תנ"ך - נטשו חבליך בל־יחזקו כן־תרנם בל־פרשו נס אז חלק עד־שלל מרבה פסחים בזזו בז:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נִטְּשׁ֖וּ חֲבָלָ֑יִךְ בַּל־יְחַזְּק֤וּ כֵן־תָּרְנָם֙ בַּל־פָּ֣רְשׂוּ נֵ֔ס אָ֣ז חֻלַּ֤ק עַד־שָׁלָל֙ מַרְבֶּ֔ה פִּסְחִ֖ים בָּ֥זֲזוּ בַֽז: (ישעיהו פרק לג פסוק כג)

טקסט וניקוד:

נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ בַּל־יְחַזְּקוּ כֵן־תָּרְנָם בַּל־פָּרְשׂוּ נֵס אָז חֻלַּק עַד־שָׁלָל מַרְבֶּה פִּסְחִים בָּזֲזוּ בַז: (ישעיהו פרק לג פסוק כג)

טקסט בלבד:

נטשו חבליך בל־יחזקו כן־תרנם בל־פרשו נס אז חלק עד־שלל מרבה פסחים בזזו בז: (ישעיהו פרק לג פסוק כג)

תיקון קוראים:

נטשו חבליך בל־יחזקו כן־תרנם בל־פרשו נס אז חלק עד־שלל מרבה פסחים בזזו בז: (ישעיהו פרק לג פסוק כג)
בְּעִדָּנָא הַהוּא יִתַּברוּן עַמְמַיָא מִתֻּקפְהוֹן וִיהוֹן דָּמַן לִספִינָא דְּאִתפְּסִיקוּ חַבלַהָא וְלֵית לַהּ תְּקוֹף עַל תֻּרנְהוֹן דְּאִתפְּסֵיק וְלָא אִפשָׁר לְמִפרַס עֲלוֹהִי קְלַע בְּכֵין יְפַלְגוּן בֵּית יִשׂרָאֵל נִכסֵי עַמְמַיָא סַגיוּת עֲדַי וּבַז וְאַפִלוּ אִית בְּהוֹן עֲוִירִין וַחֲגִירִין אַף אִנוּן יְפַלְגוּן סַגיוּת עֲדַי וּבַז :

נטשו - ב': יש' טז , ח; לג , כג.

נטשו - ב'; תרנם - ל'; חלק - ל'; עד - שלל - ל'.

נטשו חבליך - המושכים את הספינה , אַתְ רומי חייבת. כן - הכן היטב. תרנם - תורן הספינה. בל פרשו נס - לא יוכלו לפרוש וִילון הספינה המנהיג את הספינה. אז חולק עד הוא שלל , "עדאה" (ת"י). מרבה - הרבה יחלקו שלל אדום. פסחים - ישראל , שהיו עד עכשיו חלשים.

נטשו חבליך - כלפי שאמר למעלה על ציון "וכל חבליו בל ינתקו" (לעיל , כ) , חוזר ומתנבא על רומי חייבת: נטשו חבליך. וגם מזה אל תנח ידך , שבכל מקום שאתה מוצא בכל הקרייה נחמה לישראל , אותה נחמה תמצא בצדה , שמתהפכת לפורענות על האומות. בל יחזקו כן תרנם בל פרסו (בנוסחנו: פרשו) נס - שינטשו החבלים כל כך , שלא יוכלו להחזיק התורן , כדי שיהו יכולין לפרוס עליו נס. 'תורן' - 'משט'; נס - 'וויל' בלעז. כלומר , שלא יעמדו שרים שיוכלו להמליך עליכם מלך ברומי. בל יחזקו כן תורנם בל פרסו נס - 'יא נאנפוינרנט לו משט כייא וילא איפויישלון אשטנדרא' בלעז. אז חולק עד שלל מרבה - באותם הימים מחלקים ישראל עדאה דשנאה ושלל רב. וישראל שהם עכשיו כפסחים - שאין בהם כח , יהו בוזזים בז.

נטשו - כ"ף חבליך לנוכח מחנה אשור. נטשו - כמו "ונטשתה" (שמ' כג , יא) , דרך משל , כי הספינה תטבע , והים ישליך הממון שיש בה. בל יחזקו החבלים התורן שלהם , ולא יפרשו נס , אז יחלק עד שלל - כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב) , מגזרת "בבקר יאכל עד" (בר' מט , כז). מרבה - כמו 'הרבה'. אפילו פסחים בזזו בז , ואף כי אחרים.

