תנ"ך - והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסף חרפתנו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהֶחֱזִיקוּ֩ שֶׁ֨בַע נָשִׁ֜ים בְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר לַחְמֵ֣נוּ נֹאכֵ֔ל וְשִׂמְלָתֵ֖נוּ נִלְבָּ֑שׁ רַ֗ק יִקָּרֵ֤א שִׁמְךָ֙ עָלֵ֔ינוּ אֱסֹ֖ף חֶרְפָּתֵֽנוּ: ס (ישעיהו פרק ד פסוק א)

טקסט וניקוד:

וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ: ס (ישעיהו פרק ד פסוק א)

טקסט בלבד:

והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסף חרפתנו: ס (ישעיהו פרק ד פסוק א)

תיקון קוראים:

והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסף חרפתנו: ס (ישעיהו פרק ד פסוק א)
וְיַתקְפָן שְׁבַע נְשִׁין בְּגֻברָא חַד בְּעִדָּנָא הַהוּא לְמֵימַר מִדִּילַנָא נֵיכוּל וּמִדִּילַנָא נִתכַּסֵי לְחוֹד יִתקְרֵי שְׁמָך עֲלַנָא כְּנוֹשׁ בַּהתְּתַנָא :

נאכל - ג' (ב' כתיב נא וחד כתיב נו): בר' ג , ב; יש' ד , א; מל' א , יד. יקרא - כ"א (כולל 'יִקָּרֵה'): ראה יש' א , כו.

נאכל - ג'; ושמלתנו - ל'.

והחזיקו - ויאחזו שבע נשים באיש אחד - מרוב אלמנות רבות. באיש אחד - מבקשות ממנו שישא אותם. אסוף - הַטְמֵן חרפתינו , כמו "ואספתו אל תוך ביתך" (דב' כא , יב); שהאשה כשהיא נשואה , אין נוהגין בה שום מנהג הפקר. ומדרש אגדה (ראה איכ"ר ה , יא): נבוכד נצר צוה שלא יבעלו אשת איש , שלא יענשו , לכך היו מבקשות שיהא עליהן שם אישות.

והחזיקו שבע נשים באיש אחד - אע"פ שאין דרך האשה להחזיק בבעל רעותה , וכל שכן באדם שיש לו שתים ושלש נשים , שלא תעשינה צרות זו לזו , כאן תחזקנה שבע נשים באיש אחד; אותן שמקשטות עצמן לזנות ומואסות בבעליהן. ואע"פ שדרך הבעל להספיק שאר וכסות לאשתו , כאן תאמרנה לו: לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו , שלא יתעוללו בנו אויבים , אסוף חרפתינו.

והחזיקו שבע - הטעם: רוב , בעבור ימי השבוע. כל זה בעבור שימותו הזכרים במלחמה.

וכל כך יתמעט העם , שהחזיקו שבע נשים בכנף איש , בהפצר גדול - דמיון "ויחזק בכנף מעילו" (ש"א טו , כז) , שלא היה רוצה לשוב עמו - כל כך תהיינה הנשים מזולזלֹת , כי עָצְמוּ אלמנות ציון. רק יקרא שמך עלינו - שיש לנו בעל , ולא נהיה חרפה בחשד זנות.

והחזיקו - כמו "והחזיקי את ידך בו" (בר' כא , יח). וזה היה בימי אחז , שהרג "פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף" איש "ביום אחד" (דה"ב כח , ו) , ונשארו הנשים; [ועל זה אמר "עצמו לי אלמנותיו מחול ימים" (יר' טו , ח).] ושבע אינו לחשבון מכוון , אלא כן דרך המקרא לזכור 'שבע' ו'שבעה' לחשבון רב , לפי שכל ימי עולם הם שבעיות , כמו "שבע כחטאתיכם" (וי' כו , כא); "שבע יפול צדיק וקם" (מש' כד , טז); "על אבן אחת שבעה עינים" (זכ' ג , ט); וכן שבע נשים , רוצה לומר: נשים רבות. לחמנו נאכל - מה שחייב אדם לעשות לאשתו משלו , שְאֵר וכסות (ראה שמ' כא , י) , יאמרו לו: אנחנו נעשה משלנו , רק שתקחנו לנשים , שיאמרו עלינו: בעולות בעל הן. אסוף חרפתינו - כי חרפה היא לאשה שיושבת בלא בעל. ויש דרש (ראה איכ"ר ה , יא): כי נבוכדנצר צוה לחיילותיו שלא יבעלו אשת איש , לפיכך היו מבקשות שיהיה להן שם בעל.

שבע נשים - על דרך משל , והטעם: מספר רב. לחמנו נאכל וגו' - כלומר: לא נעשה לך הוצאה. והטעם בזה , שיהיה רבוי אלמנות ובחורות ואין איש. וראה כי לחמנו נאכל ושמלתינו נלבש - אין עיקר הדבור אשר עליו נאמר והחזיקו וגו'; וכן "אל תאכלו ממנו נא" (שמ' יב , ט) , וכן "בשבט יככה" (יש' י , כד).

והחזיקו שבע נשים באיש אחד - מחסרון האנשים שילכו במלחמה. לחמנו נאכל ושמלתינו נלבש - ואל תדאג מהמזון וכסות שחייב הבעל לעשות לאשתו. אסף חרפתינו - שלא נהיה אלמנות וינהגו בנו מנהג הפקר.
ריכוז קישורים