תנ"ך - ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאָנ֥וּ וְאָבְל֖וּ פְּתָחֶ֑יהָ וְנִקָּ֖תָה לָאָ֥רֶץ תֵּשֵֽׁב: (ישעיהו פרק ג פסוק כו)

טקסט וניקוד:

וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב: (ישעיהו פרק ג פסוק כו)

טקסט בלבד:

ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב: (ישעיהו פרק ג פסוק כו)

תיקון קוראים:

ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב: (ישעיהו פרק ג פסוק כו)
וִיצַדּוֹן וִיסוּפוּן תַּרעֵי קִרוַהָא וְתִתרוֹקַן אַרעַהּ וְתִחרוּב :

ואנו - ב': יש' ג , כו; יט , ח. לארץ תשב (ישיבה לארץ) - ד': יש' ג , כו; מז , א; איוב ב , יג; איכה ב , י.

ואנו - ב'; פתחיה - ל'; ונקתה - ל'; לארץ תשב - ד'.

ואנו - לשון אנינה. פתחיה - שערי עיירות ובתים; בכל שערים יהי מספד. ונקתה - ותתרוקן מכל , כמו "גם אני נתתי להם נקיון שנים" (עמ' ד , ו). ובלשון משנה (ראה ב"ק מא , א): יצא פלוני נקי מנכסיו. לארץ תשב - מגובה לשפלות , "ישבו לארץ ידמו" (איכה ב , י) - בתשעה באב.

ואנו ואבלו פתחיה - מכיון שיפלו בעליהן בחרב; שכל זמן שבעל הבית קיים , הבית עומד , מת בעל הבית - מיד הבית הולך ומתנפל. ונקתה לארץ תשב - ואף האשה היושבת לארץ מקוננת על בעלה.

ואנו - כמו "לא אכלתי באוני" (דב' כו , יד) , והוא מהשניים הנראים. ובאה המלה כמו "וסרו הצפרדעים" (שמ' ח , ז) - מלרע. פתחיה - שב אל "ציון" הנזכרת בראש הפרשה (לעיל , טז) , והטעם: חסרון הזכרים. ונקתה - כמו "נקיון שינים" (עמ' ד , ו). לארץ תשב - שב אל ציון.

פתחיה - פתחי ציון , מרוב הרוגים וחללים. ונקתה היא לבדה , ציון , מעונש; שלא תלקה אז בעת ההיא עם בניה ובנותיה החוטאים , כי לא בא יומה עדיין , יומה ליהרג וליחרב , ולכך: מעט מזער יוָתֵר בה , כמו שמפרש למטה "והיה הנשאר בציון" (יש' ד , ג) , מכלל שציון תהיה קיימת. לארץ תשב - שוממה מבניה.

ואנו - עניין "תאניה ואניה" (איכה ב , ה) , וכן ואבלו - עניין "אבל" (יש' סא , ג); והוא על דרך משל , כמו "כל שעריה שוממין" (איכה א , ד). ונקתה - תהיה נקייה מאנשיה , מאין יושב בה. לארץ תשב - שתהיה חרבה , ויפלו חומותיה ובתיה ומגדליה לארץ. או פירוש לארץ תשב על דרך משל: דרך אבילות , כאלו תשב העיר חרבה לארץ , על אנשיה שיצאו ממנה; כמו "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון" (איכה ב , י); ויונתן תרגם: "ותתרוקן ארעא ותחרב".

ואנו ואבלו פתחיה - על דרך "דרכי ציון אבלות" (איכה א , ד). וכנוי פתחיה - לזאת העדה הרעה. ונקתה - מטעם "נקיון שנים... וחסר לחם" (עמ' ד , ו). ובכלל: סוג הנקוי הוא כסוג ההעדר , ולכן הוא פעם לטובה ופעם לרעה , והכל לפי הדבר המוּסָר והנעדר ולפי המקבלים.

ונקתה לארץ תשב - לשון 'חרבה ושממה' , כמו "כמוה נקה" (זכ' ה , ג).
ריכוז קישורים