תנ"ך - אם׀
רחץ
אדני
את
צאת
בנות־ציון
ואת־דמי
ירושלם
ידיח
מקרבה
ברוח
משפט
וברוח
בער:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אִ֣ם׀
רָחַ֣ץ
אֲדנָ֗י
אֵ֚ת
צֹאַ֣ת
בְּנוֹת־צִיּ֔וֹן
וְאֶת־דְּמֵ֥י
יְרוּשָׁלִַ֖ם
יָדִ֣יחַ
מִקִּרְבָּ֑הּ
בְּר֥וּחַ
מִשְׁפָּ֖ט
וּבְר֥וּחַ
בָּעֵֽר:
(ישעיהו פרק ד פסוק ד)
אִם׀
רָחַץ
אֲדנָי
אֵת
צֹאַת
בְּנוֹת־צִיּוֹן
וְאֶת־דְּמֵי
יְרוּשָׁלִַם
יָדִיחַ
מִקִּרְבָּהּ
בְּרוּחַ
מִשְׁפָּט
וּבְרוּחַ
בָּעֵר:
(ישעיהו פרק ד פסוק ד)
אם׀
רחץ
אדני
את
צאת
בנות־ציון
ואת־דמי
ירושלם
ידיח
מקרבה
ברוח
משפט
וברוח
בער:
(ישעיהו פרק ד פסוק ד)
אם׀
רחץ
אדני
את
צאת
בנות־ציון
ואת־דמי
ירושלם
ידיח
מקרבה
ברוח
משפט
וברוח
בער:
(ישעיהו פרק ד פסוק ד)
אִם
יַעדֵּי
יְיָ
יָת
תּוּגאֲלָת
בְּנָת
צִיוֹן
וְיָת
אָשְׁדֵי
דַם
זַכַּי
דְּבִירוּשׁלֶם
יַגלֵי
מִגַּוַהּ
בְּמֵימַר
דִּין
וּבמֵימַר
גְּמֵירָא
:
אם
רחץ
-
ב':
וי'
כב
,
ו;
יש'
ד
,
ד.
אדני
-
קל"ד
(בלישנא):
ראה
יש'
ג
,
יז.
ואת
-
דמי
-
ב':
מ"ב
ט
,
כו;
יש'
ד
,
ד.
דמי
-
י"ב:
בר'
ד
,
י
,
יא;
וי'
יב
,
ה;
ש"ב
טז
,
ח;
מ"א
ב
,
ה
(פעמיים)
,
לא;
מ"ב
ט
,
ז
,
כו
(פעמיים);
יש'
ד
,
ד;
הו'
א
,
ד.
וברוח
-
ד':
שמ'
טו
,
ח;
יש'
ד
,
ד;
יא
,
ד;
תה'
לג
,
ו.
בער
-
ב':
יש'
ד
,
ד;
מ
,
טז.
ואת
דמי
ב'
אם
לא
את
דמי
נבות
אם
רחץ
אדני
.
וברוח
ד'
וברוח
אפיך
וברוח
בער
וברוח
שפתיו
וברוח
פיו
כל
צבאם
.
אם
רחץ
-
ב'
בשרו;
צאת
-
ל';
ואת
-
דמי
-
ב';
ידיח
-
ל';
וברוח
-
ד'.
אם
רחץ
-
כמו
'כי
רחץ';
יש
'אם'
משמש
בלשון
'כי';
וכן
"אם
יבלענו
ממקומו"
(איוב
ח
,
יח)
-
כי
יבלענו;
"עד
אם
כלו
לשתות"
(בר'
כד
,
יט).
צואת
-
"תוגאלת"
(ת"י);
כלומר:
העביר
עוונם
על
ידי
ייסורין
וביעור
מן
העולם.
ידיח
-
לשון
'רחיצה'
בלשון
משנה
(ראה
משנה
סוטה
ט
,
ו)
ובמקרא:
"ושם
ידיחו
את
העולה"
(יח'
מ
,
לח).
ברוח
משפט
-
על
ידי
ייסורין
[ברוח
-
'טלנט'
בלעז
,
שיעלה
על
רוחו
לשפוט
אותם].
וברוח
בער
-
לבערם
מן
העולם;
בער
-
כמו
'לבער';
'דשקוברמנט'
בלעז;
לשון
'פָעוֹל'
,
'הלוך'.