ולפי שאמר "בל יצען בל יסע" (לעיל , כ) , נופל אחריו כי אם , כלומר: לא כך , אלא כך. כי אם שם - סביב ציון יהיה לנו אדיר יי' - כמים אדירים. מקום נהרים איתנים , יאורי מצור , רחבי ידים כל כך , שבל תלך בו , בנהר וביאר , אני שיט לרחבו , וצי אדיר מאד לא יעברנו לשפת עבר השיני , לבא אלינו להסיע ולהצעין אהלינו; שאם הצי אדיר יבא לעבור , יי' אלהינו יהיה לנו לנהר אדיר ממנו סביב , שלא יעברנו , שהרי יי' שפטנו - לשפטנו מידם , ולכך אין לך לירא מהם שחבלי אהלנו ינתקו; אבל חבליך , אַתְ אני שיט הבאה להשחיתנו , הם ינתקו וינטשו ממך , גם לא יוכלו חובלייך ומנהיגייך לחזק תורן שלהם בכיוון , לפרוס בתורן הקלע , וילון , לעבר רֹחַב הנהר ברוח; וכאשר ינטשו חבלייך ויפסוק ממך תורן וקלע , הרי הספינה מיטרפת ונשברת , ומתפזרת רכולתה ועזבוניה בים הנה והנה , ואפילו פסחים באין ובוזזים הכל , והוא שאומר: אז חלק עד שלל מרבה , שאף פסחים בזזו בז.

נטשו חבליך - אמר כנגד מחנה אשור , שדמה אותו ל"אני שיט" ול"צי אדיר" (לעיל , כב); והספינה ינהיגוה בחבלים הקשורים בוילון הפרוס על התורן , שימשכו החבלים כפי חכמת רב החובל , ויפרשו הנס שהוא הוילון , ותלך הספינה ברוח שקולט הוילון; ואמר: נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס - כאלו נטשו החבלים ואין חבל למשוך , והחובלים לא יוכלו לחזק היטב התורן שלהם ולפרוש הנס , כיון שהחבלים נטשו ונפסקו. או פירוש נטשו: נתפשטו בארץ ואינם נטוים , כמו "והנם (בנוסחנו: והנה) נטושים על פני האדמה" (ש"א ל , טז). אז חולק עד שלל מרבה - אז , כיון שלא תוכל ללכת הספינה , יחלקו שללה השוללים. כן מחנה אשור , כיון שמתו , יצאו ישראל ושללו ובזזו המחנה; ואפילו הפסחים אשר בירושלם יכלו לשלול ולבזוז , כי קרוב מהעיר היה המחנה. עד - כמו שלל , מתרגמים "שלל" (במ' לא , יא): "עדאה" (ת"א) , וכן "בבקר יאכל עד" (בר' מט , כז). וחסר ו"ו השמוש , כאלו אמר: עד ושלל וכן "שמש ירח" (חב' ג , יא); "ראובן שמעון" (שמ' א , ב); והדומים להם. ואמר עד ושלל , וכפל העניין במלות שונות לחזק העניין , כמו שהוא דרך המקרא. מרבה - שם בפלס "מראה" (יש' נג , ב); רוצה לומר: שלל רב שללו.

כי אם שם אדיר יי' לנו וגו' - גם זה ממין הקש תנאי שהקודם מבואר לעצמו ואין צריך לשנותו , כמו שידוע בספרי החכמים רבים כזה. וטעם שם - בירושלם. והפליג דרך מליצת שיר לתאר ירושלם כעיר מים גדולים , שלא יוכל אדם לעבור בם , והטעם: לא יוכל סנחריב לכבשה , כי כן רצה השם אז , ולא כן תמיד , כמו שסיים: כי יי' שופטנו וגו' הוא יושיענו; לכן אמר נכח סנחריב: נטשו חבליך בל יחזקו - וזה נמשך למה שתאר ירושלם במים רבים. וטעם כן תרנם - כן נטש התרן שלהם. בל פרשו הם נס בראש הספינות כנהוג. אז חלק דע שלל מרבה - כלומר: עד ושלל רב , כטעם "בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" (בר' מט , כז); והטעם , כי מבני יהודה באו רבים אל מחנה אשור אחרי שהיו פגרים מתים , עד שבאו שם פסחים מיהודה , כענין המצורעים (מ"ב ז , ח); וכבר נרמז זה גם כן לפנים: "ואוסף שללכם" וגו' (לעיל , ד).

נטשו חבליך - מדבר על ה"אני" (לעיל , כא) שרוצה לעבור אותו הנהר; ולשון 'השלכה' הוא , כמו "תשמטנה ונטשתה" (שמ' כג , יא). בל יחזקו כן תרנם - אינן מחזיקים התורן ביושר , כמו "כן בנות צלפחד דוברות" (במ' כז , ז). בל פרשו נס - אינן יכולים החבלים לסבול הנס הפרוש. אז - כשיעשה השם נקמה בסנחריב , חולק עד ושלל מרבה , שגם הפסחים בזזו בז. ומרבה - עונה על האיש המרבה לקבץ השלל.
ריכוז קישורים