תנ"ך - אף
בל־נטעו
אף
בל־זרעו
אף
בל־שרש
בארץ
גזעם
וגם־נשף
בהם
ויבשו
וסערה
כקש
תשאם:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אַ֣ף
בַּל־נִטָּ֗עוּ
אַ֚ף
בַּל־זֹרָ֔עוּ
אַ֛ף
בַּל־שֹׁרֵ֥שׁ
בָּאָ֖רֶץ
גִּזְעָ֑ם
וְגַם־נָשַׁ֤ף
בָּהֶם֙
וַיִּבָ֔שׁוּ
וּסְעָרָ֖ה
כַּקַּ֥שׁ
תִּשָּׂאֵֽם:
ס
(ישעיהו פרק מ פסוק כד)
אַף
בַּל־נִטָּעוּ
אַף
בַּל־זֹרָעוּ
אַף
בַּל־שֹׁרֵשׁ
בָּאָרֶץ
גִּזְעָם
וְגַם־נָשַׁף
בָּהֶם
וַיִּבָשׁוּ
וּסְעָרָה
כַּקַּשׁ
תִּשָּׂאֵם:
ס
(ישעיהו פרק מ פסוק כד)
אף
בל־נטעו
אף
בל־זרעו
אף
בל־שרש
בארץ
גזעם
וגם־נשף
בהם
ויבשו
וסערה
כקש
תשאם:
ס
(ישעיהו פרק מ פסוק כד)
אף
בל־נטעו
אף
בל־זרעו
אף
בל־שרש
בארץ
גזעם
וגם־נשף
בהם
ויבשו
וסערה
כקש
תשאם:
ס
(ישעיהו פרק מ פסוק כד)
אַפִלוּ
יִפְּשׁוּן
אַפִילוּ
יִסגּוֹן
אַפִילוּ
יִתרַבּוֹן
בְּאַרעָא
בְּנֵיהוֹן
וְאַף
רוּגזֵיהּ
יְשַׁלַח
בְּהוֹן
וְיִבַּהתּוּן
וּמֵימְרֵיהּ
כְּעַלעוּלָא
לְקַשָׁא
יְבַדַּר
יָתְהוֹן
:
אף
-
י"ב
דראשי
פסוקים
מן
ג'
ג'
מלין
דמיין:
ראה
יש'
לג
,
י.
ויבשו
-
ד'
חסר
(בלישנא):
יש'
מ
,
כד;
תה'
קב
,
ה;
איוב
יב
,
טו;
יח
,
טז.
כקש
-
ב':
שמ'
טו
,
ז;
יש'
מ
,
כד.
נטעו
-
ל';
זרעו
-
ל';
שרש
-
ל'
בטע';
גזעם
-
ל';
ויבשו
-
ד'
חס';
כקש
-
ב'
יאכלמו.
אף
בל
נטעו
-
גם
הרי
הם
כמו
שלא
נטעו.
אף
בל
זורעו
-
ועוד
יתר
מיכן:
ישורשו
ויעקרו
כאילו
לא
זורעו.
זריעה
פחותה
מנטיעה.
בל
שורש
בארץ
גזעם
-
לכשיעקרו
,
לא
ישריש
הגזע
בארץ
,
שיהא
מחליף.
כל
'שורש'
שבמקרא
טעמו
באות
ראשונה
ונקודת
הרי"ש
פתח
(סגול)
,
וזה
טעמו
למטה
ונקוד
קמץ
(צירה)
,
לפי
שהוא
לשון
'פועֵל'
-
'אינרציננץ'
בלעז.
הנותן
רוזנים
לאין
ושופטי
ארץ
כתוהו
עשה.
אף
בל
נטעו
-
כמו
שלא
נטעו
ולא
זורעו
ובל
שורש
בארץ
גזעם
,
ואף
בנשיפה
אחת
שנשף
בהם
ויבשו;
הדא
הוא
דכתיב
"נשפת
ברוחך
כסמו
ים"
(שמ'
טו
,
י).
אף
-
הטעם:
כעצים
שאבדו
,
כאילו
לא
נטעו;
מבניין
'נפעל'.
זורעו
-
מבניין
שלא
נקרא
שם
פועלו.
בל
שורש
-
פועל
ה'קל'.
וגם
נשף
-
כמו
"נשפת
ברוחך"
(שמ'
טו
,
י).
וטעם
וגם
-
כמו
'עוד'.
הנתן
רזנים
לאין
ממרום
גובה
האהל
ומתיחת
כיפתו
,
כי
גבוה
מעל
גבוה
שומר
(ע"פ
קה'
ה
,
ז).
ומפרש
איך
יעשם
כתוהו:
יש
לך
אילן
שאם
ייכרת
,
יקחו
ממנו
צמרת
וענף
ליטע
,
ויתקים
מהם
בעולם
,
או
מגרעיני
פירותיו
יקחו
ויזרעו
,
או
גזעו
ישאר
בארץ
,
ועוד
יחליף
ויונקתו
לא
תחדל
(ע"פ
איוב
יד
,
ז);
אבל
אילו
משנכרתו
,
עוד
אף
נטע
לא
ננטע
מהם
,
אף
זרע
לא
נזרע
מהם
,
אף
גזע
הנשאר
מהם
בארץ
לא
השריש
,
אלא
מת
והזקין
כעפר
,
בלי
תקוה;
ולא
עוד
,
אלא
אף
נשף
בהם
רוח
קדים
וייבשו
,
ובאת
רוח
וסערה
ונשאתם
ואבדו.
אף
בל
נטעו
-
כל
כך
יתנם
"לאין"
(לעיל
,
כג)
,
עד
שיאמרו
עליהם:
לא
נטעו
ולא
זורעו
ולא
נשרש
בארץ
גזעם;
על
דרך
שאמר
עליהם
"ולא
נודע
מקומו
אים"
(נח'
ג
,
יז)
,
ונאמר
עוד
עליהם
על
הדרך
הזה
"אם
יבלענו
ממקומו
וכחש
בו
לא
ראיתיך"
(איוב
ח
,
יח).
ואף
-
שלשה
,
כל
אחד
לרבות
על
חבירו
,
כמו
"גם
אנחנו
גם
אתה
גם
טפנו"
(בר'
מג
,
ח).
שורש
-
עניינו
כמו
'נשרש'
,
והוא
מהבנין
אשר
על
דרך
המרובע.
גזעם
-
שורש
האילן
,
מה
שנראה
ממנו
על
הארץ
יקרא
'גזע'
,
והטמון
תחת
הארץ
יקרא
'שרש'
,
כמו
שאמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
משנה
ב"ב
ה
,
ד):
העולה
מן
הגזע
-
שלו
,
מן
השרשים
-
שלבעל
הבית.
וגם
נשף
-
וגם
עקירתם
היא
במהרה
כנשיבת
הרוח.
נשף
-
כמו
"נשפת
ברוחך"
(שמ'
טו
,
י).
וסערה
-
כמו
"ורוח
סערה"
(תה'
קמח
,
ח).
נשף
-
כטעם
"נשפת
ברוחך"
(שמ'
טו
,
י).
אף
בל
נטעו
-
שאֵילו
לא
נטעו
ולא
זורעו
,
ולא
שורֵש
בארץ
גזעם
-
ונתחלף
הפתח
בצרי.