אם
רחץ
יי'
את
צואת
בנות
ציון
-
הרי
זה
'אם'
מפורש
בלשון
'כי'
,
כמו
"אם
חרוצים
ימיו"
(איוב
יד
,
ה)
,
שפתרונו:
כי
חרוצים
ימיו;
וכמו
"אם
תקריב
מנחת
ביכורים"
(וי'
ב
,
יד)
,
שפתרונו:
כי
תקריב;
אף
כאן:
אם
רחץ
יי'
את
צואת
בנות
ציון
-
כלומר:
כי
יבער
יי'
את
גיאול
בנות
ציון.
ואת
דמי
ירושלם
-
המפורשים
למעלה:
"צדק
ילין
בה
ועתה
מרצחים"
(יש'
א
,
כא)
-
ידיח
מקרבה.
וכיצד
ירחצו
צואת
בנות
ציון
וידיח
מקרבה
דמי
ירושלם?
כעניין
הזה
שמפרש
בצדו:
ברוח
משפט
-
שיעשה
משפט
מבנות
ציון
שמהלכות
עכשיו
בגסות
הרוח;
וברוח
בער
-
שיבער
שופכי
דם
מציון
,
וגם
הנשים
שמקשטות
עצמן
לעבירה.
ולכשיבער
עושי
הרע
מקרבה
,
וברא
יי'
על
כל
מכון
הר
ציון
ועל
מקראיה
-
פתרון:
ועל
בנותיה
וחצריה
וכפריה
,
כלומר:
על
כל
הנחשב
תחום
הר
ציון
,
ענן
יומם
ועשן
שיגונן
עליהם
גנון
והציל
(ע"פ
יש'
לא
,
ה)
,
כאלו
תחת
ענן
ועשן
-
שלא
יקרב
עליהם
חרב
האויב.
אם
-
כטעם
'כי';
או
טעמו:
קדוש
יאמר
לנותר
אם
רחץ
השם
כך
מציון.
ידיח
-
כמו
"ידיחו
את
העולה"
(יח'
מ
,
לח)
,
כמו
'ירחצו'.
וברוח
בער
-
מגזרת
"ובערת
הרע"
(דב'
יג
,
ו).
והיה
הנשאר
לחיים
מן
ההרוגים
קדוש
יאמר
לו
-
שכל
כך
ייכרת
העם
,
שיהו
מחזיקים
את
זה
קדוש
כמלאכי
אלהינו
,
שאין
פגע
ורעה
שולטים
בהם.
כל
הכתוב
לחיים
ולהצלה
בירושלם
-
כענין
"והתוית
תיו
על
מצחות
האנשים
הנאנחים
והנאנקים
על
כל"
הרעות
(יח'
ט
,
ד)
,
להחיותם
ולהצילם;
והוא
הכתב.
זה
היה
,
אם
רחץ
יי'
את
צואת
בנות
ציון
בנשים
,
ואם
את
דמי
ירושלם
מן
האנשים
ידיח
מקרבה
,
לפי
שורת
הדין.
ברוח
משפט
וברוח
בער
-
שכל
רוחו
ודעתו
היה
לשפוט
ולבער
כל
החוטאים;
כל
כך
היה
מכריתם
וממעטם
,
שקדוש
יאמר
לנותר;
והיה
שוכן
בתוך
הנותרים
בכבודו
,
עין
בעין
,
במסך
ענן
ועשן
יומם
תמיד
,
ובפרישת
נוגה
אש
להבה
לילה
תמיד
,
כדרך
שהיה
במדבר
בחנותם
(ראה
במ'
ט
,
טו
ואי');
כי
על
כבודו
שהיה
שוכן
בתוכם
,
היה
בורא
על
מכוניה
ועל
מקראיה
-
הם
בנותיה
הקרואים
לשמה
-
חופת
ענן
יומם
וחופת
אש
לילה;
ולצורך
מה?
וסוכה
תהיה
לה
חופת
הענן
והאש
יומם
ולילה
,
לצל
יומם
מחורב
,
ולמחסה
ולמסתור
יום
ולילה;
אבל
הוא
רחום
והרבה
להשיב
אפו
ולא
יעיר
כל
חמתו
(ע"פ
תה'
עח
,
לח)
לכלותם
כל
כך.
