תנ"ך - שר־חמשים
ונשוא
פנים
ויועץ
וחכם
חרשים
ונבון
לחש:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים
וּנְשׂ֣וּא
פָנִ֑ים
וְיוֹעֵ֛ץ
וַחֲכַ֥ם
חֲרָשִׁ֖ים
וּנְב֥וֹן
לָֽחַשׁ:
(ישעיהו פרק ג פסוק ג)
שַׂר־חֲמִשִּׁים
וּנְשׂוּא
פָנִים
וְיוֹעֵץ
וַחֲכַם
חֲרָשִׁים
וּנְבוֹן
לָחַשׁ:
(ישעיהו פרק ג פסוק ג)
שר־חמשים
ונשוא
פנים
ויועץ
וחכם
חרשים
ונבון
לחש:
(ישעיהו פרק ג פסוק ג)
שר־חמשים
ונשוא
פנים
ויועץ
וחכם
חרשים
ונבון
לחש:
(ישעיהו פרק ג פסוק ג)
רַב
חַמשִׁין
וּנסִיב
אַפִּין
וּמָלֵך
מֵילַך
וְאָמַר
וּמִשׁתְּמַע
וְחַכִּים
וְסִיב
וְסוּכלְתָן
בְּעֵיצָא
:
ונשוא
-
ד'
,
ג'
מלא
ואחד
חסר:
מ"ב
ה
,
א;
יש'
ג
,
ג;
ט
,
יד;
איוב
כב
,
ח.
ואחד:
נשא
-
יש'
לג
,
כד.
חרשים
-
ג':
יש'
ג
,
ג;
דה"א
ד
,
יד
(פעמיים).
ונבון
-
ב':
ש"א
טז
,
יח;
יש'
ג
,
ג.
ונשוא
-
ד';
חרשים
-
ג';
ונבון
-
ב'.
ונשוא
פנים
-
שנושאים
פנים
לו
ולדורו
בעבורו.
חכם
חרשים
-
חכם
אומנות;
שלא
יִוָתֵר
אחד
מהם
שיוכל
לפרנס
את
עצמו
באומנותו.
ונבון
לחש
-
שלא
יהא
בהם
אדם
שיבין
כשנותנים
לו
עצה
,
אם
טובה
היא
לו
אם
לאו.
שר...
וחכם
חרשים
-
הוא
האומן.
ונבון
לחש
-
אפילו
המבין
ללחוש
הנחשים;
ויש
אומרים
(מחברת:
'לחש'):
מגזרת
"מתלחשים"
(ש"ב
יב
,
יט).
כי
הנה
האדון
המושל
בכל
,
שבידו
כח
וגבורה
לעזור
ולהכשיל
,
מסיר
מירושלם
ומיהודה
,
בבא
מפלתם
,
גבור
ואיש
מלחמה
-
כל
אילו
מוסבים
על
משען
ומשענה:
איש
מלחמה
-
בעל
תחבולות
למערכי
מלחמה
,
שופט
-
לשפוט
איש
מיד
רעהו
,
ונביא
וקוסם
-
להגיד
העתידות
,
ויועץ
-
כגון
אחתופל
,
וחכם
חרשים
-
כמו
"החרש
והמסגר"
(מ"ב
כד
,
יד).
ולפי
שחכם
דבוק
לחרשים
,
נראה
שחרשים
שם
דבר
הוא
,
והוא
מחשבות
ומזמות
,
כמו
"אל
תחרש
על
רעך
רעה"
(מש'
ג
,
כט);
"חורש
רע
בכל
עת"
(מש'
ו
,
יד);
ונבון
לחש
יורה
עליו
,
כמו
"כי
עבדיו
מתלחשים"
(ש"ב
יב
,
יט);
"יחד
עלי
יתלחשו"
(תה'
מא
,
ח).
ואם
חרשים
לשון
'כשפים'
כלשון
ארמית
,
יורה
עליו
נבון
לחש
,
כלשון
"אשר
אין
להם
לחש"
(יר'
ח
,
יז);
"אשר
לא
ישמע
לקול
מלחשים"
(תה'
נח
,
ו);
"אם
ישוך
הנחש
בלא
לחש"
(קה'
י
,
יא).
שר
חמשים
-
אפילו
שר
חמשים
,
אין
צריך
לומר
שרי
אלפים
ושרי
מאות.
ונשוא
פנים
-
מי
שהוא
נכבד
מרוב
עושרו
וגדולתו.
ויועץ
-
מי
שיש
לו
עצה
ודעת
בדרכי
העולם
ובעסקים
שבין
אדם
לחבירו.
וחכם
חרשים
-
הוא
שמתעסק
בחכמות
,
וקנה
אותם
וידעם.
וחרשים
-
בפלס
'חכמים'.
ופירוש
חרשים
-
מעניין
מחשבה
,
כמו
"אל
תחרוש
על
רעך
רעה"
(מש'
ג
,
כט)
,
כי
עיקר
החכמה
במחשבת
הלב.
ואמר
וחכם
-
סמוך
,
לומר
כי
הוא
חכם
על
חכמים
אחרים
,
כלומר
,
שיש
לו
תלמידים
חכמים.
