תנ"ך - הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הֹלֵ֣ךְ צְדָק֔וֹת וְדֹבֵ֖ר מֵישָׁרִ֑ים מֹאֵ֞ס בְּבֶ֣צַע מַעֲשַׁקּ֗וֹת נֹעֵ֤ר כַּפָּיו֙ מִתְּמֹ֣ךְ בַּשֹּׁ֔חַד אֹטֵ֤ם אָזְנוֹ֙ מִשְּׁמֹ֣עַ דָּמִ֔ים וְעֹצֵ֥ם עֵינָ֖יו מֵרְא֥וֹת בְּרָֽע: (ישעיהו פרק לג פסוק טו)

טקסט וניקוד:

הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע: (ישעיהו פרק לג פסוק טו)

טקסט בלבד:

הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע: (ישעיהו פרק לג פסוק טו)

תיקון קוראים:

הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע: (ישעיהו פרק לג פסוק טו)
אֲמַר נְבִיָא יִתּוֹתְבוּן בַּהּ צַדִּיקַיָא כָּל דִּמהַלֵיך בְּזָכוּ וּממַלֵיל כֵּיוָנָן מִתְרַחַק מִמָמוֹן דִּשׁקַר מְרַחֵיק נַפשֵׁיהּ מִן אָנוֹסִין מְנַע יְדוֹהִי מִלְקַבָּלָא שׁוּחדָּא מְטַמטֵים אוּדנוֹהִי מִלְמִשׁמַע בְּאָשְׁדֵי דַּם זַכַּי וְכָלֵי עֵינוֹהִי מִלְמִחזֵי בְעָבְדֵי בִישׁ :

צדקות - ד': יש' לג , טו; מה , כד; תה' יא , ז; קג , ו. ודבר - ה' וחסר: יש' לג , טו; עמ' ה , י; תה' טו , ב; מש' טז , יג; אס' י , ג. מאס - ב' , חד חסר וחד מלא: יש' לג , טו; מש' טו , לב. מעשקות - ב': יש' לג , טו; מש' כח , טז. משמע - ד' חסר: יש' כא , ג; לג , טו; מש' כח , ט; *קה' א , ח.

ודבר ה' וחס' הלך צדקות שנאו בשער הולך תמים רצון מלכים כי מרדכי . מואס ב' הלך צדקות פורע מוסר . בתר' מל' . ישעיהו מראות ברע חבקוק מראות רע . סימן לא יחליפנו .

ודבר - ה'; מאס - ב' חד חס' וחד מל'; מעשקות - ב'; מתמך - ל'; משמע - ד' חס'; ועצם - ל'; מראות ברע - ל'.

הולך צדקות - מי הוא ימצא הולך צדקות. נוער כפיו - 'אשקוט' בלעז. אוטם - סותם וכן "שקופים אטומים" (מ"א ו , ד). עוצם - סוגר , וכן "ויעצם את עיניהם" (לפנינו: עיניכם) (יש' כט , י).