נמצא:
"והיה
הנשאר
בציון"
(לעיל
,
ג)
"וברא
יי'...
ענן...
ונוגה"
(לעיל
,
ה)
תלוים
ב"אם
רחץ"
(לעיל
,
ד)
וידיח
במשפט
וביעור;
לומר
שאם
רחץ
,
אז
היה
זה;
אבל
לא
יהיה
,
שלא
ישפטם
לפי
שורת
הדין
לבער
,
כי
אם
לפנים
מן
השורה
,
ברחמיו
ובחסדיו.
פרשה.
אם
רחץ
-
אם
זה
עניינו
'כאשר'
,
כמו
"והיה
אם
בא
אל
אשת
אחיו"
(בר'
לח
,
ט);
"אם
יהיה
היובל
לבני
ישראל"
(במ'
לו
,
ד);
"ואם
תקריב
מנחת
בכורים"
(וי'
ב
,
ד);
והדומים
להם
,
כמו
שכתבנו
ב'ספר
מכלל'
(שרשים:
'אם').
ופירוש
הפסוק
,
לעניין
הנזכר
למעלה
"קדוש
יאמר
לו"
(לעיל
,
ג);
אמר:
אימתי
יהיה
זה?
כשירחץ
יי'
צואת
בנות
ציון;
כלומר:
כי
הטינוף
והצואה
הוא
דרך
משל
למעשים
הרעים
שהם
בציון
היום
,
לא
יהיו
שם
אז
,
כמו
שאמר
"אז
אסיר
מקרבך
עליזי
גאותך"
(צפ'
ג
,
יא).
ורחץ
-
עבר
במקום
עתיד;
וכמוהו
רבים
,
ובדברי
הנבואה
ברוב.
ורחץ
וידיח
-
כפל
עניין
במלות
שונות;
וכן
צואת
ודמי;
וכן
משפט
ובער;
כלומר:
כי
במשפט
יעשה
,
ולא
יאריך
עוד
לרשעים
,
ובזה
יבער
הרע
כלו
,
ולא
ישאר
ממנו
דבר.
וסמך
רוח
אל
לשון
'הדחה'
ו'רחיצה'
,
רוצה
לומר:
לרוב
הביעור
,
שלא
ישאר
מלחלוחית
החטא
דבר
,
כמו
שהרוח
מייבש
את
הדבר.
או
יהיה
פירוש
רוח
כמו
"וברוח
שפתיו"
(יש'
יא
,
ד);
"וברוח
פיו"
(תה'
לג
,
ו);
וכן
תרגם
יונתן:
"ובמימריה".
אם
רחץ
יי'
וגו'
-
זה
דבק
עם
מה
שקדם
ועם
מה
שבא
אחר
זה
,
כלומר:
זה
שאמרנו
,
יהיה
אם
רחץ
יי'
וגו'
,
וכן
וברא
יי'
וגו'.
ואמר
ברא
-
על
המצאת
ענן
ועשן
ונגה
אש;
ובאור
סוג
זה
ימצא
ב'גביע'.
מקראיה
הטעם:
המקומות
שהיו
שם
נקראים
להועד.
ועשן
-
הטעם:
ענן
ועשן
ביומם;
והטעם:
כדי
שלא
יכם
שרב
ושמש
בחזקה;
והפך
זה
צריך
בלילה
,
וכן
עשה
משה
(ראה
שמ'
יג
,
כא).
כי
על
כל
כבוד
חופה
-
שהראוי
והמנהג
לעשות
על
כל
כבוד
חופה
,
כענין
חופת
חתנים
,
וכן
יעשה
השם
חופה
מענן
ומאש
על
כל
מכון
הר
ציון
,
וכן
"וסכה
תהיה
לצל
יומם"
וגו'
(להלן
,
ו);
ולכן
בא
לכאן
מלת
כי
-
לנתינת
טעם
לדבריו
,
כמו
"כי
עצר
עצר
יי'"
וגו'
(בר'
כ
,
יח).
אם
רחץ
-
אם
זה
במקום
'אשר'
עומד:
אשר
רחץ
יי'
את
ליכלוך
עון
בנות
ציון
ואת
דמי
ירושלם
ידיח
מקרבה
,
ברוח
משפט
וברוח
בער
שיעשה
מן
הרשעים.
ובער
הוא
'שם
המקור'.