג'
בקמץ:
יש'
ג
,
יג;
תה'
נ
,
ד;
קה'
ו
,
י.
לדין
ג'
קמצ'
נצב
לריב
ואל
הארץ
לדין
עמו
ולא
יוכל
לדין
.
ניצב
לריב
של
ישראל
מעומד
,
שלא
לדקדק
בדינם.
ועומד
לדין
עמים
-
ומתעכב
ומאריך
בדינן
של
אומות;
'עמידה'
זו
-
לשון
'עכבה'.
[נצב
לריב
יי'
ועומד
לדין
עמים
-
תרגומו:
"ומתגלי
למעבד
פורענות
דין
מן
עממיא".
יי'
במשפט
יבא
(בנוסחנו:
יבוא)
-
"יי'
בדינא
ייעול
ית
סבי
עמיה
וסרבוהי"
(ת"י).
מלכם
תדכאו
עמי
-
"מה
אתון
ממסכנין
ית
עמי"
(ת"י).]
נצב
לריב
יי'
ועומד
לדין
עמים.
לדין
-
פתרון:
לשפוט
,
שהלמ"ד
נקודה
בפתח
ולא
בחטף.
עמים
-
אילו
ישראל
,
כמדתמר
"עמים
הר
יקראו"
(דב'
לג
,
יט)
,
ותרגומו:
"שבטיא
דישראל"
(ת"א).
והעניין
מוכיח
שהוא
כן
,
שאינו
מדבר
אלא
בישראל
,
שאומר
אחריו:
יי'
במשפט
יבא
עם
זקני
עמו
ושריו;
וכן
יאמר
להם:
אתם
בערתם
הכרם
-
"כי
כרם
יי'
צבאות
בית
ישראל"
(יש'
ה
,
ז)
,
גזילת
העני
בבתיכם.
נצב
-
על
כן
נצב
השם
לריב.
ואיננו
שֵם
,
כי
אם
שם
הפועל
מהבניין
הכבד
הנוסף
,
וכמוהו
לדין;
והטעם:
על
גזירותיו.
עמים
-
טעמו:
רבים
,
כמו
"עמים
הר
יקראו"
(דב'
לג
,
יט).
נצב
לריב
יי'
ועומד
לדין
עמים
-
משפחות
ישראל.
נצב
לריב
-
כמו
'להריב';
וכן
לדין
,
כמו
'להדין';
ואלו
היה
שֵם
,
היה
הלמ"ד
בשוא:
לְדין
עמים.
אמר:
אל
תחשבו
כי
לא
יענישכם
האל
על
הרעות
שתעשו
,
כי
בכל
זמן
הוא
עומד
ונצב
לדין
כל
העמים;
כל
שכן
עמו
ישראל
,
שהשגחתו
יותר
עליהם
,
מפני
שהם
קרובים
אליו
יותר
משאר
העמים.
לריב
-
כטעם
"ריב
ליי'
עם
עמו"
(מי'
ו
,
ב).