פחדו בציון חטאים - החטאים יאחזון חיל ורעדה ליום הדין מן הקדוש ברוך הוא שהוא שוכן בציון ודן את הרשעים , וחיל ורעדה תאחז חניפים , שיאמרו: מי יגור לנו אש אוכלה - מי משלנו יכול לגור בציון עם משרתי הקדוש ברוך הוא שדרים עמו בציון והם מוקדי עולם? והקדוש ברוך הוא משיבם: הריני מודיעכם מי הוא שיכול לגור עמי במחיצתי בציון: הולך צדקות ודובר מישרים וגו' הוא מרומים ישכון - הוא יכול לדור בציון שנקראת 'מרום' , דכתיב "ובאו ורננו במרום ציון" (יר' לא , יא) , ולא אתם; וכן הוא אומר "נשגב יי' כי שוכן מרום מלא ציון משפט וצדקה" (לעיל , ה). ואף מן אתרה לית היא חסרה , שציון נקראת 'מרום': הרשעים והחניפים מתפחדין לומר מי בהם (יכול) לגור בציון עם הקדוש ברוך הוא שהוא אוכל אש , והקדוש ברוך הוא משיבם: הולך צדקות הוא מרומים ישכון , ולא אתם; היה לו להשיב לפי שאילתם 'הוא ציון ישכון' , ולא: מרומים ישכון; אלא על כרחך אתה למד שנקרא 'מרום'. ומדרש רבותינו (ב"ר מח , ו): פחדו בציון חטאים אחזה רעדה לחניפים - אמר רבי ירמיה בן אליעזר: משל לשני תינוקות שברחו מבית הספר , והיה זה לוקה וזה מרתת. אמר רבי יוחנן: כל 'חניפה' שנאמרה במקרא , במינים הכתוב מדבר; בנין אב שבכולן: אחזה רעדה חניפים. אמר רבי יהודה ברבי סימון (שם): לארכילסטס שמרד במלך; אמר המלך: כל מי שתופשו , אני נותן לו פרוקופו; עמד אחד ותפשו , אמר המלך: ישמרו שניהם עד למחר. והיה זה וזה מתפחד: זה מתפחד לומר: איזה דין דן אותו המלך; וזה מתפחד לומר איזה פרוקפי נותן לו המלך. כך לעתיד לבא , ישראל מתפחדים ואומות העולם מתפחדים; ישראל מתפחדים , דכתיב "ופחדו אל יי' ואל טובו" (הו' ג , ה) , ואומות העולם מתפחדים דכתיב: פחדו בציון חטאים. אמר רבי יהודה ברבי סימון: למה הוא קורא אותם מוקדי עולם? שאילו ניתן להם רשות , היו שורפים כל העולם כולו על יושביו לשעה קלה. הולך צדקות - זה אברהם , שנאמר בו "ושמרו דרך יי' לעשות צדקה ומשפט" (בר' יח , יט); ודובר מישרים - "מישרים אהבוך" (שה"ש יד , כג); מואס בבצע מעשקות - "אם מחוט ועד שרוך נעל אם אקח מכל אשר לך" (בר' יד , כג); נוער כפיו מתמוך בשוחד - "הרימותי ידי אל יי'" (בר' יד , כב); הוא מרומים ישכון - רבי יהודה ברבי סימון ורבי חנין משום רבי יוחנן (ב"ר מד , יב): העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע , וזהו שאומר "הבט נא השמימה" (בר' טו , ה) , ואין אומר "הבט" אלא מלמעלה למטה; מצדות סלעים משגבו - אילו ענני כבוד; לחמו ניתן - "ואקחה פת לחם" (בר' יח , ה); מימיו נאמנים - "יוקח נא מעט מים" (בר' יח , ד); מלך ביפיו תחזינה עיניך - "וירא אליו יי'" (בר' יח , א). ולפי פשוטו: ראויים הם העינים שלא נסתכלו ברע , כעניין שנאמר למעלה: עוצם עיניו מראות ברע , שתחזינה מלך ביופיו. תראינה ארץ מרחקים - מארץ מרחקים - שהרחקתים שם , אראה אתכם נפלאות. [ותרגום ארץ מרחקים: אלו שנדונים בגיהנם.]

הולך - אלה דברי הנביא: כי מי שהוא הולך צדקות; והמלה חסרת בי"ת. אוטם - סוגר , כמו "יאטם אזנו" (תה' נח , ה) , ואם הם שני בניינים. ועוצם - כמו "ויעצם את עיניהם" (יש' כט , י) , ואם הם שני בניינים.

הולך צדקות ודובר מישרים ומשפיל עצמו בלי גאות , הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו; מואס בבצע מעשקות , נוער כפיו מתמוך בשחד , הוא לחמו נתן תמיד , דבר יום ביומו , ומימיו נאמנים , שלא יפסקו לעולם; אטם אזנו משמע דמים , הוא לא ישמע עם עמקי שפה משמע נלעג לשון אין בינה; עצם עיניו מראות ברע , הוא לא יראה את עם נעז; וכן כלם , 'מדה כנגד מדה'. נער כפיו - מנער אתם למטה מלהחזיק בם שחד. משמע דמים - עצת דמים שמיעצין אותו , כגון "לכה אתנו נארבה לדם" (מש' א , יא). מראות ברע - להיות שמח באיד חבירו , לראות ולשמח ברעתו. לחמו נתן - דברים הנוהגים במי שהוא עומד במקום גבוה מאד: צריך שיהא לחמו ומימיו ניתנים לו תמיד , וגם רואה למרחוק , והוא שאומר: תראינה ארץ מרחקים; וכך אומר: ומשם , ממרומים שתשכון , תחזינה עיניך מלך ביפיו - מלכי הגוים בעשרם ובכבודם , כענין "יפה ענף וחרש מיצל... וייף בגדלו... יפה עשיתיו ברוב דליותיו" (יח' לא , ג ואי'); "מלא חכמה וכליל יופי" (יח' כח , יב) - במלך צֹר; וכן תראינה ארץ מרחקים - ארצות גוים מיושבות. ואז לבך יהמה , ויחשב אימה עליהם , לאמר: איך אתקיים בין אילו המלכים והאומות? איה סופר עמים רבים ומלכים עצומים כאלה? איה שוקל עשרם וכבודם? כלומר: מי ישוה להם בעשר ובכבוד , בד בבד , משקל במשקל? - מלשון "לו שקול ישקל כעסי" (איוב ו , ב) , ומלשון "במאזנים לעלות" (תה' סב , י) , ומלשון "ישקלני במאזני צדק" (איוב לא , ו). וזה מוסב על מלך ביפיו ועל ארץ מרחקים. תאמר: איה סופר את המגדלים - מי יבנה מבצרות מעוזים של ארצות הללו? וכלפי שהוא יחיד כאן יירא , לומר: מי אני כנגד כל אלה? וכלפי מצדות סלעים , שהוא שוכן בו , יירא לאמר: מה מעוז ומשגב הוא זה שאני בו , לעמוד כנגד כל אלה? והוא מלשון "ספרו מגדליה" (תה' מח , יד); "ואת בתי ירושלם ספרתם" (יש' כב , י). וכלפי האימה שיהגה לבו , מחזק את לבו לאמר: לא תירא ולא תחת , שאת עם נועז וקשה לא תראה לעולם שיבא עליך. עם עמקי שפה משמע נלעג לשון - שלא תבין מה ידבר , כענין "גוי" אשר "לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר" (יר' ה , טו).