ונבון
לחש
-
פירוש:
מי
שהוא
נבון
בחכמת
הטענה
וְהַדִבֵּר.
ואמר
לחש
-
שהוא
הדבור
בחשאי
ובנחת
,
כמו
"כי
עבדיו
מתלחשים"
(ש"ב
יב
,
יט)
,
לפי
שבעניין
זה
הם
דברי
חכמים
,
כמו
שאמר
הכתוב
"דברי
חכמים
בנחת
נשמעים"
(קה'
ט
,
יז).
ובאלה
הארבעה
שזכר
הוא
תקון
העיר
,
וזולתם
היא
הריסת
העיר
והשחתתה.
והרב
הגדול
רבינו
משה
ברבי
מיימון
ז"ל
פירש
(מו"נ
א
,
לד):
יועץ
נקרא
מי
שעצתו
נכונה
,
ועסקיו
כראוי
בדברים
המנהגיים
,
אך
לא
יבין
שום
שכל;
ואשר
יש
לו
החכמות
המושגות
בפועל
,
הוא
הנקרא
חכם
חרשים;
ואשר
הוא
מבין
וזך
הטבע
,
ויכול
לפרש
העניינים
בפירוש
קצר
מתוקן
,
הוא
הנקרא
נבון
לחש
,
אך
לא
המתעסק
בחכמה
ולא
השיג
בחכמות.
ויונתן
תרגם
שר
חמשים:
"רב
חמשין
ונסיב
אפין
ומלך
מלך
ואמר
ומשתמע
וחכים
וסוכלתן
בעצה".
ובדברי
רבותינו
ז"ל
(ראה
חגיגה
יד
,
א):
שמונה
עשרה
קללות
קלל
ישעיה
הנביא
את
ישראל
,
ולא
נתקררה
דעתו
עד
שאמר
"ירהבו
הנער
בזקן"
(להלן
,
ה);
מאי
היא?
דכתיב
"הנה
האדון"
וגו'
(לעיל
,
א
-
ד):
"משען"
-
אילו
בעלי
מקרא;
"משענה"
-
אילו
בעלי
משנה;
"כל
משען
לחם"
-
אילו
בעלי
תלמוד
,
[שנאמר
"לכו
לחמו
בלחמי"
(מש'
ט
,
ה)];
"וכל
משען
מים"
-
אילו
בעלי
הגדות
,
שמושכין
לבו
שלאדם
כמים;
"גיבור"
-
זה
בעל
שמועות;
"ואיש
מלחמה"
-
זה
שיודע
לישא
וליתן
במלחמתה
שלתורה;
"שופט"
-
זה
דיין
שדן
דין
אמת
לאמתו;
"נביא"
-
כמשמעו;
"קוסם"
-
זה
מלך
,
שנאמר
"קסם
על
שפתי
מלך
במשפט
לא
ימעל
פיו"
(מש'
טז
,
י);
"זקן"
-
זה
שראוי
לישב
בישיבה;
שר
חמשים
-
זה
שיודע
לישא
וליתן
בחמשה
חומשי
תורה;
דבר
אחר:
שר
חמשים
-
אמר
רבי
אבהו:
מכאן
שאין
מעמידין
פרנס
על
הצבור
פחות
מחמשים
שנה;
ונשוא
פנים
-
זה
שנושאין
פנים
לדורו
בעבורו:
למעלה
-
כגון
רבי
חנינא
בן
דוסא
,
למטה
-
כגון
רבי
אבהו
בי
קיסר;
יועץ
-
זה
שיודע
לעבר
שנים
ולקבוע
חדשים;
חכם
-
זה
תלמיד
המחכם
את
רבותיו;
חרשים
-
שבשעה
שפותח
,
נעשים
כולם
כחרשים;
ונבון
-
זה
המבין
דבר
מתוך
דבר;
לחש
-
זה
שראוי
למסור
לו
דברי
תורה
בלחש.
ואמרו
עוד
(ראה
חגיגה
יג
,
א):
אין
מוסרין
סתרי
תורה
,
אלא
למי
שיש
בו
חמשה
דברים
הללו:
יועץ
וחכם
חרשים
ונבון
לחש.
משען
ומשענה
-
להפלגה
,
וכן
דרך
הלעוזות.
ויועץ
-
בארו
ארסטו
ב'ספר
המדות'
,
וגם
שלשת
התארים
האלה
באר
המורה
(מו"נ
א
,
לד).
שר
חמשים
-
כל
שכן
שר
מאה
ואלף.
ונשוא
פנים
-
הנה
אלה
הפנים
הם
מעצמו
,
ואולם
פעל
הנשיאה
וההרמה
הוא
להם
ולו
,
וזה
ענין
דק
בלשון.
יועץ
-
וזה
כלו
פרשו
המורה
(שם).
חכם
חרשים
-
כמו
"מעשה
חרש
אבן"
(שמ'
כח
,
יא)
-
שהוא
בעל
מחשבות
,
כמו
"אל
תחרש
על
רעך
רעה"
(מש'
ג
,
כט)
-
אל
תחשוב.
ונבון
לחש
-
איש
סוד
,
כמו
"וירא
דוד
את
עבדיו
מתלחשים"
(ש"ב
יב
,
יט).