הולך צדקות - אמר הנביא: אתם אומרים: "מי יגור לנו" (לעיל , יד)? הולך צדקות יגור לכם , והוא חזקיהו , ובצדקתו תנצל העיר. ואע"פ שתלההזכות בדוד ואמר "למעני ולמען דוד עבדי" (יש' לז , לה) , זכות דוד עמדה להם עם זכות חזקיהו , אלא זכר דוד כי הוא העיקר והוא ראש ממלכת ירושלם , ונקראה "עיר דוד" (מ"א יא , כז). ויונתן תרגם הפסוק על כל הצדיקים שהיו בירושלם , אמר: "יתותבון בה צדיקיא , כל דמהליך בזכו וממלל כיוונן": הולך צדקות - חסר בי"ת השמוש , כמו 'הולך בצדקות'. ואלה המדות אשר זכר בפסוק הזה ראויות למלך , ובהם תעמוד מלכותו: הולך צדקות - כל דרכיו ומעשיו בצדקה ובמעשים טובים; מואס בבצע מעשקות - הנה אמר בתורה בשופטים "שונאי בצע" (שמ' יח , כא) - אמר 'בצע' סתמא , כי כל ממון שונאים , שאין רודפין אחר הממון , כי מתוך שאינם חומסים לא יטו אל השוחד; אבל הנה אמר: בבצע מעשקות , שרוצה לומר: בממון שלגזל ושלעושק; לפי שזה מדבר במלך , והמלך יצטרך לממון לתת לבני חילו ואנשי מלחמתו ולעבדיו ומשרתיו , וצריך לו שישתדל אחר ממון שיהיה מן הדין , אבל ממון שאינו מן הדין מואס אותו; לפיכך אמר: בבצע מעשקות - אע"פ שיש בידו כח לקחת ממון אחרים , מואס אותו , אם לא יהיה מן הדין , כגון שיענוש אדם למלכות בממונו; נוער כפיו מתמוך בשחד - לפיכך אמר נוער כפיו , כלומר , כי שום שוחד בעולם לא יקבל , אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב , ואפילו מנחה לא יקבל מידי בעלי הדין בעוד שהדין לפניו; מנער ידיו משום שוחד בעולם; אוטם אוזנו משמוע דמים - לפי שביד המלך להרוג הענושים העוברים במצוותו , אמר כי לא יהרג כי אם בדין , ואם יבאו בני ביתו ויאמרו לו: פלוני חייב לך מיתה שעשה כך וכך , או אמר ממך כך וכך , אוטם אזנו , כלומר: אינו רוצה לשמוע , אם לא יתברר לו באמת שחייב מיתה; ודמים - רוצה לומר: דם זכאי , או אפילו חייב בדבר , שהוא לעצמו מוחל ומעביר פשעו , כי קשה בעיניו הריגת נפש אדם , אם לא לבער הרע מן הארץ; ועצם עיניו מראות ברע - אינו רוצה לראות בשום רע בעולם; או פירוש ברע: באדם רע , כלומר: אדם שהוא רע לא יוכל לראותו , כמו שאמר דוד "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תה' קא , ז). וכל אלה המדות היו בחזקיהו.

אש אוכלה - כן היו קֹראים לסנחריב. לכן השיבם: הולך צדקות וגו' - וזה הוא חזקיה; וכן עליו: הוא מרומים ישכון , והוא מלך ביופיו. וטעם תחזינה - התחזינה ותראינה? ארץ מרחקים - הוא ארץ אשור שהיא רחוקה מירושלם , כמו שכתוב "מארץ רחוקה באו אלי מבבל" (יש' לט , ג). וזה נמשך באמרו לבך יהגה אימה , כי בתחלה ירא חזקיה שיגלה סנחריב אותו לאשור כמו שגלו שם רבים ממלכינו , ולכן קצץ דלתות ההיכל (ראה מ"ב יח , טז) , וגם באחרונה פחד מזה , כמו ששלח לישעיה כאשר כתוב (ראה יש' לז , ב) , ולכן אמר לו ישעיה: לבך יהגה אימה וגו'. וזה דבור פנימי , כטעם "ויאמר עשו בלבו" (בר' כז , מא) , כי לא היה רוצה להראות ולפרסם כי היה מתפחד; ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא.

עונה הנביא ואומר: חזקיהו , מלך והולך צדקות וגו'.
ריכוז קישורים